- This topic has 9 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
במעלה מדרון ירוק איש זקן התייגע בגלגול אבן גדולה וכבדה. "עוד קצת" מלמל ואמץ את כוחותיו כדי לדחוף. כשהגיע, מזיע ומתנשם לראש ההר, האבן התנודדה, ואז החלה מתדרדרת חזרה במורד, צוברת תאוצה ונחבטת עד הגיעה אל המישור, שם נעצרה. הזקן מחה את הזיעה ממצחו והחל עושה את דרכו מטה. כשהגיע אל האבן, החל שוב לדחוף אותה במעלה המדרון.
האבן כחכחה בגרונה. "סיזיפוס", היא פתחה.
"כן?" אמר האיש הזקן מופתע
"אתה יכול לעצור רגע בזמן שאנחנו מדברים? אני לא יכולה לחשוב כשאתה מגלגל אותי"
סיזיפוס היה בהלם. לראשונה מאז אותו יום בו הענישו אותו האלים הוא הפסיק לגלגל.
"זמן רב שאני מתכננת לנהל אתך שיחה. הגיע זמן לשינוי. היו ימים בהם קבוצות של ילדים מהשומר הצעיר היו באות לעודד אותך בקריאות הידד, תיירים היו מגיעים מארצות רחוקות במיוחד כדי לראותך, וספסרים היו מנהלים הימורים על הזמן שיקח לך לגלגל אותי לפיסגה… אבל הימים האלו עברו"
"אבל אני מיתוס" אמר סיזיפוס מופתע, "וחוץ מזה האלים הענישו אותי"
"מיתוס?" נשפה האבן בבוז "מיתוס זו חנות ספרים באינטרנט. אתה בכלל יודע מה זה אינטרנט? אתה הרי תקוע כאן במקום לצאת ולחיות. אתה כל כך מלא במיתוס של עצמך שאין לך זמן לראות שהעולם השתנה. אף אחד כבר לא מאמין באלים. אנשים כיום מאמינים בהגשמה עצמית, הם שותים יוגורט פרוביוטי ורואים סרטים ב-DVD. הם מחפשים תשובות לשאלות כמו איזה מכונית משפחתית הכי בטוחה, ואיך להצליח בפסיכומטרי. אתה תקוע סיזיפוס" פסקה האבן.
סיזיפוס נעלב ובכוחות מחודשים החל לגלגל את האבן במעלה ההר. האבן חרקה וגנחה. כאבו לה הפרקים והיתה לה דלקת אוזניים.
אך בינו לבין עצמו, סיזיפוס נאלץ להודות שהמיתוס שלו כבר לא מה שהיה, וגם לו לפעמים נמאס קצת מהתדמית המיוסרת שלו. האבן צודקת, הוא מיושן, מקובע בתוך התפיסה העצמית שלו, בתוך הייסורים שלו, בתוך הרוטינה, מכור להרגלים שלו…
סיזיפוס נעצר. האבן נשמה לרווחה.
"טוב", הוא אמר "אני חושב שאני אעשה הפסקה ואשכב לנוח בשמש, זה בסדר?".
"יופי" אמרה האבן. "זו תהיה התקדמות אדירה".
סיזיפוס שכב על הגב והתבונן בעננים הלבנים ששייטו בשמים מעליו.באותו זמן ממש האב אוריילי, שמעולם לא החמיץ את תפילת יום הראשון בכנסיה, נשך את הלשון בזמן צחצוח השיניים, והובהל לבית החולים המקומי. ד"ר בר-הלל, לראשונה מזה שלוש שנים, לא התעקשה שהאיחור של המטופל מבטא צדדים באישיותו האנאלית. האפיפיור התיר את השימוש בקונדום. החוק האוסר על שימוש במריחואנה בוטל בקריאה ראשונה. נזיר זן בודהיסטי התעצבן ומחץ למוות יתוש שעקץ אותו. נירה ברגר, שמאז שהיא זוכרת את עצמה היתה בדיאטה, החליטה שהיא נראית מצויין, ויצאה לאכול פלאפל. ודג סלמון, שבכוח אינסטינקט קדום שחה במעלה הזרם אל המקום בו הושרץ, כדי להתרבות ולמות, עשה סיבוב של 180 מעלות והחל לשחות במורד הזרם בחזרה אל הים…
סיזיפוס קם, מתנער מכל העשבים שדבקו בו. "תראי", הוא אמר לאבן, "אני חשבתי קצת…
ואני חושב שזה יהיה תהליך ארוך עד שאהיה מוכן לוותר על הזהות שלי כמיתוס… אני באמת רוצה להשתנות, אבל אחרי כל כך הרבה שנים אני לא בטוח אם אני יכול… אני מצטער" והוא החל מגלגל את האבן שוב במעלה ההר.
"הולכת להיות לנו הרבה עבודה", אמרה האבן לעצמה. "הוא כל כך מלא בקיבעונות והדחקות". -
בסה"כ חייכתי. הרעיון מקורי. ואין ספק שנהנת לכתוב עליו… רואים.
עכשיו לעניין הביקורת….
אני חושב, אם אינני טועה. שהמשל על סיזיפוס מייצג רעיון אחר ממה שאת הצגת.
הרעיון הוא שלמרות העבודה השחורה, המשעממת, השגרתית, ישנו איזשהו שכר בצידה.
ממה שאני זוכר. הרגע "המאושר" של סיזיפוס היינו הרגע בו הוא רודף אחרי האבן המתגלגלת וחש את הרוח נושבת בו במורד. אין מדובר על קיבעון מחשבתי, או הרגל. או שיגרה במובן הרצוני של המילה. אם כבר, מדובר על מצב שבו גם כאשר אתה עושה משהו משעמםםםםם, ניתן עדיין למצוא בו דברים חיובים, כמו הרוח.
עכשיו לעניין הסיפור… בהנחה שהתיאוריה שלך נכונה. ולרגע זה, זה לא משנה….
רצף ארועים מקביל, בין העולם האמיתי לבין סיזיפוס, היה מייצר קשר הדוק ומצחיק יותר של סיבה- פעולה. או פעולה- תוצאה.
נטיה לכיוון פילוסופי יותר, היתה מייצרת גוון הגותי לסיזיפוס, ומשלימה כביכול את המשחק ההגיון שניסית לבנות.
את עושה כאן חוסר הפרדה לא נכון בין אמונות, לבין עקשנות, לבין סתם שיגרה.
המשפט האחרון של האבן אינו הכרחי… הדוגמאות מספקות את ההסבר.
שני דברים הפריעו לי במיוחד…
מיתוס
לא אמור להזדקן. לכן הוא מיתוס.הרעיון שהוא אטרקציה היינו בעייתי מבחינתי. או שהוא אטרקציה ועומד בזכות עצמו. או שעצם מעשיו מהווים השלכה לחיי היום יום שלנו.
אם תרצי אשמח להמשיך…
אבל אני אתן לך להתאמץ.
-
גם להתאמץ לפני כן.
כמה דברים שכתבת קיבלתי מיד – למשל המשפט של האבן בסוף אני רואה שהוא באמת מיותר והוא יעלם. הרעיון של לשלב יותר את "העולם" ומה קורה בו במהלך השיחה של סיזיפוס עם האבן גם מצא חן בעיני. (כלומר ליצור רצף אירועים מקביל)לגבי מה באמת המשמעות של זה שסיזיפוס מפסיק לגלגל את האבן… אני צריכה לחשוב על כך. אני יודעת שהמסקנה של קאמי בסוף המאמר שלו היא שעלינו לדמיין את סיזיפוס "מחייך", אבל השאלה היא האם הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית עדיין מתאימה לימינו? ואולי לא? ואולי החיים הם יותר מעבודה קשה? אולי התכלית היא להנות מסרטים, למשל…
לא הבנתי:
* מיתוס לא אמור להזדקן. לכן הוא מיתוס.
– סיזיפוס במיתוס היווני כבר היה זקן למדי כשנענש. ולכן, אני לא רואה בעייה.* הרעיון שהוא אטרקציה היינו בעייתי מבחינתי. או שהוא אטרקציה ועומד בזכות עצמו.
או שעצם מעשיו מהווים השלכה לחיי היום יום שלנו.
לא הבנתי את המשמעות, אשמח מאד אם תוכל לפרש. -
קודם כל לא ידעתי שסזיפוס היה זקן, אם כך, טעות בידי…
כוונתי היו :
מיתוס…. מעצם הגדרתו. הוא דבר אלמותי, זכור (כביכול) רק בזכות מה שהפך אותו לכזה. לכן. אם היה צעיר (הנשוא) אז ישאר צעיר… ואם היה זקן, אז ישאר כך.לגבי האטרקציה. את מאזכרת שהטיפוס האין סופי של סזיפוס היה מקום עלייה לרגל. (כלומר, אטרקציה) לפיכך, את מגשימה אותו קצת יותר מדי. לכן, קשה לי לקבל גם את זה וגם את ההשלכות לכך שהפסיק לעלות מבחינה אחרת. כלומר, אם הפסיק לטפס, אז אולי הקהל שראה בו גיבור נטש אותו….. כי הוא התחיל להיות כמו כולם…. ואז … ובגלל הסיבה הזו… הוא בעצם ממשיך (כלומר בסוף).
או שהוא לא מהווה אטרקציה, אלא רק מטאפורה למעשינו אנו, ואם הוא מפסיק להיות עיקבי, אז גם אנחנו.
אני מקווה שהנקודה מובנת. (ואני מודה שלפעמים קצת קשה להבין אותי (וגם את הסיפורים שלי))
אינני מכיר מושגים פילוסופים. אני מחזיק בתורה של עצמי. אבל אשמח לשמוע על המאמר של קאמי.
בעיות אחרות (אם עדיין יש לך כח לזה….
אם סזיפוס מנותק מהעולם, מה נגיד על האבן….
כלומר… השכנוע של האבן צריך לבוא ממקום אחר, ולא מהבאת דוגמאות מהמציאות שאנו חיים. אולי, וזה באמת יהיה נחמד כלשעצמו… מהאולימפוס…
"האבן חרקה וגנחה… (עד כאן הכל בסדר…) כאבו לה הפרקים והיתה לה דלקת אוזניים… (מספיק שאת מאנישה אותה בכך שהיא מדברת, לא צריכים להוסיף לה מחלות. זה גם מפריע להמשך הפיסקה שהיא המשך תיסכולו של סזיפוס.
ושוב פעם, והפעם באמת… נתעסק רק בסוףףףףף.
אם הסוף הוא מעין מטפל-מטופל… המטופל לא צריך להודות בחולשתו… לפחות, לא עדיין.
כלומר…
אני באמת רוצה להשתנות…אבל, אני מצטער….
כלומר. התלבטות קטנה והמשך היסורים. (נניח)
כתבתי כבר כל כך הרבה דברים, שאם באמת תרצי לתקן… יצא לך משהו קצת אחר….
בכל מקרה חג שמח… והעיקר גם אם העבודה קשה… יש מי שמחכה לפגוש בסוף את הרוח.
-
-
-
-
-
-
אהבתי את הרעיון, ואני חושב שהוא מתאים למעשה יותר למיתוס המקורי של סיזיפוס (שנענש בכך שהוא חוזר ועושה עבודה מיותרת) ולא להתייחסות של קאמי שבנה עליו (כך שאני לא מסכים לטענה של אלון. לדעתי הסיפור מתאים מאוד למיתוס).
יכול להיות שאם היית מספרת לו (אחרי מחקר במיתולוגיה) *על מה* בדיוק נענש סיזיפוס, אזכור הפשע היה עוזר להאניש (באל"ף) את הדמות וליצור הזדהות אתה.
כדאי לחדד גם את נקודת המבט של האבן. האם היא נותנת לסיזיפוס עצה ידידותית? האם היא מתפקד כמטפל? האם היא פשוט מעוניינת להשתחרר בעצמה ולכן מכוונת אותו? תשובה יותר ברורה (לעצמך) על השאלות האלו תעזור לשפר את הסיפור.
-
