אהבה עסיסית.

[Tokyo U]

פעמון הדלת צילצל ונועה ניגשה לדלת, "מי שם?" שאלה.
"כדאי מאוד שזה יהיה אני, אחרת את בצרות." ענה לה ניסים מהצד השני. נועה הציצה בחור הדלת, פרח אדום כיסה את שדה הראייה.
"מתוק שלי! לא שכחת." היא צרחה וחיבקה אותו כשנכנס.
הוא הגיש לה את הזר "איך אני יכול לשכוח, אנחנו מאורסים כבר שלושים יום וזה היה חודש של תענוג."

"יותר נכון חודש של סבל." אמר ריב.
"תן לשמוע." ביקש מדון.

נועה וניסים מצצו זה את לשונו/ה של זה וחיש קל אצו אל החדר השינה. שם החלו להרעיש.

"היה מבחיל במיוחד היום, ממש סיוט." אמר ריב.
"תשמע ריב, אם יש לך בעיה נוכל לשנות את נקודת התצפית." העיר מדון.

הם ישבו על התקרה, שני שדים זוטרים בתחפושת של זבובים אדומים.
"זה לא יעזור, הגועל זהה מכל זווית. הם דביקים כמו קיא שהתייבש על הרצפה, צמודים כמו פרפר ברשת עכביש. אתה יודע מדון, כל פעם שצופר מכונית רועש ברחוב שד צעיר מקבל זוג קרניים. אנחנו תקועים פה על התקרה כבר יותר מידי זמן והראש שלי עדיין חלק כמו ישבן תינוק רטוב."
"לא הייתי קורא לו חלק," העיר מדון "מה עם הפטרת?"
"זו לא הנקודה מדון, כמה זמן עוד נחכה? לרשע אין עתיד במדיניות הזו, אנחנו חייבים לעבור לאקטיביזם, גם היטלר לא היה מגיע לשום מקום אם הוא היה יושב ברייכסטאג כל היום ולא זז. אם נפריד את זוג השפנים אולי יצפרו גם לנו."

"אבל ריב, הם זוג כל כך נחמד." התמוגג מדון והפריש זיהום זבובי על התקרה.

"תפסיק להיות כל כך רגשני, המעשה הרע הוא טובה גדולה. האהבה מחלישה את החזק, גורמת לחכם להשתטות. מביאה תוהו ובוהו לכל מה שמושחת וערמומי. והנשואים הארורים, מיישבים אותך בתוך כורסא גדולה ומרופדת, שם תשקע ותתנוון עד ליום שבו תהיה אורח הכבוד בהלוויה של עצמך. איך אתה חושב שמרגיעים אסירים? ביקורי התייחדות. ככה אתה תולש את העוקץ מהיצר לרצוח ושנינו יודעים שאהבה היא תחליף עלוב לשפיכות דמים מתוקה.

אתה מתחתן ובסופו של דבר מאמלל את עצמך. חוטאים הם אנשים נמרצים ושמחים, איך אתה יכול לחטוא כשאתה עצוב?
אתה קם בבוקר ורואה את הקמטים מתארכים בפרצוף או את כרס משתפלת מתוך החולצה. אתה רואה זקנה מרירה שהיתה פעם אפרוח קופצני ובמיטה את שומעת אותו נוחר בדציבלים של גיזום עצים. אז אתה מגלה שמכרת את כל גודש הנעורים עבור הזכות להביט על אותו זוג כפות רגליים, יום אחרי חודש אחרי שנה אחרי עשור.
אתה מבין מדון, החיים הטובים הם במרוץ הליקוקים. כשאתה רווק רעב ואת תיירת מיטות. מאגר הזרעים צריך. . .חייב להשפך כמו מיים מברז מקולקל חסר מעצורים. להציף את חדרי השינה, המטבחים, שרותי המטוסים וניידות המשטרה, כל המרבה הרי זה רצוי עד מאוד.
מי שכובל את עצמו בקיר אל טבעת הנישואים יסיים את דרכו כשלד מורעב שתמיד רצה ואף פעם לא קיבל, החיים יתפוררו לו בין האצבעות.
אתה רואה פרגיות דרך החלון ומבין שלא תטעם עוד אפרוח צלוי ל ע ו ל ם. נתקעת עם תרנגולת זקנה בגרון וכל מה שהיא רוצה זה לדגור על הביצים הלא נכונות. תוך כמה שנים הברק שהיה לך בעיניים יתפוגג ואתה תעכל את השגרה המרה. תהפוך לעוד נהג במסלול השוחק של עבודה, טלוויזיה, שינה, עבודה, טלוויזיה, שינה. מין יהפוך לערך במילון וללא ערך בחיים.
היתרון היחיד בנישואים הוא שאפשר להתגרש, חתונות טובות רק אם עושים אחת כל חצי שנה." סיים ריב את דבריו.

מדון התעורר מנימנומו ומהר לשאול. "אז מה אתה מתכנן? גם אני רוצה זוג קרניים. משמרת הזבובים מתחילה להעיק ואני נכנס לחרדה כשאני רואה תרסיס להשמדת נמלים. חוץ מזה, כל השדים צוחקים עלינו שאנחנו עדיין חרקים"
וריב נופף בכנפיו וזימזם "את עוד תראה מדון, אני אמחוק להם את שמחת החיים ויגרום לשניהם אושר רב. הם עוד יראו שאני צודק."

ואדון לילה יורד, עולה גברת בוקר, מגיע השכן צהריים, מתגנב דוד ערב ושוב בא אדון לילה, טרי מתמיד, שחור כזפת צחה.

נועה וניסים שותים שמפניה על הספה, ברקע התנגנת מחרוזת שירי דיסני.
"את עוצרת נשימה," הוא לוחש לאוזנה "אני כמעט נחנק."
"הו, אתה כל כך נדיב. גם אתה קצת פחות מכוער מהרגלך." ובהתה כמוקסמת על אפו המנוזל.
"דברייך כמוזיקה לאוזניי, לחדר השינה ועכשיו!"
"כן אהובי" היא מסכימה ורצה לארגז הצעצועים השובבים.

והיה זה לילה סוער, אחד עשרה בסולם ריכטר. בביתה של נועה התנפצו כלי המטבח, החתול נמלט מהחלון, האסלה הוצפה והשטיח נפרם. לשכנים מהקומה התחתונה נתלשו מנורות התקרה והתפורר הטיח, לשכנים מהקומה העליונה נשברו שלושה כיסאות ואגרטל סיני ששרד שתי מלחמות אכזריות במיוחד במאבקי הירושה של שושלת מינג.

אך אז, לאחר שרשרת צרחות מרתיחות דם, פסקה רעידת האדמה והאיום הוסר מעל לשכונה החוששת. במכון הססמורגרפי במצפה רמון נשמו לרווחה ויצאו מן המקלטים.
"זה היה ענק." התרגשה נועה המיוזעת.
"לא משהו, כבר היו לי טובות יותר." הגיב ניסים.
"אתה לא רציני," היא חבטה בו "זה היה מדהים."
"בינוני מינוס בקושי, את חושבת שאם עושה קולות של קומקום ומחטטת לי בישבן אז אני מסופק? רק אתמול הייתי עם מישהי הרבה יותר טובה ממך והיא עוד היה סתם מסוממת אחת מהרחוב."
נועה התרוממה ולבשה חולצה "אתה חושב שאתה מציאה כל כך גדולה? תקשיב טוב, אדון מקלון נוטה לשמאל, יש לי עשר אצבעות ולכל אחת יש יותר יכולת בקצה הציפורן מאשר לכל הגוף שלך."
"אני שונא אותך, כלבה מעורבת." צרח עלייה.
"אני מתעבת אותך, חתיכת חלזון." שילשלה לכיוונו את לשונה והחלה להשליך עליו ריהוט.

צפירת רכב נשמעה מהחלון וניסים מישש את ראשו.
"לעזעזל, " הפטיר "לא התקרננתי."
"ריב?" שאלה אותו נועה בהיסוס.
"מדון?" השתנק ניסים.
"זו התכנית שלך?" שאל/ה נועה/מדון.
"זו התכנית שלך?" שאל ניסים/ריב.
הם הביטו זה על זה במבוכה, "נדפקנו" אמרו יחדיו בהרמוניה בריטונית.
"אל תספר לאמא, היא לא תשמח לשמוע שאבא צדק." אמר מדון.
"אני חושב שאני חולה." אמר ריב והקיא על החתול שהציץ מהחלון וחשב (בשגגה) שכבר בטוח לחזור, כמה חבל ששדים מקיאים חומצה ממיסה.

רכב נוסף צפר בכביש הסואן. נועה וניסים התהדרו בזוג חדש ונוצץ של קרניים חדות. "התנשאי לי"? שאל אותה בדרכם אל תופת הגהנום ותופי החתונה.

[שלמקו]

מאד, מאד מבלבל… אבל נחמד. לא שהדעות שיש בסיפור לגבי חתונה הן כל כך אלטרנטיביות, אבל נו, מה אפשר לעשות.

נראה לי מוזר שזוג שדונים מתחילים יתנדרו בשמות כל כך ג'נריים כמו ריב ומדון, אבל אני לא יכול לחשוב למה לא.

ניטפוק קל: 11 בסולם ריכטר לא היה משאיר את המכון במצפה רמון, או את הדירה של נועה וניסים, באיזהו מצב שמאפשר לצאת ממנו.

[???]

בשליל התוכן, שהוא בסה"כ פואנטה לא מעניינת במיוחד על שני שדים שתכניתם השתבשה. הנאום הארוך שמשתרע על פני חצי סיפור מיותר לחלוטין, קלישאי עד גועל נפש, ומש-ע-מם. שני השדונים הם אידיוטים ברמה בלתי סבירה בעליל, ואפשר לנטפק מפה עד למצפה רמון. למה????

[מאת]

תגובות