- This topic has 18 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כלנית ונרקיס חיו בבקתה בלב שדה רחב. האביב היה בשיאו והפרחים הנצו, אך על הלב הכבידה מועקה. בקר אחד, הופיעה במרחק נקודה שחורה שהלכה והתקרבה, עד שכלנית חדת העין קראה בשמחה, "פלויד, חזרת!" הסוס השחור הגיע בדהרה קלה. כלנית קפצה על גבו ורכבה איתו מסביב לבקתה, ובעודה מפטפטת בעליזות, האכילה את הסנאים שהתקבצו בגן. נרקיס חשה קנאה צורבת. גם לה היה כל כך הרבה לספר לפלויד, אבל כלנית נראתה עליזה, ונרקיס לא הרגישה שיש לה זכות קיום. לבסוף, התעייפה כלנית ונרדמה תחת עץ. פלויד ניגש אל נרקיס שהציצה אליו בהיחבא.
"חיכיתי לפגוש בך", אמר בשקט.
נרקיס נעצה בו מבט קר ופנתה ללכת לשאוב מים מהבאר. אך הסוס הקדים אותה, מחכה לה בצידה, ובעיניו מבט עמוק וצלול כמי המעיין,
"תהיתי כמה זמן תוכלי להחזיק את הפנים השמחות", הוסיף.
נרקיס לא השיבה לו, למעשה היא *בכלל לא הקשיבה לו*.
"אני יודע שהיה לך קשה כשלא הייתי כאן", אמר בקול רך.
הכעס החל מפעפע בנרקיס כמו מרק שנשכח על הלהבה הגדולה במטבח.
"ואני מצטער שלא היה לנו די זמן לדבר על רגשותיך לגבי היעדרותי הצפויה".
כעת המרק נחרך ואדים צורבים עלו אל תוך עיניה. הבכי שטף את נרקיס במשך דקות ארוכות. במחווה כמעט בלתי נראית, הסוס קרב אליה את קופסת הטישו.
"כל יום קיללתי אותך וקיוויתי שאתה סובל מהחופשה שלך", אמרה לבסוף.
פלויד צחק בטוב לב, והנערה צחקה יחד עמו. אחר כך הם השתתקו. לאחר זמן פלויד פתח שוב ואמר,
"כאשר נפגשנו הראית לי תחילה את הצד השמח שלך, רק אחר כך, הרשית לי לפגוש צד אחר, שספר לי, בשתיקתו העיקשת, עד כמה היה לך קשה במהלך הפרידה שלנו".
הנערה הרכינה את ראשה, נותנת למילים להדהד בתוכה. היא חשבה כמה נהנתה להאכיל את הסנאים בגן.
"הייתי רוצה להיות תמיד טובה ושמחה כמו כלנית", היא אמרה פוגשת בעיניו המבינות של פלויד. הסוס הציץ בשעונו ואמר:
"על כך נדבר בפגישה הבאה". -
-
-
-
-
טוב, אחרי שנראה שרק מעטים אם בכלל הבינו את הסיפור, אני אסביר, ואולי תוכלו לעזור לי להפוך אותו לברור יותר. כוונתי היתה לתאר פגישה עם פסיכולוג, הפסיכולוג במקרה זה הוא סוס.
בטיפול פסיכולוגי, הנושא של החופשה השנתית של הפסיכולוג הוא נורא "ביג דיל" – מדברים על החופשה חודשיים לפני וחודשיים אחרי, ולרב היא באמת קשה למטופל. הסוס, פלויד (על משקל פרויד…) חוזר מחופשה ופוגש את המטופלת שלו – נרקיס או כלנית – שתיהן צדדים של אותה נערה. בהתחלה כלנית מקדמת את פניו, שמחה לשובו ומשוחחת איתו בחופשיות, רק לאחר מכן, הכעס על ה"נטישה" מרשה לעצמו לעלות מעל פני השטח, או אז פוגש הסוס את נרקיס שהתקשתה מאד לעמוד בפרידה. אין קשר לד"ר סוס, זו סתם מחווה כי השם הצחיק אותי.
אשמח לשמוע אם עכשיו הסיפור מעט יותר ברור, ואם לא מה אוכל לעשות…. -
-
-
חיכיתי לתגובה מסבירה (שנכתבה למטה) כדי להיות בטוח שאכן הבנתי נכון: מדובר במשל, או אלגוריה, שבה הסוס הוא פסיכולוג היוצא לחופשה שנתית ונרקיס/כלנית היא פציינטית (או שתי פציינטיות). עכשיו כשזה מובן, נשאלת השאלה, למה לעזאזל?
למה, פרט למשחק המלים המשעשע, מדומה הפסיכולוג לסוס? האם יש איזושהיא סיבה, פנימית או חיצונית לכך?
מה בעצם מעניין בחזרתו של הפסיכולוג אחרי שהיה בחופשה, אם אנחנו בעצם לא יודעים כלום על הדמות הראשית/ דמויות ראשיות ועל היסטוריית הטיפול שלה? איך אנחנו יכולים להרגיש משהו כשהכל נגמר לפני שהוא בעצם מתחיל?
אז היה לך משחק מלים נחמד: נמציא פסיכולוג שהוא סוס והוא יהי ד"ר סוס. פרט לעובדה שאת השוס המשעשע הזה מכרת כבר בכותרת, הרי שהוא גם לא מחזיק לבדו סיפור. מקסימום בדיחה. אני מודה שהרעיון נחמד, אבל היה עליך ללכת אתו יותר רחוק, לאפיין דמות אמיתית של מטופלת (או מטופלת מפוצלת. או מטופלות. או *משהו*) ואז לעמת אותה עם העובדה שהסוס הוא פסיכולוג. או שהפסיכולוג הוא סוס. או משהו. אי אפשר להעמיד סיפור על הפואנטה הטפשית הזו. זה לא תופס. -
טוב, סוף סוף בקורת מנומקת. אני לא בטוחה אם יש משהו מעבר ל"פואנטה טיפשית". רציתי לתאר סיטואציה. רציתי לתאר אותה באופן קצת חדש ואחר. רציתי להראות שהסיטואציה הזו יכולה להתקיים בכל עולם, גם בעולם בו סוס הוא פסיכולוג. אולי השאיפה לשמור על הסיפור קצר (ולחשוב שהיו לי עוד מחשבות על תחרות הקצרצרים… silly me) היא זו שהפכה אותו לחסר. לפי דעתי, לא ממש משנה מה ההיסטוריה הטיפולית של כלנית/נרקיס, ומה סיפור חייה. בזמן אמת קשה לה להתמודד. אולי זה פשוט לא פנטזיה. אולי זה לא מספיק סיפור. בכל מקרה, אני אחשוב על דבריך. לא יודעת למה, אני עדיין אוהבת את הסיפור
-
-
-
-
-
יש אנשים שלא היו אף פעם אצל פסיכולוג ולא התעניינו בנושא – ואנשים כאלה (כמוני, למשל) לא יבינו על מה את מדברת ויהי מה, אלא אם תעשי את זה ברור כשמש (ואז הסיפור יאבד משהו – העמימות שלו הכרחית).
אז אולי תסתפקי בזה שיבין אותו מי שיבין. כי ברגע שהמוח מכוון לכיוון הנכון הסיפור ברור לחלוטין.
ועוד דבר, משהו בסיפור מזכיר לי *מאוד* את הסגנון של טלה בר. מקריות?
-
-
-
-
אפשר להניח שפרידה (גם אם קצרה) ממישהו מאד חשוב בחיים יכולה להיות קשה. הרבה פעמים ילדים (ואנשים בוגרים) מרגישים רגשות דו ערכיים כלפי מי שחוזר אחרי העדרות. יש את השימחה במפגש ויכול להיות גם כעס. ככה שלא צריך ללמוד פסיכולוגיה כדי להבין את זה, לדעתי.
ועם קשר לסיפור, את זה שפסיכולוגים עצמם עושים ביג דיל מנושא החופשה, (או במילים אחרות שזה נושא שעולה בטיפול פסיכולוגי ובעיני מהווה נקודה טובה להפוך את הטיפול לקריקטורי) אני מניחה לא נמצא בידע הכללי של הרבה אנשים (ולא צריך להיות). התגובות על הסיפור הבהירו לי הרבה על כך שהוא צריך לתקשר עם קהל יותר רחב, ולהיות הרבה יותר סיפורי כדי להיות סיפור.
-
