- This topic has 39 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
אוג המנגן לקח את הנבל בידיו. אצבעותיו המסוקסות חלפו בעדינות על המיתרים; עיניו העיוורות הביטו למרחקים לא נודעים. הוא הכה במיתרים.
דאנה – אישה צעירה ונאה – מצאה את עצמה במישור אינסופי. היער נעלם ואתו המדורה וכל בנה שבטה שישבו מסביבה. בשדה הפתוח, שכמוהו לא ראתה מימיה, השתרעו שורות צהובות עד חוג האופק. מעולם לא ראתה צהוב בכמות ענקית כזאת. איפה כל הירוק שהיתה רגילה אליו? עמדה ותהתה, כשהאימה הולכת וממלאת את לבה. מעולם לא היתה בודדה כל כך. מעליה נפרשו שמים כחולים לאין סוף, במקום כיפת היער הירוקה. ריקנות מוזרה מילאה את חלל האוויר, במקום סבך עצי היער והיגודלים המגוונים שצמחו ביניהם. דממה עמוקה שררה בכול, נעלמו כל קולות היער – ציוצי הציפורים, זמזום החרקים, נהמת החיות – כלום…
מתוך הדממה בקע ועלה בהדרגה קול מוזר, רעש מיכני חדגוני שכמוהו לא שמעה מימיה. הפנתה את ראשה וראתה שני גופי ענק נעים באיטיות לעברה. מעולם לא ראתה מפלצות כאלו, שבלעו וגרסו את הצמחיה הצהובה, ופלטו ענני אבק זהבהב שהתעופף והתפזר ברוח. אט אט התקרבו המפלצות הרעשניות, ודאנה עמדה נטועה במקומה, לא יכלה לזוז. האבק התנשא מעליה, ריחף ואפף אותה כליל. לרגע חשה שהיא נחנקת, התנשמה והתעטשה וכהרף עין חזרה ומצאה את עצמה יושבת ליד המדורה בלב היער, בקרב בני שבטה.
אלה לטשו בו את עיניהם. "איפה היית? ומאין הבאת את אבקת הזהב שמכסה את כל גופך?" שאלו בתמיהה. דאנה הניעה בראשה במבוכה.
המנגן העיוור היכה שנית במיתרים, וריגל – גבר בגיל העמידה, למוד ניסיון חיים – מצא את עצמו ניצב בין מבני ענק שאיימו ליפול עליו. במקום יער העצים ובני שבטו היושבים מסביב למדורה, התנשאו סביבו גושים כבדים בעלי צלעות רבועות, חדות, שראשיהם מילאו את השמים במקום צמרת היער.
רעש מחריד מילא את חלל האוויר, שונה לגמרי מקולות החיים התוססים שמילאו את היער. היה זה שאון צורם וחד, שהעביר זעזועים בגופו וסתם את מוחו את שלא היה מסוגל לחשוב. אורות מוצרים נצנצו בין המבנים, גלילים כהים, גבוהים לאין ערוך יותר מהעץ הגבוה ביותר שהכיר, פלטו עשן אפור-שחור, סמיך, שהסתיר את עין השמש הזורחת. ריחות כבדים ומחניקים הקיפו אותו, במרום ריחות היער הנעימים, המשכרים. מתוך גליל עבה שבקע מאחד המבנים פרצו ויצאו נוזלים כהים, עכורים, שלא דמו לשום זרם מים שראה מימיו.
לפתע נשמעה צפירה מחרישת אוזניים. ריגל הזדעזע וקפץ ממקומו, הישר אל תוך שטח ביצתי. רגליו החלו לשקוע בבוץ הדביק, הוא התנשם, עצם את עיניו וזעק. מיד חזר ומצא את עצמו יושב בין אנשי שבטו על יד המדורה שביער.
"פוי!" נזעקו כשהם סותמים את חוטמיהם, "מאין הבאת את הצחנה הזאת?" ריגל נשם עמוקות אל ריאותיו את ניחוח היער בלי לענות דבר.
אוג היכה במיתרים בשלישית, וסונה ושבן מצאו את עצמם מרחפים בחלל האוויר. היער ובני השבט היושבים מסביב למדורה נעלמו מעיניהם.
"אהההה!" השמיע בבהלה שבן – צעיר על סף בגרות – והושיט את ידו לאחוז בסונה – אישה מזדקנת, אחת מחכמות השבט. היא רק עצרה את נשימתה, הביטה סביבה בחרדה אותה התאפקה לא לגלות לחברה להרפתקה. כל מה שיכלה לראות היתה אפלה גמורה, זרועת ניצוצות רחוקים, זעירים. המראה המופלא מילא את סביבתם מכל הכיוונים – לא רק מצדיהם אלא גם מעליהם ומתחתם, ככל שיכלה העין לראות.
"למה התכוון המנגן כששלח אותנו הנה?" דרש שבן בעצמה, לאחר שהתאושש במקצת.
"נדמה לי," השיבה סונה לאט, "כי זהו רק מקום מעבר שדרכו נגיע למקום אחר – לא כמו המקומות שאליהם שלח את דאנה ואת ריגל."
"למה בכלל אנחנו צריכים לעזוב את היער?" מיחה שבן. "לא נוכל לחיות חיים טובים יותר במקום אחר!"
"אתה לא מכיר שום מקום אחר!" הוכיחה אותו סונה, והמשיכה, "אם שמת לב, אז היער כבר לא מה שהיה – אנשים זרים מגיעים אליו שמעולם לא היו בו קודם. ושמעתי שהם אפילו כורתים עצים…"
"כורתים עצים? אז איך יוכלו לחיות בו?"
"אני לא יודעת. אבל זה תפקידו של אוג – להוביל אותנו למקום שבו נוכל לחיות בשקט."סונה עצמה את עיניה, ומחשבתה על עצי היער ועל בני שבטה החזירה אותה ואת שבן מיד אל המדורה שבערה בו. "איפה הייתם?" שאלו בני שבטה בתמיהה. "הבאתם אתכם קור שלא מהעולם הזה!"
"ובכן," פנה אוג המנגן ואמר לבני שבטו, "ראיתם את האפשרויות – השדה, העיר, והחלל שדרכו נגיע לכוכב אחר. נדמה לי שיש לנו רק אפשרות אחת לבחירה."
"אבל איך נוכל לחיות בלי היער?" שאלה סונה.
"לא נצטרך לחיות בלעדיו – נוכל לקחת אותו אתנו, באותו אופן שבו העברתי כל אחד מכם לעולם אחר. כבר שמתי עין על פלנטה מסוימת… עכשיו, כולכם, עיצמו את עיניכם – גם הילדים, קטנים וגדולים – ככה, גם הציידים, והאימהות, והזקנים – תתרכזו כולכם אתי יחד במחשבה – זהו – עכשיו!"והוא היכה במיתרים…
-
ראשית, צרם לי מאוד לראות שאחרי כל כך הרבה זמן עדיין
יש אנשים ששולחים לכאן סיפור בלי הגהה מינימלית.
יש כאן המון שגיאות הקלדה.לעניין הסיפור עצמו אם אוג מכיר את כל האפשרויות
והוא גם בוחר מבלי בכלל לשאול את כולם, אז למה הוא בכלל
טורח לשלוח אותם לכל המקומות האלה ?
ורק שלוש אפשרויות?
ואת כל זה בפגישה אחת? כאילו, זה לא משהו
שצריך לדון בו במשך הרבה יותר זמן?חוץ מזה הם בני שבט ביער פתאום אוג פולט מילה
כמו "פלנטה" שזה בכלל לא מתאים לכל האווירה של הסיפור.בקיצור צריך לעבוד עוד הרבה על הסיפור הזה
-
-
הידע והיכולות של המכשף/שאמאן/מה שזה לא יהיה פשוט גדולים מדי. עם ידע ויכולות כאלה, קטן עליו לחסום את היער בפני המניאקים מבחוץ.
ופרט לבעיית הסיספונד, יש לי עוד בעייה אחת – המסר האקולוגי. לפי הסיפור הזה נראה שלציביליזציה המודרנית אין שום דבר טוב להציע. כל מה שיש לנו זה שדות מעובדים שורצי קומביינים רועשים וערים גדולות מלאות ביוב. זה באמת כל מה שיש? זה באמת כל מה שאותו מכשף ראה? נשמע יותר מדי מוטה. -
ספרתי שתיים. מבחינתי אפשר לעבור על זה לסדר היום.
אבל בשביל עלילה כזו, הסיפור ה-ר-ב-ה יותר מדי קצר. אין לנו מושג איזה מין שבט זה, מי הגיבורים, ומה הם רוצים. הופ! אנחנו ביער. הופ! אנחנו בשדה. הופ! בעיר – ועוד מעט לכוכב אחר – וכל זה בחמש שש פסקאות. אני מבין את הרצון להעביר מסר אבל "תעשיה/טכנולוגיה זה רע" הוא מסר כללי מדי ולא מחזיק סיפור – לא בלי דוגמאות יותר טובות וניסיון כלשהו ליצור הזדהות עם הדמויות, שבמקרה הזה הם לא יותר משמות שמופיעים וישר נעלמים.
עוד משהו קטן – נבל לא נשמע כמו כלי נגינה שמתאים לשבט פרימיטיבי, ולהכות בנבל לא ממש יצור צלילים נעימים לאוזן – בנבל פורטים. וכמובן העניין עם הפלנטה, זו לא מילה שבן שבט פרימיטיבי ישתמש בה, ובעצם לא סביר שהוא יהיה מודע לקיומם של גופים כאלה.
-
-
-
-
הגענו לימות המשיח אם לי הפריעו השגיאות.
כבר בפסקה השניה: "בנה שבטה" במקום "בני", שמרגיז הרבה יותר כי שתי שורות לאחר מכן הטעות תוקנה או שלא נעשתה כלל.
ה"יגודלים" ששלמקו ציין כבר.
ההחלפת שמילה שציינת בעצמך.
רעש "מיכני" זה לא אמור להיות "מכני" בלי ה"י" המיותרת?
"אורות מוצרים"? קוטג', גבינה, קמח איזה מוצרים? אם כבר אומרים "אורות צרים" ולא מוצרים.
"מצדיהם"? מילה חדשה ללקסיקון העברי. זה אמור היה להיות "מצידיהם" או אם כבר "מצדדיהם" אם אני לא טועה. אבל אם מסתבכים, אז אפשר פשוט לכתוב "מסביבם" זה מכסה את כל הכוונים.
אפשר להמשיך עוד ועוד.אך אבוי לי, איני הכתובת הנכונה לבדיקת שגיאות איות וניסוח. מה גם שדברים כגון אלה בד"כ אינם מפריעים לי, ואני מקבלת אותם בהבנה.
אבל, שגיאות בוטות שכאלה מפריעות אפילו לי. -
-
לי שגיאות מהסוג הזה לא כל כך מפריעות. כמה שגיאות פזורות פה ושם בסיפור ממש לא מטרידות אותי, אחרי הסיפורים שהתרגלתי לראות על הרשת. פשוט לא כזה ביג דיל.
הסיפור עצמו, למרבה הצער, לא ממש הלהיב אותי. הוא היה צר מדי, עם יותר מדי הנחות מוקדמות שלא התחברתי אליהן, והסיטואציה שהוצגה בו היתה בעלת פוטנציאל אבל מופרכת. יכול להיות שהוא היה עובר טוב בתור סיפור ניו-אייג'י-אקולוגי-אופנתי, אבל בתור סיפור מד"ב הוא לא עובד. -
אני תפסתי לפחות שש. אבל יש הבדל בין שש שגיאות בסיפור באורך כזה לבין שש שגיאות בסיפור בין שלושים עמוד. בסיפור כזה קצר, ועבור מישהו עם עברית ברמה של טלה, הייתי מצפה שהיא תעלה על כולן לאחר הקריאה החמישית. מה שמדהים זה שהשגיאות היו די מרוכזות באמצע, וכמעט כולן באותה פסקה (לפחות אלה שאני תפסתי). אז מה, טלה דילגה על הפסקה הזו בזמן ההגהה? מוזר.
חוץ מזה, לטלה כרגיל יש הרבה מחשבות עמוקות שהיא לא חולקת עם הקוראים שלה, אך מאוד מתפלאת כשהם לא קולטים אותן. אבל בעצם, מה אני מעיזה לדבר? אני נורא צעירה, ואין לי תואר בספרות. סליחה שכתבתי.
-
אני חיה די בשלום עם מספר לא נורא גדול של שגיאות כתיב/הקלדה. הן פשוט לא נראות לי העיקר. הרבה יותר חשוב לי הסיפור עצמו, ואני בהחלט יכולה להתעלם משגיאות עד גבול מסוים.
ופייר? כל העיסוק הזה בשגיאות כתיב נראה לי קצת שטחי. בסדר, כשמפרסמים סיפור עדיף לדאוג שלא יהיו בו שגיאות כתיב, אבל בחיאת העיסוק הזה בשאלת השגיאות כבר התנפח בצורה לחלוטין לא פרופורציונלית. -
-
אני חושבת שאתה צודק, ולכן החלטתי למחוק את שמי מרשימת המשתתפים באתר הזה. למי שמעוניין במשהו שהוא יותר ממד"ב, אפשר למצוא סיפורים ושירים שלי בדף על שמי ב"במה", ובאתר הספרותי literatura. האמת היא שאני לא רואה במד"ב או פנטסיה מטרה לשמה, אלא משתמשת בהם כאחת מאבני הבניין לכתיבתי – כמו שעשיתי בספרי "מיכל – בת המלך" שיצא לא מכבר בהוצאת גוונים.
-
אילו היה מדובר בסיפור טוב, אני מניחה שאף אחד לא היה בכלל שם לב. מאחר שמדובר גם ככה בסיפור לא כל כך טוב (למרות שטוב מסיפורה הקודם של טלה), אז כל שגיאה קטנה מוציאה מהריכוז, שגם ככה לא מי יודע מה גדול בגלל הקפיצות המטורפות האלה ושאר הבעיות.
כשיש כאן סיפורים טובים, אני בכלל לא רואה את השגיאות. בסיפורים לא טובים, כל דבר קטן מיד קופץ לעין. ככה זה.
חוץ מזה, זו טלה. כל ביקורת ספרותית שתהיה לנו להגיד תחשב מיד כתוצר של חוסר השכלה או גיל צעיר. לפחות כשמתלוננים על שגיאות כתיב התואר לא נחשב (למעט אולי ציון בגרות עובר בלשון, שיכול להיות שחלק מהנוכחים עוד לא הספיקו לקבל).
-
-
את אומרת שזה אכן סיפור לא כל כך טוב. אבל אף אחד כמעט לא מפרט על מה לא טוב בסיפור עצמו, וכולם נדבקים לשגיאות כתיב, שעם כל הכבוד לפורום הזה, יכולות להפתר עם ספלר וקצת השקעה. בשביל זה לא צריך פורום שלם – צריך מעבד תמלילים. לעומת זאת אף גרסה של וורד לא תוכל ללמד אותך איך לפתח דמויות, לתאר סביבה, להעביר רעיון ולכתוב דיאלוגים. ועל זה, משום מה, אנשים מתעצלים לכתוב.
-
-
-
-
-
-
-
נראה לי, שפשוט לאנשים נמעס להעיר את אותם דברים לאותו כותב שוב ושוב. במיוחד לאור העובדה שאין יישום של הערות קודמות.
מה גם, שנסיוננו העשיר עם הכותבת לימד אותנו כי כל הערה, ולו הקטנה ביותר, זוכה לתגובה שאינה קשורה לתוכן ההודעה ומלאה בהטחת זלזולים ועלבונות, הן לכותב ההערה אישית והן לכלל באי הפורום.ההתמקדות בשגיאות נובעת מהעובדה שהן פשוט צורמות מידי לאיכות הסיפור, כפי שיעל ציינה. מה גם שלפי דעתי, גברת אשר היתה מורה לספרות והוציאה ספרים, מן הראוי שלפחות תעבור על פרסומיה. אני רק יכולה לקוות שהספר שטלה בר פרסמה, לא יצא עם שגיאות כתיב או הקלדה מהדפוס.
מן הראוי שפרסום של סיפור קצר לקהל קוראים פוטנציאלי, יעשה באותה רמה.
מכיוון שטלה לא טרחה להעביר ספלר, זה רק מוכיח את רמת הזלזול הנוראית שהיא רוחשת לנו.
ומשום כך, אין סיבה שנכבד אותה בביקורת אמיתית לתוכן סיפורה. -
הירידות שלי ושל אחרים פה לא היו על הסיפורים, אלא על תרבות הדיון (הלא קיימת) של הכותבת. לגבי הסיפורים, אני חושבת שהיה פה נסיון מצד הרבה אנשים לתת ביקורת בונה. המטרה של ביקורת בונה היא לא "לכי מפה" אלא "בואי שוב ותביאי סיפורים יותר טובים".
כמובן שקצת קשה לראות את זה לפעמים, כי הפתילים הפכו קצת עצבניים אחרי שאנשים התחילו להרגיש שלתת לטלה ביקורת בונה זה ללכת עם הראש בקיר…
-
-
-
-
-
-
ופנטסיה. לכן, מן הסתם, אנחנו לא רוצים כאן סיפורים שאינם עונים להגדרות
של מדב ופנטסיה. אם זוהי קטנוניות ושטחיות מצידנו שאנחנו חושבים שמדב
זו ספרות לכל דבר בניגוד לאנשים עם תואר בספרות שאולי חושבים אחרת,
אז אני שמח בקטנוניותי ושטחיותי.
מעולם לא נאמר כאן שהביקורות יהיו לעניין. מצטער, אבל ביקורות בנוגע
לעלילה (או חוסר בה), דמויות, הגהה וניטפוקים זה בהחלט לא לעניין
ואנחנו גאים בזה!לעזוב אותך במנוחה? חס וחלילה אנחנו נרדוף אותך
עד קץ כל הימים עם ניטפוקים על כל מילה שתכתבי. וזו הבטחה!!! -
כשאת כותבת כאן.
אף אחד לא ניסה לגרום לך לא לכתוב כאן סיפורים. רק העירו הערות. אם את לא מסוגלת לקבל יחס שאינו הערצה מוחלטת, אז אולי באמת אין לך מה לעשות כאן.
לי בכל אופן נמאס לשמוע את הטיעון הנצחי של: "אל תעיזו להעביר ביקורת על הסיפורים הקצרים שלי, כי הסיפורים הארוכים שאני כותבת שמעולם לא ראיתם הרבה יותר טובים."
ובייחוד אם כתבת ספר, את חייבת ללמוד להתמודד עם ביקורת לא טובה. התקפה על מי שמעביר ביקורת היא לא התמודדות.
-
אני ממליצה לך מקרב לבי שלפני שאת ממשיכה לפרסם ספרים/סיפורים, תלמדי קצת משהו על יחסי אנוש וקבלת ביקורת. נראה לי שנדמה לך שאת מורמת מעם ונמצאת מעל הזוטות של פשוטי העם. אני בספק אם אי פעם תצליחי לכתוב ספרות טובה אם כך את מזלזלת בקוראים שלך.
כל עוד זו הגישה שלך, חוסר העניין הוא הדדי. הפורום הזה אינו מעוניין ואינו זקוק לאנשים שמזלזלים במד"ב ובפנטזיה (אגב, מ"סופרת מפורסמת" בעלת תארים אקדמיים כמוך הייתי מצפה לדעת לקרוא את כותרת הפורום ולהבין במה הוא עוסק), לאנשים שלא יודעים לקבל ביקורת, לאנשים שלא יודעים להתנהג כראוי כלפי אנשים אחרים, ולאנשים שלא כותבים טוב. למרבה צערי, את עונה על כל ארבע הקטגוריות הללו.
שפע הצלחה בעתיד. אם תמשיכי עם הגישה השחצנית הזו, אני חוששת שתזדקקי לכל האיחולים והברכות שאני רק יכולה להציע לך. בכל מקרה, את מוזמנת לחזור לפורום הזה – אחרי שתיפטרי ממקל המטאטא שתקוע לך בתחת. -
-
כולי הערצה אליכם האנשים האופטימיים שבנינו, על כי אתם עודכם מאמינים כי יש תקווה לחסרי התקווה. כי טלה בר, על אף שהוכיחה לנו שוב ושוב, שאינה אלא אשה קשה, מרירה, בוטה, מקובעת ברעיונותיה הארכאיים ובהערצה עצמית חסרת בסיס – יכולה להשתנות.
אכן כל הכבוד לכם.אני, לצערי, שמחה על כי ניטל מעל כתפי העול שבתקווה זו.
כולי אושר על השהגברת הנכבדה מפנה את מקומה לאדם אחר, ראוי יותר, לתשומת ליבנו הנעלה.
אכן, צר לי על טלה בר. שכן עולמה הקטן והסגור לעולם לא יוכל ללמוד את היופי שבשינוי, את החדווה למידת דברים חדשים, רעיונות מופלאים ודרכים חדשות ונפלאות לחיות.הפעם אין לי כל עצה לגב' טלה בר, שכן לצערי, אני מאמינה שהיא תיפול על אוזניים ערלות, כפי שקרה פעמים רבות בעבר.
אולם, מעט תקווה יש בליבי כי יבוא היום והיא תלמד, ולו במעט. רק כדי שתוכל להבין את עוונותיה, ואולי לסלוח לעצמה.
כפי שאומר ההפתגם הישן: כף יד סגורה אינה נותנת דבר אך גם אינה מקבלת דבר בתמורה, כף יד פתוחה נותנת ואף מקבלת ללא תנאים. -
-
-
-
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=698
קראו והתפלאו.
-
