- This topic has 10 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
סוחר החלומות
סוחר החלומות היה איש קטן וזקן, לבוש אפור ומתמזג עם סביבתו. פניו היו חרושות קמטים, וזקנו הארוך נח על חזהו. הצבע היחיד בדמותו היה בחגורתו, שהיתה קלועה מחוטים בשלל צבעי הקשת. הוא הוביל אחריו חמור קטן ולבן ועל גבו שני שקים גדולים, וצעד לאיטו לאורך השביל המתעקל אל עבר הבאר בלב הכפר.ילדים רצו לפניו, צווחים בקולי קולות ומודיעים על בואו. "סוחר החלומות הגיע!" הם הריעו, "בואו כולם, צאו מהבתים והקשיבו לסיפוריו!"
אינלה שמעה את ההמולה בעמדה ליד החלון, מקפלת את כביסת היום. לשמע תארו המוזר של האורח אחזה בה הסקרנות, והיא הניחה את החולצות המקופלות על השולחן ויצאה החוצה.
"אינלה!" צעקה קמיה, אמה בעקבותיה, "לאן את הולכת? סיימת את עבודותייך?"
"רק רגע, אימא," אינלה השיבה. "אורח בא לכפר ורציתי לראות אותו." היא הרימה את שולי חצאיתה, ומיהרה לעבר הבאר בטרם תוכל אמה לעצור אותה.
השעה היתה שעת ערביים והגברים זה עתה החלו לשוב לבתיהם אחרי עבודת יומם, יגעים ורעבים. עם זאת, אורחים בכפר היו נדירים דיים בכדי שכל כף תונח, כל צלחת תושאר מהבילה על השולחן, וכל דלת תיפתח. עד מהרה התאספו כל אנשי הכפר סביב הבאר והביטו בזר המוזר, בעודו מעלה לאיטו דלי של מים ומשקה את חמורו.
"מעין באת?" שאל אותו אחד מזקני הכפר.
"מרחוק," השיב הזר. "הנני נודד בדרכים ימים רבים."
"סוחר חלומות," אמרה אישה אחת. "מה משמעות הדבר?"
"אני סוחר בחלומות של אנשים," השיב הסוחר וחיוך מסתורי עיקל את שפמו. "אני קונה חלומות שיש להם ערך, ומעביר אותם לאנשים שזקוקים להם."
"איזה חלומות יש לך?" שאלה אינלה, צועדת קדימה באומץ. היא ראתה את אימה בשולי הקהל, מביטה בה בעין צרה, אך התעלמה ממנה. התרגשות מוזרה אחזה בה.
"חלומות רבים אני נושא באמתחתי," השיב הסוחר והצביע לעבר השקים שעל גב חמורו. "חלומות על אהבה ועל שנאה, על עושר ועל עוני, על הרפתקאות מסמרות שיער ועל חיים שקטים ושלווים. מכל הסוגים והטעמים."
"ואילו חלומות אתה קונה?" אינלה שאלה שוב, מתקרבת עוד צעד.
"כל חלום שאדם אחר יכול למצוא בו עניין." הסוחר הביט בה בעיניים מחייכות, "היש לך חלום למכור לי, ילדתי?"
"אינלה, שובי הביתה!" צעקה קמיה בחוסר סבלנות, "ואל תבזבזי את זמנך על השטויות האלה. את יודעת שבאים אלינו אורחים הערב."
אינלה נפנתה לעברה, ואז הסתובבה להביט שוב בסוחר.
"רוצי לך," הוא אמר לה וקרץ. "אני אשהה כאן ימים מספר. עוד נדבר."
אינלה עשתה את דרכה דרך הקהל ולעבר אמה, שהביטה בה בזעף.
"את כמעט אישה, אינלה," קמיה אמרה לה בעודן צועדות חזרה לביתן, "ואל לך לקפץ בהתלהבות עם שאר הילדים כל אימת שזר בא אל הכפר. את צריכה להתכונן לחיים עצמאיים, למשפחה משלך. מי ייתן ותשאי חן בעיני האדון סרין, הבא לבקרנו היום, והוא יבקש ידך בנישואין." הן נכנסו הביתה וקמיה טרקה אחריהן את הדלת.
אינלה השפילה מבטה. "אבא לא היה רוצה שאנשא ללא אהבה," אמרה בקול שקט.
"אביך היה איש טיפש וחולמני," קמיה השיבה, מסתובבת במטבח ומרעישה בכלים. "ראשו היה בעננים, והוא העדיף את סיפורי הרפתקאות נעוריו על פני החיים האמיתיים."
אינלה לא השיבה, והעסיקה את עצמה בקיפול הכביסה וסידורה. אחר הצטרפה אל אמה ליד תנור הבישול, בהכנת ארוחת הערב לאורחים. אך לבה היה בחוץ, עם סוחר החלומות וההמון הרב המקיף אותו, ועם ההבטחה הכמעט לא מציאותית, הכמעט יותר מדי נפלאה, שהוא הביא עמו.
בבוא הזמן, קמיה חיממה מים על האח, והיא ואינלה התרחצו וחפפו שיערן, ולבשו את השמלות הכי טובות שלהם. קמיה התעקשה לקלוע את שיערה של אינלה ולשזור בו פרחים. אינלה היתה מעדיפה את שיערה פזור, את הרגשתה חופשית, אך לא יכלה להתווכח עמה. יחדיו אם ובת התיישבו לחכות לאורחים החשובים.
האדון סרין ודודו, סוחר התבלינים העשיר, הגיעו כשעה לאחר רדת החשיכה. בפותחה את הדלת בשבילם וחיוך רחב על שפתיה, אינלה הציצה אל מעבר להם וראתה כי ההמון שסביב הבאר כבר התפזר, והסוחר הקים לעצמו אוהל קטן במקום. חמורו ניצב לידו, מכרסם את העשב הדליל.
"האדון פניאס! האדון סרין!" קמיה קידמה את פני האורחים, "כבוד רב עד מאוד הוא לי! כנסו נא, שבו!"
אינלה התרחקה מהדלת כדי לאפשר להם להיכנס, והרימה עיניה לבחון אותם. האדון פניאס היה איש זקן ושמן, לבוש בקטיפה ארגמנית מעוטרת בזהב. אחיינו, סרין, דמה לו כשתי טיפות מים וכן צימח זקנקן דקיק, אותו מולל בלי הרף בין אצבעותיו. למראה משמניו והבעתו מדושנת העונג חלפה בגווה של אינלה צמרמורת. זה היה האיש אותו ייעדה לה אמה? רק המחשבה על מגע ידיו עוררה בה בחילה והרגשה של חוסר ניקיון.
אך היא העלימה את מחשבותיה אלה מאחורי חיוך מקסים ועזרה לאמה להושיב את האורחים היקרים ליד השולחן ולהגיש להם מכל טוב. אחר התיישבה על קצה כיסא והביטה בהם בחשש, בעוד אמה מנהלת עמם שיחה רצינית. אינלה ניסתה להתרכז בדברים שנאמרו, אך לא יכלה להעניק להם את תשומת הלב הנחוצה והם נשמעו לה כמלמולים חסרי פשר. פעם או פעמיים ראתה את סרין מעיף בה מבטים שוקלים, ופעם אף דודו הזקן הביט בה, והיא הסמיקה עד שורשי שיערותיה.
"סלחי לי, אמא," אמרה פתאום, קופצת ממושבה, "סלחו לי, אדונים נכבדים, אך אני עייפה מאוד ומחר עלי לקום מוקדם." והיא מיהרה אל הסולם המוביל לעליית הגג, שם היה חדרה הקטן, וטיפסה למעלה.
אחרי שסגרה אחריה את דלת הרצפה, אינלה צנחה על ברכיה והליטה פניה בידיה. כתפיה רעדו, אך הדמעות לא באו. היא חשבה על החלום שלה, אותו חלמה שוב ושוב, כמעט כל לילה. החלום בו היתה חופשייה, נודדת ברחבי העולם עם חבורת צעירים כמוה, לבושה בגדי גבר וחוגרת חרב, מחפשת אוצרות ועבודה מזדמנת. אילו רק היו אלה חייה… מה לא היתה נותנת כדי למצוא אתה עצמה חיה את החלום הזה…
היא נשכבה על מיטתה בלי לפשוט את בגדיה, חיבקה אליה את השמיכה, ועצמה את עיניה.
כשהתעוררה, היה הבית שקט. חרש, אינלה זחלה אל דלת הרצפה ופתחה אותה כדי סדק. הבית היה שקט וחשוך. האורחים הלכו. אינלה פתחה את דלת הרצפה, וירדה בסולם אל המטבח. הוילון שהפריד את מיטת אמה משאר הבית היה סגור. אינלה הציצה לעבר הדלת. צורך מוזר ובלתי מוסבר אחז בה, לצאת החוצה, אל האוויר הצח. היא פתחה את הדלת בשקט והחליקה החוצה, אל הלילה הבהיר ועטור הכוכבים. הדלת נסגרה מאחוריה ללא קול.
אינלה עשתה את דרכה אל באר הכפר, שם עמד אוהלו הקטן של סוחר החלומות, ועצרה לפניו. היא הרימה פניה אל השמיים ונתנה ליופיים של הכוכבים לשטוף אותה. רוח רכה ליטפה את לחייה והעיפה קווצת שיער פרומה. אינלה נזכרה בצמתה המעצבנת, ובתנועה חדה פרמה אותה ופיזרה את שיערה חופשי אל הרוח.
"כנסי, ילדתי, אינני ישן." נשמע קול מתוך האוהל. מופתעת, אינלה התכופפה והסיטה את יריעת הפתח. הסוחר ישב בפנים, שלוב רגליים לפני מנורת רוח קטנה ובחיקו ערמת גולות זכוכית נוצצות.
"כנסי, כנסי נא," הזמין אותה בתנועת יד רחבה. "אני רק עובר פה על אוסף חלומותיי. בואי, שבי."
אינלה נכנסה לתוך האוהל, כפופה, והתיישבה על כרית מול הסוחר. תחושת האי נוחות הראשונית שלה פגה עד מהרה, לנוכח חיוכו הנעים והאווירה המרגיעה בתוך האוהל.
"כל אלה הם באמת חלומות?" שאלה בפליאה, מצביעה על הגולות שהסוחר החזיק בידיו.
"אכן," השיב, מושיט לה אחת להתבונן בה, "כל גולה כזו מכילה בתוכה חלום שקניתי."
"ואיך משתמשים בהם?" אינלה הפכה את הגולה בידיה כה וכה, מצפה לראות בתוכה מראות מופלאים מחלומותיו של מישהו אחר, אך כל שראתה היה השתקפות אור הנורה בניצוצות מלאי מסתורין.
"מעטים הם הקונים ממני חלומות," אמר הסוחר. "אנשים אינם מאמינים שחלומותיהם של אנשים אחרים יסבו להם יותר אושר מחלומותיהם הם. אך אופן השימוש פשוט עד מאוד: שימי גולת חלום כזו מתחת לכרית שלך בלכתך לישון, ומובטח לך שהחלום יהיה שלך."
אינלה השיבה לו את הגולה שהחזיקה, ונשענה לאחור, חובקת את ברכיה אל חזה.
"כמה תשלם לי תמורת חלומי?" שאלה.
"מטבע כסף אחד," אמר הסוחר. "הרי לך." והוא הושיט לה גולה שנראתה שונה מכל השאר. בעוד הגולות האחרות נצצו באור יקרות, היתה זו עמומה וחסרת חיים. אנלה אחזה בה בין כפות ידיה, הזכוכית קרה על עורה, והביטה בו.
"ספרי לי על חלומך. עצמי עינייך וראי אותו בעיני רוחך," אמר הסוחר.
אינלה עשתה כדבריו. היא עצמה את עיניה, ובקלות ראתה את עצמה דוהרת על גב סוס מהיר, חרבה בידה, בעקבות חבריה. סביבה היתה הערבה הפתוחה, כשבאופק יער מאפיל, ומעליהם שמיים כחולים ושמש זורחת, חמה ובהירה. היא ראתה את עצמה מתגנבת חרש, פגיון בידה האחד ולפיד בידה האחרת, מובילה את הדרך לתוך מאורת דרקון חשוכה ומסוכנת, בעקבות האוצר הרב המוסתר שם. היא ראתה את עצמה, חבוקה בזרועותיו של אהובה הנאה, יושבת ליד המדורה לאור הכוכבים ומאזינה לשירת חבריה…
אינלה פקחה עיניה ונוכחה, לתדהמתה, כי נרדמה ביושבה באוהלו של הסוחר. היא מהרה להתמתח ומיצמצה, מביטה בו בהפתעה.
"חלום יפה הוא זה," אמר הסוחר.הוא נטל ממנה את הגולה ובמקומה שם בכפה מטבע כסף נוצצת. "וגם מעניין. מאוד מעניין. אך פעם אחת, עד כה, נתקלתי בחלום אשר איננו אלא תבנית חייו של אדם אחר. מעניין מאוד, אכן."
"תבנית חייו של אדם אחר?" הופתעה אינלה.
"הכרתי במסעותיי נערה אחת," אמר הסוחר, מהורהר ועיניו רחוקות. "אשר נדדה, עם שלושת חבריה, ברחבי הארץ. הם שימשו כחבורת שכירי חרב, אבטחו מעבר שיירות קטנות וחיפשו להם הרפתקאות להעביר את זמנם. נשמע לך מוכר?"
אינלה הנהנה, מחייכת בעל כורחה. "מה לא הייתי נותנת להתחלף עם נערה זו," אמרה כמעט בלחש.
"התרצי לשמוע את חלומה של נערה זו, כפי שמכרה לי אותו?" שאל הסוחר, מחייך.
אינלה הנהנה שוב.
"נערה זו חלמה להשתקע," אמר הסוחר ועיניו צוחקות. "חלומה היה להינשא לאדם חזק ועשיר שישים קץ לנדודיה, שיבנה לה בית גדול ויפנק אותה, ויחדיו הם יגדלו משפחה גדולה. היא ראתה חלום זה פעמים כה רבות עד שיכלה למנות בפני את שמות ילדיה ונכסי בעלה."
"היא טיפשה, אם כן," אמרה אינלה חרש. "אין גורל רע מזה בעיני, וגורל זה מצפה לי כעת."
"האם התכוונת למה שאמרת?" שאל הסוחר, רציני כעת ומביט בעיניה, "שתתני הכל בכדי להתחלף עם נערה זו?"
אינלה הביטה בו. "וגם אם התכוונתי, כיצד תוכל לעזור לי?" שאלה ומשכה בכתפיה. "אמי כבר סגרה, מן הסתם, את העסקה עם בעלי לעתיד ולא הותירה בפני הרבה ברירות."
"כפי שאמרתי, אך פעם אחת נתקלתי במצב בו חלומו של אדם אחד היה חייו של אדם אחר," אמר הסוחר. "ואילו כאן, נכון הדבר לגבי שני אנשים. אם תאמיני, בכל לבך, יכולה את להתחלף עם אותה נערה וכך שתיהן יהיו מאושרות."
אינלה חשבה לרגע. לעזוב את בית אימה, להיות חופשייה מעול השידוכים ועבודות הבית. לנדוד. אבל מה כבר יכל לעשות זקן חביב זה בנידון? מה כבר היה בכוחו לעשות כדי לעזור לה? מאום."
"רוצה אני, בכל לבי," אמרה לבסוף.
"השיבי לי את כספי," אמר הסוחר. היא החזירה לו את המטבע. הוא הרים את הגולה שאך עתה מילאה בחלומה, ואחר גולה נוספת, ואחז את שתיהן בידו.
"לכי לישון כעת," אמר. "מחר מחכים לך חיים חדשים."
אינלה העניקה לו חיוך חם, אחר הסתובבה ויצאה שפופה מן האוהל. היא שבה לביתה, טיפסה לעליית הגג ונשכבה, לבושה, על מיטתה. היה זה נחמד לספר על חלומה לאיש, גם אם בסופו של דבר הוא לקח ממנה את המטבע שלה. אינלה לא חשה מרומה, רק עייפה וחוששת מפני יום המחר. אך בסופו של דבר עייפותו התגברה עליה, והיא נרדמה.
*
אינלה התעוררה לקול ציוץ ציפורים ולאור השמש בעיניה. לאט פקחה עיניה והביטה בתמיהה בחופת העץ שמעליה.
"איפה אני?" מלמלה לעצמה, מתרוממת על מרפק אחד ומביטה סביבה. היא שכבה בשק שינה, ולצידה גילתה גבר צעיר. הוא פקח את עיניו והביט בה בחיוך רחב.""בוקר אור ושמש לך, טיריה!" הכריז, ונשק לה על שפתיה. "תהיתי שמא הרפתקאת יום האתמול תגרום לך לישון עד הערב! קומי, האחרים כבר מוכנים לזוז. השיירה לא תחכה לנו."
אינלה הביטה בעצמה. במקום צמתה השחורה היה שיערה קצר ובהיר. עורה היה שזוף מאוד. היא הרגישה שונה, כאילו גופה נהיה פתאום שרירי ורזה יותר. והגבר לצידה – היא ידעה ששמו הוא ריז! – הביט בה באהבה ובחום.
"כן," אינלה-טיריה אמרה בחצי חיוך. "תן לי דקה." ובלבה לחשה תודה לסוחר החלומות, שקיים את הבטחתו למרות הכל.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
כתוב בכלל לא רע (למרות ארבע (!) מופעים של אותה חריקת-גיר-על-לוח הנקראת "כנסי"), אבל הרעיון ממש הרגיז אותי. כלומר, אחרי שמבינים את חלומה של הנערה, ויודעים שיש בכפר סוחר חלומות, הרי ההמשך הוא בלתי נמנע. והעלילה של "לא, זה לא יעבוד. מה פתאום, זה לא יעבוד. עכשיו הפתעה: זה עבד! אני מאושרת!" צפויה מדי. גם אם הן היו מתחלפות בחזרה אחר כך זה היה צפוי מדי.
לצערי, אנו במבוי סתום, אלא אם כן יש לך טוויסט מדהים שיעשה את הסיפור למיוחד. אחרת, ובכן, הכנת בצק-לסיפור-מספר-37 בהצלחה. כל הכבוד, אבל אי אפשר להגיש את זה לאורחים. -
-
