- This topic has 10 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אייל אברמוב חצה את הרחוב במהירות.
מגפיו היו מעור מהודק, גופו תמיר ושחום, עיניו כחולות כתמיד. בצעד חלק ומהיר עבר למדרכה השניה ונכנס בין הבניין, שם את פעמיו למספר 43, לכניסה ג'. הוא סחב אתו תיק ג'יימס בונד שהודק היטב לגופו. בתיק היו אקדח וזוג תחתונים ממשי.
אייל חייך כשחשב על הפגישה הצפויה לו. הוא הרחיב את צעדיו כשנכנס אל הבניין ועלה במדרגות לקומה השלישית. פליקס הבטיח שהנערה שגרה שם לא תעשה בעיות. שאין לה משפחה, שאף אחד לא ממש מכיר אותה בתל-אביב.
אייל צלצל בפעמון מספר פעמים. לא נשמעה תשובה.
**
שילה מורגן הייתה יפהפיה. גופה הארוך והבהיר החזיק טוב כמעט כל שמלה שבחרה ללבוש, אבל היא בחרה ללבוש רק את הטוב ביותר. מאז שנפרדה מבעלה, המיליונר מיכאל מורגן, לא היה עליה לדאוג בקשר לכסף. המשכורת החודשית שקיבלה כדיבידנד מהחברות בהן שלטה כעת הספיקה כדי לכסות הכל: מכוניות יקרות, מעילי פרווה, בגדי סאטן ומשי. וכמובן, דירת יוקרה בקומה העשרים וארבע של מגדלי גן העיר.
שילה נשכבה לאחור על מיטתה והרהרה בגבר השתקן שפגשה יומיים קודם לכן במסיבת הקוקטייל של השגריר האוסטרי. היה בו משהו מיוחד, מעבר לגופו האתלטי ולפניו המפוסלים. משהו מסתורי, מיסטי. הוא התקשר אליה כמה דקות קודם לכן, כשהייתה באמבטיה, והודיע שהוא מגיע בעוד שעה. שילה התקשרה לשוער למטה ונתנה לו אישור להכניס את הבחור. כששאל לשמו הצליחה בקושי לדלות את השם מהזיכרון. "אייל," היא אמרה, נזכרת בכרטיס הביקור שהועבר במהירות מול מבטה המשתוקק."בסדר," אמר השוער.
שילה גנחה בתאווה. בציפייה לבואו של האורח התלבשה בתחתוני המשי החדשים שלה, ולא לבשה עוד שום דבר. היא השתרעה לאחור על מיטתה בדיוק כשנשמעה דפיקה בדלת.
"היכנס," קראה שילה מתוך המיטה.
**
– "דונופריו!"
– "מה?"
– "דונופריו!!!"
דונופריו הסיר את האוזניות מאוזניו והסתכל במבט זועם על סטארליטפס.
– "מה העניין, סטארלי?"
סטארליטפס ירד מגשר הפיקוד וניגש לעמדתו של דונופריו.
– "פישלת בגדול, דונופריו".
דונופריו חרחר משפט בלתי מובן, אבל הפחד החל לחלחל בו.
– "פישלת, והמפקד הולך לדפוק אותך בגדול."
– "אבל…" דונופריו כבר היה מפוחד למדי. "אני רק אחראי על הדלתות."
– "זה העניין," אמר סטארליפטס. "הייתה פאשלה עם הדלתות."
***
אייל אברמוב היה מבולבל.
בקו 25, בדרך לגן העיר, הייתה לו תחושה שכל זה לא אמיתי. לא ייתכן שהוא מוזמן לדירתה המפוארת של אישה מדהימה ועשירה, למה שבירור לא הולך להיות שיחת חולין. אייל, טכנאי טלוויזיה שנקלע בטעות למסיבת השגרירות, התפעל כל פעם מחדש הוא התפעל כשנכנס ללובי והשוער ליווה אותו למעלית. הוא התפעל כשראה את הדלת העשירה, עמוסת הפיתוחים. הוא התפעל כשצפה בנוף דרך החלון במסדרון.
ואז נפתחה הדלת.***
– "דונופריו."
– "כן, המפקד."
דונופריו נמתח בהצדעה. סרן הולבריטר פטר אותו בהנפת יד.
– "דונופריו, מהו תפקידו של אחראי הדלתות?"
– "לדאוג שהדלתות בסימולציה יתפקדו כהלכה, המפקד."
– "שזה אומר?"
– "לדאוג שהאדם העובר בדלת יגיע למקום שאליו הוא מצפה להגיע, המפקד."
– "טוב."
סרן הולבריטר שירבט משהו על פיסת נייר.
– "מר דונופריו?"
– "למיטב זכרוני אני סמל בצבא הברית המאוחדת, המפקד."
– "כבר לא," אמר סרן הולבריטר. "כרגע חתמתי על טופס השחרור שלך. אתה אזרח."
– "אזרח?" שאל דונופריו. מצחו התקמט במבוכה. "למיטב ידיעתי, המפקד, אין אזרחים בברית המאוחדת."
סרן הולבריטר הביט בו.
– "זה מצב מאוד זמני אצלנו, אני מודה. אל תקרא לי המפקד."
הוא לחץ על כפתור והרצפה מתחת לרגליו של דונופריו נפתחה.
**
לילי הלוהטת פקחה את עיניה לשמע הדפיקה בדלת. זה הוא, היא חשבה, סוחר הנשק. היא פתחה את הדלת.
– "אייל?" שאלה.
– "כן," ענה אייל אברמוב, מבולבל. "איפה שילה?"
לילי נבהלה לרגע. היא לא חשבה שפליקס יגיד לאייל את שמה האמיתי.
– "זה בסדר, אני כאן," היא אמרה.
האורח נראה אבוד במחשבות. הוא נכנס דרך הדלת, מסתכל לכל הכיוונים. הוא בהחלט לא נראה כמו סוחר נשק, חשבה לילי, אבל ככה זה.
– "תגידי לשילה שהגעתי," המשיך האורח המוזר לקרוא בשמה המקורי. היא החליטה לא לחכות עוד.
בשליפה מהירה הוציאה את האקדח מן הג'קט, כיוונה אותו אל האיש שעמד מול הדלת, וירתה.
האיש צנח לרצפת החדר המלוכלך. לילי חייכה. אלפרון יהיה מאושר.
***
דונופריו חש את עצמו צונח במהירות אדירה כלפי מטה, בלי לראות דבר. כשהתייצב, ראה מולו אישה סקסית בתחתונים אדומים, ביריות, וג'קט עור. היא הסתובבה לעברה, והוא הספיק לראות את פניה מחייכים לפני שצנח אל הארץ.המערכת עובדת. המערכת לא עושה טעויות. בין כאן לשם יש רק דלתות.
-
-
-
שיש מישהו שאחראי על הדלתות, הוא מפשל, ואז שתי פגישות שהיו אמורות להתקיים מתבלבלות. כעונש על הבילבול שיצר הוא מועמד במקום שבו אלי, בו לילי יורה נמצא – כך שהוא
(דונופוריו) סופג את היריה. מה שכן לא הבנתי מי זו לילי ומי זו שילה ומה הקשר ביניהן, כמו כן לא הבנתי למה הקטעים שמודגשים מודגשים. בקיצור, כנראה שגם אני לא ממש הבנתי… -
-
-
לכתוב את הסיפור בצורה יותר ברורה, אפילו ברורה מדי לטעמך, כדי להדגיש את מה שחשוב בו. אהבתי את הרעיון של מישהו שאחראי על הדלתות, זה רעיון מגניב למדי, אבל אין צורך להוסיף בנוסף על רעיון זה (הרעיון המרכזי בסיפור) רעיונות נוספים. כלומר, העניין ש"אין אזרחים בברית המאוחרת" עד כמה הוא חיוני? כמו גם הצגה של שמות מסובכים עבור דמויות שמככבות במשך לא יותר מכמה שורות (סרן זה וסגן זה) יוצר עומס על הקורא. העניין עם לילי-שילה – ממש לא ברור! בו הייתי מטפלת ראשונה, ואני חושבת שכדאי להבהיר את עניין העונש.
מה קורה לאלי בזמן שאיש הדלתות נורה? אם הקורא ידע זאת, אולי יוכל להבין יותר טוב את החילוף שהתרחש ביניהם, אם זה אכן מה שהתרחש. -
רק שגם אני חושבת שצריך לכתוב הרבה יותר ברור ולהוסיף פרטים. לא שאני נגד לתת לקורא לחשוב קצת לבד, ההיפך! אבל בסופו של דבר צריכים להיות מספיק רמזים בשביל שהכל יסתדר הגיוני.
למען האמת, אני חשבתי בהתחלה שמדובר כאן על משהו כמו שני יקומים מקבילים, שבאחד מהם אייל הוא סוחר נשק ובשני טכנאי, ובאחד שילה היא המיליונרית הגרושה ובשני היא מישהי אחרת, ובעקבות התקלה בדלתות כל אחד מהם (או רק אייל?) עובר ליקום המקביל והולך לפגישה של המקביל שלו.
בכל מקרה – יקומים מקבילים או סתם שני אנשים באותו שם – הרעיון הכללי מצויין.
אבל עדיין לא הכל מסתדר. לא ברור לי מי הוא מי בכל פגישה.
וכן העניין עם דונופוריו לא מספיק ברור: מי הם? איפה הם? מהי הברית המאוחדת?
האם מדובר במשהו שמתרחש במימד אחר, השולט על העניינים בעולם המציאות שלנו?
המילים "גשר הפיקוד" עשו לי דווקא אסוציאציה של ספינת חלל עתידנית. איך זה מתקשר?
בקיצור – קצת יותר פרטים. לדעתי יש כאן פוטנציאל לסיפור מוצלח. -
-
-
-
