- This topic has 46 תגובות, 12 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 2 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
'תולעת הספרים' ישב בספריית האוניברסיטה ובהה בספר שלפניו.
לאחר שסיים את ה-ב.א. בתולדות אירופה של ימי הביניים, היתה זו השנה השלישית שעבד על עבודת ה-מ.א. שלו בלי שיצליח לסיים אותה, או אפילו לחבר תקציר סכמטי מתקבל על הדעת. אביו היה עורך דין מפורסם, אמו מנהלת מחלקה במרכז רפואי גדול, כך שלא היתה לו בעיה לבלות את ימיו באוניברסיטה מבלי להזדקק להתפרנס למחייתו.נושא ה-מ.א. שבחר לו היה "כלכלת הקתדרלות הגותיות במרכז אירופה", והספר שלפניו נקרא בשם "יחסי החקלאים, הסוחרים ובעלי המלאכה שמסביב לקתדרלה של קלן". 'תולעת הספרים' בהה בטקסט שלפניו בלי לקלוט מלה; משהו נקטע במוחו ולפתע נעלמה ממנו משמעות כל הדברים הכתובים – האותיות, הסמלים, הדיאגרמות והציורים שמילאו את שש השנים האחרונות של חייו. כל מה שנותר היה ריח הנייר על השולחן, שגבר והשתלט על מוחו, ומסיבה כלשהי העלה רוק בפיו, כאילו היה משהו מעורר תיאבון בניחוח העבש.
"הי, 'תולעת ספרים'," קראה אליו סטודנטית אחת, "למה שלא תבוא הערב למועדון – נשתה, נרקוד קצת, נעשה חיים – אולי נמצא איזה כדור לבנבן לשמח את הנשמה?"
"הי, 'תולעת ספרים', קרא אליו סטודנט אחד, "למה שלא נלך לחפש איזו בחורה – אתה יודע – אולי תמצא חן בעיני מישהי…"'תולעת הספרים' לא ענה, בקושי שמע את דבריהם. מוחו הלך והתערפל, העולם מסביבו הלך והתפוגג, עד שלבסוף דבר לא נותר מלבד השולחן, והניירות העבשים הפזורים עליו.
"אבל איפה הוא?" שאלה הסטודנטית את הסטודנט, "לאן הוא נעלם פתאום, ה'תולעת ספרים'? רק עכשיו ראיתי אותו יושב פה!"
"עזבי, הוא בטח הלך לשירותים. בואי, נשתה קפה, נאכל משהו."
"אבל תראה מה יש פה, על הספר – בדיוק בכניסה לקתדרלה הזאת – אוך, פויה! תולעת כסף, או איך קוראים לזה?"
"זנבזיף, זה הכול, silverfish באנגלית," השיב הסטודנט לזואולוגיה; "הוא לא מזיק, רק נמשך לניירות ישנים ולאבק…" טרח! הסטודנט הצליף בכתב העת שבידו, וה'תולעת נמחצה תחתיו.
"בררר, מגעיל," הצטמררה הסטודנטית. "בוא, נצא מהמקום המחניק הזה…" -
למה את יורקת לבאר ממנה את שותה? אילולא לא היו 'תולעי ספרים', לא היית מרוויחה כלום. והפנטזיה פה היא שההורים שלו מרשים לבזבז את זמנו בלימודים ולא בעבודה; האוניברסיטה עולה כיום עשרת אלפים לשנה, פחות או יותר, ואף אדם לא אוהב להוריק את כספו על שטויות.
למעשה, זה בקושי פנטסיה ומוסר ההשגל פה לא מוצא חן בעיניי- 'אל תקרא יותר ספרים אלא אם אתה רוצה לגמור מעוך בתוך ספר'.
ואם את רוצה להוציא על מישהו את התסכולים שלך, תעשי את זה על מישהו אחר. -
-
-
-
-
-
-
-
שתקחי יותר ברצינות את הסיפורים שאת מפרסמת כאן. אני מקווה שברור לך שפרט לעובדה שהסיפור כתוב טוב, הוא נראה בדיוק כמו סיפור של תלמיד בית ספר יסודי שמנסה לכתוב סיפור "מפתיע" בפעם הראשונה בחייו. אין ממש עלילה, אין פואנטה, אין הגיון, וגם הפיכתו של אותו אדם לזנבזיף לא משרתת שום דבר (לא נותנת לנו, נגיד, תובנה כלשהי לגבי תחושותיו של הזנבזיף) וגם אין לה כל משמעות או סיבתיות.
בקיצור, זה לא מד"ב וזה גם לא טוב. you can do better. -
-
אם לא הבנת, אתה כנראה לא מבין הרבה בספרות. לי לעומת זאת יש תואר. וגם אין לך חוש הומור, לכן לא הצלחת להבין את סיפורי, למרות שהוא אינו בדיחה אלא סיפור רציני, ולכן הוא לא דורש הפעלת חוש הומור. יש לי תואר בספרות. יתר על כן, בבורותך, שהיא כה אופיינית לישראלים, ובמיוחד לצעירים שבהם (עקב אהבתך למד"ב אנחש שאתה כבן י"ב שנים), אינך מכיר את משמעותו המיסטית העמוקה של הזנבזיף במיתולוגיה השומרית. ויפה העירה על כך האגיפטולוגית הידועה פרופ' מרציאנו-שרומפינסקי בספרה 'מה יגידו השכנים: מד"ב, סמים ופורנוגרפיה בשירת שומר ואכד', פרק כ"ח, פסקה ל"ב. אבל אני, כמורה, אינני מפסידה (או 'מפספסת' כמאמר הילדים) אף הזדמנות לחנך את הדור הצעיר.
אה.
וגם יש לי תואר בספרות.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
ואני אומרת "לצערי", כי התרשמתי שטלה בר יכולה לכתוב דברים הרבה יותר מוצלחים מזה.
כפי שציינתי כבר, הסיפור נראה כמו סיפור ההפתעה הראשון שתלמיד יסודי מנסה לכתוב. אין בו כלום. שום הזדהות עם נקודת מבטו של החרק, שום הסבר לגבי למה זה קרה, שום נקודת מבט אירונית או צינית או כלשהי על המתרחש ועל העולם בכללותו – סתם אדם שהפך לחרק בלי שום סיבה ושום הצדקה, וכמובן – בלי שום משמעות.
הבעייה שלי עם הסיפור הזה היא פשוטה – הסיפור הזה פשוט לא אומר כלום. ישב אדם, הפך לחרק, אויה. ו…? -
-
-
-
לידיעתך, תולעת ספרים הוא לא מי שמשקיע את זמנו בקריאת ספרים – גם אני כזאת, ולולא הייתי כזאת לא הייתי היום כותבת ספרים. הכוונה כאן הוא למי שלא עושה שום דבר אחר, רק מפני שלהורים שלו יש כסף לאפשר לו לא לעשות שום דבר אחר. למעשה, האיש הפך לתולעת אמתית מפני שהיה עצלן ולא העז לצאת לחיים – כלומר לצאת מתוך הספרים ולהגשים את מה שכתוב בהם. אני מצטערת שלא הבנת, ואני לא רואה מה הקשר לכמה עולה ללמוד באוניברסיטה. אני לא חושב שהיה למישהו קושי יותר גדול משלי לבצע את זה.
-
-
-
כפי שאמרתי, אני לא ממש בנויה לסיפורים קצרצרים – אני מעדיפה להאריך בדיבור, בהסברים, בתיאור הדמויות ובהתמשכות העלילה. אשר לפואנטה – הסברתי את זה בתשובתי לאדווין – קריאה לכל תולעי הספרים האמתיים (אלה שלא מוצאים זמן לחיות) ללמוד מתי להניח לספרים ולצאת לחיות את החיים. ואני האחרונה שאהיה נגד קריאת ספרים, אבל כמו שאמרו היוונים הקדומים – הכול במידה, וכמו שכתוב בתנך, "גם אכול דבר כל היום לא טוב". ואל תשכחי שבשבילי הספרים הם דבש. ובכל זאת.
-
-
כל דברי לעולם מבטאים את דעתי בלבד. וכי יתכן אחרת?
בכל אופן לגבי הנימוקים. זה קצת קשה, כי בדיוק הבעיה כאן שאין שום בסיס שאפשר להתייחס אליו, אבל ננסה.
א. עלילה. סיפור בעיני הוא בראש וראשונה עלילה. ועלילה פירושה סיבתיות. האם אתה מבחין בסיבתיות בסיפור? כאילו, אם היה משהו אז הייתי יכולה להגיד שהלוגיקה של העלילה פגומה בנקודות א, ב ו-ג. אבל אין כלום.
ב. דמויות. סיפור קצר טוב, כמו רישום טוב, מצטיין בשרטוט מדויק של דמות תוך שימוש במילים מועטות. האם אתה מבין את תולעת הספרים, את האופי שלו? האם הבנת מהסיפור שהוא היה עצלן, כפי שהאירה את עינינו גב' בר בהמשך?
ג. סיפור מד"ב צריך גם שיהיה לו רעיון טוב. התפתחות הסטורית מעניינת במד"ב, עולם אלטרנטיבי מעניין בפנטסיה. האם הבחנת במשהו כזה?
ד. רצוי שתהיה לסיפור פואנטה, איזושהי נקודת מיקוד, מטרה שהקורא מובל אליה, תובנה כלשהי, עמוקה או משעשעת או -משהו-. הפואנטה צריכה להיכלל בסיפור, ולא לבוא כנספח בהסברים מצורפים.-לדעתי-, זה מספיק בשביל לפסול את הסיפור.
-
-
-
-
כוחות על טבעיים זה פנטסיה, נכון?
כי טלה, את מפגינה פה שוב ושוב כוחות טלפתיים מרשימים. את יודעת בכוחותיך שניק אינה עוסקת בכתיבה, את יודעת שכל באי הפורום צעירים ממך, ושכולם חסרי השכלה בסיסית, מקסימום בוגרי תיכון.
מדהים!!! איך את עושה את זה?
וסחטיין על המאמץ, אבל לא משנה כמה השקעת ב"סיפור" הזה, אין בו שום דבר, והוא לא ראוי לפרסום. עצם ההשקעה לא מזכה בנקודות. רק מבחן התוצאה נחשב.
(דרך אגב, ההתלוצצות של ניק לא היתה על עבודתם של אחרים…)
-
אז אל תכתבי סיפורים קצרצרים!!!!
כיתבי בבקשה במדיום בו את טובה, ואם זה ארוך מדי אז נאלץ לוותר על התענוג. זה שאת כותבת טוב בצורה א', לא אומר שאנחנו חייבים לקרוא את צורה ב' הלא מוצלחת.
אז או שתתאמני על כתיבה קצרה, ותשלחי לנו את התוצאות כשיהיו ברמה ראויה, או שתעזבי את צורת הכתיבה הזו. מהתגובות שלך משני הסיפורים האחרונים עולה המסר הבא (ותקני אותי אם אני טועה):
"אני יודעת שאני שולחת לכאן סיפורים לא טובים, אבל אני כותבת מצויין בפורמט אחר, אז תסלחו לי על הרמה הירודה של הסיפורים שאתם קוראים, ותפסיקו להעביר עלי ביקורת, כי הרי בסיפורים הארוכים שלי אני מצויינת".אז טלה, אין שום קשר בין היצירות שלך, ואנחנו שופטים את מה שאנחנו רואים, ולא את מה שאת מספרת לנו עליו.
בבקשה, אל תפרסמי כאן דברים שאת _יודעת_ שאינם טובים. ואם את יודעת שאינם טובים, אז אל תתפלאי על הביקורת שמוטחת בך. -
אני משערת שאפשר למצוא מישהו, שיוכל לבנות לך חדר עם 10 קירות, ככה שתוכלי לדפוק את הראש בכל אחד מהם, כמה פעמים שאתה רוצה.
לא ניסינו את זה כבר? ביותר מדרך אחת, לא?
אני לדוגמא, נמנעתי מלהגיד בדיוק את מה שאת ואחרים התחילו פה, ומסיבה ברורה למדי. *אמרנו את זה כבר פעם!* ואני חושבת שחלק מהאנשים פה יסכימו איתי, שהדיון עם גב' טלה בר על מגבלות הכתיבה שלה, מקביל לדפיקת הראש בקיר. מכיוון שהפעולה האחרונה כואבת למדי, אני לא מבינה למה את חוזרת עליה שוב ושוב.
את לא מרגישה שאת חוזרת על דברייך לשווא?ולא, זה לא בא כהתקפת ביקורת אליך או אל כל אחד ואחת שכותבים בעץ הזה. זה נסיון מסויים לפקוח את עינייכם, אנשים – *_אין עם מי לדבר!_*.
מכיוון שהגב' טלה בר לא שעתה לאף אחת מעצותינו ובקשותינו מהפעם הקודמת, נראה לי מיותר לחלוטין לחזור עליהן שוב.
הגב' טלה בר, מתעקשת שוב ושוב לגרור אותנו אל תוך תסביכיה ואנו, כמובלים לשחיטה, נגררים להחלפת מהלומות מילוליות, בידיעה ברורה כי לדברנו אין קול ואין עונה, והם נופלים על אזניים ערלות.
והשאלה המתבקשת הינה – למה? -
שאי פעם קרא סיפור שלי (אני אנצל את ההזדמנות לצרף פה לינק לאתר הלא מאד מעודכן שלי, שכל המעוניין יוכל לראות למה הכוונה) – יש לי נטייה להאריך בפרטים במידה שמתאימה יותר לספר מאשר לסיפור. אבל עדיין, הסיפור שנתת לעיל לא ראוי לתואר סיפור. אולי רצית להעביר את הרעיון שהעלית, אבל הצורה שבה העברת אותו כל כך שטחית וחסרת משמעות, שהוא לא מצליח לעבור.
-
-
ראשית, יש כאן את הויכוח עתיק היומין, האם אדם שלא יוצר בעצמו רשאי להעביר ביקורת על עבודתם של אחרים? והתשובה, באופן מוחלט, היא כן. לצרכן היצירה יש זכות מלאה להעביר ביקורת על היצירה גם אם הוא לא יוצר בעצמו, כי אדם שמקבל סיפור יכול להעריך את איכותו לא פחות מזה שיוצר סיפור.
שנית, ביקורתה של מישהי עם ניק מתחכם בפירוש לא הופנתה כלפי הסיפור שלך, אלא כלפי כמה תכונות אופי לא נעימות שהפגנת בתקופת שהייתך כאן, ובכלל זה חוסר יכולת לקבל ביקורת והפניית הדיון לנושאים לא רלוונטיים כדי להצטייר כבעלת עליונות כלשהי. למרות האכזריות שבה, הייתי ממליצה לך לקחת אותה ברצינות. אם את רוצה שיעריכו אותך ואת יצירתך, הדרך לעשות זאת אינה לבנות לעצמך עליונות כביכול באמצעות גיל עודף, תארים, נסיון או השד יודע מה, אלא בפשטות באמצעות מעשייך עצמם. הווה אומר – לכתוב סיפורים טובים. עד כה, לא נתת לנו סיבה כזו להעריך אותך. אולי בהמשך? -
-
-
-
בוג'י, מציקים הם מציקים, בין אם הם ילדים עילגים שלא קוראים את התגובות עד הסוף אלא כותבים "אתם מתומתמים כוווולכם", ובין אם הם אנשים מבוגרים, בעלי מקצוע מכובד, שמתנהגים באותה הצורה אבל משתמשים במלים יפות יותר. ולמציקים אני עונה. ככה זה.
אני בהחלט חולקת על דעתך בעניין כשרונותיה של טלה – אני *לא* חושבת שהיא מסוגלת לכתוב טוב יותר. הסיפור ה"איכותי" יותר שהיא הואילה להציב כאן קטע ממנו פעם – גם הוא היה גרוע, רק באופן אחר, וארוך יותר. אבל לא הייתי אומרת דבר כזה, וגם לא הייתי מדרדרת לחיקויים קלוקלים בסגנון יצפאן, אם הגברת לא היתה מפגינה רמה כה מדהימה של אטימות, התנשאות ואי הבנת הנקרא. לכן אני חושבת שהסימון שלי על האכזרומטר לא עובר את הקו האדום, ובהחלט נמוך בהרבה מסימוניהם של *אנשים אחרים*.
-
-
ואוו, זה כל כך נכון. כל כך טוב שיש מישהו מבוגר, בוגר, אחראי, בעל ניסיון חיים ותואר בספרות כדי שיתרום לי מעט מתובנותיו העמוקות על החיים ועל אכזריות.
טלה, ההודעה שלי מדברת על הודעתה של מישהי עם ניק מתחכם, לא על הסיפור שלך. האכזריות המדוברת היא לא זו שבהריגת הזנבזיף (silverfish באנגלית). האפקט האירוני המשעשע נוצר מכך שבתגובתך הפגנת בדיוק אותן תכונות שניקי תיארה.
טוב, נו. אותי זה מצחיק. -
-
