- This topic has 12 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בפורים הזה נאיה רוצה להתחפש למשהו מיוחד. כל רעיון שדור מציע רק מעצבן אותה יותר.
כדי להירגע היא עושה מדיטציה מול שתילי האורן הסורי, שהביאה מהטיול השנתי בדמשק. דור רובץ על המיטה שלה ומעביר תחנות במצגן, אולי יצוץ איזה רעיון. לפתע עיניו מתקבעות על אחד המסכים. זו מסיבת פורים, בשידור חי מבית הספר היהודי בסידני. התחפושות שלהם מדהימות. דור נתפס לתחפושת תקופתית של זמר רוק כבד. הוא מעריך (באופן שגוי) שהסגנון הזה היה נפוץ במאה ה-21. הוא אמנם לא מכיר את המוסיקה, אבל המראה הכללי מוצא חן בעיניו. בעזרת הביו-משערה, הוא מהרהר, אוכל להצמיח 3 ס"מ שיער לשעה… שזה נותן לי עוד 9 ס"מ… וגם זה רק אם המכונה תהיה פנויה, הוא נאנח, נזכר שיש לו חמש אחיות.
"אה… נאי"? "אני חושב שמצאתי משהו שאולי יעניין אותך"… נאיה נוחתת לצידו מרעידה את עץ הדובדבן שפרש ענפים מעל מיטתה. ו…סוף סוף דור מצליח להראות לה משהו שבאמת מרתק אותה… אחרי רבע שעה של "וואו" ו"מממ" נאיה חוזרת למציאות: "אני רוצה את התחפושת של האסטרונאוטים ההודים".
"אה… אנחנו לא נספיק להכין תחפושות כאלו בשלוש שעות"
"לא הבנת" אומרת נאיה, "אנחנו לא רוצים תחפושת כאלו, אנחנו רוצים את התחפושת האלו, ואנחנו נסע לקחת אותן".
כעבור שעה הם כבר משייטים מעל האוקיינוס השקט. נאיה מטיסה אותם בגלולת התעופה הזעירה של אחיה. "תירגע, זה פשוט כמו… להכין קוסקוס" היא אומרת. "אח שלי לימד אותי הכל, אז מה אם אין לי רשיון". הים למטה מבריק בכחול מנצנץ, אבל דור מפחד להסתכל החוצה, הוא מפחד לזוז. "תגידי", הוא אומר, "ומה אם הם לא יסכימו להשאיל לנו את התחפושות? חשבת על זה?" נאיה צוחקת, "כל ישראל חברים, לא?"
אבל הבעיה, כפי שמסתבר שעה לאחר מכן, הינה בכלל אחרת. התחפושות פשוט ענקיות, ובגלולה אין מקום גם לנאיה גם לדור, וגם לאסטרונאוטים. הם מנסים לדחוס את התחפושות. הם מנסים לשבת עליהן. הם מנסים להתכסות בהן. דור מציע שהם יטוסו חזרה כשהם לובשים את התחפושות, אז הם מתחפשים. אבל נאיה, כאסטרונאוטית הודית, לא מצליחה לדחוק את עצמה לתוך הגלולה. הם עומדים בשמש האוסטרלית. דור בוהה בנקודה האדומה במצח הקסדה של נאיה, דרך הטיטניגלס היא נראית מובסת. "אני יכול לתפוס טרמפ חזרה", הוא מציע לבסוף, "אני אצטרף אליך יותר מאוחר. לי כל התחרות הזאת לא כל כך חשובה… " נאיה כמעט מועכת אותו עם החליפה הכבדה מרב התלהבות…
"אתה בטוח?" דור נשמע קצת עמום: "אני בטוח".
ואחרי שלוש דקות נאיה מנופפת לו מתוך הגלולה, לידה יושב מה שנראה כמו דמות רפאים של אסטרונאוט הודי חסר פנים. היא שולחת לו נשיקות של מנצחת ונעלמת בין העננים…
בתחרות התחפושות השנתית נאיה זכתה בהליכה (או בטיסה, כמו שהיא סיפרה אחר כך לכולם) דור, לעומת זאת, נאלץ לבלות לילה שלם בתחנה המרכזית של ניירובי, אחרי שהטרמפ שהיחיד שמצא היה עם זוג פנסיונרים אבוריג'ינים, שנסעו לנופש בקלאב-מד קילימנג'רו. בפורים הבא, מחליט דור כשהוא משוטט עייף ועצבני בתחנה השוממת, נתחפש כמו כולם, לקוסמים, עם גלימות, שרביטים ותנשמת לבנה מאולפת. לי תהיה, כמובן, גם צלקת על המצח. אז מה אם זה בנלי, חשב לעצמו, אני דוקא אהבתי את ההולוזמר. -
-
-
-
הוא חיבר סדרה הנקראת "הקאנטוס של היפריון" הכוללת את היפריון, נפילת היפריון, אנדימיון, ועליית אנדימיון, האחרון נערך בימים אלה. את תביני למה אני מתכוון לאחר שתקראי אותם. אם לא תבני וכבר קראת אותם, אנסה להסביר לך.
ומה שהיה בסוף לא היה תזכורת להארי פוטר? האמת שהמומנטום שהוא זוכה לו מזכיר לי את "הקוסם מארץ עוץ" מתחילת המאה שעברה אבל זה רק אני. חכי ל-NY… (הסתכלי למטה בפורום ותביני) -
האם סיפור הממוקם בעתיד והעושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת חייב, בהכרח, להיות מד"ב?
תשובה: לא.
דוגמה: הסיפור שלמעלה.האם יש כאן משהו *מהותי* שלא יכול היה להתקיים גם היום, או אפילו בשנות החמישים?
לא.
האם הפרודיה מספיקה על מנת לתת תוכן אמיתי לסיפור?
לא.
כלומר – אין כאן מד"ב אמיתי, פרודיה אמיתית, או, למעשה, תוכן כלשהו. הכתיבה חביבה (מעט הגהה היתה יכולה לעזור), אבל פרט לכך חסר לי מאד *עניין* אמיתי. הפואנטה עם הארי פוטר נחמדה, אך ודאי לא יכולה להחזיק סיפור שלם, אפילו קצר.הייתי ממליץ לך לעיין ב-"לקסיקון טרקי סיטי" – כלי שימושי מאד לכותבי מד"ב, פנטסיה ובכלל.
ברוכה הבאה לפורום!
-
-
-
-
קראתי חלקים מהלקסיקון בעבר, אבל אני חושבת שלאור הבקורת אקרא את
כולו מהתחלה ועד הסוף
לגבי הסיפור הזה, מהרבה בחינות (וזו למעשה היתה הכוונה שלי) העולם
שמוצג בו הוא מאד דומה לעולם היום (או לזה של שנות ה-50'). פורים זה פורים,
הרצון להתחפש בצורה מוצלחת עדיין קיים, ומבחינה חברתית דברים לא
מאד שונים. יחד עם זאת, האפשרות להשיג את התחפושות בזמן קצר (3 שעות)
מאוסטרליה המרוחקת אינו משהו שאפשרי כיום, והיות והשגת התחפושת הינה חלק
מרכזי בסיפור היה נראה לי שמוצדק לחשוב עליו כעל מד"ב.אגב, האיזכור של הארי פוטר לא היה אמור להיות יותר מבדיחה קטנה על כך שדברים
לא מאד משתנים, ובהחלט לא "הפואנטה" של הסיפור. -
ג'יי יקירתי, אני עפר לרגלייך. ההומור, השפה הזורמת, אפילו הטכנובאבל. ממש מותק של סיפור.
ולא ממש איכפת לי אם זה מד"ב או לא.
כמה הערות קטנות (פטור בלעדיהן אי אפשר, נכון?):
1. כדאי בכל זאת להקטין קצת את כמות קיצורי המלים שנזרקים עלינו בבת אחת. קצת. לא הרבה.
2. את עוברת לא מעט מעבר להווה וחזרה, מה שיוצר בלבול ואי נוחות אצל הקוראים. נסי להישאר באותו זמן, או לעשות רק מעבר אחד (כל הסיפור בעבר והסוף בהווה, נניח.) -
אני אבדוק את הנושא של מעברים בין עבר להווה. כבר כשכתבתי (ושכתבתי) הרגשתי שאני כל הזמן משנה מאחד לשני ובחזרה, מה שאומר שבוודאי נותר קצת בלגן. הרעיון של כתיבת הסוף בזמן הווה, ושאר הסיפור בזמן עבר, נראה לי מוצלח. אני אנסה.
לגבי קיצורי המילים – לא הייתי בטוחה אם אתה מתכוון למושגים חדשים שהמצאתי (כמו מצגן וכו') או לכתיב חסר, או למשהו אחר. אנא אמור לי.
ג'יי (שאף פעם פעם אף אחד לא אמר לה שהוא עפר לרגליה וגרם לה לפרוץ בריקוד סוער ברחבי הבית בשתיים בלילה). -
-
