- This topic has 27 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
*"מי אני, אני לא חושב שזה בעצם חשוב, אומר רק שאני אנג'ליט, מה זה? הדבר עוד יתברר לכם. אך לא כדי להרצות אני פה אלא לספר… אין אני או כל אחר בברית שייך לגזע האנושי, מתוך לידה או מתוך בחירה ועל זה בנויה הברית, על שלושת גזעיה העיקריים, האנג'ליט, הגזע שלי, האנג'ליק והאנג'למיט. כשלכל אחד מהגזעים יש ארסנל של יכולות המוגדרות כעל-אנושיות, אנחנו קוראים לזה נורמליות. אך כתוצאה מזה יש ברשותנו כלים מאוד חזקים וחשובים, בכל התחומים.
הסיפור הזה מתרחש בעולם ששמו M3, זהו עולם מעורב וצפוף למדי, חיים עליו כעשרים מיליארד על פני השטח בלבד, כולל האוכלוסייה הימית, דירי ערי האוויר, והערים המסלולית, והמגדלים, סך הכל יוצא כמעט מאה מיליארד על פלנטה לא הרבה יותר גדולה ממאדים. מצב כזה הוא כר גידול אידיאלי עבור העולם התחתון, הרשו לי לספר לכם על מקרה רצח שהתרחש שם לא מזמן… ברור שלכל מקרי הרצח יש דבר אחד במשותף, מישהו מת, ההבדלים ביניהם הם הרקע של המישהו והנסיבות שהובילו למותו, ואת זה תמיד יש מישהו שחוקר, לעומק זה או אחר. המקרה הזה לא היה שונה, מישהו מת ומישהו קיבל לחקור את המיקרה."*עבור האזרח מהשורה, זירת רצח היא דבר מרתק שסיכויך לראות פעמים יותר מספורות גובל באפסי, שבירה משגרת היום יום ושינוי יחודי ולרוב חד פעמים, עבור אנשים כמו סמל במחלק הרצח של דרקו, פרנק רייט, הידוע גם כתופת, זה לא היה דבר כה יחודי, הוא כבר ראה עשרות אם לא מאות מהן. למעשה לא רק שהן כבר לא היו מעניינות במיוחד ודי משעממות, הן היו עבודה, וזה הורס הכל. אמת שהאגדות מספרות שיש כאלו שנהנים מעבודתם כל הזמן, אבל תופת לא היה אחד מאלו, למעשה, הוא האמין בלב שלם שלא היו בקיום בריות שכאלו ואם יש כאלו סביר להניח שהם שיכים לאיזה גזע של מזוכיסטים כמו בני אנוש או משהו כזה או שהם בעלי תסביכים קשים כמו אנשי צי/צבא ושדוגמתם. הוא עבד בצורה די שלווה, שוטר לא היתה העבודה הכי גרועה או הכי קשה בעולם שעליו הוא חי, מה גם שהיו מספיק בונוסים כדי לעודד אותו להמשיך להחזיק במשרה. כאיש מחלק הרצח הוא התעסק עם דברים די מדהימים לאורך השנים ופלש לשטחם של כל כך הרבה מחלקות אחרות שאומנם העבודה היבשה לא היתה תענוג אמיתי אבל עדין יכלת ליהנות מכל מה שמסביב להגשת הדוחות הסופיים המונוטוניים והכמעט גובלים ברובוטיות. תופת היה תופעה די יחודית במשטרה של דרקו, בתור התחלה הוא לא היה טלפת או מוטנט טלפת אלא סתם מוטנט, הוא הכיר רק עוד שש כמוהו במובן הזה שעסקו בעבודות דומות, כלומר בלשות, במשטרה של דרקו לפחות (ועם נתייחס שבדרקו יש יותר מעשרת אלפים שוטרים, מתוכם כמעט אלף שעסקו בבלשות, אז זה מעט מאוד). דרקו סך הכל היתה עיר גדולה, מאוד, העיר הקרקעית הכי גדולה בM3, ואחת הערים הקרקעיות הגדולות ביותר בברית מכל בחינה שתבחן זאת: אוכלוסייה של כמעט שני מיליארד, די הרבה בכל קנה מידה, כנראה בגלל זה בנו את העיר במפלסים כל הזמן המשיכו בונים מעלה ומטה, נכון להיות היו שלושים מפסלים, בכל אחד אזורים טובים יותר וטובים פחות. שכגובהו של כל מפלס הוא כמעט מאה מטרים יוצא סך הכל עיר שגובהה כמעט שלוש קילומטר, מספיק מקום לכל האוכלוסייה וגם לכמה ביניי משרדים.
כרגע נכנס תופת לדירת שני חדרים במפלס ארבע עשרה, בחלק הבורגני אבל עדין לא העשיר במיוחד של המפלס, כמעט מעמד הבינים המושלם. שני חברי מחלקת זיהו פלילי, או לפי הסלנג מז"פים, כרעו מעל שלוש גופות שסודרו על השטיח ונאבקו בו כדי שיפסיק לשאוב את הגופות, אומנם שטיח ששואב את עצמו הוא דבר טוב ויפה אבל עבור חקירה הוא לא מועיל במיוחד כיוון שהוא נוטה להעלים ראיות, אמת שלתוך שק, אבל אף אחד לא רוצה לחטט בזבל. מז"פ שלישי סרק את הקירות והרהיטים בנסיון לאתר רקמות אורגניות של הרוצח או לפחות טביעה של משהו. סקירה מהירה גילתה את סימני הגיר של המיקום בו נמצאו הגופות, אחד על כיסא ושנים מולו שרועים הכין שאחד המז"פים נאבק בשטיח כדי להשאיר את הסימנים.
"היי פרנק." אמר מז"פ רביעי שיצא בדיוק מחדר האמבטיה
"היי רוברט." השיב תופת מהורהר, היה משהו שלא הסתדר. הוא נעץ מבט במז"פ, רוברט היה לא היה כמוהו, אלא קוסם, לכן לא היתה לו שום בעיה לפנות עליו בשם הפרטי ולא בכינויו כפי שהיה נוהג לו היה מוטנט "מה יש לנו פה?"
"כמו מה זה נראה לך?" שאל רוברט "רצח משולש, אנג'ליק ושני מוטנטים."
תופת הלביש על ידיו זו כפפות חד פעמיות וכרע בסמוך לגופות "איזה גזע?"
"מה?" שאל רוברט
"האנג'ליק, איזה גזע?"
"אהה," רוברט שלף מחשב כף יד דק ורב איתו מספר דקות עד שלבסוף הצליח לגרום לו לעבוד "אנושb , למה?"
"בתור התחלה, כי האנושי b, היחידים בM3 חיים או במגדל המערבי או בטבעת או בערי המסלול, אין אף אחד על הקרקע, יש להם בעיה עם האוויר."
"על מה אתה מקשקש," אמר אחד המז"פים שסרקו את הגופות "אין שום בעיה עם האוויר על הקרקע."
"להם יש," אמר רוברט חצי מבודר "אנחנו נושמים אותו."
"אז יש לך רעיון, מה עושה אנג'ליק עם שני מוטנטים ותעלומה קצת פחות גדולה, למה הם מתים." שאל תופת מתרומם ממעל הגופות
"את זה אני יכול לספר לך." אמר רוברט והקיש דבר מה במחשב כף היד שלו "לפי הבדיקות שעשינו פה, עומס יתר על מערכת העצבים, יצטרכו לערוך עוד כמה בדיקות פתולוגיות כיד לגלות בדיוק מה גרם לזה."
"תעשו את זה." אמר תופת "ותשלח לי את התוצאות, יחד עם דו"ח על כל מה שמצאתם בזירת הפשע, יש לך הערכה מתי זה יהיה מוכן?"
"את הדוחות תוכל לקבל כבר בעוד שלוש שעות, נסיים פה תוך שעות ויקח לנו בערך שעה עד שעה וחצי לנתח את כל הנתונים, הדו"ח הפתולוגי… יום, יומים, יקח די הרבה זמן לעשות את כל הבדיקות. אבל אני לא פתולוג אז אני לא יכול להגיד את זה בוודאות."
"'ני'בדוק את העמדה שלי כשאיגע למשרד מחר."
"אני מעריך שרוב החומר יהיה לך עד אז." אישר רוברט "מתי אתה מסיים היום, נצא לשתות משהו?"
"לא יכול," אמר תופת "המחלקה מאלצת אותי לקחת עוד קורס בקרימינולוגיה, אולי מחר, נגיד תשע?"
"כן למה לא," אמר רוברט "אני אתקשר אלך עם יצוץ משהו חשוב."
"בסדר, לך בזהב." אמר תופת את ברכת הפרידה, זו היתה ברכת פרידה של קוסמים, אבל הוא ניפרד מקוסם
"תפסיק ללקק ועוף מפה." הפטיר רוברט, תופת הצדיע ויצא מהדירה -
*"אז זו הבמה עליה ערוכה התפאורה, עיר של שני מיליארד תושבים. כמות אוכלוסין שבה קיומו של פשע הוא טבעי, והפשע שלנו הפעם הוא רצח, אנג'ליק ושני אנג'למיט, כולם יחד באותו חדר ומתו כנראה מאותו גורם, וכידוע העלילה חייבת להסתבך."*
"רבותיי." אמר תופת "רבותי!" חזר בשנית תוך כדי עליה של כמה וכמה טונים, "חבורת יצורי אופל משוקצים שבקעו מסיוטיו של סופר מד"ב אנושי בן המאה העשרים, סתמו ת'ג'ורה לרגע!!!" צרח במלוא גרונו, שקט שרר לרגע קטן ואז התפרץ השאון בעוצמה מחודשת ובכוחות מתוגברים "סתמו!!!" הוא צרח תוך הצתה של שני הקירות שמצדדיו ושיגור סילון אדיר של אש ממרכז הכיתה, השאון שכח אך עוד נשמעו לחשושים. הוא פסע לאורך הכיתה, משני צדדיו היו שורות של שולחנות שפנו עליו הוא נעץ מבט זועם בכל אחד מהנערים בי הגזעים השונים שישבו מאחוריהם, "מישהו מוכן להסביר לי מה זה היה?" שקט מוחלט שרר, לו למי מהם היתה נופלת שיערה, היא היתה נשמעת היטב בפוגעה בקרקע. "צ'רלי," פנה תופת לזאבה מנומרת פרווה "את תמיד מתבטאת היטב, האירי נא את עיני על מה התרחש כאן הרגע." הוא אמר בנימה מורתית ביותר, הזאבה מלמלה משהו בשפה שקל מאוד לזהותה כזאבית "תשמרי על השפה שלך." הזהיר תופת
"טָב," אמרה צ'רלי "זה מה שקרה, אתה אמרת משהו טיפשי עד אנושי ואנחנו הגבנו."
"זה היה ניסוח מעניין." ציין תופת ורשם אותו לעצמו לשימוש בעתיד "אבל אני התכוונתי שתסבירי על מה מדברי הגבתם ולמה בכזו פראות."
"אמרו לך פעם שבתור שוטר אתה מזכיר מאוד מורה?" שאלה נערה כתומת שיער ותכולת עור
"כן, אתם," התיז תופת "בערך שש פעמים בשיעור, ולהזכירך אנחנו רק בשיעור שלוש. מלבד זאת, את רוצה להגיד לי שיש הבדל בין להיות מורה שלכם ללהיות שוטר? ועל כמה בכיתה הזו?" רוב הנוכחים משכו בכתפיהם והמהמו דבר מה. "עכשיו צ'רלי." הוא פנה שוב לזאבה "הסבירי לי בדיוק על מה מדברי הגבתם וכן אשמח לשמוע את תגובתך."
"טב," אמרה הזאבה "ת'אמרת שהפשיעה פה על M3 שונה מהפשיעה שהיתה על כדה"א, וזה נובע משתי סיבות, מבנה החוקים השונה של הברית שלא מזכיר כלל שום מערכת חוקים ארציאנית, וכן בגלל ההבדלים הפיזיים והמנטאליים בינינו לבין האנושים. אבל אלו, לפי דעתי תקפים רק על האנג'ים למיניהם, בין גזעים אחרי בברית כמו הזאביים או הניציים כמעט ואין פשיעה."
"וזו בדיוק הנקודה," אמר תופת "אי קיום פשע בגזעים הללו, או יותר נכון, כמעט אי קיום פשע, נובע בדיוק מגורמים אלו."
"אתה נשמע כמו סעיף מהאמנה." ציין נער צעיר שחור שיער וחיוור ועור "אבל עם תבחן אותנו, מה כבר ההבדל בין אנג'למיט, או אנימו, מבחינת ההתנהגות, לא גדול במיוחד, אנחנו מתנהגים בדיוק כמו חלק מהאנושים בספרים ארציאנים מאוחרים."
"אחד," אמר תופת תוך כיבוי של להבה שנשארה מתצוגת הפירוטכניקה שלו מקודם "לו הייתי אנג'ליק, מיקט, אתה הייתה מת. אבל מצד שני לא הייתי פה אז אני לא יודע. בכל מקרה בל נשכח כי רוב הגיבורים הסיפרותים האנושים, יצגו אידיאל גדול מהאדם היומיומי, או הקצנה של חלק ממנו, כמו ציניות. זה גם תלוי, בספר, בסופר ובתקופה. בוא נשווה רגע לניורומנסר, יש בו הרבה מאפיינים של התרבות שלנו, ערי ענק, סיבורגים, הנדסה גנטית וכו'… אבל מצד שני יש הרבה תאגידי על, טרור ופשעי מידע, זה לא אופייני לנו כלל. בו ננסה ספר אחר, חולית, אני מודע לכך שעבור חלקכם זהו ספר מוכר, הוא אמור להיות חלק מתוכנית הלימודים שלכם. בחולית יש בתים, ותחבורה על אורית וטכ' אורגנית, אבל מצד שני הבתים קושרים זה נגד זה… חולית זה איך שהברית היתה ניראת לו הלורדים לא היו סובלים זה את זה והיו מפריטים את הצי."
"וקומיקסים." המשיך מיקט
"איך חיכיתי שמישהו יגיד את זה." אמר תופת בנימה מורתית להדהים "אני לא חושב שזו תהייה הגזמה להגיד שצמחנו מתוך הקומיקסים, אני יודע בוודאות שיש אפילו כמה מוטנטים, בעיקר בצי שבאמת נשלפו מתוך המציאות של הקומיקסים הודות לפלאי התנועה הבין ליניארית. אבל הרבה ממה שאנחנו נשלף מתוך הקומיקסים של סוף המאה העשרים, רוב הלורדים הם חובבים קומיקסים מושבעים ולרובם יש אוספים די מרשימים. אם זה מעניין מישהו בספריה של הצי/צבא באנג' פרים ישנם כל המהדורות של X men שהוצאו לאור וגם כמה שלא, האנג'ליט רואים בזה עניין של הזדהות וכדי לקשר את זה לשיעור אציין גם שבגלל זה לרובם יש אג'נדה רציני נגד פשע ובעיקר נגד סחר בסמים. הם רואים עצמם הגרסאות האמיתיות של לוחמי הפשע והקונספט הזה מוחדר גם חזק בצי, זה ועונשים שאינם גורמים נזק אבל מאוד לא נעימים גרמו לכך ששיעור הפשיעה בצי עומד על קרוב לאפס."
"אז מה אתה אומר?" שאלה שוב הנערה כתומת השיער
תופת נאנח "אני אומר שעבור שיעור בקרימינולוגיה מודרנית, זה מאוד שיעור ספרות ואקטואליה." הוא כחח בגרונו "כעת יש לי הודעה עבורכם, המשטרה אישרה לי לקחת אחד מכם כל שבוע איתי לעבודת שטח בתור מתנדב, למרות שהנוכחות שלו שם תהיה די חובה." מלמולים נשמעו "כעת כדי לחסוך זמן אספר לכם שכבר בחרתי באקראי סדר לפיו תצאו, יוצא אז שהשבוע, ורוניס יוצאת להיות הסטאז'ית הראשונה, שאלות?" הכיתה שקטה "יופי, אז אתם חופשים, להוציא ורוניס. תישארי את רוצה לדבר אתך." תוך חצי דקה מלבד הנערה כתומת השיער וכחולת העור, ותופת כמובן לא היה שם נפש חייה. "תגידי לי ורוניס," אמר "למה בחרת בקורס הזה? הוא לא חובה."
"כי זה נשמע יותר מעניין מיסודות הקסם וכי אין לי כישורים טלפטים, אז גם את זה לא יכלתי לקחת."
"ומה אם קורסים כמו עזרה ראשונה, או אסטרטגיה?"
היא נעצה בו מבט מלוכסן "ת'השתגעת?" שאלה "מה לי ולקורסים האלו, 'ני לומדת מה שיעזור לי, יש לי שבע מאות שנה לחיות, 'ני לא רוצה להצטרף לצי, או להפוך למומחה. 'ני רוצה למצוא איזו עבודה טובה ונחמדה, שיתנו לי דירה ורכב, לפרוש בגיל חמש מאות ולחיות את שארית חיי על הריבית."
"נשמע חיים עלובים למדי."
הא משכה בכתפיה "קרא לזה מחסור במוטיבציה, בן כמה אתה?"
תופת עצר רגע כדי לחשב "מאה חמישים בקירוב."
"אהה, יליד ארץ." היא נדה בראשה "אז ת'לא תבין, אני לא חייה על איזה עולם נידח, שאני צריכה לשאוף לצאת משם, וכמו שאמרתי, חיי צבא הם לא לי, אז למה יש לי לעבוד קשה?"
תופת התיישב על אחד השולחנות. "תזכירי לי לשאול אותך את זה בעוד מאה ומשהו שנים, בינתיים אני מניח שאת תרצי לוותר על שבוע 'ההתנדבות' הזה."
"לא," היא השיבה במהירות "אם לא יצא לי לראות איזו גופה מה הטעם בכל הקורס הזה? ת'דור ראשון, G1 כמוך לא יתקשה להבין את הרצון ראות קצת דם."
תופת חייך "יפה." הוא שלף מחשב כף יד ולחץ על כמה פקודות, פס נייר צר מודפס בקע מהמכשיר והוא הושיט לה אותו "תהיי שם." הוא אמר ויצא מהכיתה אך אז נעצר בדלת "ובניגוד לסטיגמה, בני דור ראשון הם לא פראים צמאי דם, הם מכונות לחימה מחושבות צמאות דם." הוא זרק חיוך ונעלם מעבר למשקוף -
*"הרעיון מאחורי לתת לתלמידי קרימינולוגיה לעזור בחקירות או חלק מחקירת, הוא לא ממש כדי שהם ילמדו משהו, אלא כדי להקל על החוקרים, לתת להם עוזר ללא תשלום למעשה זה כמו סטאז'ים לשף, כולם מרוויחים, אבל בעיקר השף."*
תופת נאנח והתרסק לתוך הכיסא בעל המתאם האורטופדי שלו, מולו ניצבה העמדה שלו במשרד. הוא הודה בלבו על כך שטרח לריב עם המפקד שלו עבור הכיסא הזה, הוא היה שווה כל מה שהשקיעו עבורו (למרות שלפי הניחוש שלו הם פשוט נתנו לו כיסא שהופקע בהזדמנות זו או אחרת) תצוגה הולוגרפית הראתה שומר מסך תלת מימדי מחזורי של נשר ענקי עט על אדם, לוכד אותו וממשיך במעוף תוך שליחת נשיכות אגביות בטרפו
"היי, רוברט." מישהו קרא לו ממרחק שני שולחנות, הוא זיהה במהירות את מקור הקריאה
"כן, גיא." הוא שקל לרגע לקלל בלבו את הטלפת המעצבן ואז הוא ניזכר שגיא הוא טלפת, לכן זה לא מומלץ במיוחד. הוא שם לב שגיא החזיק בידו לוח נייר מתקטב שכנראה הציג את עיתון הבוקר, אבל לא ממש היה לו איכפת, הוא דפק את הלילה שלו בגלל החקירה הזו ובקושי ישן, ההתקדמות היתה אפילו פחות, הוא קיוו שהנתונים הפתולוגים ישנו משהו
"לאיזה לורד אנחנו מסופחים?" תופת נעץ בו מבט משונה וניגש לראות במה בדיוק הטלפת עוסק. על לוח הנייר המתקטב נח טופס הרשמה לשירות הדיפלומטי
"החלטת שהעולם הזה קטן מדי בשבילך?"
"רק שומר על האופציות שלי פתוחות…" השיב גיא "רק שומר על האופציות שלי פתוחות. אז אתה יודע מי הלורד שלנו או מה?"
"ליידי," אמר תופת חוזר לעמדה שלו ומבטל את שומר המסך "אנחנו מסופחים לליידי אתנה."
"לא ידעתי שאנחנו מסופחים ללורד גבוה." אמר גיא
"זה רק המערכת המיושבת ביותר בברית, כמעט מאתים מיליארד תושבים, מי ציפית שיהיה אחראי על הכל?" גיא משך בכתפיו וחזר לעסוק בטופס, בינתיים מול תופת, החלה מערכת של סמלים תלת מימדים למלא את שטח התצוגה, הוא זיהה סמל של מעטפה ועליה כתוב "מז"פ" ונגע בה באצבעו, התצוגה התרוקנה וכעת הציגה שלוש רמות של נתונים שנערמו, הוא ביטל אותם והציג לפניו רק את הסיכום הסופי
גורם המוות:
עומס יתר על מערכת העצבים – גורם: מנת יתר של סם בלתי חוקי הקרוי ורט'
תופת לא אהב את הנתונים, ורט' היה סם קשה מאוד וקשה עוד יותר לאיתור. זיהוי מקורו יהיה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה פסל הרבה גורמים, החומר היה רעל חזק במינונים גבוהים שהיה מסוגל למנוע השבה לחיים על ידי רוב הכלים (להוציא ערכת החייאה צבאית) אבל במינונים נמוכים הוא היה חומר מאוד משכר וממכר. הוא נאנח ומסיבות מוצדקות, הרבה גורמים נפסלו אבל היה לו ברור שזו לא הולכת להיות חקירה פשוטה -
*"אי אפשר לצפות משוטר אחד להיות מודע לכול רמות הפשע בעיר גדולה, אם מדובר בישוב של חמישה על אסטרואיד בקצה הגלקסיה. אבל לא במקום כמו דרקו, ולכן למשטרה יש מחלקות, חבל רק שהם לא תמיד עובדות ביחד"*
טוליק שנא אורחים, למעשה הוא שנא כל דבר שהלך על שתים, או ארבע או שש או בעל רגלים מדומות. בקיצור הוא היה אנטיפת מושלם, והוא היא אחראי על ארכיב הזהויות, נושא שגרם לפחות או יותר כל אנשי מז"פ להתלונן למה לא שמים AI לנהל את העסק ולחסוך לכולם בעיות. האמת היא שניסו את הרעיון פעם, אך שלושה ימים לאחר מכן טוליק קיבל טלפון מהAI שביקש ממנו עזרה, כי בפשטות, אף אחד לא הצליח להבין איך טוליק ניהל את הארכיון, כולל הAI שנשאר כעוזר שלו, ובילה חלקים נכבדים מזמנו הפנוי וזמן העבודה לקלל את המעסיק שלו, שבמיקרה גם היה זאב.
ברגעים אלו טוליק היה זה שקילל בעודו פוסע לעבר דלת הארכיב כדי לפתוח אותה לשוטר מעצבן בשם פרנק רייט, הוא לא אהב את אנשי מחלק הרצח יותר מאשר שאהב כל יצור חי אחר, אבל הוא היה עליהם מעט יותר נחמד, בעיקר כביטוח.
"מה 'תה 'צה 'פעם?" הוא שאל בניב משובש בכוונה תוך כדי פתיחת דלת הארכיב, תופת עמד מהצד השני, מלווה בנערה צעירה כחולת עור "אה, ת'צה ל'רשים עוד אחת כז'ת."
"רד ממנה." אמר תופת תוך כדי כניסה "היא מתמחה."
"'ז ככה ק'ראים 'זה 'כשיו." אמר הזאב, תופת בחן את טוליק בזהירות, אפור פרווה, לראשו כובע שוטרים שתמיד נטה בזווית משונה ימינה ובעל אוזן כתומה, זכר לתאונה ישנה.
"תוריד ת'מבטא, אתה לא מרשים אף 'חד." התערבה ורוניס
"כשתרויחי את הזכות לדבר, דברי," פסק הזאב עובר לדבר בצורה רהוטה "עוד פעם תעשי את ותרוויחי צלקת בצורת סט שיני זאב." הוא חשף שינים, היא חשפה גם את שלה, משוויצה בתריסר הניבים שלה, תופת מיהר להפריד, תוך נעיצת מבט מאשים בסטאז'רית
"אני צריך זיהוי של שלושה," אמר תופת "שני אנג'למיט ואנג'ליק אחד."
הזאב נעץ בו מבט מאשים, כאילו זה הרגע גזל ממנו את שנת היופי שלו בנוסף לשנת הצהרים "אז למה לא שלחת את הטפסים הרגילים?"
"ולחכות חצי תקופת חיים עד שאקבל אותם?" פסק תופת בזלזול "אני מכיר אותך טוליק." הזאב שיחרר צרור מרשים וממולמל של קללות בזאבית "גם לך." השיב תופת, טוליק התגרד
"לא דיברתי עליך," הוא אמר "זה הנאנובוטים הארורים האלו, הם מגרדים כמו אני לא יודע מה." תופת משך בכתפו "המדענים בני הצבוע האלו מסוגלים להמציא מתקנים שמפרקים אותך למולקולת בסיסיות ושולחים בדואר ואחר כך מרכיבים אותך מחדש, אבל נאנובוטים שלא יגרדו, חס וגרדום…"
"זה חס ושלום," קטעה אותו ורוניס, שתי שניות אחר כך לסתותיו של טוליק כבר היו נעולות על רגלה הימנית בעוד תופת מנסה להפריד אותם, למרות סירובו העז של הזאב והמכות שנתנה לו ורוניס השרויה בכאבים, לבסוף הוא התרחק מעט והצית לה את הרגל, טוליק ברח במהירות, הפצעים עוקרו ונצרבו וורוניס החלה כעת מרקדת תוך כדי צרחות של כאב
"די שניכם." אמר תופת "טוליק, הרשומות." הזאב מלמל קללה ונכנס לחדר האחורי וחזר כעבור כמה דקות כשבפיו תיקית מסמכים מפלסטיק
"בבקשה." אמר הזאב ומסר את התיקיה "פעם הבאה,אל תביא איתך אורחים לא רוצים, ד"א אתה מגיע לאסיפה שבוע הבא, נכון?"
"ניראה איפה אני אהיה."
"מבחינת פלנטה?"
"מבחינת חיים." השיב תופת, הצדיע בשתי אצבעות ויצא, ורוניס המתינה רגע רק כדי לשלוח מבט זועם בטוליק ואחר לבשה מבט מתנשא ויצאה במהירות הגובלת בבריחה אל מכונית הקרקע שחנתה בחוץ, ממהרת להיכנס לכיסא ליד הנהג. תופת התניע, נתן הוראת נסיעה ופתח את התיקייה, "על איזו אספה הוא דיבר?" שאלה ורוניס
"כמה אנומו מהמשטרה עורכים אספה כדי לנסות לשכנע את המשטרה בצורך שלהם לבית נפרד ברשות המחוקקת." השיב תופת במשיכת כתף
"למה? הם כבר יושבים בסנאט."
"איזה משהו על זה שלכל גזע על אחר בברית יש בית משלו, שלאנג'ליק יש את הקונגרס, לאנג'למיט את הסנאט, ולאנג'ליט את בית הלורדים, אז גם הם רוצים, לכי תביני." הוא שלף את הטופס הראשון מהתיקייה
"אז מה יש לנו?"
"זה התיק שלי, את רק אורחת." העיר תופת והגיש לה את גליון הנייר האלקטרוני "האנג'ליק, דוֹאָן גְישָה, לפי הדיווחים הוא סוחר סמים בינוני, אבל הפרט הכי מעניין זה שלפי זה, הושתל אצלו לפני חודש סה"כ ערכת החייאה סוג ארבע, חמש זה כבר ערכה צבאית, זה אומר שיש לנו כאן עסק עם התנקשות." היא הביטה בו עמומה "כל מצב רגיל של מנת יתר היה ניתן להחיאה" הוא הסביר "זה אומר שמי שהרג אותו היה מודע לכך שיש לו ערכת החיאה וידע כמה ורט' צריך כדי לשרוף לו את מערכת העצבים מעבר לרמת תיקון ובנוסף יש לנו כעת מני… או שיט!!!"
"אהה?" הוא הושיט לה עוד זוג גליונות
"האנג'למיט." אמר בזעם, היא הביטה על הטפסים ועיניה מיד נתפסו של סמל בפינה הימנית עליונה, נשר האוחז בכל אחת מרגליו נחש מתפתל ובמקורו חרב "שניהם אנשי סקטור, זו זרוע הביון הפנימי של הצי, רכב נהיגה עצמית." הוא פקד, ההגה נפרש וקרב עליו. המכונית עשתה סיבוב חד בחריקה של מאה שמונים מעלות והאיצה
"לאן זה?" שאלה ורוניס שכעת הוצמדה בכוח למושב על ידי המהירות המתגברת בפראיות
"לנמל החלל, הספינה שהביא אותם עדיין במסלול…" -
*"עקרונית לצי/צבא אין מונופול על שום דבר, מעשית רק לספינות צי יש את היכולת לחצות את הליניאריים באופן חופשי ובלי הגבלה, התוצאה היא שהצי פעיל מאוד במסחר ובתובלה של לא מעט דברים בלתי חוקיים, זו אסטרטגיה שמאפשרת לנו לערוך מעקב על תובלת סחורה וחומרים לא חוקים ובמקרה הצורך ליירט אותם…"*
המכונית נעצרה בחריקת בלמים תוך תמרון מסובך בחנייה המסומנת, ותופת זינק החוצה, ורוניס איחרה מעט אחריו, היא הצליחה להשיג אותו לבסוף לאחר בערך עשר דקות של ריצה מטורפת כשעצר בכניסה לתוך המבנה. חייל עמד שם, היא ציפתה שתופת ישלוף איזה צוו או תעודה, אבל במקום זה או פשוט הוריד את הכפפה מידו הימנית, והראה את גב ידו החשוף לחייל, זה התיצב מיד בדום מתוח והצדיע, ומיהר לפתוח את הדלתות. תופת הסתער קדימה כמעט מפיל את החייל, היא לא הצליחה לראות מה הוא הראה לחייל שהימם אותו אבל היה לה ניחש. תופת המשיך במרוצה המטורפת, מזנק מעל שורות ספסלים, צולל מתחת לשער שעמד להינעל וצרח כדי לתפוס מעבורת רגע לפני שניתקה את הגשר. ורוניס, כמה שהיא חשבה את עצמה צעירה ובריאה ובכושר יותר טוב מהמורה שלה שניראה שבילה את עשר השנים האחרונות בנשנוש מאפים עמוסי כולסטרול (למעשה זה בדיוק מה שהוא עשה, אבל המטבוליזם שלו פעל בצורה היסטרית, אז הוא לא ממש הושפע מזה), קרעה את ראותיה כדי לעמוד בקצב שלו והוא עדין היה צריך להגיד למעבורת לחכות שתי דקות עד שתגיע, אחרי הכל הוא לא יכל לנטוש אותה באמצע נמל חלל צבאי. היא הגיעה ונחגרה באחד המושבים הקדמיים של המעבורת, תופת כבר היה ישוב נינוח במושב לידה והכין עצמו מנטאלית להמראה, ורוניס שמעולם לא היתה על מעבורת, היא כמו רוב התושבים של M3, כשעזבה את הפלנטה, באותן שתי פעמים שעזבה, טסה בחללית שהמריאה מהטבעת, ישר בקצה מגדל החלל, בלי אינרציה, המעבורת הצבאית לעומת זאת היתה משהוא אחר… היא הוסעה למסלול שם פתח הטייס את המצערות למקסימום והמעבורת הקטנה זינקה מאפס למאך שלוש ואז תשע ואז למהירות בריחה. למרות כל המעלות הגופניות שלה היא הרגישה כיצד היא עוד רגע מתעלפת, ואז הכבידה העצומה שהעמיסה על החזה שלה נעלמה, למעשה כל הכבידה נעלמה, הם היו במסלול נמוך והמשיכו לטפס לעבר המבדוק של הצי/צבא. תחנת החלל המפלצתית שאורכה היה כשלוש קילומטרים וקצת נראתה כמו ציור ענקי של אשר, פחות צבעונית, אבל עדין עם שלוש לטאות ענקיות שטיילו עליה, חמש משבע זרועות המעגן של התחנה היו תפוסות ע"י ספינות שעגנו בהן והם נעו לעבר הגדולה ביותר מבניהן, היא זיהתה אותה במהירות ונשימתה נעתקה, המעבורת שכל אורכה לא היה שלושים מטר הלכה והתקרבה לספינת חלל ענקית, אורכה מחצית מאורך תחנת החלל, והמעבורת כרגע עברה מעליה (יחסית לפלנטה) והיא יכלה לראות את השם שנכתב באותיות אנגליות על גוף החללית "Nemesis C ASS"
"אז מה את חושבת עליה?" שאל טייס המעבורת
היא הרימה את ראשה "על מה?" היא שאלה וחוט מחשבתה נקטע
"על הנמסיס." אמר הטייס "זו רק הספינה הכי גדולה בצי, והכי קטלנית בעל ליניאר, היא לא סתם ספינת הדגל של הברית."
"היא…" היא חיפשה את המילה המתאימה "מדהימה. ד"א מה הASS אומר?"
" Angelight Space Ship." השיב תופת
"זה תיאור די מדויק." הם לא יכלו לראות את זה אבל הטייס חייך "תסלח לי קפטן," הוא פנה לתופת "הבחורה הצעירה הזו היא מועמדת?"
"זה סיפור ארוך, סגן, אספר לך בהזדמנות…" אמר תופת, הסגן ציחקק והביא את המעבורת למול הכניס של המעגן והחל נערך לנחיתה, היא הצליחה לנתק את דעתה מהספינה שלעניות דעתה (וחלק די גדול מהגלקסיה) היתה מדהימה, אבל מסיבה כל שהיא תופת לא ניראה מרוגש במיוחד, היא ישבה משמאלו אבל בכל זאת ניסתה לתפוס הצצה של מה שהיה שם בדיוק שכל כך הימם את השומר, היא לא ממש הצליחה. המעבורת עגנה וצינור הועבר בין המעגן לבנם, תופת השתחרר עוד לפני שהסתימו הליכי הנעילה, מה שכמובן אמרו תמיד שאסור, ויצא מהדלת ברגע שזו נפתחה. הפעם היא החכימה ועשתה בדיוק כל מה שהוא עשה וכשהוא עמד ליציאה היא כבר היתה לידו והפעם הצליחה לעמוד בקצב שלו, להפתעתה אף אחד לא התייחס עליהם במיוחד, עוד יותר היה מפתיע העובדה שניראה שתופת יודע בדיוק לאן הוא הולך, היא הרגישה צורך לדעת מה היה לו על היד. היא האטה ובאה מצידו השני, פניה נפערו בהפתעה והיא שלחה את ידה לאחוז בזרועו של תופת ואז בלמה, תופת נאלץ לעצור ואז שם לב על מה היא הביטה.
"זה חיקוי, נכון?" היא שאלה
"לא," השיב תופת "זה אוטנטי למדי."
"אתה עדשאי," היא אמרה "אתה עדשאי מזורגג… איך זה יתכן, אתה לא צריך להיות קפטן של ספינה כדי לקבל אחד?"
"אני…" הוא נעצר והחל ממשיך ללכת היא נצמדה עליו, הוא החל מדבר בשקט, קולו מלא בושה ותיעוב עצמי "אני הייתי קפטן."
"של מה?"
"הפיקוד הראשון שלי היה על ספינה לא חשובה, הפיקוד השני שלי היה הנמסיס, לא זאת הקודמת…" היא נעצה בו מבט המום עוד יותר "אל תביטי עלי ככה, יש רוטציה של כל הקפטנים בצי לפקד על הנמסיס."
"לא," היא אמרה "זה… לא ידעתי שאתה כל כך זקן."
"אמרתי לך שאני בין יותר ממאה חמישים."
"אה, אז… למה פרשת?"
"הפיקוד השלישי שלי…" הוא נאנח "'חרב הזוהר'." היא נעצרה והוא המשיך להתקדם בלעדיה, היא בהתה בו כמה שניות ואז מיהרה להשיגו
"אתה…" המילים נעתקו מפיה "אתה מניצולי 'חרב הזוהר'…" היא שרקה להתרשמות "המפגש הראשון עם הכוורת, ואתה היית שם."
הוא חייך בעצב "ואני מבלה כל יום מאז בלהצטער על זה. אף פעם לא האשימו אותי, טענו שלא יכלתי לדעת. אבל הייתי צריך לדעת והיו מי שילמו על זה בחייהם, לא יכלתי להישאר עוד בצי, היו לי כמה דברים שלא יכלתי להתמודד איתם עוד… אז פרשתי, כמה שנים אחרי זה התגיסתי למשטרה מהסיבה הפשוטה שגיליתי שאני לא מצליח לחיות מחוץ למערכת."
"והעדשה?"
הוא אחז בידו והביט אל תוך עדשת הקריסטל העגולה שהיתה נתונה בתוך טבעת מתכת שבקעה מעורו "אי אפשר להסיר אותה, גם אם יהרגו אותי, הדבר הזה קבוע עלי לנצח. זה כמה סמוכים על קפטנים…"
"אז אם יש לך אותה, למה אנחנו צריכים לבוא הנה, אתה לא יכול להתחבר לרשת המידע של הצי או משהו?"
"יכול, כן, אני יכול. אבל לא מוכן להסתכן, אם זה משהו גדול באמת, אני לא רוצה להפוך את עצמי למטרה לטיל ממסלול." הם הגיעו למנעול האוויר של הגשר "תישארי פה, הוא אמר, אם מישהו שואל אותך, את אומרת שהקצין שאחראי עליך מדבר עם הקפטן ושהוא כבר חוזר. ברור?" היא הנהנה לחיוב, תופת שלח את ידו לקונסול ליד מנעול האוויר ולחץ על זוג מקשים, שריקת אוויר נשמעה בזמן שהדלת החיצונית נפתחה, תופת נכנס בעדה והיא נסגרה מאחוריו משאיר את ורוניס בחוץ ואת תופת נעול בין שתי דלתות טיטיניום מחוזקות בסיבי פחמן ובעל אספקת אוויר מוגבלת.
"ציין שם, דרגה ומספר סידורי." נשמע קול מונוטוני בחדר
"פרנק רייט, סמל, 3393dc-554c."
"הרשה לי להתנסח מחדש." אמר הקול המונוטוני אבל בנימה כאילו תופת הוא ילד מפגר "שם קריאה, דרגת צי/צבא ומספר לוחם סידורי."
"אהה, למה לא אמרת." החדר התמלא לרגע ברצף מרשים מאוד של קללות בשביל מחשב של מנעול אוויר
"אתה מוכן פשוט לתת לי אותם?"
"תופת ראשוני – Primeval inferno, קפטן רמה שתים, P8688cd-422I."
"לא פרשת?"
"פרשתי, זה ביקור נימוסין."
"בסדר," אמר הקול ופתח את הדלת לגשר, למי שמעולם לא ראה את הגשר של הנמסיס, מוטב שאתאר אותו. הוא שונה למד בערך מכל גשר של כל ספינה מסוג שהוא שאי פעם נבנתה (האנג'ליט תמיד התגאו ביחודיות), ההבדל העיקרי שמבחינים בו זה שהגשר אינו חצי כדור או אליפסה או טרפז כמו הרבה גשרים אחרים, אלא כמו אות A הפוכה שממרכזה בוקעים עוד זוג קווים אלכסונים לכיוון הנגדי, אחד הדברים הכי מופלאים בגשר הזה הוא העדר כיסא קפטן כל שהוא, או עמדת פיקוד ראשית או כל רמז שאמור להיות שם מפקד, אבל כל דבר אחר יש שם, החל משלושה צגים הולוגרפיים שניצבו סביב לגשר ואיפשרו לצופת בכל מה שקורה סביב (היו למעשה עוד שלושה, אחד על הריצפה, אחד על התיקרה ואחד על הקיר האחורי, אך אלו הופעלו רק בזמן קרב). בראש המשולש נח כיסא מרופד היטב בודד בזווית של 30 מעלות לקרקע, בצד ימין של הכיסא היה סטיק שליטה ובשמאל סטיק של מצערת, ולמול הכיסא נפרשה תצוגה הולוגרפית נפרדת. בכל צד של הגשר היה קיר עליו הוצבו כלי נשק שונים, למקרה הנדיר שפלשו לספינה. היו שלוש כניסות לגשר, זוג מנעולי אוויר, שמאחד מהם נכנס תופת באותו רגע, היה עוד פתח כניסה, בתיקרה שהיה מחובר למרכז המבנה של מגורי הקצינים הגבוהים וקצת מעל ישירות למגורי הקפטן, הפתח הזה נפתח באותו רגע ולמול פניו של תופת שלא התרשם במיוחד, נחתה הקפטן, בחורה שחרחורת שיער וצעירת מראה, לפי הערכתו בת לא יותר ממאה שלושים, היא הצדיע
"קפטן תופת." היא הצדיעה "טוב לראות אותך שוב, המפקד."
"ארכי קפטן." תופת הצדיע חזרה, וחפש תג שם "איכפת לך רק לציין את שמך?"
"רוּז," היא השיבה "שירתי תחתך על 'חרב הזוהר'."
"את חייבת לסלוח לי על זה." אמר תופת וסקר את הגשר "אחרי שחזרתנו נאלצתי לעבור מספר טיפולים היפנוטים שעיוותו לי חלק מהזיכרון של התקופה על 'חרב הזוהר' כדי לא להשתגע."
"אני מבינה בהחלט, אני ביליתי שנה שלמה במוסד של הצי כי בחרתי לא לעבור את הטיפולים הללו." היא נעצה בו מבט "אני רק רוצה להגיד לך את זה בשם כל מי שיצא משם, שאנחנו לא מאשימם אותך במה שקרה, לא הכרנו את הכוורת ולא יכלת לחזות שהם יפתחו באש…"
"תעזבי." הוא אמר "אני מחזיק מספיק אשמה בשביל כולם. ולענין אחר, לא באתי כדי לקבל את סליחתך, זה עסקים."
"מצטערת אבל אין לנו עוד מקום לתובלה…" הוא עצר את הנאום הקרב בשליפת תעודת השוטר שלו "תראה הם לא ידעו שזה מוסד לא חוקי כשהם ניכנסו לשם, כשהשוטרים נכנסו לשם בנשק שלוף הם חשבו שהם תחת התקפה ולכן…"
"ואו!" הוא עצר אותה "ואו! אני לא יודע שום דבר על זה ואני לא רוצה לדעת שום דבר על זה, אני בכלל מוחה שבכלל ידעת אותי על המקרה…"
"אז, למה אתה פה?"
"שני אלו," הוא שלף מכיס פנימי במעיל שלבש את הגליונות של שני אנשי הסקטור ההרוגים "מצאו את שני אלו מתים לפני יומים, הם היו ללא שום סימן מזהה, חמושים קלות ומתים מעומס יתר על מעכת העצבים, יחד עם אנג'ליק שגם כן היה מת מאותן נסיבות, ולו היתה ערכת החייאה סוג ארבע מושתלת. עכשיו אני פה כי לפי הרשומות אתם הבאתם אותם לפה, אני רוצה לדבר עם קצין סקטור של הספינה, ת'יכולה לארגן את זה."
"אין בעיה." היא השיבה "אתה מדבר איתו."
"היו קיצוצים במשאבי יחידות או משהו?"
"ליידי אתנה קראה לזה התייעלות, היא חיפשה משהו להוריד כדי שהסנאט ישנה לה כיוון על הגב בגלל זה שהתקציב של הצי בהתנפחות מתמדת."
"מתאים לה."
"ת'מספר לי," היא נאנחה "בוא איתי." אמרה, הפתח מעליה נפתח והתחושה הלא כל כך נעימה של שדה רתק אחזה בו בעודו ניגרר מעלה באיטיות, הקפטן לעומת זאת עפה לה בחופשיות מבעד לפתח ועברה במהירות דרך הפתח השני שהוביל למגוריה. תופת התיישב בתוך השדה ושלף מכיסו ספר כיס שבו הספיק לקרוא מספר עמודים נכבד עד שהקרן לבסוף שיחררה אותו בתוך מגורי הקפטן, הוא החיזר את הספר למקומו, התגרד, התמתח ואז לבסוף התרומם מהריצפה והתישב על כיסא, הוא סקר את המגורים וקילל את זה שהוא לא נישאר בצי. המגורים הללו ללא ספק היו ברמה הרבה יותר גבוהה מאלו שהיו לו כשהוא פיקד על הנמסיס הקודמת או על "חרב הזוהר"
"אם כל מה שיש לך על הספינה, לא יכלו לסדר מעלית יותר סבילה וחמ"ז, אני יכול לעוף." הוא ידע שהוא יכל לפתוח את השיחה באלף ואחת נושאים, אבל התלונה נראתה לו הכי במקום
"ת'יודע," אמרה הקפטן "אמרתי בדיוק אותו דבר בפעם הראשונה שעליתי הנה. המהנדס של הספינה אמר שאפשר והצליח לכבות אותה, הקטע שזה לוקח שבוע עבודה עבור כל סוביקט."
"אהה." הוא החל להרגיש לא רצוי "עכשיו את מוכנה לספר לי מה היה הקטע של שני הסקטורים האלו ולא ניראה לי שהם באו לעשות רכישה… מה העונש היום על החזקה/שימוש, עשרים דקות של השראת כאב מלאה?"
"עשרים וחמש," היא השיבה "על מסחר אתה מקבל עיצוב פנים חדש למוח שלך. אבל הם כן היו שם לצורך רכישה, הצי ניסה לתפוס כריש דרך הסרדין הזה, הוא היה אמור לספק לנו את כל המידע שצריך כדי למצוא אותו."
"ואז מה?"
"ת'מכיר את הנוהל, מנקים את השטח בהפצצה מסלולית אז מורידים או מצניחים כיתה לשטח למשימת חפש והשמד, פרוטוקול רגיל של לוחמה נגד מטרה קרקעית."
"ואם נגיד הייתם מגלים שהוא שוכן בדרקו, או באחת הערים הגדולות." חקר בקור
"צוות צייד של SOF, אתה יודע את כל זה…"
"אני חייב לשאול לצרכי החקירה, עוד פאט שאני צריך זה את מי ניסתם לתפוס? המידע שלך הופך אותו אוטומטית לחשוד המיידי."
"בטח," היא צחקקה "אחד בשם אלוא."
הוא נעץ בה מבט לא מאמין "זה לא כריש, זה מגלדון מפלצתי. אלוא, הוא פחות או יותר מי שמנהל חצי מסחר הסמים בעולמות האנג'למיט. המשטרות המקומיות ומשטרת הברית מנסות לתפוס אותו שנים, עוד מהזמן שאני הייתי בצי…"
"אבל עכשיו, זה עיניין של הצי/צבא ולצי יש משאבים אדירים כמו שאתה יודע."
"ואני גם יודע ששום לורד לא היה מאשר פעולה שהייתה מסכנת אוכלוסיה אזרחית ושאלוא לא עשה שום דבר גדול כי אחרת לורד אנג'ל כבר היה לוכד כל אחד ואחד מלו שקשורים עליו ואותו בעצמו ושולח אותם לעולם הכי גרוע שיכל למצוא, או יותר גרוע," הו נעץ בה במט "ושינינו יודעים שהוא מסוגל להגיע לגרוע מזה. אז מה הולך פה?" לראשונה הוא גילה שקורס "חקירות מקורת מידע 102" שלקח לפני מספר שנים התגלה כשימושי
"זו משימה ללא אישור," היא אמרה כמעט בצעקה "טוב לך עכשיו?"
"ממש לא," הוא נאנח, הוא לא ידע מה יותר גרוע, זה שיש לו תיק רצח שמעורבים בו גם הצי/צבא וגם קונצרן סמים ענקי, זה שעקרונית הלורדים לא יודעים על זה שום דבר בינתיים או זה שהוא גילה את כל זה בחדר סגור על גבי ספינת צי עם גברת שככול שהוא זכר היתה מספיק קפריזית לפני שבילתה שנה באישפוז "אבל אני אעשה איתך עסק."
"אתה, עסק, איתי." היא הביטה עליו כאילו הוא כרגע התעורר מתרדמת של חמשת אלפים שנה ולא מודע לסדר החדש "אתה מעשית האסיר שלי, אין לי אינטרס לשחרר אותך. אם בכלל אז להפך. אז למה אתה חושב שארצה לעשות איתך עסק."
"כי אני יכול לאתר לך את אלוא, אבל אני רוצה שתי התחיבויות בתמורה."
"דבר, אחרי זה אני אחליט."
"את תתני לי ולמי שבא איתי לרדת מהספינה בחיים וכשאני אאתר לך את אלוא את תשלחי SOF ולא איזה חולית לוחמה קרקעית שההגדרה שלהם ללוחמה אורבנית זה להפוך את העיר למודל אחד לאחד של הירושימה רגע אחרי."
"בסדר רק בשינוי קטן…" היא חיכה בזדונית "אמרת שמישהו בא איתך," היא תפחה על העדשה שנחה על גב ידה הימנית "הצג כניסות לגשר." שני תמונות מרחפות הופיעו, אחת של כל אחת ממנעולי האוויר האופקיים של הגשר לא היה לה כל כך קשה לאתר את הבחורה הצעירה בלבוש אזרחי שנשעה על דלת מנעול האוויר ועסקה בהשחזת ציפורניה. "אני חושבת שאארח אותה כאן לפרק הזמן שדרוש לך למצוא אותו."
תופת התרומם וניגש לפתח האנכי שנפתח לפקודתו "את יודעת." אמר לקפטן בעוד מתחי לרחף ונעמד באוויר מעל הפתח "בתור אחת מהחבריה הטובים, את די רעה." ואז נפל בצלילה דרך החור, נעצר כמה ס"מ מעל הריצפה של הגשר ויצא דרך מנעול האוויר ממנו נכנס. הוא לא כל כך התפלא שורוניס לא הייתה שם, לצי היתה דרך משלו לדאוג שדברים יקרו במהירות (זה עסק מסוכך של שימוש בהנע קריעת מרחב, הנע על ליניאר, כוסות מלאות ברעלים ארציאנים המכונים משקה קל וכמה אנג'למיט בעלי כישורים טכניים מדהימים ויכולת טבעית לשבש את זרימת הזמן). הדרך למנחת היתה מוכרת לו, הוא הרי הכיר אותה כבר בדרכו לגשר, אבל מסיבה כל שהיא הדרך נראתה לו ארוכה יותר ופתלתלה יותר, אולי כי לא היתה שום נודניקית מתבגרת כדי להסיח את דעתו או בגלל שהיה טרוד בבעיה החדשה שלו, איך מאתרים מישהו שמצליח להסתתר מהמודיעין של הצי? בדרך כלל כשמישהו מצליח לחמוק ממכ"ם כזה חזק הוא לא רוצה להימצא. תופת הגיע למנחת אבל לא היתה שום ספינה שעמדה לרדת לפני השטח ומפקד המנחת לא נראה שום סימן לכך שהוא הולך לאשר לו לקחת את אחד מכלי הטייס הקלים כדי לחזור לקרקע, "אז איך בדיוק אני אמור להגיע בחזרה לפני השטח?" הוא שאל את מפקד המנחת לבסוף אחרי דיון מעמיק בן רבע שעה על המקצוע של האמא אחד של השני, מפקד המנחת חייך והצביע כדור מתכת גדול שחלקו העליון הוסר "אתה בטח צוחק," הצהיר תופת "מאיפה שלפתם את זה?"
"גברים בחלל של היינלין," אמר מפקד המנחת "הקפטן החליטה שהיא רוצה לבדוק עד כמה שיטת ההצנחה הזו יעילה ביחס לשלנו. קרה שנשארו לנו עודפים בתום הניסויים וזה הדבר היחידי שאני יכול להפריש."
"אז מה בדיוק היעילות של השיטה שלהם?"
"סיכויי הפגיעה בצנחן נמוכים יותר. אבל, הנפילה ממושכת יותר, בלתי אפשרי לתמרן והפיזור נוראי, כמו גם שהלחץ הפסיכולוגי יכול לגרום לחייל בעל עשרים שנות נסיון להתמוטטות עצבים."
"ואתה שולח אותי בזה?" שאל תופת בזעזוע
"אני יכול לספק לך מחולל שדה בידוד נייד במקום, אבל אין לך שום ערבות לגבי הנחיתה."
"זה עדין עדיף על צלילה של תשעים ק"מ בתוך כדור טונגסטן, איפה המחולל?" מפקד המנחת משך בכתפיו ושלף ממגרה מתקן שנחגר על החזה
"אתה פשוט לוחץ על המתג הזה פה." הוא הסביר "והשדה מופעל, הבנת?" תופת הנהן "יופי, פתח הצניחה נמצא במורד המסדרון ההוא." מפקד המנחת הצדיע "היה נעים להכיר אותך המפקד, אני ממש מקווה שתשרוד את הצלילה." תופת חייך בידענות ופחד, הוא צעד באיטיות והתייצב על פתחו של צינור השיגור. למעשה המשגר מאוד דומה לאקדח אוויר, אתה מכניס דבר מה לבית הבליעה (במיקרה זה תופת שבדיוק הפעיל את שדה הבידוד שלו), יוצר לחץ אוויר מאחורי הקליע (שהוא כפי שצויין: תופת) ואז נותן לחץ להשתרר ובתהליך לשגר את הקליע או למטרה או במיקרה של תופת במסלול צניחה לעבר הפלנטה. הקליע, סליחה, תופת החל בצניחה החופשית לעבר פני השטח, הוא נע במהירות של מספר מאכים אבל השדה הן חסם את האינרציה והן את החום האדיר שניבנה סביב ומאוד לא ניראה לו, הצלילה נמשכה קרוב לארבעים קילומטר ואז שבק המחולל חיים ותופת החל נופל בצרחות (עד כמה שיכל, אין הרבה אוויר בגובה הזה) עד לגובה של שישה קילומטר שם נזכר לפתע שהוא יכל לעוף ולבסוף הצליח לעצור את הנפילה המטורפת שלו בגובה מאה מטר מעל שדה חקלאי בפאתי דרקו כשהוא מנסה להיזכר מה לעזאזל הוא עושה שם. -
*"הסמים הכימיים, זו בעיה נוראית, האחוז היחסי של משתמשים ביחס לזה שהיה בכדה"א או בכמה עולמות אחרים נמוך יותר, אבל תתיחסי שיש לנו תשעה וחצי טריליון תושבים, אז גם אם מדובר בעשירית האחוז, זה עדין משהו כמו תשעים וחמש מיליארד משתמשים, וזה פוגם בכוח היצרני שלנו, בעיקר בגלל שרוב הסמים היום הם רעלים קטלניים שהיו הורגים בן אנוש בשניות במינונים מיקרונים, ומכאן הסיבה מדוע הברית נלחמת כל כך בנושא. זה ומטענים מהארץ הישנה."*
מכוניתו של האיכר הורידה את תופת בפתח תחנת המשטרה, האיכר לא כל כך התלהב מזה שאיזה קצין לשעבר שילח גל חום ביבולים שלו אבל העדיף לתת לו טרמפ בחזרה לעיר מאשר להסתכן בהישארותו שם. בדרך תופת שיחזר במוחו את כל שארע עד כה, היה לו תיק רצח, שהתפתח לרצח של קציני צי וסוחר סמים בינוני, שהתפתח לקונספירציה של הצי להרוס במכה אחת חצי ממסחר הסמים בברית שהוביל לגיוסו באופן לא רשמית בחזרה לצי כדי לאתר סוחר סמים ובין לבין הוא נאלץ להשאיר את הסטאז'רית שלו גבי הנמסיס ולצנוח בתוך שדה כוח סוג ז' מגובה של תשעים קילומטר ולבסוף הרג שדה תבואה.
הוא פסע לתוך אותו גוף גלילי ענק שהיווה את בניין המשטרה, הוא נעץ בו מבט ושתי המחשבות הראשונות שעלו בראשו היו בניגוד לכל הבלגן שסבב אותו על האסטטיקה הנוראית של הבניין, הבניין ניראה כאילו תיכנן אותו אנג'ליק קומוניסט, מה שהיה די קרוב למציאות. המחשבה השניה שלו הייתה שהיה צריך להישאר בצי, היה חוסך לעצמו המון צרות. הוא פסע לתוך הבניין ותפס מעלית לקומה שלו, הוא יצא ממנה ונפל לתוך הכיסא שלו באנחה, איקון של הודעה היבהב על מסך ההולו שלו
"הצג הודעה." אמר תופת, האיקון גדל ונפרש יוצר אשליה של המז"פ רוברט
"פרנק, משהו הפריע לי עם הגופות האלו, עכשיו הבנתי מה… האנג'למיט, היה להם בגוף ערכות החיאה, ערכתי מעקב, הם היו אנשי צי…"
"אז מה חדש." מילמל תופת
"מישהו עקר להם את הערכות." המשיכה ההודעה "וזה עדין לא היה הגיוני, גם בלי הערכות השאריות היו אמורות להגן עליהם מסתם עומס יותר, אז המשכתי לחפור, עשיתי ניתוח ביו כימי מלא שלהם. הדם שלהם הוצף בורט', וכשאני אומר הוצף, אני מתכוון לכך, הכניסו להם קרוב לשני קילו ורט' למערכת לכל אחד, ת'קולט," אוזניו של תופת ניכרו פתאום "שני קילו, כמות כזו יכולה גרום לאנג'ליט נזק, אולי בעצם לא, אבל הוא ירגיש בזה, ואני לא רוצה להיות באזור כשזה יקרה. תחזור עלי…" תופת ניסה לעשות סדר, רוברט לא אמר לו שום דבר חדש, חוץ מהכמות רק חיזקה את ההשערה על זהות הרוצח, אבל מה פתאום אנג'ליט, מה זה קשור… הגוף של כל אנג'ליט מצויד במערכת חיסון טבעית מפחידה, יש להם כל כך הרבה מסננים בגוף ששום שם לא יכול לחדור וגם אם יחדור הוא לא יוכל לנוע כי אין להם דם. אז מה פתאום הוא מזכיר אנג'ליט… תופת שלח את ידו לתוך המסך ולחץ על איקון תקשורת חלון נפתח, והוא הקיש בקצרה כמה ספרות. החלון נעלם והמסך התרוקן מלבד שלט "המתן לתשובה"
"נו כבר תענה." הוא אמר מתופף בעצבניות על השולחן, לבסוף מישהו בצד השני ענה, ראשו של רוברט מילא את המסך
"פרנק היי," הוא אמר "איך אפשר לעזור לך?"
"בהודעה שהשארת לי, אמרת משהו על אנג'ליט. מה היה ההקשר?"
"טוב…" אמר הקוסם בצד השני "ערכנו בדיקה כדי לראות מה היתה התמונה האחרונה שהם ראו, ת'מכיר, סריקה של ההטבעה על עצבי החוש של העין. אצל שני האנג'למיט היה מראה של אנג'ליט, ליידי אתנה, ניראה שזו הולוגרמה. אבל היה איזה צל שהסתיר חלק ממנה, אנחנו מנסים לגלות מה הוא, אולי זה יועל לך בחקירה…"
"מעניין, אבל לא לזה אני מתכוון, אמרת שאפילו אנג'ליט ירגש כמות כזו, מאיפה זה צץ?"
"טוב, המראה גירה לי את הדמיון, אתה מכיר אותי. אז בדקתי מה תהייה ההשפעה של כמות כזו על אנג'ליט, מתוך מה שאנחנו יודעים על האנטומיה שלהם. התחברתי דרך הרשת הליניארית לאוניברסיטה באנג' פרים, וגילית שכמות כזו לא תגרום הרבה נזק, אבל… לאנג'ליט יש מין מערכת של צינורות בגוף שמובילות חומצה, זה חלק המאגר האנרגטי שלהם, כמויות גדולות של ורט' יכולות לפגוע במערכת הזו."
"גם נוגד חומצה, אז מה הנקודה."
"ששום נוגד חומצה לא יכול להשפיע מזה על מערכת העצבים שלהם."
"אז…"
"אני חושב שעלינו על משהו גדול באמת, אני חושב שמישהו רצה להתנקש בחייה של ליידי אתנה."
"איך הגעת לזה?"
"אספתי פרטים ממקורות שלי, בזמן האחרון הגיעו איומים על חייה מגורם שאמר שתמות אם הצי ימשיך להעלים סחורות שלו."
"אז יש סוחר זועם." תופת פרט את העניין
"כן, רק שהמקורות שלי המשיכו לחקור בעצמם וגילו שלסוחר הזה קוראים אלוא, מצלצל מוכר?"
"מאוד." אמר תופת "תודה, עזרת לי מאוד." הקו נותק, תופת התרומם וזינק למעלית, שנפתחה באותו רגע, גיא יצא מהמעלית
"היי, פרנק." הוא אמר "אתה לא תאמין, התקבלתי." אמר הטלפת בחיוך עצום
"יופי גיא," הוא אמר "אבל אני חייב להגיע לנרקוטיקה עכשיו." הטלפת נד וניכנס בחזרה למעלית "מה אתה עושה?"
"אני בא איתך." הוא השיב "תצטרך קצת עזרה עם החברה האלו מנרקוטיקה." תופת משך בכתפו וניכנס למעלית שנסגרה עליהם "מה אתה מחפש בנרקוטיקה?" שאל גיא בעוד המעלית טסה
"חומר על אלוא," השיב תופת "אני חושב שהוא קשור למיקרה שלי." תופת הרגיש כיצד מוחו עובר חיטוט קל וחסם את מה שהספיק
"אז אתה קיבלת את המיקרה הזה." גיא התיצב מולו במעלית הקטנה "מעלית עצור ופתח." הוא פקד
"מה אתה עושה?"
"אתה תבין." השיב הטלפת ושלף את הנשק האישי שלו, אקדח דו קני שניבנה במטרה ברורה להיות מפחיד אבל גם פרקטי, מנסיון הוא ידע שקנה אחד יורה קליעים והשני יורה חצי טבולים ברעל, שתי הניצרות הוסטו "אני לא ממש יודע מה הכוחות שלך פרנק," הוא אמר "אבל אני מספיק מנוסה כדי לדעת שהתקפה טלפתית שלי לא תשפיע עליך, אבל זה כן." הוא הצביע על האקדח בעוד הדלתות נפתחו לתוך קומת חניה "צא." תופת יצא באיטיות מהמעלית ידיו מורמות, גיא יצא מעט אחריו, האקדח מופנה לעברו של תופת
"למה אתה עושה את זה?"
"אתה לא חושב שזה קצת נדוש?"
"כן אבל זה עדין מסקרן."
"כסף, כוח, מוחות להתעלל בהם, חומר, הדברים הרגילים."
"כל הזמן הזה אתה עובד עבור אולא, אפילו אם כל מה שהמשטרה נותנת לך." אמר תופת בעודו מקרב את ידיו זו לזו "המשכורת שלך יכולה להחזיק מפקד של ספינת סוחר."
"אבל החומר יקר." אמר הטלפת
"חבל," אמר תופת ידו השמאלית כעת על הימנית "להקריב את הכל מורת קצת חומר." העדשה נלחצה "time flex." נשמעה הפקודה, גיא לא הספיק להגיב, זרימת הזמן האטה בטור הנדסי, פי שתים, פי ארבע, פי שש עשרה… הטלפת קפא, הכל קפא, מלבד תופת. הוא התקדם באיטיות ולקח את האקדח מידיו של גיא והתרחק מעט "השב." הזמן חזר למסלולו, וגיא מצא את עצמו מביט לתוך קנה האקדח שלפני רגע החזיק, תופת חייך לעצמו, הקנה הונמך מעט, וההדק נלחץ פעמים. הטלפת צרח עת פיקות הברך שלו פוצצו והוא נפל
"איך?" הוא לחש
"קסם." אמר תופת, מקווה שדבריו יובנו "עכשיו, ראיתי את זה פעם בסרט משטרה ישן. לארציאנים היה משחק בשם עשרים ואחת, הרעיון פשוט, אני שואל עשרים ואחת שאלות וכל תשובה שגויה שאני מקבל עולה לך בעוד נקב בגוף. הבנת?" גיא נד לאישור. "יופי. שאלה ראשונה, אתה עובד עבור אלוא או עבור מישהו אחר?"
"אלוא." הוא גימגם
"עכשיו תחסוך לי לדלג דרך מאה מקורות לבירורים ותעשה ממה שעומד להיות רומן בשמונה חלקים סיפור קצר ותספר לי כל מה שאתה יודע על הרצח המשולש שאני עובד עליו ומה הקשר של ליידי אתנה לכל זה."
"הוא רוצה להרוג אותה?"
"מי?"
"אלוא."
"למה?"
"התוכנית המקורית היתה לשים משנה צורה במקומה, אבל בסוף הוא החליט שהוא פשוט רוצה להיפטר ממנה."
"לא, למה הוא רוצה להרוג אותה?"
"ליידי אתנה היא האחראית על הצי/צבא, היא אומרת להם מה מושמד ומה עובר, כשהיא מחוץ לתמונה הוא מאמין שהוא יוכל להצליח להעביר כמויות די מסיביות עד שמישהו אחר יחליף אותה."
"איפה הוא?"
"מי?"
"לורד אנג'ל," השיב תופת בציניות "מי ניראה לך?"
"רמה שבע, טבעת חיצונית, מגדלי תליה 34, קומה 14."
"אתה חתיכת דבר." אמר תופת "קודם אתה מוכר את המשטרה ועכשיו את הבוס שלך, שמעת פעם על נאמנות?"
"עכשיו תירה בי חץ." אמר הטלפת "ותגמור עם זה."
"אני לא חושב." השיב תופת לטלפת ההמום ונצר את הנשק, הוא שלף דיסקית קטנה וזרק אותה על גיא, הדיסקית נפתחה מכסה את הטלפת ברשת עבה וחזקה של קורים כשהוא נעול במקום "מישהו יבוא לשחרר אותך, ואל תדאג," הוא הצביע על מצלמה קטנה שגיא לא שם לב לקיומה "הם יודעים על השיחה הקטנה שלנו." תופת פסע משם וניכנס למכונית רחף, זו לא היתה המכונית שלו, אבל זה לא היה חשוב, הכפפה ירדה והעדשה נחשפה, הוא לחץ עליה. "חיבור לרשת. קפטן רוז' על הנמסיס." הולוגרמה של הקפטן בקעה מתוך העדשה "שיקרת לי." הוא אמר
"על מה אתה מדבר?"
"על זה שאמרת לי שהלורדים לא יודעם על זה דבר."
"הם לא."
"איך אף אחד לא ידע?" הוא כמעט צעק "לאלוא היו תוכניות להתנקש בליידי אתנה."
"זו תגלית מקרית, על אף חשיבותה." אמרה הקפטן בקור
"את רוצה להגיד לי, שלא ידעתם על זה כלום?"
"כן, אבל עכשיו תיקנת את המצב, איתרת אותו?" תופת מלמל את הנ"צ "אני אשלח לשם מישהו, תפגוש אותו שם."
"והנערה?"
"שלחתי אותה במעבורת שעה אחרי שעזבת, היא עכשיו כבר בבית."
"רמאית."
"מה ציפית, אני יכולה לקבל פקודה כל רגע, אני לא יכולה לצאת למשימה עם אזרחית על הסיפון." תופת נאנח
"אני יוצא, תשלחי את הSOF שלך." תופת הקיש שנית על העדשה "סיים, והכן נוהל חירום להפעלת רכב משטרתי." לקח חצי שניה לפני שהעדשה הבהבה לאותת שהנוהל מוכן "הפעל וקבע נתיב לרמה שבע, טבעת חיצונית, מגדלי תליה 34, קומה 14 טייס אוטומטי ותזכור להעיר אותי כשנגיע." העדשה הבהבה כמו אומרת לו לשתוק כבר וללכת לישון, הוא נענה -
*"SOF, Special Operation Force, הזרוע הכירוגית של הברית. כל התפקיד של הכוח הזה הוא לבצע משימות שאף אחד אחר לא יכול או רוצה לבצע, כולם בני מאה לפחות, מיומנים בכל צורות הלחימה, מגרילה ועד לוחמה בשטח בנוי, חמושים היטב הן טבעית והן בעזרת שתלים ונשק נישא. כמעט כולם בני דור ראשון הן של האנג'ליט והן של האנג'למיט, הם למודי מלחמה ובעלי מספיק הגיון כיצד לא להיכנס עליה, אבל למרות זאת הם עדין דור ראשון ולא יהססו לשפוך דם…" *
מערך משוכלל ומעוצב למופת של צרחות וקולות בווליום מדהים מילאו את חלל הרכב והזניקו את תופת מתוך חלום מתוק שעירב אותו, כוכבנית פורנו שמתה זה מאה שנה ומיטת אפיריון. לקח לו כמה שניות לחזור למציאות ושש שניות נוספות כדי לכבות את האזעקה, הוא שיפשף את עיניו ופיהק, התמתח ויצא מהרכב לעבר מכונת משקאות שעמדה בסמוך, צרור מכות מסוגנן שיחרר ממנה פחית של קפה עם חלב שנעלם במורד גרונו של תופת במהירות מדהימה. לאחר כל זאת הוא חזר פחות או יותר לתפקוד מבצעי נורמלי פחות מיותר. הוא הביט מעלה על המגדל שגובהו מאה מטרים ובסופו נח השלב הבא של העיר הענקית, חלף בו לרגע לעוף לעבר היעד אבל בחינה מהירה של כמה דגלים בגודל שש על שש שנתלו מהקומה השישית וכעת היו מתוחים בזווית של תשעים מעלות לקרקע מהקומה השישית רמז לו שאין לו ממש סיכוי להגיע לקומה הארבע עשרה בלי לסכן באופן רציני כמה איברים חיוניים, לרכב שהוא בא איתו לא היו סיכויים יותר טובים. הוא שקל חפש את הSOF שנשלח לבצע את המשימה אבל הוא התעורר עם קדחת גיבורים, או נטייה התאבדותית, הוא לא הצליח להחליט. בכל מיקרה הוא שלף את האקדח של גיא, ניגש לדלת והעיף אותה בבעיטה חזקה ומחושבת בדיקנות, הוא היה די גאה בה. הוא נפל קדימה, התגלגל, תפס עמדה והחל מכוון את האקדח לכל הכיוונים בחיפוש אחר מטרות אפשריות, למזלו הוא פרץ את הדלת לחדר המדרגות ולא לאיזה חדר מלא בחברי'ה רעים, מה גם שרק אז הוא קלט שהאקדח עוד נצור, הוא תיקן חלקית את העובדה הזו והחל מסתער במעלה המדרגות, לקח לו שתי קומות לקלוט שאחד, מי שבנה את הקומות האלו היה בגובה שש מטר. שנים, הוא שונא מדרגות ושלוש, שהוא כנראה אידיוט שהוא מטפס את המדרגות האלו ברגל בזמן שהוא יכול לעוף. הוא נעצר רגע לחשוב על זה, בעצם גם קצת הדאיג אותו שאף אחד לא שם לב לנוכחותו אבל מצד שני הוא הרי היה תריסר קומות מתחת ליעד. אבל מה שיותר הטריד אותו זה שלא היה זכר לSOF שהיה אמור לסייע לו, הוא הקיש על העדשה, "שחזר קשר קודם." פקד ההולוגרמה של קפטן רוז' הופיעה בשנית "איפה הסיוע שלך רוז'?"
"הוא בדרך, הוא נע מלמעלה. לפי הערכה שלו הוא יגיע יחד איתך."
"מי זה?"
"הפתעה. תופת, מה מצב האנרגיה שלך?"
"פיזית בסדר, העדשה על ארבעים אחוז. הייתי צריך לבצע הגמשת זמן."
"זה מציב אותך די לא מוגן, תזהר, המבצע הזה חשוב מדי. רוז' סוף." ההולוגרמה נעלמה וענן שלם של מונחים לא מחמיאים ביותר בנוגע לקפטן רוז', מחלות מין ארציאניות, כמה נשקים מתקדמים ביותר ועל איך הכל משתלב. הוא שיחרר את הניצרה השניה של הנשק והתרומם כמטר מעל הרצפה וחבט את ראשו בתיקרה, הוא הנמיך מעט והחל טס במעלה המדרגות. לקח לו כמעט רבע שעה להגיע לקומה הארבע עשרה, בעיקר עקב היתקלויות לא צפויות עם התיקרה, נראה לו באמת קצת משונה שמי שבונה קומות כה גבוהות בונה תיקרה כה נמוכה למדרגות. הוא נאלץ לנטוש את נתיב המחשבה המרתק הזה כשהגיע לדלת הקומה הארבע עשרה ופתאום ניזכר שלבניין בכלל יש מעלית, הוא החטיף לעצמו בראש ונצמד למשקוף, חמישים דרכים שונות עברו בראשו על איך לפרוץ את הדלת אך היא בחרה להיפתח מעצמה חושפת בחור צעיר, אנג'למיט כנראה שלא ממש הספיק להבין מה קורה לפני שעולף במהירות על ידי מכה חזקה למדי לסנטר, לשאר הנוכחים בחדר לא היה כה מזל, תופת ניזכר באותו הרגע בכל סרטי הפעולה סוג ז' שראה בעודו ילד קטן, וכרגע הוא שיחזר קטע קלאסי מתוכם שבו הגיבור נכנס לחדר ופשט יורה בכל מה שזז, ותופת סה"כ לא היה צלף כזה גרוע וערמת הגופות המפרפרות על הרצפה היתה סממן טוב מאוד לכך. באופן תאטרלי מאוד באותו רגע נכנסה התגבורת לחדר והם היו חמושים ומוכנים לקרב, תופת צלל במהירות מאחורי שולחן שהפך תוך כדי הצלילה לשמש לו כמגן, הוא התרומם לרגע מעל המחיצה לתוך סופת אש וירה את שארית התחמושת שלו מוריד כמה יורים והספיק לזהות את המטרה שלו רגע לפני שצלל בחזרה למחסה, אלוא היה שם. התחמושת של האקדח נגמרה, לא היה לו עוד נשק מלבד העדשה והוא לא היה בטוח שיש לה מספיק אנרגיה, נישאר לו רק דבר אחד לעשות, הוא התרומם מעל השולחן לתוך מבול האש שניתח סביבו ובאורך פלא לא פגע בו באותו רגע, זה גרם לרגע ליורים בילבול, רגע זה כל מה שתופת ניזקק לו, הוא שלח את שתי ידיו קדימה ושיחרר נהר של אש ופלזמה מכל אחת מהן, הוא הצליח להפיל כמה יורים אבל עוד זרמו לחדר וכולם בינתיים הספיקו להרים שדות בידוד אישים (הוא רשם לעצמו הערה לגלות מאיפה לסוחרי סמים יש ציוד כזה מתקדם).הנהרות שכחו ונעלמו כשם שבאו, זיעה קרה שטפה את גופו והוא ניזכר פתאום באותו אירוע שבעקיבותו עזב את הצי ונאלץ לעבור טיפולים הפנוטים מרובים. הוא צלל שוב מאחורי השולחן והקדיש רגע למחשבה, המצב היה פשוט, השולחן לא יחזיק לנצח, הוא ינסה לסגת הוא יירה בגב, הוא ינסה לתקוף יקרה אותו הדבר רק בחזה, הוא שלח מבט לעבר החלון בצד החדר. הוא ראה שם משהו, משהו מאוד מוכר והמשהו הזה דבר לכיוונו. הוא התרומם שלישית, מגן אישי מכסה את כל גופו, הוא נעץ מבט בכל מי אלו שניצבו מולו וחייך חיוך זדוני מסוג שרק מורה יכול לחייך לאחר שהצליח בצעד מחושב היטב להרוס לתלמיד את כל חיי הפנאי.
"אני מציע לכם להיכנע." הוא אמר, שאגות צחוק בקעו מכיתת היורים שכיוונה עליו את נשקה
"תן לי סיבה אחת טובה," אמר אחד מהם, אלוא בכבודו "אתה בעמדת מיעוט, היחס לרעתך חמישים לאחד, לך נגמרה התחמושת והסוללות של הרובים שלנו מלאות למדי. כמו שאני רואה את זה אתה זה שצריך להיכנע לי."
תופת משך בכתפיו "טוב, רק תזכור שהיתה לך ההזדמנות." וצלל בחזרה מתחת לשולחן, אלוא לא הבין באותו רגע, ההבנה באה רגע אחרי. הוא שלח מבט לעבר החלון והוא פתאום ראה משהו, מין כתם אדום שחור, ברגע הבא כל הקיר התפוצץ פנימה והכתם ניכנס בסופה לתוך החדר, זוג חרבות אכזריות למראה בוקעות ממנו, זוג חרבות שלהביהן מצאו במהרה דרך לחדור דרך שדות הבידוד והותירו נקבים גדולים באיברים חיוניים, בתנאי שהן לא כרתו או השמידו אותם באופן מוחלט, בתוך מספר שניות טורנדו המוות סיים לפשוט על החדר ורק שלוש אורגניזמים נותרו בחיים, תופת, אלוא והכתם שהתבהר והפך למשהו הרבה יותר מפחיד. תופת נעץ מבט בדמות הנשית שנחשפה, היא לבשה שריון קרב שחור שעין מיומנת זיהתה בקלות בו את החריטה העדינה של המלאך הבוקע מהלהבות ובידו חרב, הסמל של הSOF. את הדמות הוא זיהה גם כן אבל בפחות רצון. זו היתה בחורה צעירה למראה (זה שהיא בת מאתים וקצת זה מחוץ לעניין), אדמונית עם שיער שכיסה את אוזניה וזהו, היא לה מראה שלא היה מבייש דוגמית, אבל הוא יכל להתערב על כל סכום שבעולם שזו לא היתה הצורה האמיתית שלה. זוג אישונים אדומים בתוך עינים אדומות גם כן העבירו מבט מתופת לאלוא. המחשבות חלפו במוחו של תופת, היא נראתה משש כמו לידי אתנה, אבל אתנה לא היתה SOF. אבל העינים ענו לו על השאלה. הוא הכיר אותה, היא היתה פעם המפקדת שלו היתה מאז שהכוח הוקם היא היתה המפקדת הנערצת של הSOF, קפטן מינרווה, והיתה סיבה טובה שהיא נראתה כה דומה ללידי אתנה, היא היתה הבת שלה. למזלו או לצערו של אלוא הוא לא זיהה אותה אחרת היה מחקה את תופת וצולל מאחורי איזה שולחן. מינרווה נעצה באלוא מבט חודר, תודעתה קודחת חור לתוך תודעתו ומשמידה אותה ביסורים נוראים ואז רגע לפני שהתודעה הושמדה באופן מוחלט היא נסוגה, אלוא נאנח בהקלה בתוך תקוות שווא שזה הסתיים, הוא טעה. היא חדרה שוב למוחו הפגיעה כעת וגירתה כל ניורון כאב בגופו, גורמת לו לקרוס בצרחות כאב נוראיות. לרגע קט תופת ריחם עליו ואז הוא ניזכר שהאדיוט הזה ניסה להרוג אותו לפני רגע, הוא התרומם מאחורי השולחן ושלח מבט למינרווה, היא הנהנה לו לאישור. ידיו של תופת נשלחו שוב קדימה וזוג נהרות האש זרמו שוב, הופכות את אלוא למדורה חיה של אש וכאב, סוחר הסמים צרח ובער, בער וצרח עוד יותר והם נטשו אותו למות כך יוצאים מעבר לפרצה שהיתה פעם הקיר. כעבור מספר שעות אלוא מת באופן סופי, ערכת ההחיאה שהוא השתיל בתוכו כדי להגן על עצמו ממוות ובסוף רק גרמה לו להיות ממשוך יותר הפסיקה לפעול לבסוף וגופו נעלם לחלוטין, מאוכל על ידי האש שלא ידיעה רחמים. אלוא שהיה אתאיסט טוב במותו הגשים את השורה העתיקה, הוא הפך לאבק ועפר ונישא על ידי הרוח אל מחוץ לעיר והתפזר על השדות מחוץ… -
*"אומרים שאנחנו, האנג'ליט, אכזריים מדי, לא מספיק רחמנים, לא מהססים ללחוץ על ההדק ומכוונים למוות איטי. אולי זה נכון, אני לא אכחיש את זה. הייתי לוחם מאות שנים בזמן ליניארי ואלפי שנים בזמן סוביקטיבי, רצחתי מאות במו ידי והרגתי מיליארדי בקרבות, השמדתי עולמות, והייני המוות כי כך בחר הטבע לחון לי כוחות. שאר בני הגזע שלי קיבלו את יכולותיהם כדי לשרוד בעולם שנוצר לנו, אנו לוחמים והמוות רק הוא אחד מכלי העבודה שלנו."*
"לא קצת נסחפנו שם?" שאל תופת מהמטבח
"אני ממש חושבת שלא." השיבה מינרווה "שנים סוכר אל תשכח." תופת יצא מהמטבח נושא מגש ועליו מונחים זוג כוסות קפה, קנקן חלב, וכלי עם סוכר
"שימי לבד." היא שמה והוסיפה לעצמה קצת חלב "אני עדין חושב שזה היה מוות קצת אכזרי."
"תופת יקירי, אני רוצה שתחשוב על משהו רגע."
"מה?"
"מה אימי היתה עושה לו, או אבי בעניין הזה." תופת הזדעזע מהמחשבה "עכשיו אתה עדין חושב שזה היה אכזרי מדי?" הוא הציג סימנים של כניעה
"השאלה האם זה הגיע לו?"
"בוא ניראה." היא אמרה תוך כדי לקיחת לגימה "רוצח, סדיסט, שהרעיל מיליונים בשאיפת בצע והשחית שוטרים ואנשי צי. אני חושבת שלפי האמנה מקבלים על זה מוות של שלוש שנים, ללא החיאה."
"טוב את הבוס." נאנח תופת "אי די בטוח שהמשפטנים של המשטרה יריבו עם זה מספיק זמן ויצאו עם מסקנה שאתה חפה מפשע, אני זה עניין אחר."
"אני לא חושבת, ניראה לי שאפילו תרוויח מזה."
"מה? צל"ש עלוב לתלות על הקיר."
"האמת," אמרה קפטן מינרווה "חשבתי יותר על שדרוג לעדשה הזו שלך, ואני תמיד מחפשת לוחמים איכותיים לSOF, מתחשק לך לחזור לישירות?" היא נעצה בו חיוך של פיתוי
"אני אחזור עליך על זה." הוא קם ולקח את מעילו "כרגע אני צריך ללכת לבי"ס. יש לי כיתת יורים נוספת להתמודד מולה." הוא החזיר חיוך ויצא מהחדר -
מאיפה להתחיל?
בוא ננסה שוב את הפסקה הראשונה.
ערכתי אותה במקצת –
*"מי אני, אתם שואלים?
לדעתי, אין זה בעצם חשוב. כרגע אומר רק שאני אנג'ליט.
מה זה?
חכו. דבר זה יתברר לכם בהמשך. אך לא כדי להרצות אני פה אלא כדי לספר…לא אני, ולא אף לא שותף בברית שייך לגזע האנושי. לא מתוך לידה ולא מתוך בחירה.
על כך בדיוק בנויה הברית, על כל שלושת גזעיה העיקריים – האנג'ליט (הגזע שלי) האנג'ליק והאנג'למיט. לכל אחד מהגזעים יש ארסנל של יכולות המוגדרות כעל-אנושיות ע"י בני האדם הרגילים… אנחנו? מבחינתנו זאת הנורמה. כתוצאה מכוחות אלו יש ברשותנו כלים מאוד חזקים וחשובים, בכל התחומים.הסיפור הזה מתרחש בעולם ששמו M3, עולם מעורב וצפוף למדי. על פני השטח בלבד חיים עליו כעשרים מיליארד. אם נכליל את האוכלוסייה הימית, דיירי ערי האוויר והערים המסלולית, ודיירי המגדלים, נגיע למספר של כמעט מאה מיליארד, על פלנטה לא הרבה יותר גדולה ממאדים. מצב שכזה הוא כר גידול אידיאלי עבור העולם התחתון. הרשו לי לספר לכם על מקרה רצח שהתרחש שם לא מזמן.
לכל מקרי הרצח יש דבר אחד במשותף. בכולם מישהו מת. ההבדלים ביניהם הם הרקע של אותו קורבן והנסיבות שהובילו למותו. כנגד, יש את מי שחוקר, לעומק זה או אחר. מקרה זה לא היה שונה – אחד מת ואחר קיבל עליו לחקור את המיקרה."*קרא, עיין, והשווה את ההבדלים.
-
קודם כל, סתירה: בפתיחה אתה אומר שכל האנשים בברית הם *לא* אנושיים, ואילו אח"כ אתה אומר שאנג'ליקים הם כן. מה? בכלל, המערכת הגזעית שלך היא מאד מבלבלת, קצת יותר הבהרות היו יכולות לעזור.
ובקשר לסגנון: דבר ראשון, פרסום הסיפור בשמונה חלקים הוא די מיותר, או לפחות בשמונה הודעות. שתי הודעות היו די והותר. אבל נעזוב את זה. יש לך בעייה מאד רצינית עם פיסוק. נקודות היכן שאמורים להיות פסיקים ולהפך, וכמות גדולה להבהיל של משפטים ארוכים וחסרי פסיקים לחלוטין, שהקריאה שלהם שקולה לקריאת סיפור שלם בלי לקחת אוויר.
בקשר לניסוח: ישנם לא מעט מקרים של ניסוח לקוי, אבל לפרט אותם יהיה מיותר לחלוטין ("אני אומר שעברו שיעור בקרימינולוגיה זה מאד שיעור ספקרות ואקטואליה"? WTF?). כמה מקרים של מחסור בנקודות (בעיקר בסוף פסקאות, בעיקר בחלק השלישי). סטאז'רית, לא סטאז'ית. לפעמים יש הרגשה שחסרה מילה. הסגנון המקוצר של "ת'יודע" הוא קביל, אבל מעייף. דרושה הגהה רצינית ביותר. עשירית אחוז של תשעה וחצי טריליון זה תשעה וחצי ביליארד, ת'יודע.
"מראה שלא מבייש דוגמית"? LOL.
הערות תוכניות: המערכת הפיאודלית שמתוארת בסיפור היא די נחמדה, אם כי לא אמינה במיוחד (למה שגזעים בעלי יתרונות משמעותיים יכפיפו את עצמם לגזעים נחותים מהם?). המישמש הענק שעשית בין ספרי מד"ב שונים אפילו מעניין.
אולי תוכן להגיד לי מה אמור להגיד המשפט המודגש בחלק הרביעי, לכל הרוחות? אתה בכלל קראת את הסיפור לפני הפרסום?
בסך הכל, הסיפור נראה כמו גרסת ביטא של סיפור. אם היה לי הקובץ המקורי (וזמן), הייתי עורך אותו לשונית מחדש והיית מתפלא כמה שינויים היו, גם מבלי לשנות אפילו סגנון.
-
הסיפור כתוב שם. וכמובן עוד סיפורים שקשורים לסדרה. האנג'ליקים הם הומו-סופריורס, קרובים יותר למין האנושי משאר המינים בברית. הם לא אנושיים, אלא על-אנושיים. בנוגע לטריליון, זה טריליון אמריקני, הוא התכוון לביליון.(יש עוד מקומות שכותבים בהם ביליון במקום מיליארד וטריליון במקום ביליון. ולמען האמת עשירית האחוז של 9.5 טריליון זה 9.5 ססקסטיליון- משהו כמו משקל כדור הארץ).
בנוגע לגזעים הללו, הם לא הכפיפו את עצמם לאותם גזעים נחותים יחסית. הם אחרי הכל הלורדים שלהם. את מוצאם של הגזעים שמוצאם מבעלי חיים הוא טרם הסביר; את מקורם של שלושת גזעי העל הללו הוא הסביר ב-SPiR בסדרה שנראית כמו עיבוד לאקס-מן.
ואלו היו ההשגות שלי. נחכה לסופר עצמו. -
כמה שזה קשה אולי להאמין הסיפור שנמצא באתר של *SFiR* הוא הבטא וזה גירסה 0.9 שלו, אני מתנצל על העניין של חוסר הבהירות הנובעת מגדלים מספריים (בטרילון התכוונתי ל1000000000000 יהיה כמה שזה יהיה). אולי קצת נסחפתי בדחיסה (כמו שאומרת הדמות שלי "תעשה ממה שעומד להיות רומן בשמונה חלקים סיפור קצר") וכתוצאה כל נושא המבנה של הגזעים יצא לא ברור (אבל זה סיפור קצר יש גבול כמה אפשר להרחיב) ויש עוד כמה סיפורים כפי שהזכיר אודווין שמצטרפים עליו. נוגע לכמות ההודעות, לפני כמה חודשים, כאשר עבדי עוד על כתיבת הסיפור, שאלתי בנוגע לכמה מילים כדי לשים בכל הודעה שאני מעלה, אמרו עד אלף חמש מאות אבל מומלץ פחות וישמתי.
בנוגע למבנה המורכב הן פוליטית וגזעית של הברית אני מוכן לנסות להרחיב לך בדוא"ל, פה או בפורום אחר לבקשתכם.
רק דבר אחד אני מבקש להדגיש בתגובה להודעתו של אודיוון, על סיפור המפורסם בימים אלו בהמשכים באתר של SFiR תחת השם JX, זה אינו עיבוד לאקס מן למרות שיש דמיון בהתחלה, עם אתה לא יכול לחכות בסבלנות עד שכל הפרקים יפורסמו אשלח לך את המשך הספר (הוא כבר גמור) בדוא"ל לעיונך -
גם אחרי ההורדה נשארו יותר מדי פסיקים…
וזאת עוד בטרם נגענו בבעיית הניסוח הקשה בה לוקה הסיפור – משפטים ארוכים ארוכים, ועתירי פסיקים, הסבים סביב סביב לעצמם, ומתארים מה שנתן היה להביע, באופן מקוצר בהרבה.
הסגנון הנע בין גבוהה-גבוהה ("אין זה בעצם חשוב") לבין "סתם" ("אנחנו? מבחינתנו זאת הנורמה"), בשילוב מילים לועזיות מיותרות ("ארסנל", "נורמה").
כמו כן יש כאן ריח חזק של "תרגומית" – הסיפור נראה כתרגום מאנגלית במקום כיצירת מקור.
כל זאת בואך חציו של החלק הראשון, שכן לא עמד לי כוחי לקרוא את השאר. רחמנות!
אני ממליץ למחבר לקרוא הרבה ספרות ישראלית מקורית, על מנת לקבל תחושה טובה יותר של השפה. -
את דעתו של NY על fan-fiction…
אבל ברצינות, אין לי בעיה עם סיפורים שקשורים לעולם מסויים וידוע, אבל אם אני נתקל בעולם הזה בפעם הראשונה אני רוצה אחד משני הדברים: שהעולם יוסבר לי בבהירות יחסית, כך שאני אוכל לפחות להתמצא בחלקים הרלוונטיים לסיפור, גם אם לא להבין את הכל, או לחילופין שיוסבר מראש שזה חלק מעולם מפותח אחר ושתהיה לי אפשרות (לינק למשל) להכיר את העולם הזה בעצמי. סתם לזרוק אותי למים הקרים, ועוד בסיפור כל כך בלתי קריא (גם אם מעניין), זוהי התעללות לשמה.
-
-
אתה יכול למצוא את הסיפורים הנלווים בנוסף למידע נוסף שבניתי על היקום הזה בלינק המצורף
http://www.geocities.com/sfir_home/storys.htm -
לא הצלחתי לקרוא את הכל. בעיות הניסוח ובעיקר הפיסוק התישו אותי. אני אמשיך מחר כנראה – בכל זאת הסיפור מעניין אותי.
אבל אם אני אתעלם בצורה מוחלטת מהפרוזה שלך ואתרכז בעלילה, זה די מצא חן בעיני.
תבורך תהיה על סיפור עתיד רחוק. זה משהו שעדיין חסר לי בפורום הזה – יש כאן המון סיפורי על-טבעי, מסע בזמן ופנטזיה וחסרים סיפורים שמעזים ללכת יותר רחוק עם הרקע. הוא נשמע מעניין מאוד וזה עדיין מזכיר טיפה "פנטזיה-בחלל" עם גזעים משופרים גנטית שמחליפים גזעים קסומים. אם עוד לא קראת את סיפורי האמצענות של קורדווינר סמית זה הזמן לראות איך עושים עולם כזה בצורה מושלמת.
אהבתי את ההומור בסיפור למשל ההערה על ה-AI בארכיון, רק תזהר לא להגזים (השוטר שיורק אש בכיתה היה קצת over the top).
היתה לי בעיה עם השמות בסיפור. דבר ראשון "תופת". המילה עצמה היא בעלת קונוטוציה נקבית וזה קצת הפריע לי שנתת שם כזה לזכר. דבר שני – האנג'ליק/אנג'ליט/אנג'למיט. מילים לא מוכרות ודומות מדי שמכריחות את הקורא לעצור כל פעם כדי לבדוק בדיוק איזה מילה הוא קרא. יש איזו סיבה למה קוראים להם ככה? הייתי מעדיף שמות שמבהירים את ההבדלים ביניהם.
לסיום רק כדי להדגיש – יש לך בעיה אמיתית עם מבנה משפט כמו שכולם הזכירו. כמו ש-NY אמר, תקרא הרבה ספרות _מקורית_ (שנכתבה במקור בעברית) ואולי זה יעזור. וסתם רעיון שעלה לי עכשיו – תנסה לכתוב בסגנונות שונים של סופרים, למשל סגנון ש"י עגנון או סגנון גפי אמיר.
או שתיקח את הסיפור הזה, רק קטע קטן ממנו, וכמו שעשה 1010100010 (כן, זה מספר אחר, אבל כל הבינארים האלה נראים לי אותו הדבר) תנסה לשכתב אותו עד שכל משפט יבריק וינצנץ מרוב שהוא מושלם. -
-
-
-
החיובי: הממםם… ניסיון מאוד מעניין ליצור עולם עתידי היפר-מורכב ומלא בהפתעות. הומור מילולי וסיטואציוני חמוד למדי.
השלילי:
כאן יש הרבה מאוד. בניגוד לאחרים קראתי, למרות העייפות, עד הסוף, אבל זה לא אומר שאהבתי.
דברו כאן כבר על הסגנון. לדעתי מדובר בהתעללות לשמה בשפה העברית. מה היא עשתה לך, הבריחה סמים? יותר מזה, הסיפור מבולבל ומבלבל עד טירוף; מלים חדשות, ביטויים, ושדות שלמים של מידע נשפכים על הקורא בהפתעה, "בדיוק כשצריך אותם" במעין דאוס-אקס-מכינה שחבל על הזמן; הדמויות שטוחות ואינן נבדלות כמעט זו מזו (יוצא דופן לטובה: טוליק); העלילה דחוסה עד שהיא הופכת לקומיקסית במובן הרע של המילה – אולי זה *באמת* צריך להיות רומן ואז יהיה לך ולקוראים יותר זמן לנשום.
בקיצור, הסיפור קרוב מאוד להגדרה 'בלתי קריא לחלוטין' וגרם לי לכאבי ראש, בחילה וסחרחורת. פליז!
לגבי העלילה: בניכוי כל האלמנטים האחרים עלילת הרצח מזכירה סרט אמריקאי נדוש לחלוטין, אפילו בלי טוויסט. 'שוטר מגלה רצח מסתורי; הנרצחי הם סוחרי סמים; מדובר בחלק ממבצע סודי של הצבא לחיסול סוחר סמים גדול; סוחר הסמים נמצא (בקלות יתרה); השוטר מתעמת אתו יחד עם נציגת הצבא; סוף'. שים את שוורצנגר בתפקיד הראשי ויש לך הוליווד. כולל הסיידקיק הסטודנטית שבכלל לא הייתה צריכה להיות שם (והיא אכן מיותרת לגמרי). זה יופי שיש לך עולם פנטזיה מעניין; עכשיו לפחות תכתוב עלילה שמשתמשת בו איכשהו? ושיש בה איזשהו דמיון מינימלי?
עוד דבר שאני מאוד לא אוהב זה ה- fan fiction. מאחר שאינני מכיר לא את האקסמנים ולא את העדשאים אין לי מושג כמה מהעולם שלך הוא 'מועתק', אבל אם מדובר בהרבה מאוד אז זה מוריד עוד יותר את ההערכה שלי לסיפור. לאורך הסיפור אתה זורק משהו על כך שכל הגזעים כאן הם איכשהו תולדה של ספרות המד"ב, אבל אתה לא מסביר / מפתח את זה. יש כאן גם עוד אלו 20 סיפורים שנרמזים ולא מפותחים לשום מקום.
בקיצור: חזרה לשולחן השרטוט. אם אכן המצאת את רוב העולם ולא העתקת אותו, יש לך המון דמיון. נסה לעשות אתו משהו קצת יותר פורה. -
-
הם שטות גמורה אם כך.
לעגנון יש שפה משלו, ששואבת מרבדים מוקדמים יותר של השפה העברית בתוספת המצאות משלו. למה שאתה קורא "סירבול" רוב האנשים יקראו שפה עשירה. אני אצטט בחופשיות מספר של סטיבן בראסט, בו הוא אומר בתגובה לשאלה למה הוא כותב בצורה כל כך ארכנית ומפותלת, שהוא כותב לאנשים שאוהבים לראות מילים מסודרות בצורה יפה על הנייר.
מעבר לסגנון אישי, את הפרוזה צריך להתאים לסוג הסיפור: לסיפר כזה כמובן שהשפה העגנונית לא תתאים. הסגנון הדחוס והצבעוני של אלפרד בסטר יתאים כאן יותר. אבל על כל פנים זה יהיה תרגיל מעניין. בעבר למדו שוליות הציירים ע"י העתקה מהמאסטר, אז למה לא לעשות את זה גם בכתיבה?
-
טוב, זה צריך להכנס לחוקי הפורום. מי שאין לו דיפלומה במשפטים ארוכים, שלא ישתמש בהם.
זה היה בצחוק, אבל אני הפסקתי לקרוא אי שם באמצע החלק הראשון. לפי הפתיחה נראה שזה יכול להיות מעניין, אבל הפיסוק הרג אותי. לא מסוגלת. הסיפור צריך עריכה רצינית. נסה לקרוא אותו בקול רם לפי הפיסוק שלך (עם תשומת לב לפסיקים ונקודות – היו נקודות?), ונראה כמה רחוק תגיע. או טוב יותר, בקש ממשהו אחר להקריא לך את זה בקול רם.
-
אני עוד זוכר את אותם ימים רחוקים, בהם משפטים נמשכו כעל פניו של הים עד אשר נשקו ללחיי השמש השוקעת, מבלי שיחושו כל בושה על כך. עצוב הוא שהיום ימנעו הכותבים מלהשתמש באותן פניני שפה מבהיקות, מפחד פן ישסו בהם העייטים את טפריהם המשוננים ויקרעו בבשרם. האמינו נא, כי יש עוד סיכוי למשפטים ארוכים ומתפתלים עד בלי די ויופי רב יכולים הם להכיל, גם בימינו אנו, ימי רדידות ואי ידיעת השפה. הצטרפו אלי, אחי, ונוכל לצאת במסע אל מעבר לים, למקום בו נוכל אולי עוד למצוא את השמש השוקעת, ולראות את אחרוני המשפטים הארוכים המצמידים עוד את שפתיהם אל מול גחלת השמש השוקעת.
-
ואין האחד דומה למשנהו. יכול אדם לכתוב משפטים ארוכים ונאים עד למאד, תוך הקפדה על סגנון, פיסוק, משמעות וכל השאר, ועדיין תהיה כתיבתו מרתקת. דיקנס, למשל. לעומת זאת יכול מישהו לכתוב משפטים ארוכים ארוכים ללא, כל הקפדה על (או ידע, של) סימני, פיסוק ואיך מתבטאים, ככה, ואז באמת זה באסה נורא כי אי אפשר לקרוא את, זה והסגנון זוועה וממש ממש קשה, כאילו.
הסטנדרט אליו שואף פורום זה הוא *כתיבה טובה*. אם מישהו כאן יודע לכתוב ארכני ויפה – מברוק. בינתיים עוד לא זכו עיני לקרוא סיפור אשר כזה כאן, וכל המקרים הארכניים היו, ללא יוצא מן הכלל, מיותרים ורזי שפה.
ואף פעם לא אהבתי את עגנון, אך זה כבר סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת…
-
שעשויים היטב, ויותר טוב- מפוסקים כמו שצריך. מש"ל על חוק המשפטים הארוכים- אם אפשר, אז רצוי. אם לא יודעים, לעומת זאת, כיצד לכתוב מפשט ארוך מבלי לאבד את תשומת ליבו של הקורא המשווע למעט פסיקים ואולי נקודה או שתיים אך אינו מקבל אותם ומחוייב לקרוא משפט המתפרש על פני כמה שורות לא קצרות בנשימה עצורה אחת, אז לא.
-
-
