- This topic has 25 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
היתה זו שעת חצות, פנסי רחוב האירו קלושות כל כביש ומדרכה. זוג בודד צעד מחובק וצמוד. קוראים לו אביתר, בחור נאה וגבוה. קוראים לה טלי, בחורה יפיפייה בתפר הדק שבין נערה לאשה. הם מגיעים אל פתח הדירה של אביתר ומתנשקים.
"רוצה לעלות?" הוא לוחש באוזנה "יש לי ספה."
היא מחייכת ומלטפת את צווארו "זה נשמע מפתה אבל רק אם תבטיח שתתנהג יפה."
"כן, בטח, בואי." הוא אומר ומחפש את מפתחות הדלת בכיסו. בפנים חשוך ואביתר נתקל בקיר בעוד הוא תר אחר המתג. הם צוחקים שניהם ומתישבים על הספה המרופטת. זו הפעם הראשונה שטלי נמצאת במקום, היא סוקרת את הסביבה ומתרשמת מדירת הרווקים המוזנחת.
"אתם צריכים פה יד של אשה, כמה תשלם לי כדי לנקות כאן?" היא מצחקקת.
"אני מוכן לשלם לך עבור שרות מסוג אחר." הוא אומר לה ומתכופף. זוג שפתיים לחות מתמזג ויוצר נשיקה רכה. אביתר מחליק את ידו אט אט מגבה של טלי אל ישבה בעוד ידו השניה פורמת את כפתור מכנסיה. טלי הודפת אותו העדינות "דיי, אמרנו בלי שטויות." ודוחפת אותו קלות.
"אבל את רוצה את זה, אני מרגיש אותך," והוא תופס את ידה באלימות ומשכיב את טלי על הספה "תשתחררי, אני חם."
טלי לא מוותרת "אמרתי, לא! אביתר, אני בתולה ואני רוצה להשאר ככה עוד היום." אביתר עוצר לרגע "בתולה? לא אמרת לי קודם."
"זה משנה?" היא שואלת "המין יגיע כשתבוא האהבה. שאלתי אם זה משנה לך?"
אביתר נסוג לרגע "אני לא בטוח."
"רגע, שניה," היא עונה "אתה אוהב אותי? אתה מוכן לחכות?"
"כן," הוא עונה בנחישות " אני אוהב אותך מאוד ואת אותי אז קדימה, את כל כך יפה ואני כל כך רוצה. . . את תראי שתהני." והוא מזנק עליה מחדש.
"דיי, לא!" היא צורחת. מן המסדרון הצר יוצא שותפו לדירה של אביתר, בחור גדול גוף ושעיר, אולג שמו. "מה קורה כאן? אתה לא יכול לזיין בשקט?" הוא
גוער בשותפו הרועש. "היא לא נותנת לי." אביתר מתנצל.
"טוב, אני הולכת" מכריזה טלי " אל תתקשר אלי, ביי."
"רגע, רגע, לאן את הולכת?" נדחף אולג ותופס את זרועה של טלי "רק הכרנו."
"אתם רוצים שאני אצעק?" היא מאיימת.
"תנסי," אומר אולג וחוסם את שפתיה בכף ידו "אבל אני ממליץ על שתיקה."
היא מנסה להתנגד אבל אולג חזק כשור. הוא גורר אותה לחדרו ואביתר עוקב אחריו. "מה אתה עושה?" שואל את אולג שמשליך את טלי על מיטתו המצחינה, בין בקבוק למזרק. "אתה רוצה לראות?" הוא שואל בצחוק ממזרי. טלי מנסה לברוח בכל כוחה, היא צורחת, היא מתנגדת אבל אולג כל כך גדול והיא נחלשת. הנה הוא קורע ממנה את הבגדים שבחרה עבור הפגישה המרגשת, הנה הוא תולש ממנה את התחתונים והנה הוא בתוכה. חודר ומחלל את הדבר אשר שמרה לאהבה.
מהדירה תצא רק בשעות הבוקר שיבוא, מוכתמת בדם ודמעות וחור גדול במקום שבו היה לב.המשפט איטי ובירוקרטי. טלי עולה על דוכן העדים ומשחזרת את החוויה, במילים ובנשמה. אמא ואבא תומכים בה, מלטפים את שערה בלילות ללא שינה. אבל הם לא עוזרים כשהיא רואה בבית המשפט את חיוכו הבטוח של אולג ואת מבטו ההססני של אביתר. עורך הדין שלהם יספר איך היא נכנסה לדירה מרצונה החופשי, איך היא יזמה מגע מיני, איך אביתר תמים וקורבן ואיך אולג מצוי בקשיים. הם לא אשמים בפרשה האומללה, אל תהרסו להם את החיים.
וטלי חושבת על החיים שלה, על מה שנשאר מהם, איך החתולה מתקרבת בחיבה ואיך טלי בועטת בה, איך כל מגע פיזי, מקרי וחולף עם גבר מעלה בה סערה של גועל. היא רק רוצה שהשניים יבואו על עונשם ושהיא תחזור להיות ילדה שמחה.
יום סיום המשפט הגיע. . . אולג נשלח לשנתיים מאסר בפועל ואביתר לעבודות שרות למשך חצי שנה. באותו היום, טלי נשברה לרסיסים של חוסר אמונה.מאותו יום, הימים שהיו רעים הופכים לרעים עוד יותר. טלי מתפרצת על אמא שמביאה לה כוס שוקו וכועסת על אבא שרק רוצה לדבר. במהרה היא מסתגרת בחדר, לא אוכלת, לא שותה, לא רואה חברות ולא מתייחסת. בוהה בתקרה וכותבת מכתבי התאבדות פיקטיבים. חולפים שבועות, הקרע מעמיק ולטלי לא אכפת. איש לא מתקרב אליה והיא דוחה כל גילוי של אהבה.
באחד הלילות היא שומעת את אבא ואמא מתווכחים. אמא רוצה להשאיר את טלי בבית, לנסות לטפל ולהתקדם. אבא חושב שכדאי לשלוח אותה לעיר אחרת, אל הסבתא בדימונה. שם, רחוק, בסביבה אחרת היא אולי תתאושש. הוויכוח עובר לפסים קולנים ומסתיים בטריקת דלתות.כשאבא מבקש ממנה לארוז היא לא בוחרת כלום, לשום חפץ אין יותר ערך. אמא נאלצת ללקט ולבחור בעצמה. במהלך הפרידה אמא בוכה ואבא מנסה לעודד, הם נפרדים בחיבוק קר ונשיקה מאולצת. טלי לא ממש מכירה את סבתא יאגה, היא אפילו לא יודעת אם יאגה הוא שמה האמיתי. אחת לשנה נהגו לבקר את הזקנה, לשתות קצת תה ולהתנצל על כך שהם עוזבים במהירות.
יאגה מובילה אותה לחדר זעיר, עם מיטה קטנה וארון שבור. "פה תשני ילדה." היא מצביעה.
"קוראים לי טלי."
"אני הסבתא שלך ואני אקרא לך איך שאני רוצה" מנסה יאגה להתלוצץ. טלי סוגרת את הדלת מול פרצופה ולא שוכחת לנעול.הימים חולפים באיטיות, טלי יוצאת מחדר עבור ארוחות הבוקר, צהרים וערב ומידי פעם יוצאת לטיולים קצרים בדימונה שטופת השמש. הדיאלוגים בינה לבין סבתא מסתכמים בנימוס מחייב או ברטינות חסרות סבלנות. הסבתא מנסה לעורר את הנכדה, לשוחח, לעניין ולספר סיפורי עבר אבל טלי תמיד מתנצלת ויוצאת. הסבתא מושכת בכתפיה ומנסה שוב, מאוחר יותר, לסחוט חיוך או שיחה אך תמיד נכשלת.
הנחמה היחדה שטלי מוצאת היא בבהיה בחלון חדרה, ממנו ניתן לראות את חתולי הרחוב מתקוטטים ואת גינת השכנים הירוקה. טלי בוהה וחושבת ללא סוף, בימים ובלילות, באור ובחושך.
היתה זו שעת חצות וטלי הביטה ברוח. רישרוש דשא העיר את תשומת ליבה, אחריו נשמע קול התנפצותו של חלון. שתי דמויות אפלות חדרו אל בית השכנים וטלי מתלבטת מה לעשות. בטרם היא מניעה שריר היא רואה כיצד מושלך אחד השודדים מן החלון המנופץ ונוחת על הדשא וכיצד באנחות כאב הוא זוחל אל הרחוב. היא רואה כיצד השודד השני נמלט מן המקום בצרחות אימה והיא רואה את סבתא יאגה יוצאת מן הבית הפרוץ.בבוקר מבקשת טלי מסבתא שתצטרף אליה לארוחת לחם, גבינה וירקות.
"את רוצה לדבר איתי?" שמחה יאגה על ההזדמנות. טלי מהססת, אולי חלמה?
"ראיתי אותך אתמול בלילה."
"ומה בדיוק עשיתי?" סבתא מתעניינת.
"אה. . . נלחמת בפשע?" טלי שואלת בחיוך חלקי. זו הפעם הראשונה שיאגה מבחינה בהבעת שמחה מסוימת פני נכדתה היפה, ליבה מתמלא בחום. אולי המפתח ללב הילדה מצוי בסוד שהסתירה כל השנים?
"את בטוחה שאת רוצה לדעת?" שואלת "תצטרכי לשבת, להקשיב ולא ללכת או לברוח."
"אני מבטיחה," נשבעת טלי "ספרי."וסבתא מספרת איך שוטטה יום אחד בשדות דימונה ומצאה שורש חום ומוכר. הצמח הזכיר לה מתכון ישן שאמה שלה נהגה להכין, מתכון לתה מתקתק.
היא חפרה ושלפה את השורש ועוד באותו היום רקחה את המשקה. בלילה, כשהלכה לישון חלמה חלומות מוזרים. היא דמיינה את עצמה כגנן העיריה שהבטיח לפנות ענפים כרותים מול ביתה אך לא קיים. היא דמיינה אותו מתרומם ממשכבו לצד אישתו, מניע את המשאית ונוסע אל הרחוב, היא דמיינה כיצד הוא אוחז בענפים ומתאמץ כל הלילה. זאת חלמה.
כשבא הבוקר והיא יצאה להשקות את פרחי הגינה היא נדהמה לראות רחוב נקי, ללא ענף, עלה או זרד.
את השורש חיפשה ומצאה שוב אך הלילות חלפו ללא חלומות נוספים עד שהבינה שהמקום שבו עליה לנבור אחריו הוא המקום המקורי בו נמצא הצמח הראשון. בשדה נטוש, ליד הכור."את רוצה לומר לי שאת אוכלת שורש רדיואקטיבי ומקבלת כח לשלוט באנשים?" טלי התקשתה להאמין.
"לא. . . מה פתאום. . ." ביטלה סבתא את הדברים "לא אוכלת, חולטת תה. אני לא נוגסת, אני שותה."
"בהחלט שוטה, הבנתי" מילמלה טלי.
"את חושבת שאני משקרת?" נבחה סבתא.
"לא, אני לא חושבת שאת משקרת, אני סתם לא מאמינה."
"ילדה חצופה" סבתא יאגה זעמה.
"קוראים לי טלי, לא ילדה."
סבתא יאגה קמה ממושבה והבעירה את הגז. "ילדה, טלי, מה זה משנה? תכף אני אראה לך מי משקרת." לאחר דקות הניחה כוס זכוכית מהבילה על השולחן.
טלי עיקמה את פרצופה "סבתא, זה רדיואקטיבי."
"מה יש לך להפסיד? ממילא את רק שוכבת במיטה כל היום."
טלי נזכרה לפתע כמה החיים חשובים לה והיא לגמה את תכולת הכוס. "מה אני אגיד לך? מתוק מידי."
"כן, כן" אמרה סבתא " רוצה לטוס בשמי הארץ?" שאלה.
"מה?" שאלה טלי בחזרה.
סבתא יאגה אחזה בראשה של נכדתה בשתי ידיה. "תעצמי את העינים, תני לי להראות לך." טלי החליטה שהזקנה משוגעת אבל עצמה את עיניה בכל זאת.. . . האם הייתם פעם ציפור ? האם רחפתם מעל לשדות ואגמים וצפיתם בעולם מלמעלה ? רק אתם והכנפיים באוויר שחקים צלול, נכנסים אל תוך ענן ומנופפים בנוצות. להרגיש חופשי וקל, להיות העולם. . .
טלי ויאגה, בניגוד אליכם, כן הרגישו. הן היו ציפור.
טלי פקחה את עיניה וראתה את יאגה המאושרת. "ברוך הבא ילדה, מהיום הכל שונה."טלי ויאגה בילו את הימים בלימוד והנאה. טלי ריחפה בראשים של זרים וקרובים, חברות ילדות ופוליטיקאים בכירים, היא הציצה לאמת בפרצופה. יאגה לימדה אתו איך נכנסים ויוצאים והמעניין מכל. . . איך לשלוט. איך לגרום לאדם להפוך לבובה צייתנית. . . וטלי למדה להיות מלכת החוטים.
כשבטחה בסבתא, והחלה אולי לאהוב אותה, סיפרה לה על האונס ועל ההשפלה בבית המשפט. סבתא ראתה כיצד ברגע שעלה הנושא קדרו פני הילדה והתקמטו מחלחלה. "את רוצה לנקום?" שאלה את נכדתה בפשטות.
"את רצינית?"
"כמובן, זה לא כח קדוש שניתן במעמד הר סיני. אפשר לעשות איתו מה שרוצים."
טלי נזכרה בפרצופים השמחים של אביתר ואולג, בגזר הדין שהציף אותם בסיפוק ובריקנות ששכנה בלבה שלה. מאז אותו היום לא חשבה על שום גבר שלא כאויב, אפילו לא על אבא. היא ידעה שלא כך אמור להיות, היא ידעה שהיא יכולה לקום מחדש, לאהוב שוב ולגעת. אולי כך תוכל. . .
"תראי לי סבתא. אני רוצה נקמה, רוצה אותה מאוד."כשאביתר פגש את ורד היא חייכה אליו והוא חייך אליה. ורד הוקסמה מהבחור השנון והסכימה לרשום את מספר הטלפון שלה על כף ידו. הם יצאו לסרט, אחר כך לבית קפה, דיברו שעות ונהנו מעצמם עד מאוד.
כשהזמין אותה אל הדירה, היא הסכימה, כשהפשיט אותה, לא סרבה. הם בילו את הלילה כגוף מזיע אחד."אתה אוהב אותי? שמע אביתר שאלה.
"בטח שכן." ענה ורק אז שם לב שורד עדיין ישנה.
"כמה אתה אוהב אותי?" שמע אביתר שוב, גרד את ראשו והסתכל סביב.
"תענה לי, מאנייק, כמה אתה אוהב אותי?"
"טלי?" שאל בתמהון.
"קום, עבד" היא ציוותה. הוא רצה לצעוק לורד אך פיו נותר נעול. שלא מרצונו הוא התרומם וצעד אל המטבח. היא שלטה בגופו כליל, מהזזת גבות ועד גפיים.
"רוצה לשתות משהו?" שאלה טלי וניפצה בקבוק וודקה על פניו.
"או אולי אתה רוצה לעסוק בפיתוח גוף?" אביתר לא האמין ולא ידע אם זו מציאות או סיוט בלהות מוחשי, טרור ואימה אפפו אותו, הוא חש כחיה במלכודת ואפילו לכרסם את דרכו לא יכל.
"הנה מספריים," צהלה טלי "רוצה לנחש מה נעשה איתם?"
אם היה יכול לצעוק, היה הרחוב כולו מתעורר בבהלה. במו ידיו הוא אחז במספריים וכיוון אותם אל תחתית גופו הערום. שני הלהבים משני צידי האיבר.
הוא ניסה להלחם אבל היו אלו ידיו שלו שהפעילו את הלחץ, מהר וחזק.
רק אז הרפתה טלי.
ורד התעוררה לקול זעקות הכאב, התעטפה בסדין ורצה לסלון. אביתר נאנח מכאבים והתפתל, איבר מינו שכב, מופרד ממנו, בתוך שלולית דם.
שוב הידקה טלי את השליטה ואביתר חש עצמו קם אל עבר הדלת. הוא שמע את תגובתה ההיסטרית של ורד אך טלי פקדה עליו להמשיך והוא יצא אל הרחוב.
קבוצה של ילדים נעצרה מולו, מעולם לא ראו מפלצת שכזו, והם נמלטו באימה.
הוא חצה כבישים, בין משאיות לצמתים. כך הצעידה אותו והוא לא ראה ולא שמע דבר. . .
כאשר שיחררה את אחיזתה הוא יכל להביט סביב. הוא עמד במרכזו של קניון הומה, שני שוטרים כיוונו עליו את נשקם וקהל אדיר של צופים הקיף אותו, בוהה בגבר הנכה והערום שעומד בתוך המזרקה.
"עכשיו אנחנו שווים." לחשה לו טלי ועזבה את גופו.פקחה את עיניה ומולה ישבה סבתא יאגה. "טלי, את בטוחה שזה היה מוצדק?"
"כל דבר מוצדק, הוא הרס אותי, עכשיו היה תורו. עין תחת עין, סבתא. רק
לקחתי ממנו את מה שהוא גנב ממני, את החיים. עכשיו לשני. . . "
סבתא דיברה ברכות "את בטוחה טלי? הניסיון שלי אומר שכשאת הופכת להיות אובססיבית לגבי האויב את הופכת לאויב בעצמך. אל תבעירי אש על קרח דק. היתה לך הזדמנות נדירה וניצלת אותה, תדעי להפסיק בזמן, למרות האשמה שלהם את צריכה להיות אחראית."
"דיי סבתא, הנקמה מתוקה. תני לי רק עוד קצת כוח."
"אני מקווה שאת יודעת מה את עושה, אני חושבת שקצת הגזמת בפעם הקודמת.
אולי קצת יותר עדינות?"
"רק אותו סבתא. תני לי להיות אכזרית עוד פעם אחת ואז נשתמש בכוח לדברים חיובים. אני אוהבת אותך סבתא, נתת לי המון. בואי נסיים את זה ואחר כך נציל
את העולם ביחד." והיא נשקה לסבתא במצחה. הן הביטו זו בזו וידעו כי נוצר בינהן קשר נפש.
"טוב טלי" נכנעה יאגה "קדימה, אני איתך."אולג ישב בתאו ושיחק שח עם אמנון, שותפו מאחורי הסורגים. החיים בכלא היו קשים ומלוכלכים אבל אולג ניסה לנצל את השמחות הקטנות שעוד נותרו לו. אמנון לא היה מבריק במיוחד אבל הוא ידע קצת שח ושש בש ומבחינתו של אולג זה הספיק. השיגרה הוציאה אותו מדעתו והוא נאלץ להתפשר עם אופיו של שותפו. "שח מט בפעם השלושים. אמנון, זה אותו מהלך כבר עשר פעמים.אולי תלמד סוף סוף?" והוא היכה את אמנון בכתפו.
"נו, אולג, עוד פעם. אני יכול לנצח."
"גם אם אני אשחק בלי האונה הימנית אני אנצח, אדיוט. תסדר את הכלים." אמר ,נשכב על מיטתו ועצם את עיניו. הוא חש בנוכחות מתגנבת ומישהו שהה בראשו.
"זאת אני, בן זונה, באתי לשלם לך." ידו של אולג נסגרה על צווארו שלו.
"מה קורה?" שאל אמנון. "תשתוק רגע" צעק לו אולג. טלי הזיזה את גופו של האנס אל הקיר והטיחה את ראשו בבטון. פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית, כתמים אדומים נראו על הקיר, פעם רביעית. . .כלום לא קרה. פקודותיה של טלי נבלמו.
"את שלי עכשיו," אמר לה אולג "מה חשבת, שרק את יודעת את הסוד? אמא שלי באוקרינה לימדה אותי את כל מה שאני צריך לדעת." התפקידים התהפכו, טלי נלכדה בראשו של אולג ולא יכלה להמלט.
"אני אאנוס אותך כל יום," הוא לוחש לה "את תבלי איתי במקלחת, בלילה, כשאני משתין וכשאני מאונן. את שלי לנצח.""ס ב ת א!" זעקה טלי בכל כוחה.
"אני כאן. ביחד נביס אותו," הדהד קולה של יאגה "תתאחדי איתי ונשרוף לו את הנשמה והמוח."
"אמנון" אמר אולג.
"מה קרה לך?" שאל אמנון המודאג.
"תחזיק לי את היד, אני צריך אותך." בהססנות הרים אמנון את ידו ואולג אחז בה באלימות מהירה.
יאגה וטלי מול אולג ואמנון. רוחות זקנות, חכמות, צעירות ופזיזות מול רוחות ערמומיות וחזקות, טיפשות וחסרות מושג.
הארבעה נאבקו בשדה הקרב שהוא השכל והנחישות, עד לאובדן הכרה כולל. אבק המוחות התפזר ושני הצדדים קרסו והתעלפו.אמנון התעורר, הוא חש מוזר. בקושי רב התרומם ורק אז הבחין שהוא לבוש בשמלה. "קח מראה" אמרה לו בחורה יפה והושיטה לו זכוכית שבורה.
"אני אשה זקנה!" הזדעק אמנון.
"ואני אשה צעירה. מה זה משנה לך? העיקר שאתה מחוץ לכלא."
"אולג? זה אתה? מה עשית לי? " נבהל אמנון והחל למשש את עצמו.
"אני כבר לא צריך להקשיב לך. תודה על העזרה ולהתראות." אמר אולג והשאיר את אמנון המום בבית זר.
זו לא היתה הפעם הראשונה של אולג, כבר שנים הוא נע מגוף לגוף. הפריצה של
טלי לראשו העניקה לו את הפתח והמפתח שחיפש, את האנרגיה הנדרשת. כעת הוא אשה, כעת הוא חופשי.
הוא עומד בכביש הראשי ומחכה לטרמפ, עם גוף שכזה יעצרו לו מייד. הוא מתחיל לצחוק, האירוניה של החיים משעשעת אותו.מן השמיים הן מגיעות, זוג נשרי מדבר, צונחות ומיירטות. אולג מנסה לברוח אבל הוא מחליק על אבן חלקלקה ונופל. שתי הציפורים מסתערות עליו ומנקרות את עורו ועיניו בצווחות זעם. הוא פולט קריאה קלושה לעזרה אבל זוג הטלפיים והמקור מנקב את גופה של טלי עד לסחיטת טיפות החיים האחרונות שבו.
ההלוויה שקטה ועצובה. בני המחזור של טלי, חברים, חברות,מורים ובני משפחה. כולם באו לנחם את ההורים האומללים. תאונה מחרידה גזלה מהם את בתם היפה, את בתם האהובה שהגורל התאכזר אליה. הזיכרונות קשים מנשוא והדמעות זורמות כדם.
סבתא יאגה יושבת על קברבצד, מרוחקת מכולם. המשפחה מניחה שרגשות אשם
משבשים את דעתה אבל אמנון יודע אחרת. כלוא בגוף קמל.זוג נשרים מביט מטה מעץ גבוה. אחד מהם מדלג על ענף, פורש את כנפיו ומתעופף מעלה. השני מתעכב מעט יותר אך בסופו של דבר מזנק לשמיים גם הוא. שניהם נעלמים באופק, מול השקיעה.
. . .האם הייתם פעם ציפור ? האם ריחפתם מעל לים שוצף, אתם ונשימת השמיים הטהורים ? חשתם קלים, צפים, מנותקים וחופשיים? האם ידעתם מהו אושר ?. . .
-
סיפור מוזר על טלפטיה.
פיתוח הדמויות טוב. לא זיהיתי שגיאות קשות באיות או סגנון, מלבד מספר רווחים שנעלמו.
שאלה- אם המוח של אמנון ואולג נכנס לגוף של טלי ויאגה, והמוח של טלי ויאגה נכנס לתוך גוף של נשר (בעייה- אין מספיק מוח לנשר בשביל להכיל מוח של אדם), האם המוח של הנשרים נמצא עכשיו בתוך הכלא? או שמא טלי ויאגה עכשיו בכלא, והן רק יצאו זמנית לתוך הנשרים?
-
-
דווקא הכור והשורשים חיוניים, בתור הסבר למצב שלהם- המצב של אולג, שמפיע פתאום בלי הסבר "למה" הוא יותר בעייתי.
ז"א, ניתן לא להסביר איך הם קיבלו את הכוחות, או להסביר ע"י כך שבגנטיקה טלי קיבלה את היכולת מסבתא (תכונות גנטיות מדלגות על דור), וסבתא רק לימדה אותה להפעיל אותם, אבל דווקא ההסבר הפשוט והניתן לסיספונד של שורש רדיואקטיבי מוסיף את המד"ב לעניין הפנטסטי של כוחות פסי.
ואין לי בעייה לסספנד את השורש- נגיד שהרדיואקטיביות קיצרה כמה מסלולים במוח והפעילה כוחות פסי- אבל יותר קשה לי לסספנד שקרינה רדיואקטיבית כן יוצאת ממפעל הטקסטיל, ועוד לאיזור שבו ניתן לטייל חופשי (ולא למשל לרמת חובב)
-
כשקראתי את הסיפור חשבתי על equal rights של טרי פרצ'ט, שם יש רעיון דומה של השתלטות אדם על חיה.
אני לא חושבת שהמוח הוא שעבר בין הרביעיה אלא הנפש.
בסיפור של פרצ'ט לדוגמא, המכשפה והילדה מבצעות כישוף ונכנסות לטראנס, ואז מתבצעת טלפורטציה של הנפש שלהן, אל תוך בעל החיים שהן רוצות. כמובן שאצל פרצ'ט, מכשפה שמשתלטת על חיה, מאבדת מעט מעצמה ואם היא לא נזהרת היא עלולה לאבד את עצמה לחלוטין.
זה אולי יכול לתת מענה לשאלה שלך.
ואני מצטערת אם זה נראה כאילו אמרתי שהכותב העתיק מפרצ'ט – אז לא! זו לא היתה כוונתי. רק אמרתי שהרעיון דומה, ולמרות הדמיון הבסיסי, הכותב פיתח את הרעיון בצורה יותר רחבה ואישית ובחר בו למרכז סיפורו, בעוד שאצל פרצ'ט זוהי רק דרך להראות כוחה של מכשפה.האמת, סיפור טוב.
כתוב רציף ומתמודד עם הבעיות הפנימיות בצורה יפה.
עצם העובדה שמה שחשבתי בהתחלה ובאמצע, שונה לחלוטין ממה שחשבתי בסוף מצביעה על טיבו של הסיפור.
כל הכבוד! -
-
-
-
-
כמו בכל סיפוריו של טוקיו(שאותם הוא משריץ בקצב מטורף ממש), גם כאן יש רעיון מוצלח ואני אפילו שמח לדווח שנעשתה כאן הגהה רצינית מהרגיל. (כנראה שתלונותי החוזרות ונשנות בכל זאת עוזרות)
הסיפור טוב, עם כי אינני יכול שלא להתחרט על שקראתיו. נקמתה של טלי באביתר תהיה ללא ספק עילה לאיבוד מספר לא מבוטל של שעות שינה הלילה. נו טוף.
הדבר היחיד שמציק כאן הוא הסוף הלא ממוקד יחסית.
יש הרגשה כאילו הסיפור מתקדם בקצב מסויים במשך שלושת רבעיו הראשונים, ולאחר מכן מתחיל בדהירה מטורפת שמטרתה היחידה היא לסיים את הסיפור כמה שיותר מהר. כמובן שהפרטים הולכים לאיבוד תוך כדי.לסיכום, ניתן לומר שיש שיפור גדול מסיפור לסיפור.
בקצב הזה הוא עוד יקבור את כולנו.
ספרותית כמובן. -
-
-
-
כשנוצר קשר בין הדמויות ישנו גשר מוחות. אולג לא יכול לקפץ לשום מקום כי אין לו מקור כוח.
אבל כשטלי פולשת הוא יכול לעבור אל הצד השני, טלי ויאגה לעומת זאת נהנות ממקור כוח חלקי אך קיים, הן שתו את התה ונשארה להן מעט עוצמה על מנת ליצור גשר חדש ולעבור לנשרים. בתא הכלא יש עכשיו שני אסירים עם שכל של ציפור.השארתי את הנושא פתוח כי זה ההסבר שלי, זה לא אומר שזה ההסבר הנכון. אני מסרב להתחייב.
-
-
יסלחו לי המעריצים, אבל אני לא סובלת את הסיפור. הוא מוצף בכל כך הרבה דאוס-אקס-מכינה, פיתולים בלתי אפשריים ולא הגיוניים שלא מוסברים בשום צורה שהיא ודברים שנכתבו רק כדי לכתוב משהו, שזה בלתי נסבל.
הרעיון הופיע כבר בכל כך הרבה סיפור יותר טובים, שהוא כבר לעוס לחלוטין.
הדרך שבה הכותב מתאמץ להעביר את הרעיון בלתי מוצלחת בעליל.
קשה לסיספונד, עוד יותר קשה לקריאה.
טוקיו, הדבר הכי חיובי שיש לי לומר הוא שההגהה שלך השתפרה בעליל. וגם הניסוח, אני חייבת להודות. כל השאר טעון שיפור… -
-
אי אפשר לספק את כולם כל הזמן. מדהים לראות איך אנשים בפרום נחלקים לשני צדדים ברורים, אוהבים או שונאים, מעריצים או מטיפים. טעם ספרותי הוא סובייקטיבי לחלוטין ואני לא מחדש לאף שום דבר.
אין לי שום בעיה עם הביקורת של נימי פרט לפרט אחד קטן ואני מציג ציטוט "דברים שנכתבו רק כדי לכתוב משהו". מה זאת אומרת? אם הייתי כותב רק כדי לכתוב משהו הייתי כותב למקום אחר. אני לא מקבל שלוש סנט למילה, אני כותב מה שאני חושב שצריך לכתוב, לפי מה שהדמויות דורשות ממני ולא לפי קילו.
אני גם משתדל לא לכתוב על נושאים משומשים, אם אני לא יכול לחדש כלום אז אין לי מה לכתוב. הבעייה היא שכל הדברים כבר נכתבו, המקוריות לא ממש קיימת. מה שכן קיים זו שכחה, התעלמות או בורות בנוגע למה שנוצר פעם. לא התכוונתי לדרוך על טרטוריה של אנשים אחרים, אם הייתי יודע שהנושא לעוס לא הייתי מתקרב אליו גם עם מקל. -
-
קשה לי לראות בסיפור את המקורות לביקורת שלך. חוץ מזה, היה לסיפור רעיון? חשבתי שזה סתם סיפור עלילתי נחמד. מאבק בין הטובים לרעים תוך שימוש בכוחות על? זו פחות או יותר התמה של המון סרטים, ספרים וסיפורים. למשל האקס-מן, הרובוטריקים, אבירי האור הקסום. כמובן שהדבר נעשה בעבר אבל יש לשפוט לפי איכות הביצוע.
אני, בכל אופן, חושב שהסיפור חביב למדי.
-
-
כתוב טוב יותר משאר הדברים שלך; מעניין מספיק על מנת להמשיך לקרוא. יש משהו שם שאהבתי, אבל אני לא יכול לשים עליו אצבע.
מצד שני: תיאור האונס ותיאור הנקמה פשוט עשו לי רע בבטן, ועצם העובדה שאני בוחר להשתמש בביטוי רע בבטן אומרת כמה זה חשוב. רע בבטן זה חיובי אם זה נחוץ לסיפור, אולם בשביל מה שיש כאן זו פשוט התעללות. וזה מביא אותי לבעיה השניה שלי, והיא – מה יש כאן. יש כאן פרק של פאואר ריינג'רס.
^
כוח על ראשון! אוי לא! לאויב גם יש! משלבים כוחות! אוי לא! האויב גם שילב! (בום טראח הרבה עשן) הא! הראינו לו! גו גו יאגה & טלי!
^
זו הגזמה, כמובן. אולם אחד הדברים שהפריעו לי ביותר בעת הקריאה היה האלמנט המלחמתי הזה – לתשומת ליבך.לסיכום – הסיפור טוב, אולם יכול להיות טוב יותר. והוא עושה רע בבטן.
-
-
דווקא מספר שלוש הוא הטוב מכולם, לפי דעתי המאוד משוחדת. מספר חמש הוא לא רע בכלל, לפי דעתי טוב יותר מהפרק הרביעי. מציג המון גיוון, עלילה סבירה וסיכום עבור הסדרה כולה.
http://davestavern.iwarp.com/qg5.html
מכיל יותר מידע. -
-
ביקורת חיובית לסיפתח:
השילוב של פרשת אונס ומד"ב מיסטי הוא שילוב מעניין, בעל פוטנציאל.
הסיפור מפתיע ולא צפוי.
ביקורת שלילית (והיא העיקר):
שני ה'חלקים' של הסיפור לא מתחברים זה לזה. פרשת האונס נראית תלושה מהמציאות, ואין בה שום רמז לכך שאולג יודע לשלוט באנשים (אם הוא ידע, למה הוא לא שלט בטלי? או בבית המשפט? ) .
החלק הראשון כתוב לא רע אבל חסר רגישות ואמפתיה אנושית כלשהי. בהרבה מקומות אתה 'מספר' במקום 'להראות', ולא מכניס אותנו לעולם הרגשי של טלי. כך, גורלה פשוט לא מעניין אותנו. מי שמעניין זה דווקא אביתר המסכן, שבהתחלה יש איזו הזדהות אתו.
החלק השני – כפי שכבר נכתב כאן – הוא ממש משחק מחשב של כוחות מול כוחות, בלי חוכמה יתרה, ועם דאוס-אקס-מכינה שגורם לטוויסט ב'מועדון קרב' להיראות כליל ההיגיון. וזה גם ארוך, ארוך, ארוך ומלא דברים לא רלבנטיים.
סורי. בסיפור על 'דמעות ונקמה' צריך להיות הרבה יותר רגש והרבה פחות hack & slash, גם אם זה מד"ב.סיכום:
אני בעיקרון אוהב את הכיוונים שהמוח שלך הולך אליהם. אבל חבל שאין בזה טיפת רגש, שבמקומות האלה – היא הדבר הקריטי.
-
