- This topic has 12 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
סיפור המעשה: כחלק מפרויקט יומולדת שנה לאתר "בלי פאניקה", דרומיט ביקש לפרסם סיפורים שכותרתם "בלי פאניקה". הרמתי את הכפפה, ישבתי שעתיים על המחשב וכתבתי סיפור. פרסמתי אותו בפורום אורט, וקיבלתי תגובות מתלהבות, שמשום מה היו מורכבות רובן ממשפטים בעלי מילה אחת…
בכל מקרה, ערכתי אותו מעט, ביצעתי הגהה ראשונית, שפצרתי את הסוף, ועכשיו אני מפרסם אותו כאן, בשביל לקבל תגובות מפורטות וקוטלות כרגיל, בשביל לשפר את הסיפור ולא רק לנפח את האגו…
בלי פאניקהאזעקה חרישית נשמעה ברחבי ה"עצבנית", ולאחריה נשמע קולו של המחשב:
"בלי פאניקה, גידי, אבל הגיע הזמן להתעורר."
גידי התרומם לו במיטה, אך חטף סחרחורת וחזר לשכב. במשך מספר דקות שכב לו והביט בתקרה, עד שהרגיש שהוא מוכן להתעורר שוב. הוא קם וצעד מספר צעדים עד לוילון אשר סימן את תחילתו של חדר האמבטיה, וילון מלאכותי ירוק שעליו כתוב "בלי פאניקה" באותיות אדומות גדולות. הוא הביט במראה, אשר עליה הודבקה מדבקה גדולה ושקופה למחצה עליה כתוב "בלי פאניקה", והשיט ידו אל המטפח האוטומטי. בחלון התצוגה של המטפח, כבכל בוקר, היתה הודעה אחת, "בלי פאניקה" לשונה. גידי הפעיל את המטפח והשתמש בו לצחצח את שיניו, לגלח את לחייו ולסרק את שערו, ולאחר שהרגיש רענן- הלך למרכז הבקרה של ה"עצבנית".
לכשהגיע למרכז הבקרה, חצי מטר מעבר למיטתו, גידי התיישב בכסא הקברניט והחל להרגיש רעב (התנייה שפיתח בימי הכשרתו, שם הזמן היחידי לשבת היה בזמן הארוחות). הוא פנה אל מחלק המזון, הקיש הזמנה לארוחת בוקר של אלופים, וחיכה. על לוח המגע של המכשיר הופיעה הודעת "בלי פאניקה", שנעלמה ברגע שקיבל את קערת הדגנים הממותקים שלו. גידי הוציא כף מתוך שקית סטרילית שהכיתוב "בלי פאניקה" נראה עליה, והחל לאכול.
לאחר מספר חודשים לבדו בספינה, פעולת האכילה נדמתה לו כמכאנית וחסרת הנאה, ומוחו התחיל לשוטט אנה ואנה. מסיבה לא ברורה לחלוטין, הוא נזכר בימיו הראשונים על ה"עצבנית". בתקופה ההיא הוא הוטרד בכל פעם מחדש מהוראות ה"בלי פאניקה" שפוזרו בנפח הספינה, עד שהגיעה תשובה לשאילתה ששלח למשרד הראשי, מוקפת ב"בלי פאניקה" משני קצותיה.
התשובה היתה תמציתית אך מפורטת. נכתב שם שבימיו הראשונים של המשרד, גלאים אשר נשלחו בספינות מחקר נטו להתפס לפאניקה כאשר פגשו במצבי סיכון חיים פתאומיים, שנעו בין מסלול העובר דרך כוכב למכונת גילוח שהשתלט עליה דיבוק חלל. המשרד בנה מספר ספינות מחקר, ובתוכן פוזרו הודעות "בלי פאניקה", במיוחד כדי למנוע מקרים אלו. הפרויקט נזנח לאחר שיותר מחצי מהטייסים פיתחו תסמיני חרדה חריפים במיוחד, כאשר הם החליטו שאם אומרים להם "בלי פאניקה" ללא הפסק, כנראה יש סיבה לפאניקה. ה"עצבנית" הייתה אחת מהספינות היחידות ששרדו, עקב בעיות תזמון מנוע שהיו לה ביציאה מהמפעל שעיכבו את המסירה. לאחר מכן, לא נשאר למשרד הרבה מה לעשות חוץ מלמכור את ה"עצבנית" ואת אחותה ה"מהירה" במחיר מוזל.
גידי, בתור אחד ממעט ברי המזל שלאחר בדיקה פסיכיאטרית הוגדרו כחסרי יכולת לחרדה ופאניקה, קיבל הזמנה לקניית ה"עצבנית". מאז הוא שוטט לו בחלל, עושה מה שטייס ספינת מחקר עושה- חוקר.
בתזמון מושלם, סיום המחשבה התרחש עם סיום קערת הדגנים. גידי הכניס את הקערה ואת הכף למנקה הכלים, לחץ על כפתור ההדחה, קרא באדישות את הודעת ה"בלי פאניקה" שהופיעה, ונשען לאחור על כסאו. העצבנית ריחפה בשולי מערכת שמש חדשה, אשר המחשב סימן כבעלת פוטנציאל כרייה של חדקטביים, וגידי הפנה אותה לסיור בחגורת האסטרואידים, סוקר כחצי תריסר כוכביות לפני שהופרע ע"י המחשב.
"בלי פאניקה, גידי, אבל מסלולנו הנוכחי מוביל אותנו להתרסקות על פני אסטרואיד 27-א6".
בלי פאניקה, אכן. "מחשב", אמר גידי, "קבעי מסלול שיעקוף את האסטרואיד".
"בלי פאניקה, גידי, אבל המנוע לא עובד."
בלי פאניקה? "מחשב, למה לא עובד המנוע?"
"בלי פאניקה, גידי, אבל שאריות דגנים דלפו מתוך מנקה הכלים אל תוך המנוע, נשרפו וסתמו את פתחי הניווט".
למה בלי פאניקה? "מחשב, נקי את פתחי הניווט".
"בלי פאניקה, גידי, אבל למרות שפעולות הניקוי החלו, גם בקצב המקסימלי האפשרי הן יוכלו להסתיים רק לאחר המפגש עם הכוכבית".
גידי, החסין לחרדות, החל להרגיש דאגה זוחלת לאורך גבו. "מחשב, האם ישנה דרך נוספת כלשהי לשנות את מסלול ה"עצבנית", כגון פליטת גזים כחומר דחף מפתח תא הלחץ?"
"בלי פאניקה, גידי, אבל מהירות החללית גבוהה מכדי שפעולה שכזו תוכל למנוע התנגשות".
חרדה קלה החלה להופיע במוחו של גידי, ולפתע נעלמה כלא הייתה. "יש לי! תותח הלייזר!" הוא קרא, ופנה אל תותח הלייזר אשר היה בצידו השני של החדר. אותו תותח לייזר היה חלק אינטגרלי מספינות חקר, ונמצא שם במיוחד למטרות ההרס של אותם גורמים הנמצאים בדרכה של הספינה. למזלו של גידי, עד לרגע זה לא היה עליו להשתמש בו, ולכן פרח קיומו מדעתו. גידי התיישב ליד הלייזר, תלש את הניצרה שעליה הודפס "בלי פאניקה", והביט בכוונת.
"מחשב," אמר גידי, "אני לא מזהה את האסטרואיד בכוונת."
"בלי פאניקה, גידי, אבל הלייזר נמצא בכיוון ההפוך לאסטרואיד, ובלי המנועים לא ניתן לסובב את הספינה כך שיוכל לפעול".
זיעה קרה וחימה לוהטת שטפו את גידי כאשר הבין את הגורם לכך. "מחשב, האם את רומזת שהלייזר נמצא בצד הלא נכון של הספינה? האם לייזר שתפקידו לסלק מכשולים מלפני הספינה מופנה תמיד לאחריה?"
"בלי פאניקה, גידי, אבל כן."
"איזה קונספט טפשי."
"בלי פאניקה, גידי".
אך את מה שעבר ברגע זה על גידי לא ניתן היה לתאר בצורה אחרת מלבד התקף פאניקה חמור ומוצדק לחלוטין. הוא זחל באיטיות לכסא השליטה על החללית, התיישב על כיתוב ה"בלי פאניקה" שהיה רקום בתוך חיקוי העור של המשענת, העלה על המסך את תמונת האסטרואיד וקפא בייאוש קטטוני. הדקות חלפו, ה"עצבנית" התקרבה לכוכבית, וגידי כבר השלים עם עובדת מותו הבלתי נמנע, חנוט בתוך קבל שעליו כתוב "בלי פאניקה"…
כאשר לפתע התפוצץ האסטרואיד במטח של להבות ורסיסים. מספר שניות לאחר מכן, חלפה ה"עצבנית" דרך המקום בו היה מרכז האסטרואיד, וכרגע היה רק ענן אבק. עיניו של גידי ותת המודע שלו עוד הספיקו להשלים את הכיתוב "בלי פאניקה" בצורתו של ענן האבק, כאשר חזרו אליו עשתונותיו.
"מחשב!" צעק גידי מלוא גרון. "מה לכל הרוחות קרה?"
"בלי פאניקה, גידי, אבל כשהאסטרואיד התייצב בתוך מסלול ה"עצבנית" הטלתי לכיוונו מטען נפץ. המטען הגיע אליו כדקה לפנינו ופוצץ אותו לרסיסים".
"אם ככה, למה לא טרחת להודיע לי שאני לא עומד למות?" שאל גידי.
"אבל הודעתי לך! בכל פעם ששאלת, עניתי לך שאין מה לדאוג. הרי אם זכורות לך תשובותי, תוכל לראות שאף פעם לא הסתרתי ממך מידע, ותמיד טרחתי לומר לך, "בלי פאניקה"!"
-
http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=121#2814
נדמה לי שהקדמתי אותך בקצת.
-
אני עסוק, ויש זמן רק להגבה זריזה, מחר תבוא המלאה.
תקציר :
נהנתי.
נהנתי מאד.
צחקתי.
צחקתי מאד.לא מכיר את שושלת "בלי פאניקה", אבל כשלעצמו זה כיף… עכשיו להצעה קצרצרה…
את הפיסקה האחרונה יכולת לסיים כך…"אבל הודעתי לך! בלי פאניקה!"
מחר יבוא ההמשך… אני מבטיח…
ועוד דבר קטן. (בשקט בשקט) יכולת לקצר אותו, עוד לא חשבתי איך (אבל זה אפשרי בהחלט!), ולהכניס אותו לתחרות (מקום ראשון!!!).
-
-
-
-
-
-
ויש בו הרבה הברקות נחמדות שאהבתי (כמו למשל סיום ארוחת הבקר יחד עם המחשבה…)
יש לי כמה הערות ברמה השיטחית:
פיסקה ראשונה: "גידי התרומם *לו* במיטה… שכב *לו* במיטה" – אני אישית לא אוהבת שימוש בצורה הזו של *לו*, ונראה לי שאין בה צורך.
פיסקה שלישית: כתוב ש"מוחו משוטט" – דימוי נחמד, אבל אולי עדיף להשתמש במושג פחות פיזי ממח כמו מחשבה?
עוד בפיסקה זו: ."..הגיעה בחזרה תשובה מוקפת ב'בלי פאניקה'- אולי מוקפת ב"כיתובי" בלי פאניקה, או משהו בסיגנון?
פיסקה רביעית: ההתחכמות שקשורה למהיר ועצבני אינה קשורה לסיפור, ובעיני מיותרת ומוסיפה מידע שלא נחוץ לקורא.
ועוד משהו קטן… "הופיעה חרדה קלה במוחו" – שוב נשמע לי שכשאתה כותב מח אתה חושב על mind, ולא על האיבר עצמו…
כמו כן, אם הוא סובל מהתקף פניקה, למה לא להכניס כמה אלמנטים שיש בהתקף פניקה? אניבטוחה שתמצא ברשת מה קורה במהלך התקף פניקה (סתם כדי לתת לסיפור נופח קצת יותר אמין).
חוץ מזה, לטעמי, אם גידי יעשה כמה דברים *ממש* מגוכחים במהלך ההתקף הזה או הרגעים שלפני שהוא "מת", תווצר תחושה של מבוכה או כעס גדול יותר כלפי המחשב שלא אמר דבר, וגם צפה בגידי מתנהג באופן מגוחך… -
-
ובכן, אני לא מסוגל להעיר על הגהה, אולי בעוד שלושים שנה ותואר בלשון.
אבל אני אוכל לייעץ לך על הדברים הבאים.
כדי לשמור על אפקט הפאניקה הדרוש, אתה בהחלט יכול לקזז כמה פיסקאות או חלקי פיסקאות.
לדוגמא:הפיסקה שמתחילה "בתזמון מושלם…" אינה הכרחית. אם המטרה שלך היא הרעיון בלי פאניקה.
שלב ההסברים יכול להסתיים בתחילת הדיאלוג. הסיטואציה תתקבל כלגיטימית בהחלט.אוסף התיאורים המקבצים את רעיון בלי פאניקה צריך להיות מאוגד בפיסקה אחת.
לכן הייתי משנה קצת את הפיסקה השניה. "מנקה" קצת את התיאורים על אופיו העצלני. ומתייחס רק לאופיו השאנן… כביכול.
כל נושא האכילה והשגרה יכולים להתקצר, או להעלם. אלא אם כן אתה חושב שזה מחדד את ה"בלי פאניקה".
אם גידי עבר בדיקה פסיכיאטרית, אז הרי הוא יודע על מה מדובר. אם אתה רוצה להכניס את ההסבר על הודעות הבלי פאניקה. עשה זאת בפיסקה של הבדיקה הפסיכיאטרית, ושוב, קצר.
הדינימקה של הדיאלוג היא מצויינת. וההתחלה היא כמו מהלך ראשון. מבנה ארועים נכון יותר, יגרום לקצב ארועים מהיר יותר.
בסופו של דבר, כפי שכבר ציינתי – נהנתי מאד.
-
-
-
