- This topic has 6 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
(סיפור זה פורסם בתחרות הקצרצרים)
בסוף השנה הרביעית ללימודי הרפואה, רפאל אושפז לניתוח לקיצור המעיים. "המעיים שלך הם כמו צינור מחורר, קודם כל צריך לחתוך. אחר כך תקבל סטרואידים, תרופות לדיכוי מערכת החיסון, ואנטיביוטיקה. אתה תהיה בסדר!" אמר הרופא, אבל רפאל הרגיש נורא. הוא הוכנס לניתוח עוד באותו בוקר. בלילה, לא נרדם, רפאל דמיין את מעיו המנוקבים על ריצפת חדר הניתוח. צללית חמקה לתוך החדר. הוא עצר את נשימתו. זה היה חתול. החתול קפץ ברכות על המיטה, והתכרבל סמוך לבטנו. רפאל פחד שהוא יפגע בתפרים, אבל החתול היה שקט ונוכחותו מרגיעה… כשהתעורר בבקר היה לבדו. גם בלילות שלאחר מכן החתול הגיע. רפאל חיכה לביקורים אלו בכיליון עיניים: לא היה לו הסבר לכך, אבל הוא הרגיש שהחתול מבריא אותו.
כשהתאושש מהניתוח, יצא לסייר במחלקה. באחד החדרים הבחין בהבזק פרוותי. חתול מנומר זינק על מיטה של אישה, שהיתה שקועה בקריאה. היא התהפכה והמשיכה לקרוא כשהחתול משתרע על גבה. רפאל היה מהופנט. "חתולים? אני מאד אוהבת חתולים", ענתה, ולתדהמתו הוסיפה, "אבל רק מרחוק". רפאל המשיך לבלוש. הוא גילה שישנם חתולים רבים במחלקה, ולהם שיגרת ביקורים מסודרת. פעם ראה אחות פותחת את דלת חדר ההתאוששות לחתול סיאמי. כששאל אותה למי שייך החתול, לא הבינה על מה הוא מדבר, ושלחה אותו למדוד חום. אבל רפאל לא הפסיק לראות חתולים, הם התרוצצו בין החדרים בזריזות כמו משתדלים לחלק את זמנם שווה בשווה בין החולים.
רפאל עדיין לא הרגיש ממש טוב, אבל הוא החליט להפסיק לקחת את התרופות. הוא המשיך לחכות לטיפולים הליליים עם החתול שלו, והבדיקות הרפואיות המשיכו להראות שמערכת העיכול שלו מחלימה יפה. כשיום השחרור הגיע, הרופא אמר בסיפוק: "אמרתי לך שתהיה בסדר!" רפאל הודה לו, מביט בחתול קטן, שהתחכך במתקן האינפוזיה. למחרת בבוקר לקח את הסטטוסקופ, סמל לכך שסיים שלוש שנות לימודי רפואה, והחזיר אותו למזכירות הפקולטה. "החלטתי לעזוב את הלימודים", אמר. "ומה אתה הולך לעשות?" שאלה המזכירה, מופתעת. רפאל היה שלו: "אני הולך ללמוד להיות חתול". -
-
-
-
אני שמחה שסוף סוף מישהו חבב את הסיפור שלי…
ותגובה לתגובות… למרות הרמיזות לא בחרתי בחתול כדי 'למצוא חן בעיני השופטים' (כמה נחמד להעלות את הרעיון) – אלא כי… החתול מתקשר אצלי למשהו שקשור גם לרוח, לנשמה, לאלמנט "נשי", כשכל אלו מוזנחים לחלוטין בשיטת הריפוי המערבית, הגברית. רפאל החליט שהוא רוצה להיות "מרפא" אמיתי, אבל זה משהו שהוא לא יכול 'ללמוד' באקדמיה ואולי גם לא 'ללמוד' בכל מובן מקובל…
(ג'יי האמיתית) -
שהיה בחבורה המצומצמת למדי של הסיפורים שאהבתי באמת בתחרות – כתוב היטב, מעניין ואפילו מקורי.
אבל אני גם די מסכים עם עידית. חסר שם משהו בסוף (או בדרך אל הסוף) שיסביר מהם בעצם החתולים האלה, או לפחות מהי הדרך להפוך לחתול. ההסבר לא חייב בהכרח להיות רציונלי, אבל הוא חסר. בלעדיו, הסיפור יותר קרוב למיסטיקה מאשר לפנטסיה.
-
אפילו, לפי ההסברים של הכותבת, הוא למעשה משל. אבל אני לא מהמסווגים, ואהבתי את הסיפור, במגבלות האורך שלו. לא קראתי אותו בתחרות ולכן עכשיו הייתה ההזדמנות הראשונה, ונהניתי. כתוב היטב, דמות בהירה, וחיוך.
הבעיות של הסיפור נובעות לדעתי ממגבלת האורך, שגרמה לכותבת לנוע בזמן מהר מכדי שנספיק לעכל את החתולים המתרבים. יותר מזה, אם הסיפור היה מורחב קצת אולי היה אפשר לגרום למסר להיות קצת פחות חד-משמעי (הסיפור *כמעט* מחליק לרמה של הרצאה: 'למה אנחנו טועים בדרכנו הרפואית'). לדעתי קצת חוסר ודאות בשאלה האם המספר מדמיין את החתולים או שמא הם באמת שם, יכול להוסיף.
-
