סקס, שקרים וטנטלוס

[Duek of Erl]

אני, Duke of Erl, מביא בזאת לפניכם סיפור שנכתב לפני זמן מה ע"י חבר שלי בשם Sir magis, ומתפרסם לראשונה בפורום זה, תהנו.

~*_ סקס, שקרים וטנטלוס_*~
|(מבוסס על סיפור אמיתי)
כל הזכויות שמורות לדודי וטל|

זה היה עוד אחד מאותם ימים במחנה של המלך. ונט (Vent) ישב בתוך האוהל, עם חיוך דבילי על פרצופו המשונה וחשב מה להגיד בתפילה לאל שלו, טנטלוס (Tentalus). ונט לא היה בדיוק אחד מהלוחמים החכמים ביותר באזור. למעשה הוא היה טיפש למדי. הוא היה אחד מהלוחמים שמסתערים על גבי הפרדה שלהם לכיוון קנטאור, ומתנגשים בסלע שמאחוריו.
לפתע מגיס (Magis) נכנס לאוהל. הוא בעט לונט בבטן וקרא: "מהר, ונט! אנחנו מותקפים על ידי חבורת אוגרים!!!". ונט קם במהירות, הרים את מכנסיו, לקח מזלג קרב מהמגרה השלישית משמאל והסתער החוצה בצעקות: "חיי טנטלוס, חייבים לעצור אותם!!!".
קסולטו (Ksolto) נכנס מהדלת האחורית, מוביל את הפרדה שלו, פרדי, לקול צחוקו של מגיס ושאל: "למה עשית את זה? הוא שוב ילך לאיבוד ונצטרך לחפש אותו כל הלילה". מגיס צחק וענה לו: "אבל זה כל כך כיף לראות את המבט המפגר על הפרצוף שלו כל פעם שהוא רץ החוצה עם המזלג!". לפתע נשמעה קריאה מבחוץ: "חיי טנטלוס, זה כואב!". ומגיס התחיל לצחוק שוב. קסולטו העיר באדישות: "הוא בטח שוב נתקע בעץ, אגב איפה סיידן (Saiden) והגנב (The thief)? המלך רוצה שנלך לאיזה משימה חסרת משמעות, לחסל כמה חפרפרות".
כאשר מגיס וקסולטו יצאו מהאוהל, הם ראו את סיידן מקריב איגואנות לאל החיים, ואת הגנב אוכל פופקורן וצוחק על ונט שעדיין נאבק עם העץ שמול האוהל. קסולטו צעק לעברם: "סיידן, עזוב את האיגואנות בשקט, ו… אהם… גנב, תקשור את ונט ותגרור אותו לכאן! יש לנו משימה מהמלך!". ונט זחל אל קסולטו עם ענפים תקועים באוזניו ואמר: "חיי טנטלוס, זה היה קרב קשה!".

לאחר שהתארגנו ירדו גיבורינו (וגם ונט) אל המחילות שמתחת למחנה, מוכנים לעוד יום של ציד חפרפרות.
"תגיד, המלך אמר לך במקרה איפה החפרפרות?" שאל סיידן. "לא, זה כל האתגר!" ענה לו קסולטו. סיידן וקסולטו כבר עברו יחד הרבה הרפתקאות ומעולם לא נתנו למשימה פשוטה כמו מציאת שתי חפרפרות בתוך הר להכניע אותם, למרות היותם רק קוסם וכהן ברמה 2.
מגיס, שהיה מלא מרץ כרגיל, חבט בפרצופו של ונט ואמר: "אני חושב ששמעתי אוגרים מהכיוון ההוא!". ונט, ששכח את מזלג הקרב שלו במגירה, הסתער אל תוך המערה בראש רכון במטרה לנגוח באוגרים.
"אם אינני טועה, המערה הזאת סגורה מהצד השני", ציין סיידן לקול ניפוץ העצמות והקריאה "חיי טנטלוס, אאוץ'!" שבקעו מתוך המערה.
כאשר גיבורינו התקרבו, הם ראו שונט פתח פתח סודי בקיר המערה, ועכשיו הוא שכב חסר הכרה על הרצפה. "מדהים" אמר קסולטו. "הוא סוף סוף השתמש בראש שלו!".
"אני חושב שנאלץ לעזוב את החפרפרות להיום וללכת לכיוון הדברים הנוצצים שמעבר לפתח הסודי", אמר הגנב שהיה סקרן מטבעו, בעיקר לגבי דברים נוצצים. מכיוון שאף אחד אף פעם לא טרח להקשיב לגנב, מגיס העיר בעניין "אני חושב שאני רואה משהו מנצנץ במעבר הסודי . כדאי שנלך לבדוק מה זה".
"רעיון מצויין", הסכימו קסולטו וסיידן.
אחרי שונט התעורר, הוא עבר בפתח הסודי יחד עם גיבורינו. הדברים הנוצצים התגלו כעץ ענקי, שענפיו שורצים תכשיטים , יהלומים ועוד כל מני דברים יקרים. לפתע, (!), נשמע קול מהתקרה מלאת הכוכבים (שנראתה באופן חשוד כמו השמיים). "אתם רוצים את האוצרות האלה, נכון? כל מה שתצתרכו לעשות זה לשיר לי" אמר הקול הערמומי למראה. תוך שניות, הם החלו לזייף את "יונתן הקטן" בחמישה קולות והקול החל לצרוח "תשתקו! אני מעדיף אפילו את בריטני ספירס! חיזרו כשתילמדו לזמר כמו ציפור שיר".
גיבורינו המאוכזבים (ביחד עם ונט) נמלטו אל עבר הדלת בצידו השני של החדר.
מעבר לדלת היה חדר צר וגבוה מאוד.
"איזו הפתעה", העיר קסולטו, יש ציפור שיר בכלוב על התקרה הגבוהה".
"אתם לא מרגישים כאילו מישהו משחק בנו?" שאל מגיס. "אתם יודעים, מישהו יצטרך לטפס ולקחת את הציפור", אמר הגנב. חמישה זוגות עיניים (גם של הציפור) ננעצו בגנב, שאמר "רגע… אני אמור לעשות את זה? אין סכוי!". אחרי חמש דקות, לא כולל זמן פציעות, החל הגנב את דרכו במעלה בקיר. כמובן שמגיס חיכה מתחתיו עם חרב שלופה, כדי שאם הגנב יפול, הוא ימות מיד ולא יסבול.
"בהצלחה… אהה… גנב!" קרא אליו סיידן. הגנב הגיע אל הכלוב, פלט צעקת הפתעה, ונפל עם הכלוב ישר על ונט. "חיי טנטלוס" קרא ונט בטיפשות, "איזה מזל שהוא פגע לי בראש, עוד הייתי עלול להיפגע!". "הנה הכלוב", אמר הגנב, "אבל אין בו ציפור… יש בו…" "דנה אינטרנשיונל (yaron cohen)" צעקו גיבורינו בפחד.
"טוב זה לא אשמתו שהוא התבלבל" אמר קסולטו.
גיבורינו (שהשאירו את ונט בחדר) סחבו את הכלוב בחזרה אל העץ, וירון… אה, דנה ,התחיל/ה לשיר. לאחר הבית השני של דיווה, הקול המסתורי החל לזעוק "תפסיקו עם זה! זה נוראי! אתם יכולים לקחת הכל, רק תשתיקו אותו!".
מגיס השתיק את דנה באבחת חרב, וגיבורינו התחילו לקטוף אוצרות מהעץ.
"שנמשיך לתוך המערה הסודית?" שאל מגיס. "בואו נראה" הרהר קסולטו בקול, "לצוד חפרפרות, או למצוא אוצרות… החלטה קשה, תבחרו אתם".

אחרי שגיבורינו שכנעו את ונט להמשיך איתם במערה , הם הגיעו לחדר גדול.
במרכז החדר עמדה בריכה ומצידו השני עמד פסל גדול עם עיניים גדולות ונוצצות.
"אווו", אמר הגנב ורץ אל הפסל בעיניים מהופנטות, "נוצץ!".
"אני חושב שצריך להזהיר אותו", הרהר סיידן כאשר צל בדמות הפסל יצא מהבריכה והתקדם אל עבר… אה… הגנב. "מישהו זוכר איך קוראים לו?" התעניין קסולטו. "אני חושב שזה רשום בדף דמות שלו!" אמר ונט. "אני בטוח שיש לו שם!" אמר מגיס והרביץ לונט. בזמן הזה, הצל התקדם לעבר הגנב שהמשיך לבהות בעיני הפסל. הצל העביר את ידו דרך צווארו של הגנב, מה שגרם לניתוק הראש משאר גופו של הגנב. "אופס!" העירו קסולטו, מגיס, סיידן וונט יחד. "אני שונא שזה קורה" ציין מגיס. "חיי טנטלוס, אני אשמיד אותך, יצור ארור!". צעק ונט והסתער לעבר הצל. לרוע המזל, הוא עבר דרך הצל והתנגש בפסל. אך ונט לא ויתר- הוא קם מייד והסתער שוב לעבר הצל. כמובן שהוא שוב עבר דרכו, ונפל לבריכה. "אני חושב" הרהר קסולטו, "שכדי להשמיד את הצל צריך להרוס את הפסל". קסולטו הכין בידו את אחד מקליעי הקסם שלו, ושיגר אותו אל ראש הפסל, ומיד הצל התחיל לצרוח כאילו ירו לו קליע קסם בפרצוף.
מגיס שלף את חרבו, הסתער אל הפסל והחל להרביץ לו ברגליים, בעוד שסיידן טיפס לפסל על הראש וחבט בו עם אלה. "הא!", ציין ונט, שיצא בינתיים מהבריכה. "הם עוד קוראים לי טיפש! והם עוד מרביצים לפסל!" ונט הכין שוב את חרבו והסתער אל עבר הצל (ששכב על הרצפה והתפתל מכאבים) והתנגש בפסל, שכמובן התרסק מייד להרבה חתיכות קטנות. לאחר שהצל התפוצץ, התגודדו גיבורינו וונט סביב גופתו נטולת הראש של הגנב ובחנו אותה. "אני לוקח את השריון!" קרא סיידן ."בתנאי שאני מקבל את הפגיונות", ענה לו מגיס.

"עוד מישהו מרגיש צמא?", שאל קסולטו, כשהם התקדמו במיסדרון שנפתח מאחורי הפסל. "אני מרגיש שאני יכול לשתות סוס!", אמר ונט. ככל שעבר יותר זמן במסדרון, כך הרגישו גיבורינו (וכנראה גם ונט) יותר כמו שזיפים מיובשים באמצע המדבר. לבסוף, כאשר הם הרגישו שהם יתייבשו למוות, הם הגיעו לחדר עם שלוש מעיינות. "אני חושב שאני אשתה עכשיו!" צעק קסולטו ורץ למעיין הראשון. מגיס הלך לשתות במעיין השני והטביע את ונט, וסיידן עסק בקפיצות ראש לתוך המעיין השלישי.
"וואו", אמר סיידן בראש מורכן, גיבורינו, ואף ונט, סיימו לשתות ועכשיו הם הלכו במסדרון שאחרי החדר עם המעיינות. "שתינו המון מים, נכון?", המשיך סיידן לבהות ברצפה. לפתע הוא שם לב שאף אחד לא עונה לו. הוא הרים את ראשו וצעק, "היי, איפה אתם?". "תסתכל גבוה יותר!" נשמע קולו של מגיס. סיידן הרים את ראשו וראה את מגיס וונט מרחפים מספר מטרים מעליו ואת קסולטו מהלך על התקרה. "???" צעק סיידן בהפתעה. לרוע המזל לא היה לו הרבה זמן לחשוב על המצב החדש והמרתק שלהם, מכיוון ששלושה עכברי ענק תקפו אותו. "דבורים ענקיות בשעה ארבע וחצי!", קרא מגיס ושלף את חרבו. "בבוקר או אחר הצהריים?" התעניין ונט, וזכה באגרוף בבטן. "לך ממני!" צעק קסולטו בכעס על העכביש שהחל לרדוף אחריו ברחבי התקרה.
מגיס הניף את חרבו והחטיא דבורה. "מעניין מאוד", הרהר מגיס לשמע צעקות הכאב מקצה חרבו, "הייתי בטוח שפיספסתי". מגיס ניסה שוב להרביץ לדבורים ושמע עוד צרחה. "במה לעזאזל אני פוגע?", חשב מגיס. "טיפש!" נשמעה צעקה מעליו. מגיס הרים את ראשו וראה את קסולטו מדמם. "עד שהרגתי את העכביש, אתה תוקף אותי!". "משהו לזכור:", ציין מגיס לעצמו, "אם אני מרחף באויר, וחבר שלי הולך על התקרה, לא כדאי להניף את החרב למעלה".
סיידן סיים להרביץ לעכברים בראש וצעק: "כולם בסדר?". "אני בסדר, חוץ מכמה חתכים שלא נגרמו על ידי העכביש", רמז קסולטו לעבר מגיס, "אלא על ידי מגיס!". "גם אנחנו בסדר", קרא מגיס, "נכון ונט?". "ונט?", שאל מגיס שוב לאחר שונט המשיך לרחף בלי לענות לו. "ונט? מישהו בבית?" צעק מגיס לתוך קסדתו של ונט. "תפתח את השריון שלו!" צעק קסולטו מלמעלה, "הוא בטח שוב הלך לאיבוד בתוכו!".
מגיס שחרר את רצועות השריון של ונט, כשלפתע השריון נפתח בעצמו ודבורה ענקית יצאה מתוכו וברחה. "חיי טנטלוס, אתה מת!", קרא מגיס בהפתעה, בעוד הוא מסתכל על בטנו של ונט שנראתה כאילו ירו בה עם משהו שיומצא רק בעוד 1000 שנים ומסוגל לירות כ-30 כדורים בשניה.

"טריפי!", העיר קסולטו לאחר שהוא ומגיס נפלו על הרצפה. שלושתם התבוננו בתהייה על הרשת שהיתה פעם ונט. "מה נעשה איתו עכשיו?" שאל קסולטו. "למרות שרמת האיי. קיו. שלו נשארה אותו דבר, אני חושב שכדאי להשאיר אותו כאן", אמר מגיס בעצב כשהבין שאין לו עכשיו למי להרביץ.
לפתע הם שמעו צעקות מפלצתיות מתוך מסדרון בקצה החדר. "מפלצת גדולה ומרושעת שרוצה להרוג אותנו!", צעק סיידן בשמחה, "בואו נלך להגיד לה שלום!". מגיס וקסולטו רצו אחריו לכיוון הקול, ומצאו את עצמם מול תא כלא גדול. בתוך התא ישבה מפלצת בגודל 3 מטר עם 4 עיניים, 3 אוזניים ופה אחד, עם שיניים בגודל צפון מזרח ארצות הברית.
"מהר!", קרא מגיס שלפתע הרגיש כאילו רוח של חבר ישן ומאוד טיפש משתלטת עליו, "צריך להציל אותה, היא בצרה!". מגיס זינק במהירות לפני שחבריו יוכלו לתפוס או לקשור אותו למשהו, והוריד את הידית שהייתה ליד התא. תוך מספר שניות, הסורגים של התא נפתחו והמפלצת קפצה החוצה. לפתע, גופה הגדול והשעיר של המפלצת התכווץ ונעשה חלק ולפני שגיבורינו (בהרכב מצומצם) הבינו מה קורה, המפלצת הפכה לבחורה בלונדינית רזה בביקיני (צמוד). "הא!", צחקה הבחורה הבלונדינית הרזה בביקיני (הצמוד), "עבדתי עליכם והצלחתי לפתות אתכם לשחרר אותי, אבל עכשיו שאני בצורה האמיתית שלי, אני אשמיד אתכם!". "המממ…", הרהר קסולטו, "משהו כאן לא בסדר…". אבל לפני שהוא סיים לדבר, הבחורה הבלונדינית בביקיני (הצמוד) שלפה חרב ששקלה פי 5 יותר ממנה, והסתערה על מגיס. מגיס, שהיה מהיר יותר מהרוח, שלף את חרבו וחסם את המכה של הבחורה הבלונדינית בביקיני (הצמוד). "מה אני אמור לעשות עכשיו?", שאל מגיס בזמן שהבבב"(צ) המשיכה לתקוף אותו עם החרב הענקית. "אני אציל אותך!", הכריז קסולטו בגבורה ושלף אחד מהפגיונות המפורסמים שלו. מגיס המשיך להתגוננן עוד מספר שניות שבהן קסולטו כיוון את הפגיון שלו.
לבסוף, קסולטו הטיל את הפגיון והפיל את חרבה של הבבב"(צ). מגיס, שעדיין היה מהיר יותר מהרוח, הצמיד בזריזות את חרבו לצווארה של הבבב"(צ) וצעק: "היכנעי, יצור אכזר!". "חה חה!", צחקה הבבב"(צ), "אני אחסל אתכם יצורים קטנים!". היא שלפה (אף אחד לא יודע מאיפה גרזן מלחמה ענקי וחזרה לתקוף את מגיס שהחל להרגיש מאויים.
"היי בובה, אולי תלכי לצבוע את הציפורניים שלך או משהו?", הציע סיידן בשוביניסטיות. לפתע, הפסיקה הבבב"(צ) לתקוף את מגיס, שהחרב בעזרתה התגונן כבר נראתה כמו משקולת נייר סוג ב', והסתובבה לעבר סיידן. "מה אמרת?", נהמה הבבב"(צ), שהעיניים שלה נראו כמו ל"ג בעומר, והסתערה אל סיידן בגרזן מונף. סיידן, שכבר היה מודע לכך שהוא עומד למות, החל להתפלל במרץ. "זה לא יעזור", העיר קסולטו, "אתה מתפלל ל…". המשפט נקטע באמצעו כאשר הבבב"(צ) פרסה את סיידן כמו פסטרמה. "אלה", סיים קסולטו את המשפט. "אתה מתפלל לאלה". "זה כבר יראה לך איזה מין שולט!", צחקה הבבב"(צ), תפסה את השאריות של סיידן, ורצה אל עבר השקיעה.
"i did not have sexual relationship with that woman"
העיר ביל קלינטון (Bill Clinton).

"אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך?", שאל קסולטו את מגיס בעוד הם ממשיכים במסדרון. "אתה לא מבין", הסביר מגיס, "אנחנו עושים את זה בשביל הגבורה, העזרה וכמובן המון המון כסף!". "חוץ מזה", הוא הוסיף, "אין לנו מושג איך יוצאים מכאן". "יפה דיברת!", השיב קסולטו, בעוד דמעה זולגת לו במעלה הלחי.
לפתע, הם הבחינו בגוש שעיר (שלא היה נועם) שרעד בצורה מוזרה וחסם את הדרך. קסולטו התקרב ואמר: "לא נורא, אפשר פשוט לטפס על זה". הוא שלף את שתי ידיו וטיפס מעל הגוש (שוב לא נועם). "הא!", אמר קסולטו למגיס, "אמרתי לך שזה לא מסובך!". לרוע המזל, הוא לא קיבל תשובה, משום שמגיס המשיך לעמוד ולבהות בגוש השעיר. "המממ…", חשב מגיס, "יש פה גוש שעיר שיכול להיות מסוכן, אבל אם אני אטפס מעליו לא יקרה לי כלום… המממ…".
"אני לא יכול לסבול את זה יותר!", צרח מגיס בטירוף, "אני חייב לראות איך זה נראה מבפנים!". הוא שלף את חרבו והחל לחתוך את הגוש כשלפתע הגוש ירק ענן אפור-ירוק רעיל למראה לעבר קסולטו, שהחל לפרכס ולהיחנק למוות מסיבה לא ברורה. "שרדתי כל הרפתקה או מפלצת עד עכשיו", השתעל קסולטו, "אבל שום דבר לא היה יכול להכין אותי… לקראתך!".
מגיס, שנשאר לבד, קצת השתגע, והתחיל לקלל את הקירות בגובלינית מדוברת ואז לרוץ קדימה אל תוך המערה, עד שנעצר מול בור ענק מלא בקוצים גדולים וחדים, שפשוט ישבו שם וחיכו למישהו שיפול עליהם ויהפוך לשישליק. פתאום, מגיס שמע קול ג'ינג'י מדבר בתוך ראשו ואומר: "מגיס, כדאי לך לקפוץ למטה, יש שם סוכריה טעימה בטעם קולה!". למגיס היו עוד מספר שניות לחשוב על הקוצים שהתקרבו אליו במהירות, עד שאחד מהם ננעץ בראשו. "הא הא הא!", הדהד הקול הג'ינג'י במערה, "אני פורש, ואני לוקח את כולכם איתי!".

מוסר השכל: תזכרו, כל שחקני הדי-אנד-די אי שם, שאם השה"ם שלכם רוצה לפרוש, אסור לכם להסכים לפגישה אחרונה!

[יעל]

קשה לי להחליט אם זה היה רציני או שזה היה אמור להצחיק.
היתה לזה האיכות שיש לסיכומי הפגישות שאנחנו מכינים בקבוצה שלי כשאנחנו משחקים (למרות שלא הייתי חולמת לקרוא להם סיפורים). מן הצד השני, היו כמה דברים שנראו כמו בדיחות, אבל הם לא הצחיקו אותי.

בקיצור, נראה לי שזה יכול מאוד למצוא חן בעיני מי שהיה בפגישה האמורה, אבל נראה חסר טעם ועלוב למדי (וזה עוד בלי להזכיר את כל הבעיות התחביריות והספרותיות שיש שם) לכל שאר העולם.

למה פרסמת את זה פה?

[Sabre Runner]

אבל גם בתור כזאת זה לא מרשים. כן, אני מודה, זה מצחיק לפעמים אבל הפעמים הן קצרות ורחוקות אחת מהשנייה.

דירוג ה-SR
רעיון: Been There, Done That. כפול 100.
ביצוע: רעוע ביותר.
סנסאוונדה: איפה? אני לא רואה כלום.

אם אתה רוצה פארודיה טובה על משחקי תפקידים אז תמצא ותקרא את The InterContinental Union of Disgusting Characters ואת The Sick Kids Story. (אם תמצא אז תגיד לי כי יש לי אותם מודפסים אבל איבדתי את העותק הדיגיטלי.) לא לדאוג, אלה סיפורים שפורסמו בצורה חופשית באינטרנט והם צריכים עדיין להיות שם… איפה שהוא.

[Sabre Runner]

[שלמקו]

עוד נתליתי בתקווה שאכן מדובר בפארודיה סבירה על מו"ד. אבל אז באה ההערה "לא נועם" (וכמובן הסוף) והוכיחו שבסך הכל, זהו סיפור פנימי, עם בדיחות פנימיות. לא שזה תמיד רע, אבל כאן זה לא יצא מוצלח ביותר.

נכון, יש בסיפור הרבה בדיחות. אבל בשלב מסוים, מגיע ה"אז מה" האימתני. מה יש בסיפור חוץ מבדיחות? לא הרבה.

למותר לציין, שלמרות לא מעט בדיחות לא רעות, את הסיפור (?) בכללותו לא אהבתי.

ועוד משהו- התרגום של שמות הגיבורים לאנגלית הוא מאד, מאד, *מאד* מעיק. כשכבר מגיעים לקטעים בהם זה הופך לבדיחה, זה כבר העיק מדי.

חוץ מזה, בוא איתי לטנטלוס V. ישנה לך את המוח לחלוטין.

[Nemo]

Lol extreme!

[אביתר חלימי (Evil-Twinsen)]

לא יודע מה לגביכם, אני קראתי את הסיפור הזה לפני בערך שנה, וכזכור לי, פשוט נקרעתי מצחוק מההתחלה עד הסוף… העלילה קלילה, לא מסתבכת ולא מחייבת יותר מדי מבחינת ההקשר שלה, והבדיחות מצויינות…
gj mggt!

[Sir~Magis]

טוב, תראי, זה שקשה לך להחליט אם זה אמור להיות רציני או לא בהחלט אומר משהו רע על האינטיליגנציה שלך…
בכל מקרה, לא אני פרסמתי את זה פה, הכתובת:
"Duke of Erl for Sir magis"
מציינת שמישהו (Duke of Erl) פרסם את זה כאן בשבילי (Sir~Magis) כי הוא חשב שזה רעיון טוב. אני דווקא הסכמתי איתו. רוב האנשים שקראו את הסיפור אהבו אותו, למרות שזה סתם משהו שכתבתי עם חבר שלי בשיעור היסטוריה.

[מאת]

תגובות