- This topic has 24 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לכולנו יש מזל.
לחלק יותר, לחלק פחות. יש כאלה שזכו בלוטו, יש כאלה שניצלו מתאונה בדרך נס וברי המזל באמת שבינינו מצאו את אהבת חייהם וגילו שגם היא אוהבת אותם.
אבל אצל כולם המזל הוא אקראי, לפעמים זוכים ולפעמים מפסידים, לפעמים מופתעים לטובה ולפעמים מתאכזבים, כולם, חוץ מהאיש עם הכי הרבה מזל…סיפורנו מתחיל ביום אביב נאה, כזה שלא נראה בארצנו שנים. הציפורים צייצו בהתרגשות, הפרפרים התעופפו בעליזות, קרני השמש התרוננו על אחרונות השלוליות מגשמי החורף והאיש עם הכי הרבה מזל נפל לערמה ענקית של חרא.
"אני שונא להיות האיש עם הכי הרבה מזל" אמר האיש עם הכי הרבה מזל בעודו מנקה את פניו מהחומר הדוחה והמסריח שרכותו הצילה את חייו. "הלוואי והייתי פשוט יכול למות וזהו"!
"לא נורא" אמר חברו יואב, שחיכה למטה בזמן שהאיש עם הכי הרבה מזל ניסה להתאבד ע"י קפיצה מהגג של קניון עזריאלי, בעודו מושיט לו קצת טישו שבמקרה היה בכיסו.
"אוו זה דוקא כן נורא, תאמין לי, אני יודע".
"לא מתרגלים לזה אחרי כמה זמן"? "אני מתכוון, היית ככה תמיד לא"?
"כל כמה זמן אתה חושב שכבר עברת כל מה שאפשר, אבל אז המזל ממציא משהו חדש".
"טוב בוא נלך לבית שלך כדי שתתקלח ואז נלך לאכול משהו, נסיונות ההתאבדות שלך תמיד מרעיבים אותי".
"טוב אבל תזכור את כלל הברזל" אמר האיש עם הכי הרבה מזל בעודו מתחיל ללכת לכיוון ביתו.
"כן, אני יודע, אמרת לי את זה מיליון פעמים, "לא לאכול מה שאתה אוכל", ענה יואב בקול של מי שחוזר על פתגמים שאמרה לו אימו כשהיה ילד.
"אני יודע שזה מעצבן אותך אבל אחרי המקרה של צחי אני כבר לא לוקח סיכונים".
"תגיד מה איתו באמת"? "איך עבר הניתוח"?
"הרופאים אומרים שהוא יהיה בסדר, המתנקשים הרחומים האלה, יבורך שמם, הם עושים הכל בשביל לעזור, זה בטח מתסכל אותם "רצח" אבל הם בכל זאת משתדלים".
"אני עדייו לא מבין איך אתה יכול לחבב אנשים כאלה אחרי מה שהם עשו לצחי", קולו של יואב היה מלא כעס.
"בחייך, זאת לא אשמתם שהוא קיבל את המרק עם הרעל, אתה יודע טוב כמוני שזה היה מיועד לי, המסכנים, זה נראה לי נורא לחשוב שאתה הטוב בתחום עבודתך ואז לגלות שיש משהו שאתה פשוט לא יכול לעשות".
"בנאדם לפעמים אתה לא הגיוני".
"תנסה אתה להיות הגיוני כשכל בוקר אתה קם ודופק דוקא את הבוהן עם הציפורן החודרנית בבלוק משוחרר, שנמצא במקום אחר כל פעם. למזל אף פעם לא נמאס מהבדיחה הישנה הזאת".
"אבל בטח יש משהו שאתה יכול לעשות? אני מתכוון אתה יכול להוריד את הציפורן בניתוח…"
"הרופא תמיד חולה או שהוא נחטף ע"י טרוריסטים רק כדי שהם יחזירו אותו יום אחרי".
"ניסית פעם רצפת עץ"?
"כן, ישנתי אצל אחותי והילד שלה השאיר ליד המיטה שלי את הצעצוע האהוב עליו… גוש פלדה בגודל של כלב קטן".
"גוש פלדה"?
"כן, הוא צייר עליו פרצוף וקורא לו ריצ'רד, הילדים של היום, לך תבין".
אבל יואב לא ויתר, "אם ממש תיזהר אין סכוי שתדפוק את הרגל בבלוק, אתה לא עיוור".
"ניסיתי את זה לפני שנתיים, בדיוק כשדילגתי מעל הבלוק הנכון הייתה הפסקת חשמל ודרכתי על עציץ קקטוס ננסי שאישתי שכחה על הרצפה".
"ouch".
"כן טוב, מהמקרה ההוא למדתי שעדיף פשוט לתת לדברים לקרות ולא להמנע מהם".
"אבל חכה רגע, נראה לי שמצאתי פירצה במזל שלך, מה המזל בלדפוק את הבוהן כל בוקר"?
"גם אני לא הבנתי את זה בהתחלה, זאת הייתה התקווה שלי במשך עשרים שנה, בזכות ה-loop hole הזה שמרתי על שפיותי במשך נעוריי, ואז פגשתי את מי שלימים הייתה לאשתי כשחיכיתי לשווא בתור לרופא הכירורג ".
"אהבתי ואני עדיין אוהב את רינה יותר מכל דבר אחר", קולו של האיש עם הכי הרבה מזל היה חמים כשדיבר על אישתו, "אירוני לא? אהבת חיי גורמת לי לרצות למות".
"אבל בטח יש משהו בחיים שלך שהוא לגמרי טוב… אתה חכם והיו לך ציונים טובים בבית ספר למשל".
"ונכשלתי בכל אחת מהבגרויות בגלל טעות מחשב".
"יש לך עבודה טובה".
"והשותפים שלי הם חבורת הנודניקים הגדולה ביותר שראית בחייך".
"הרבה כסף…"
"גנבו מהבנק".
"מכונית יוקרתית…"
"תאונה שלשום".
"זיין גדול…"
"אימפוטנט".היה רגע ממושך של שתיקה בעוד הם צעדו ברחוב ואז יואב אמר "איזה דיכאון…"
"איזה דיכאון…" אמר האיש עם הכי הרבה מזל.
"כן אני יודע, הרגע אמרתי את זה"!
"לא, אני מתכוון למתנקש הזה שחושב שאתה זה אני ועומד לירות בך".
"איזה דיכאון" הסכים יואב. -
-
אולי באמת לא הבהרתי טוב את הנקודה. יש לו מזל בדברים הגדולים, הדברים שאנחנו בדרך כלל מקווים להם (או יותר נכון הסטראוטיפים של משאלות האדם הממוצע ובקצרה החלום האמריקאי), אבל בדברים הקטנים הוא נדפק. החיים שלו תמיד ניצלים בדרך נס אבל גם בצורה לא נעימה (understatement) יש לו מכונית פאר שנהרסת מיד לאחר קנייתה, ציונים טובים שהמערכת הורסת, זין גדול (החלום הישראלי, ראה אסקימו לימון וסליחה על הבוטות) שהוא לא יכול להשתמש בו וכו'.
בקשר לחיוניותו העלילתית של הדיאלוג אני צריך לחשוב על זה.
בקשר לחוסר בעלילה, לא אמורה להיות, אני לא חושב שדמות שכזו תשרוד עלילה ממשית, זה יהיה למשוך משהו טוב מעבר לגבול האלסטיות (ואני חושב שהרעיון היה יפה מאוד, למרות שאם לא הבנת אז כנראה גם פיספסת את ההומור שאני מצאתי בו ואולי באמת צריך להבהיר אותו) -
-
-
מי, בדיוק?
הבה ואעכור את שמחתך מעט (ממניעים הומניטריים טהורים, כמובן – אני אוהב אדם ידוע):
א. אין כאן שום דמות בעלת עומק זה או אחר. פלקט – האיש עם הכי הרבה מזל (זו תכונתו היחידה, למעט נרגנות קלה) ויואב – שהוא פשוט פיתה מושלמת.
ב. גם עלילה אין.
ג. הרעיון, ככה, קלוש. מאד קלוש.
ד. פרט לרעיון (הקלוש) אין כאן כלום – כמפורט למעלה. לא עלילה, לא דמויות, לא דיאלוג משכנע. אללי.
ה. גם הרעיון (הקלוש) לא מוסבר כדי צרכו.
ו. והבדיחות הן, מה לעשות, לא משהו.בקיצור – חזרה לשולחן השרטוט. דרושים: עלילה, גיבורים, שיפוץ מקיף לרעיון, שדרוג ההומור.
-
יש קצת בעייתיות בקטע של הכי הרבה מזל אבל רק בדברים הגדולים. הכי הרבה מזל יהיה גם בקטנים (זאת אומרת, לא לדפוק את האצבע בבלוק). זאת אומרת, יש לו מזל מאוד סלקטיבי.
יש בסיפור איזה חוסר בהירות לגבי הקטע הזה.דבר נוסף, כדי לשרוד נפילה מעזריאלי, צריך ערימת חרא בגובה של איזה שלוש קומות, ואולי יותר. אולי כדאי שהוא יפול ישר לתוך דלי המים המלוכלכים של מנקה החלונות שמתחתיו? או שינסה להתאבד בקפיצה על פסי רכבת, אבל ידרוך בטעות על חרא של פרה, מה שיגרום לו להחליק לתוך שלולית בוץ ולפספס את הרכבת?
-
מהו מזל, באמת? אולי ההגדרה 'האיש עם הכי הרבה מזל' שגויה. אולי צריך לחשוב בצורה אחרת על תכונתו המיוחדת, המעט-קומיקסית של הגיבור. ניתן גם לפתח 'עלילונת' שבה במקום לספר ליואב על ה- loophole הוא יגלה אותו תוך כדי הסיפור. יתר על כן, אולי כדאי לתת יותר מקום ומוצא-פה לרינה, מושא אהבתו. דווקא במקרה כזה יש עניין במי שמפתחת רגשות לדמות 'פלסטיקית' כזאת. זה גם יעזור להחיות אותה. ועוד הצעה: אולי במקום לדבר עם החבר שלו יואב, האיש יספר את מה שאתה רוצה שנדע למישהו שלא מכיר אותו?
-
-
-
-
כי אני לא מצאתי אותה כזו, לא ממש. פלקט, כמו שניר הגדיר זאת.
הבא ואביא דוגמאות למספר שמויות ממוזלות שאני נהנתי לקרוא עליהן/לראות אותן:
1) טילה בראון (עולם טבעת).
2) היה אדם ממוזל באחד מפרקי X-files. אדם קצת דכאוני, אבל עם חוש הומור לאחר שהתרגל לעובדה שהוא ממוזל.
3) היתה פעם סדרה בריטית בשם אחד למיליון או משהו כזה. *זו* דמות של אדם ממוזל! אבל עוד יותר מכך זו הדמות של חברה שלו שהשלימה עם העובדה שהוא ממוזל כלכך שהוא תמיד מסתבך בצרות (וכמובן, בגלל שהוא ממוזל הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר).[חוץ מזה, איך את מרגישה? יותר טוב אני מקווה. שתי הרבה תה ותנוחי הרבה]
-
-
-
-
אני לא זוכרבדיוק את הפרטים מי ומה, תוכל לחפש באיינט איט קול.
החדשות האחרונות מלפני מספר שבועות היתה שמועה שניבן חתם חוזה ושג'יימס קמרון יביים. איינט איט קול ציננו את ההתלהבות, מכיוון שאפ אחד לא הביא סימוכין של ממש לשמועה, מעבר לזה שהפיץ אותה. בכלופן, נדמה לי שמפיק יש.
אבל בוא נסיים זאת עכשיו. זה לא הפורום המתאים. -
-
-
את הבובנים, הקזינטי, המשעבדים, החטשים וכמעט כל דבר אחר מהספר כבר ציירו בשביל העטיפות הפנימיות. יש מישהו שעשה מחקר שלם והוציא שלדים של כל יצור וכו'.
הבעיות בלהסריט את זה הרבה יותר מהותיות:
א. אין ממש עלילה, לפחות לא כזאת עם טובים ורעים – זאת הבעיה העיקרית. הם מגיעים לטבעת, מסיירים קצת, ובורחים. כל הספר הוא "טיול מודרך".
ב. בחיים לא יהיה אפשרי להעביר את הגודל של עולם הטבעת בצורה ויזואלית. היות שזה עיקר הספר אין ממש טעם לנסות להסריט. בספר אם כתוב לך "מקיף את השמש" זה נשמע ענק. ניסיתי פעם ליצור אובייקט כזה בתלת מימד, ו-ויזואלית הוא ממש לא מרשים – העין לא מסוגלת לתפוס גדלים כאלה בצורה ישירה.
ג. יותר מדי חומר רקע דרוש כדי להבין מה קורה ושום פתיח לא יצליח להעביר את עולם של פטאאבים, מלחמות אדם-קזין, מגונן וסיפורי שייפר ב-15 דקות כמו בפתיחה של שרה"ט.
-
-
-
-
-
-
לא זה מה שאמרתי. ודאי וודאי שאין צורך לכלול את *כל* סיפורי היקום המוכר בפתיחה ל'עולם טבעת'. כל מה שהתכוונתי היה להגיב לפריצ'ר, שטען כי ב'עולם טבעת' מצד אחד אין מספיק עלילה ומצד שני הוא מבוסס על יקום שלא ניתן יהיה להעבירו. ניסיתי להגיד שאם אכן כך הדבר, ייתכן שאפשר יהיה לששלב איזשהם סיפורים אחרים, או קטעים מהם, בתור:
א. קטעי עלילה המתרחשים בטרם עלילת הסרט
ב. תקצירים בסגנון מה שקרה ל'סילמריליון' בשרה"ט (לא מומלץ)
ג. קטעי סיפור המובאים מפי אח הדמויות (כמו שהעבירו קטעים מ'ההוביט' בשרה"ט)
ד. פלאשבקיםזה *כל* מה שכתבתי. וודאי שלא התכוונתי שצריך להכניס את 'כל סיפורי היקום המוכר' כרקע ל'עולם טבעת'. אם אתם טוענים, אגב, שניתן להבין היטב את הספר גם ללא קריאה מוקדמת של ניבן, הרי שטענתו של פריצ'ר לא תקפה ולכן כל התגובה שלי אליו לא רלבנטית. אני עצמי קראתי את הספר די מזמן, כך שאיני זוכר.
ובקיצור: הקורה היא בעיני המתבונן.
-
