ללא כותרת › ללא כותרת › פורום הסיפורים › זכרונות
- This topic has 17 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 4 חודשים by ארן 1.
-
מאתתגובות
-
-
הקופיפיורמשתתף
"זילוואן" – זהו, עכשיו הכל כבר נגמר. לא נשאר כלום, או שבעצם נשאר, הד שממשיך עדיין להתנגן לי בראש – "זילוואן". בשניה הראשונה המילה רק נקלטה, כמו כל מילה אחרת, כמו "מים", כמו "שלום", כמו "סובארו". אבל המילה הזאת החלה מיד להדהד לי בראש.
"זילוואן", הולך ומתגבר, משגע אותי, נהיה לי חם, אני מתחיל להזיע ומפחד שעוצמת ההד תפוצץ לי את הראש, אבל אז הכל פתאום נגמר ואני פוקח שוב עיניים ומוצא את עצמי שוכב, מכוסה זיעה על הרצפה הקשה בחדר שלי. הראש שלי מסוחרר, אפילו כשהוא מונח על הרצפה והכל כל כך מעורפל מסביבי.
אני עוצם שוב את העיניים ומנסה לסדר קצת את הראש.
"זילוואן", המילה עדיין מסתובבת לי שמה, כבר לא מכאיבה, אבל שומרת על נוכחות.
הרצפה הקרה נעימה לי, מרגיעה אותי קצת, אז אני נשאר לשכב. עוד קצת, עוד חמש דקות אמא, הרי אין ממש מה למהר לקום, מבחינתי אפשר להישאר לשכב ככה לנצח.
מה לנצח? להישאר ככה ולחשוב כל הזמן על מה שהיה לי, מה שהיה ולא יהיה יותר? היא לקחה לי את הכח! איזה דכאון, לא יכלה כבר לגמור אותי וזהו? נבלה, השאירה אותי עם הזיכרון של הכוח והידיעה שהוא לא יוכל לחזור. מעכשיו מישהו אחר ישחק בלהיות אלוהים.
אני פוקח שוב עיניים ומסתכל סביבי, מנסה להתפקס על משהו. לאט לאט, החדר חוזר לקבל צורה. על הכוננית לידי אני כבר יכול לראות את הספרים מסודרים. אני מצליח אפילו לקרוא את השמות שלהם, למרות שזאת לא חוכמה גדולה , כי הם שלי…
ומזה שם, בין "תשעה נסיכים לאמבר" של זילאזני לבין "הכח" של פרנק רובינסון? צנצנת זכוכית קטנה, מלאה בצמר גפן. אבל לא רק צמר גפן, בפנים נמצא הכדור שקורוין נתן לי. הכדור של קורוין , לא יאמן! הטיפש הזה צדק, בכול זאת הגיע היום שבו אני צריך להשתמש בכדור. צריך להשתמש? בטוח?
כן, זה או הכדור או להתאבד, ככה כמו שאני, עם הזיכרון, אני לא נשאר.
אני שולח יד, לוקח את הצנצנת ומחטט בצמר גפן שבתוכה. הנה הוא, הכדור של קורווין, אדום, שקוף, כדור מכוכב אחר…
אז אני בולע אותו, ככה, עדיין בשכיבה, בלי מים, נראה כמה זמן יקח לו להשפיע.* * *
אני לא נבלה. כשאני עשיתי את זה לקורוין, לא השארתי אותו בחיים. ידעתי שהוא לא ירצה להמשיך לחיות אחרי שאיבד את הכח. גם הוא נפל מולי על הרצפה, שניה אחרי שאמרתי את שמו – "קורוין", כי זה בעצם כל הקטע, להגיד את השם, השם המיוחד, שם הקסם שאתה בוחר לעצמך, השם שנותן לך את הכח.
אבל קורוין היה טיפש. הרי רק טיפש יכתוב את שם הקסם שלו באיזשהו מקום, בתור הסיסמא של הדואר האלקטרוני שלו לדוגמא. ועוד איזה שם הוא בחר לעצמו, אני, את "אמבר" של זילאזני, יכול לדקלם מהסוף להתחלה.
לגמרי במקרה עליתי על זה שיש לו את הכח. עקבתי אחריו במשך שלשה חודשים וגיליתי שמקור הכח הוא בשם. הצלחתי להציץ פעם, כשכתב את הסיסמא שלו במחשב שלו וכעבור שעה הכח כבר היה אצלי, כי כשאתה אומר לבעל הכוח את שמו, הכח עובר אליך ותופס צורה בשם, שעולה לך בראש באותו רגע.
התת מודע שלי היה עסוק, משום מה, באותו רגע של ניצחון, במשחק מחשב ישן בשם "וויזארדרי". היה שם קסם רב עוצמה, שתוצאותיו לעולם לא היו ידועות מראש, ההמלצה הייתה להשתמש בו רק כשבאמת כבר אין ברירה, כי ממש לא ניתן לחזות את התוצאות שלו. הקסם נקרא "זילוואן" וככה קיבלתי את שם הקסם שלי.
רגע לפני שגאלתי את קורוין מיסוריו , הוא הושיט את ידו לעברי והניח בידי כדור קטן בצבע אדום שקוף.
"זה במתנה , עבור זה שלא תשאיר אותי חי." כשראה את המבט המבולבל שלי הוסיף, "יום אחד גם ממך יקחו את הכח ואם תרצה להמשיך בכל זאת לחיות, תבלע את הכדור הזה והוא ישכיח ממך את כל העסק של הכח."
"יגרום לי למעין זיכרון סלקטיבי?" שאלתי.
"בדיוק ! כל הזיכרונות של הכח פשוט ימחקו ותוכל להמשיך לחיות את חייך כמו כל אדם, בלי הידיעה של מה שהיה ואיננו עוד."* * *
החיים עם הכח היו חיים אחרים לגמרי, אי אפשר לתאר את זה בכלל. הדברים שיכולתי לעשות…
כשיש לך את הכח, אתה אלוהים. העניין הוא, שזה יכל להמשך עוד הרבה זמן, רק שהנבלה ההיא באה והרסה הכל, נו, איך קוראים לה?
וואו! ברח לי השם, הכדור כבר מתחיל לעבוד! טוב, זה כבר לא משנה, כבר לא קוראים לה ככה יותר בכול אופן. עכשיו יש לה שם חדש, שם מיוחד, שם שנותן לה את הכח, הכח שהיה פעם שלי.
נבלה! איך עלית עלי? איך? לא הייתי טיפש כמו קורוין, לא כתבתי את שמי בשום מקום. מה, דיברתי מתוך שינה? היפנטת אותי? בשביל זה בכלל התקרבת אלי, הא? רק בשביל לזכות בכח. ואני כבר חשבתי שהיתה שם אהבה. טוב, אמרו לי כבר לא פעם, שכל הבנות זונות, רק שאני לא מקשיב, אני תמיד סומך על אנשים. אבל אל תדאגי נבלה יקרה, גם יומך יגיע. אף אחד לא שומר על הכח לנצח. יום אחד גם את תמצאי את עצמך מוטלת על הרצפה, עם תחושת האובדן הכי גדולה שיכולה להיות.
* * *אז איפה היינו? ואיפה את בכלל עכשיו? יש לך את זה, נו, כח זאת אומרת, כן. וואו, זה היה קשה להגיד. הראש שלי קצת מרגיש מוזר לי שם למעלה בתוכו, אני לא כל כך מצליח להתרכז במחשבות שלי. כדור רציני הא, אה, קורנפילד? לא, איזה קורנפילד? קורוין ,קורוין. מדהים, זה ממש פועל!
למה בעצם לא השתמשת בכדור בעצמך? יכולת להמשיך לחיות, לא הייתי הורג אותך אם היית מבקש. מוזר, לא חשבתי על זה אף פעם. בכזו קלות אני סומך עליך, קורוין?* * *
אני קם לאט, הראש מסוחרר, אבל אני מצליח להעמד. נחזיק ככה כמה דקות ואז נצא החוצה לראות את העולם מחדש, בעיניים של בן אדם רגיל, שאין לו את הכח.
הכח! מה בכלל היה בכח הזה? מה הוא עשה? כל הקטע בכח, זה שאתה יכול, אה, הכח זה הכול. וואו, מה קורה לי? מבולבל לי כל המוח! מוח? לא, כח! עם הכח כל דבר אפשרי. לדוגמא, אם אתה רוצה משהו, אז, אה, לא, בוא נגיד שאתה הולך רגע ברחוב, רגע, הנה, הנה, עובר מולך מישהו רגיל, איש גדול כזה, איך זה נקרא? סבא! סבא עם מקל כזה, שעוזר לו ללכת. אז, הנה אני מחוץ לבית ואין פה אף סבא! מה אני עושה עכשיו? הנה איש!
"שלום איש נחמד!" , למה לא עונה? מה, לא מבין? "היי אל תלך רחוק!" , אני צריך פיפי, איפה פיפי?
"אמא! לקחו לי, לקחו לי, איפה זה? קורוין!!!"* * *
למה? זה על הרצפה, אנשים מסתכלים, עומדים ושוכב, אבל אין מיטה. היה לי, נבלה, לא רוצה, לא, די, הצילו. קורוין!!!
* * *
קורוין.
אמא, אמא, אדה, גו.
זילוואן.
זילוואן? גדה בל בל.
קורוווווווווין!!!! -
שלמקומשתתף
שהסיפור הנ"ל זכה מקום ראשון בתחרות הסיפורים של מועדון מד"ב בטכניון. לא שזה אומר שאין לו בעיות- אלא שהוא היה טוב מרוב השאר.
בתור משתתף בתחרות ההיא, אני מנוע מלנתח את הסיפור הזה, אני חושב…
-
???משתתף
חביבה ההתייחסות לכוח בלי לפרט יותר מדי.
תיאור יפה של תהליך השכחה.
הטוויסטון בסוף חביב מאוד.
אהבתי את התת-מודע המשחק במחשב.אבל:
1. הדמות המספרת שטוחה בטרוף, ובסיפור (שהוא לא קצרצרון) הייתי רוצה קצת יותר אפיון שלה ושל מה שקרה מאשר של הכוח. או, מצד שני – יותר מדי חזרה על דברים אם הכוונה לסיפור פואנטה.
2. למה להיתלות על זילאזני? אתה הרי כותב ביקום שלנו ולא בשלו. למה לא לקחת שם אחר? -
אבישימשתתף
כתוב יפה ובלי שגיאות בולטות, וזה כבר טוב מאוד. אהבתי את עניין השמות האסוציאטיביים, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, זה נראה לי מאוד לא רציני (נסה לחשוב על הסיפור שלך כאילו ראית אותו ב"מבחר הסיפורת הבדיונית" או משהו. שם לא תמצא כזה דבר, או שאם כן הוא יהיה בנוי בצורה טובה הרבה יותר). אבל בעיקר מפריע לי שחסר כאן המון. כלומר, אם אתה רוצה לכתוב סיפור בהיקף הזה זה בסדר גמור, אבל אל תבנה את כולו מקצוות פתוחים. זה לא מחזיק טוב. יחס הסיגנל-רעש כאן קטן מדי – יותר מדי ברבורים, פחות מדי סיפור.
כל אלה הם לדעתי, כמובן, ואינם משנים את העובדה שפוטנציאל ניכר יש גם יש. מצפה לראות עוד דברים שלך כאן.
אבישי
-
???משתתף
השאלה העיקרית שלי היא, למה? למה קראתי את זה בעיקר.
בו נראה – מה יש פה? כלום!
הסיפור ריק מתוכן.
הכתיבה אמנם טובה ורציפה, אבל סיימתי את הקריאה עם המשפט "אז מה?".
והאמת, "קצת" הפריע לי השימוש בדמות כל כך מוכרת, מסדרת ספרים כל כך טובה והשלכת דעתך האישית (*אולי*) על הדמות עצמה.
צר לי אבל אני מתנגדת בכל תוקף להשאלת (ויש מילה יותר טובה לקרוא לזה אבל אין לי חשק לפתוח פה במסע התנצלויות), דמויות של סופרים אחרים לסיפור, במיוחד כשזה יוצא כל כך רע. איזכור של דמות מספר אחר לא מפריע ואפילו משעשעת במקומה, אבל לקחת דמות כל כך שלמה ולהכניס אותה לתוך זה. אוי! זילאזני יהיה מתהפך בקברו (אולי).ואם זאת, אכן תאור משעשע, אם כי לא ממש מדוייק, של תהליך השיכחה.
-
כליל נאורימשתתף
-
Boojieמשתתף
מתחרות הסיפורים של האגודה, שגם בה הוא הופיע.
-
הקופיפיורמשתתף
תת מודע משחק במחשב?
גילית משהו שאני לא יודע?ובאשר להתלות על זילאזני, אני לא רואה בכך היתלות, אלא מחווה.
-
???משתתף
-
הקופיפיורמשתתף
אנשים, אנשים!
מה קורה לכם?
אין שום קשר בין קורווין של זלאזני לבין קורווין בסיפור. (פרט לזה שיש להם את אותו שם…)זה מזכיר לי מערכון של החמישיה. רמי הויברגר משחק ערס שפוגש את דב נבון, ואיך שהוא מגיע לשאול אותו מה שם המשפחה שלו. כשהוא שומע שזה נבון, הוא מכריח את דב להודות שהוא נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון. ("נבון, הא?")
אז תנו לשים ת'ראש על דיונה, ותנו לתת קצת מחוות, הדבר האחרון שאני רוצה, זה להפוך את זלאזני בקברו.
סלאמת, כל טוב.
-
Boojieמשתתף
אולי כי בתחרויות אי אפשר ממש לקבל פידבקים? אולי כי בפורום הזה כן אפשר לקבל פידבקים?
סתם רעיון. -
Boojieמשתתף
אם הייתי כותבת סיפור ומשתמשת בדמות בשם לוליטה, או האלרלופרילאלאר, או רסקולניקוב, זה היה יוצר אוטומטית איזושהי תגובה לסיפור שמבוססת על היכרות קודמת עם השם, והקורא אוטומטית היה חושב שיש קשר בין הדמות עם השם המושאל לבין הדמות המקורית באותו שם. אם אתה לא רוצה שאנשים יחשבו שמדובר באותה דמות או בדמויות שיש ביניהן קשר, או שתימנע ממחווה מהסוג הזה (שהיא די Corny, אם לומר את האמת) או שתבהיר מראש שהשם נבחר סתם כמחווה.
-
שלמקומשתתף
הבנאדם באמת כותב טוב (גם אם פנטזיה בעיקר), ואמרתי לו שכאן מבקרים סיפורים בעין ביקורתית במיוחד…
-
NYמשתתף
לסיפור שלך, לעומת זאת, יש ויש:
א. השימוש המחריד, באמת ובתמים, בשם "קורווין". לא מחווה ולא נעליים – הדבר יכול לגרום לעוויתות חמורות אצל כל קורא בר דעת.
ב. הסיפור ריק. לא תיאורים, לא רעיונות (למעט *ה*-"רעיון" סביבו הוא נבנה, שהנו, איך לומר זאת בעדינות, קלוש משהו), לא רגשות, לא תוכן. בלעחס.
ג. הכתיבה אכן מסורבלת. דוגמה אפיינית: "זה במתנה, עבור זה שלא תשאיר אותי חי".
ד. אף אחת מהדמויות לא מתנהגת בהגיון – הגיבור לא נוקט בשום פעולה ממשית לשמירת הכח בידיו, קורוין אידיוט מלהג (למה *הוא* לא לקח את הכדור בעצמו? אה, כי זה היה משאיר אותך בלי "עלילה", זה למה…), והבחורה היא לא דמות, כמובן, וגם אם היתה אני בטוח כי היתה נכשלת במשהו ממש לא חכם תוך שניות מספר. בלקסיקון טרקי סיטי קוראים לכך "סיפורו של אידיוט מושלם" (חלק רביעי: העלילה).מסקנה: לפני שתכתוב, קרא כמה ממאמרי העזר שאנו מספקים בכללי הפורום. ברוך הבא לפורום הסיפורים!
-
אסטרו-נעמימשתתף
ניר המאושר חזר לעצמו… אולי גם הניק יחזור?
-
???משתתף
"התת-צודע שלי היה עסוק באותו רגע של ניצחון במשחק מחשב ישן בשם…"
-
כליל נאורימשתתף
-
ארן 1משתתף
קורוין לא לקח את הכדור משום שהוא לא משרה זכרון סלקטיבי אלא שכחה מוחלטת. זו בעצם נקמה מושהית שלו במספר.
ויש כאן לבוש חדש לרעיון ישן.
אה והשימוש בשם קורוין הוא איום ונורא והורס את כל הספור. הדרך היחידה לסספנד אותו היא שקורוין חשב על קורוין של אמבר כשהוא גנב את כח.
-
-
מאתתגובות