- This topic has 14 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
הבטחתי ביום שבת, אבל הפלשתינאים לא אוהדים מד"ב כנראה, ועד היום בצהריים ישבתי בחברון בתוך איזה טנק והשתעממתי.
טוב… קראתי את הביקורות והפנמתי. לעוס? אוקי, כמו שהודתי, אין לי שמצון של מושג, ואולי הייתי צריך "לרבוץ" כאן קצת לפני שהעזתי והוצאתי סיפור. אבל החלטתי למהר וכך להסתכן בביקורות עצבניות ביודעין, ואני לוקח בפרופורציה. זאת לא הפעם הראשונה שלי.
אבל, הי, אני לא אדיוט מוחלט… והיו המון ביקורות שהתייחסו אלי פשוט מאוד בזלזול (כמשתמש פורום, לא ככותב. למשל, ברור שקראתי את הכללים לפני שהתחלתי).
למה? מה כבר עשיתי? אני בסך הכל רוצה לכתוב. בשביל זה הפורום מיועד, לא?
אז אני כותב. ולדעתי, דווקא בגלל התחום הלא מוכר של משחקי תפקידים, הטוויסט מגיע בחלק הזה.שבת בבוקר.
הסיירת שלי ישנה בחדר השני.היא באמת הסיירת שלי, לא? כלומר, ממש שלי. סוג כלשהו של Action figure ?…
למחשבות האלה התעוררתי. ממצמץ, בוהה בתקרה וחושב על הדמות שלי.
קמתי, התמתחתי, והלכתי לצחצח שיניים. בהתחשב בכך שרק לפני שתי דקות הייתי חסר הכרה, הייתי אחוז התרגשות עצומה. הסיירת שלי ישנה בחדר ליד!
לא יכולתי להתאפק. תוך כדי צחצוח (שקט), דחפתי את הדלת של חדר האורחים והצצתי פנימה. ים של שערות חומות כיסה את הכרית, כל השאר היה מכוסה מתחת לשמיכת הבד הדקה והצהובה.
צהוב. נדתי בראשי. זאת היתה תמונה מאוד מוזרה, לראות את ההרפתקנית האמיצה הוותיקה ישנה על מיטת ספפה של עמינח, מכוסה בשמיכה צהובה.
סגרתי את הדלת בעדינות, וסיימתי עם הצחצוח.
מה השעה בכלל?
כרגיל שכחתי את השעון שלי ליד המיטה. הלכתי לקחת אותו, ואם כבר חזרתי לחדר אז גם התלבשתי. לכבודה, אתם יודעים. רציתי לעשות רושם טוב על התיירת.
נכנסתי למטבח והתחלתי להרתיח מים.
מה רציתי?
אה כן, השעה. הצצתי בשעון בעודי שופך קפה לתוך ספל ירקרק כלשהו. שבע בבוקר.
מה לעזאזל אני עושה ער בשבע בבוקר? בטח המתח הורג אותי. לא מתח לקראת מה שעומד לקרות, אלא מתח בכלל, דווקא בגלל שאין לי מושג מה עומד לקרות.
בהיתי דרך החלון בעודי שותה את הקפה. פוזה מאוד ציורית. הרהרתי קצת בפוטנציאל הטמון בהופעתה הפתאומית של חץ-כסף. אם אפשר להביא דברים מהדמיון למציאות, ובכן, הפוטנציאל מוגבל רק ב… דמיון. רק צריך לכתוב אותם ברשימת הציוד של דף הדמות.
הרמתי את הגבות בהערכה, בוהה בשמש המשתקפת מחלונות הוילה ממול.
"המממררר." נהם מישהו מאחורי, וכל כך נבהלתי שכמעט נחנקתי מהקפה. הסתובבתי במהירות וראיתי את הדמות הנהדרת שלי בוהה בי בעייפות.
עכשיו, זה חשוב שתדמיינו את התמונה הבאה כמו שצריך: בחורה גבוה ורחבת כתפיים וחזה, שיער חום ארוך וגלי מפוזר לכל כיוון, ופרצוף שכנראה לא ראה עדיין איך הוא נראה במראה הבוקר. היא לבשה מעיין מכנסי סווצ'ר בצבע כחול כהה, וחולצה לבנה גדולה עם סמיילי מוציא לשון עליה.
זאת, להזכירכם, היתה סיירת בדרגה 15, שעברה ביצות בלילות חשוכים, ישנה ביערות טחובים ומעפישים, לחמה ביצורים עצומים ונוראיים, והתעסקה עם מכשפים רבי כוח.
היא נשענה על המקרר ופיהקה.
משהו נשבר בי. הבנתי, פתאום, באותו הרגע, כמה שהיא באמת *באמת* מולי. היא בן-אדם לחלוטין. לא "הסיירת שלי". היא אדם משל עצמה, נפרד, שלא קשור אלי בשום צורה. הרגשתי כל כך מיותר, אל תשאלו אותי למה.
"בוקר טוב." מלמלה חץ-כסף. היא לא היתה טיפוס של בוקר. "יש משהו מעניין לאכול?"
אני הגדרתי אותה כשונאת בקרים מושבעת. איך זה מסתדר עם האנושיות הכל כך ברורה שלה?
בררר.
"בוקר." חייכתי אליה. "יש קורנפלקס."
"שזה…?" שאלה, מסיטה את שיערה הצידה.
"את חייבת לנסות כדי להבין." אמרתי. הרגשתי שאני מתנשא מעליה, למרות שהיא בגיל עשרים ושמונה ובעלת נסיון חיים מוכח (כמה מאות אלפי נקודות נסיון, בכל זאת…)
"תביא." אמרה חץ-כסף. אם באמת התנשאתי, היא לא הרגישה."וזה ספר החוקים." אמרתי, מראה לה את ספר השחקן, מוד"מ, מהדורה שניה. כן כן, זה עם הלוחם על הסוס בכריכה קשה.
חץ-כסף פתחה אותו ודפדפה. "אין לך מושג כמה שזה מוזר." היא אמרה, נדה בראשה בתמהון. "סוגים… דרגות… לקחו את העולם שלי והחליטו להגדיר אותו בחוקים למשחק. בשם האבות."
"כן, בהחלט." אמרתי, מחניק גיחוך. "בשם האבות", כאילו מתוך ספר פנטזיה, שנועד לתת יותר אמינות לדמויות, יותר עומק, על ידי המצאת דברים חדשים להגיד "בשם" שלהם. אבל היא ^באמת אמרה את זה^.
פשפתי בתוך תיק המוד"מ שלי, ומצאתי את ערימת הדפים שלמעשה היתה החבורה שלנו.
הי, הנה דף הדמות של חץ-כסף!
"חץ, הנה הדף שלך." אמרתי, מחייך ללא שליטה, והגשתי לה אותו. הבעת התדהמה שלה רק התרחבה, בזמן שהיא לקחה ממני את הדף האפור באיטיות. היא קראה כל פרט ופרט.
"זה כבר ממש מוזר." היא אמרה ברעד מסויים, נרתעת לאחור מעט-מעט. "תכונות? כוח 15..? תבונה 12?" היא התנשמה בכבדות והישירה אלי מבט דורש. "אתה פשוט ישבת וכתבת את… אותי?"
"כן." אמרתי, והרגשתי שהתשובה פשטנית מדי. אז הוספתי "זה לקח הרבה זמן."
"כמה זמן?" היא שאלה, עוברת על פני רשימת הנשקים.
"שלוש שעות, בערך." אמרתי.
"^זה^ הרבה זמן?" היא שאלה, מעקמת את שפתיה.
"תראי, זה מראה שהשקעתי בדמו– אררר, לא נעים לך לשמוע את כל זה, נכון?"
"אני מרגישה כמו דמות במשחק!" היא אמרה.
אני כבר הרגשתי בדיוק את ההפך. ואתמול, כשהרגשתי כמו שהיא מרגישה עכשיו, ^לה^ לא היה איכפת בכלל מכל מה שסיפרנו לה. כמה מוזר, התחלפנו בהרגשותינו.
היא עברה על פני כל דף הדמות. המבט בעיניה היה מזועזע. אייייש.
התחלתי בטקטיקת ההכחשה. "תראי, אצלנו זה רק משחק, אבל אצלכם זה העולם." נזכרתי פתאום במשהו שקראתי באזיה פורום לא מזמן. "המפף, אולי העולם שלי הוא משחק של מישהו אחר איפשהו..?"
"או לא." אמרה חץ-כסף, מישירה אלי מבט. "כי הוא לא מעניין מספיק, נכון?"
"מה?"
"עשיתם משחק על העולם שלי בגלל שהוא יותר מעניין מהעולם שלכם." אמרה חץ-כסף בטון מאוד קר. "אני בכיוון הנכון?"
"כמובן." אמרתי. "אבל אין סיבה שתקחי את זה קשה בגלל-"
"סיבה מצויינת. בכל זאת, מה זה משנה? זה לא אמיתי." המשיכה חץ כסף."וכשאתם אומרים שמישהו מת, למי איכפת? הוא רק דף דמות. נכין חדש. יש חוקים מסודרים, עם אינדקס ותוכן עניינים, יפה מאוד."
ראיתי לאן זה מוביל. "חץ, את לא מבינה. אנחנו לא שולטים בכם, אין לך כוח 15 בגלל שרשמתי, אלא…"
"אלא מה? אז מה הסיבה שיש לי 'כוח 15' ?" שאלה חץ-כסף בבוז. "אתה רוצה לומר לי שזה צירוף מקרים?"
"אני…"
"מה?"
"אני לא יודע." הודתי.
"אז יכול להיות שאתם כן שולטים בנו." אמרה חץ. "עד שיוכח אחרת."
אני זה שקבעתי שיהיה לה הגיון חד כתער. ועכשיו גם הרגשתי על זה אשמה.
חץ-כסף בחנה את דף הדמות. ופתאום עלה לי רעיון.
"חץ," אמרתי. "אפשר לבדוק."
"איך?" שאלה הסיירת.
קמתי, הלכתי לשולחן והרמתי עיפרון.
"בואי נשנה את דף הדמות." -
באמת.
מעבר לקטע של הכללים, זה פשוט סתם מעצבן.
ודווקא הסיפור קצת השתפר מבחינת סגנון ומקוריות, ואז להשאיר אותנו ככה בלי לתת את הסוף?
נו, אני מניח שהסוף לא יהיה משהו, ואז עדיף כבר לקבל אותי יותר מאוחר ולא להתאכזב עכשיו.
אני הייתי עושה יותר עם המתח המיני בין השחקן לדמות (מצד אחד) אן עם ההזדהות שלו אתה (מצד שני). אבל זה אני. -
ננסק, מה לא היה ברור בקטע של "לפרסם הכל בבת אחת"? כבר העירו לך על זה. כשכל החלקים מפורסמים בבת אחת יותר קל לעבור ביניהם ולתת ביקורת רצינית. אף אחד כאן לא יתחיל לדפדף אחורה בשביל זה.
תעשה טובה, בפעם הבאה פרסם את כל החלקים בו זמנית. זה לא כל כך קשה לשמור את זה על המחשב ורק כשאתה מסיים את הכל לפרסם. זה ממש לא סיפור כזה גדול.
-
"התחום *הלא מוכר* של משחקי תפקידים", אתה ודאי מתכוון לכל אלה מאיתנו שבילו את עשרים השנים האחרונות בלפלנד, נכון? כי כל השאר (או רובם – כל אלה הצעירים מכדי להשתתף במלחמת יום כיפור) יודעים טוב מאד מהם משחקי תפקידים, ואין בכך כל חידוש.
הלאה: רמת ההגהה לא טובה. ניכר כי לא טרחת לבדוק את הסיפור לפני שליחתו – הוא פשוט מלא שגיאות הקלדה. גם הסגנון, במקרים מסוימים, לקוי. מעט דוגמאות:
– "אמרה חץ כסף בטון מאד קר" – ה-"מאד" מיותר או, למצער, במקום הלא נכון. כדאי לך לחשוב פעמיים לפני כל מלת הדגשה שכזו – ברוב המקרים מילים כאלה מזיקות במקות להועיל. שים לב כמה יותר נקי "אמרה חץ כסף בטון קר" או אפילו "אמרה חץ כסף בקור". שאף תמיד לניסוח הקצר ביותר.
– "'כמה זמן?' היא שאלה." – אתה חוזר כל העת על ניסוח זה. "XXX" היא אמרה, "YYY" היא שאלה, טרה לה לה. ה-"היא" מיותר רוב הזמן. אין כל בעיה עם "'כמה זמן?' שאלה." או אפילו "'כמה זמן?' אמרה." הביטוי כפי שכתבת אותו אינו "שגוי", אך החזרה הרבה עליו מציקה.
– "Action Figure" – האם יש סיבה אמיתית כלשהי לשימוש במילים אנגליות שאינן מינוחים טכניים מורכבים?שוב – הבעיה העיקרית כאן היא הנושא הנבחר – הסיפור פשוט אינו מחדש שום דבר לאף אחד מעל גיל 10. הבעיה המשנית היא, כמובן, סירובך העיקש להקשיב להנהלה: סיפורים *שלמים ומלאים* עם *התחלה, אמצע וסוף*. במילים אחרות: *לא* בהמשכים.
-
-
-
-
טוף, בקשר לפרסום בחלקים, כתבתי כבר בהתחלה שהקטיעה בוצעה על מנת לתת אפקטי סיום דרמטיים. לא מקובל? טוף, למדתי להבא.
לגבי ה"שימוש במונחים אנגליים שאינם טכניים"- האיסור כל כך חמור?! מה לעשות, לא מצאתי תרגום ישיר לעברית (מניח את הדעת, בכל מקרה) למילים ACTION FIGURE, ובכל זאת, מכיוון שהבן-אדם מספר את הדברים מגוף ראשון, הוא פשוט זורק מה שעולה לו לראש באותו רגע."התחום הלא מוכר של מ"ת" – כתבתי רק בגלל הרושם שקיבלתי מהתגובות לחלק הראשון, שאמרו בדיוק את זה. חשבתי שאולי הנחתי יותר מדי לגבי הקוראים, תיקנת אותי.
מלא שגיאות הקלדה? דווקא בדקתי את הסיפור, ולא מצאתי. שגיאות ניסוח, אולי, חלקן מכוונות בשל העובדה של ה-"דיבור מגוף ראשון" שכתבתי למעלה, והשאר מן הסתם בגללי, אבל לא מצאתי כאלה. תראו לי, ואני אפנים.
נ.ב.
הביקורות, באופן כללי, קשות משהו. רק שאני אדע- ככה אתם תמיד או שמצאתי חן בעיניכם במיוחד?
-
הסיפור כתוב לא רע (אם כי אחרי שניר שפך את זעמו, כל התגובות הטכניות חסרות טעם).
הבעייה היא שוב, שהחלק הזה מאד פשוט. חיזוק של המתח המיני היה יכול להיות יותר חשוב, אבל בסך הכל לא קורה שום דבר חשוב בחלק הזה. רק בחורה מומצאת שמתעוררת ומגלה את העובדה שהיא דמות בעולם אחר. אפילו במאחורי הקלעים של דאגלס אדאמס היה קטע כזה. כל יום אני חושב על סצינה כזאת בעצמי, ואפילו חשבתי לכתוב סיפור כזה עד שהבנתי שאני עדיין לא יכול לעשות אותו מעניין.
בסך הכל, רעיון נדוש, ביצוע לא רע.
-
אתרע מזלך והסיפור שלך לא גרוע במיוחד, או שאנחנו התמתנו, כי פעם כמות הערות כזו הייתה מגיעה לסיפורים טובים (הקרב בלנדיס?). למעשה, אם היית מפרסם את הסיפור בחתיכה אחת (ואני לא מצאתי שגיאות הגהה בולטות), לא הייתה מקבל הערות יותר חמורות מ"סיפור נדוש ובינוני".
ודרך אגב- הפלשתינאים באמת לא אוהבים מד"ב. הרי הם אחראיים לביטול ארמגדון.קון.
-
א. אין "איסור" – אני מספר לך על דברים שהנם, לדעתי, בעיות סגנון. אתה יכול להשתמש במונחים באנגלית, אך כדאי להתאמץ ולמצוא כאלה בעברית (למעט יוצאים מן הכלל, כמובן. יש כאלה).
ב. שגיאות הקלדה (או איות): "בחורה גבוה", "לבשה מעיין מכנס", "משהו שקראתי באזיה פורום" ועוד כמה. לא מדובר בבעיה עקרונית כאן – סתם משהו שעוד מעבר קטן על הסיפור לפני הפרסום היה מסדר.
ג. זו לא ביקורת קשה. באמת. אנו מנסים לתת ביקורת בונה. אל תצפה למטר מחמאות – לא בפורום הזה. -
-
-
-
-
