- This topic has 7 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
ליאונורה נחתה על גבה, והאויר נפלט מראותיה בקול נשיפה עז. הדי ההתפוצצות עדיין רעמו באוזניה. קצוות שערה הקצר העלו עשן, פניה היו מוכתמות בפיח, וגלימתה נקרעה במקומות רבים; היא השלימה את לחש המעבר בחופזה, בשבריר השניה האחרון, וטעתה מעט בגובה אזור המטרה. אך ליפול כמה מטרים היה עדיף מלהשאר בעין סערת האש שהטיל בה מפקד המשמר, או לטעות בכיוון השני ולסיים את חייה במחנק ובחשיכה בתוך הסלע שעליו נחה כעת. בסך הכל המצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
ליאונורה שאפה אויר בזהירות. בית החזה שלה התלונן, אך היא לא הרגישה את הכאב החד של צלעות שבורות. הסרחון העיד על גופרית רבה באויר. אדים כבדים וסמיכים כיסו את הנוף. ליאונורה ניסתה להרים את ראשה, אך הוא החל להסתחרר, והיא החליטה כי ניתן להמתין קמעה. לפחות איש לא יכול היה לעקוב אחריה לכאן; אף אחד מאנשי משמר המלכה לא הגיע קרוב דיו להניח עליה יד, ואיש מהם לא הכיר אותה במידה שתספיק לקריאה ללא מגע; אלא אם כן…
היא נשמה ביתר חופשיות כעת. כוחותיה היו בשפל, לאחר שכילתה אותם בלחשים האדירים שנדרשו במשימתה ובבריחתה. עתה יש לחזור למבצר. אך לשם כך עליה לנוח, למצוא פיסת קרקע מהבילה פחות, ולתת לאור הכוכבים להחזיר לה את כוחותיה.
ליאונורה התיישבה, התבוננה סביבה והחלה לתכנן את דרכה אל מחוץ לביצות. היא הרגישה מרוקנת ועייפה, כפיסת פרי יבש ללא לחלוחית. האדים הרעילים צרבו את עיניה והאויר החם המהביל גרם לראשה לכאוב. סחרחורת נוספת כמעט וגרמה לה להתעלף.
לבסוף השתלטו עליה האימונים שעברה, והיא זימרה בשקט לחש סריקה, שיאפשר לה לחוש בכל כוח חיים בסביבתה. שדה התחושה התרחב לאיטו, פועם קלות בתוך ראשה הדואב, ולפתע היא כבר לא היתה עייפה כלל: מישהו היה שם, אדם, קוסם. הוא לא טרח להסוות את עצמו כלל, והילת הכוח שלו היתה ברורה וזוהרת באזור חסר-החיים.
"סמיון…" לחשה ליאונורה. זו היתה נקודת התורפה שלה: האדם היחיד שהכירהּ די הצורך שיוכל להנעל עליה לפני שנמלטה. למעשה, אפילו טוב מדי. סמיון והיא נולדו באותו יום, והיו ביחד מאז. הם למדו יחד בבית הספר, והתקבלו יחד לאקדמיה. בגיל אחת-עשרה הבטיח לה כי בבוא היום ישא אותה לאישה. הו, אם רק לא היתה המלכה שמה בו את עינה, אם רק לא היה הכח מסמא את עיניו כה…
ליאונורה דחקה מראשה את המחשבות, התרכזה, וקמה לאיטה. עליה להתרחק מסמיון במהירות אם היא רוצה להשאר בחיים. כעת, לאחר שאיתרה אותו, תוכל לדעת את מקומו כל עוד ישאר בטווח תחושותיה, שהיה נרחב למדי למרות מצבה. תמיד הצטיינה בלחשי איתור וריגול. היא הביטה כה וכה, אבל האדים שהתערפלו סביבה הגבילו את הראות לטווח של כמה מטרים בלבד. היא נשמה עמוקות, השתעלה, והחלה לנוע, דורכת בזהירות על סלעי הגיר העגומים. הקרקע היתה ברובה קשה ויציבה, אך פה ושם בין מרבצי האבן, היו בריכות בוץ רותח ומצחין, מבעבעות, פולטות בועות גז רעיל. והיא ידעה כי הסדקים התמימים בסלע היו לפעמים פולטים מים רותחים בעוצמה קטלנית. היא עקפה כמה סלעים גדולים, צולעת קמעה, כשהתחילה לחוש את הקוסם המרוחק מתחיל לנוע.
"יופי," חשבה בלעג, "הוא הצליח לאתר אותי." היא האיצה את הילוכה ככל שאיפשרו שריריה הכואבים. נקודת האור היחידה במצב היא שגם סמיון לא יכול לחדש את כוחות הקסם שלו בקלות. הוא צריך מגע במתכות כלשהן, ובביצות הגופרית הללו מרבצי המתכת היו נדירים. גם סמיון יאלץ להסתפק בכוח שהגיע עימו. אלא שהוא לא היה במרכז התפוצצות לאחרונה, לא נלחם בתריסר שומרים, ואף לא פרץ לחדר השמור ביותר בעולם. וגם אור כוכבים לא היה נפוץ בביצה.
הטוב ביותר היה להתרחק מספיק עד שתוכל להסתיר את הדבר שנשאה. ואז, למצוא פיסת שמים, לטבול באור הכוכבים, ולהעלם מארץ נאלחת זו. לשם כך עליה לצאת מטווח הסריקה של סמיון, וזה לא היה ענין של מה בכך, בעיקר בהתחשב שהוא מכיר את דרכיה טוב כל-כך.
בעודה מפלסת את דרכה עלתה מחשבה חדשה בראשה. סמיון יכול להזעיק את חבריו במשמר; ברשותו וודאי כוח מספיק בשביל לחש כה פשוט. מדוע לא עשה זאת עד עתה?
כנראה הוא רוצה לתופסה בעצמו, על מנת למצוא חן בעיני אהובתו החדשה, החליטה ליאונורה. היא עצמה חשבה באופן כללי כי לא צריך לערב עבודה ותענוג, אך סמיון תמיד אהב לעשות רושם; וודאי הוא חושב שיזכה לחסד מיוחד אם ישיב למלכה את מה שנגנב ממנה, ויצליח במקום שמפקד המשמר הנוכחי נכשל בו. אבל הוא לא יתן לה להמלט, אפילו הדבר כרוך בזימון אנשי המשמר, והודאה כי אינו מסוגל להתגבר עליה לבדו גם כשהיא מותשת ופצועה.
היא סרקה את האזור שלפניה, והרגישה כי הערפל מועט יותר בצד ימין של השביל שהטוותה. היא פילסה את דרכה לכיוון החדש, ההילה שמאחוריה דולקת בעקבותיה, מתקרבת כל העת. ליאונורה התנשמה בכבדות, ניסתה לעבור לריצה, וכמעט מעדה לתוך בריכת בוץ מבעבעת. ברגע האחרון הצליחה לתפוס בסלע מחוספס במיוחד.
היא חייבת להפטר מן הקמיע. אם יפול חזרה לידי המלכה מורגאנה, יתבזבזו כל מאמציה, ועשרים שנה של הכנות של המורדים. אבל איך? סמיון יחוש בו אם תשאיר אותו ללא הגנה, אך הוא ירגיש גם את לחש המגן שלה. עליה להסוות את פעולתה. ליאונורה חשבה במהירות תוך כדי התקדמות אל עבר האזור הנקי בו חשה, ותוכנית פעולה החלה להתהוות בראשה. היא כלכלה את צעדיה, וכאשר סמיון היה כמעט בטווח שמיעה, החלה לחפש בריכה מתאימה. לאחר כמה עשרות מטרים מצאה אותה. היא האטה, וליד אחד הסלעים שניצבו ליד שפת הבוץ הניחה לעצמה ליפול לכיוון הנוזל הרותח.
ליאונורה זרקה את עצמה הצידה, זרועה פגעה בסלע, העצם נפל מידה, היא נפלה עליו, ופלטה צעקה. היא נחה לשניה, הרימה את ראשה והסתכלה לכיוון האדם המתקרב. הוא לא היה בטווח ראיה, אך היא הרגישה כיצד עצר לרגע כאשר נפלה, ואז החל לרוץ לכיוונה. היא זימרה שני לחשים במהירות: האחד, לחש הסתרה לעצם, שהוסתר במקצת מתחת לסלע, ונקבר בבוץ החם תחת משקלה, והשני להקלת הכאב. היא קיוותה כי סמיון לא ישים לב לכך שבצעה קסם כפול, בעיקר מאחר והקסם הראשון היה קצר מועד בכוונה – היא רצתה כי חבריה, שיגיעו מאוחר יותר, יוכלו למצוא את הקמיע, גם אם היא לא תצליח לשוב למבצר. כעת עליה לדאוג כי סמיון לא יתקרב מדי אל החפץ, שאז יוכל להרגיש את ההילה החלושה של קסם ההסתרה.
ליאונורה קמה ופנתה בזווית, כך שסמיון יצטרך לשנות כיוון על-מנת להתקרב אליה. היא החלה לרוץ באטיות, בצעדים ארוכים ומדודים, אך הקצב לא היה משביע רצון כלל. היא אף לא תספיק להגיע לאזור בעל שמיים נקיים יחסית לפני שסמיון ישיגה, אלא אם תצליח לעכב אותו. כרגיל לא היתה פוחדת מקוסם אחר – היא היתה אתלטית, חזקה, ומאומנת בקרב פנים-אל-פנים, ואילו הקוסמים האחרים סמכו על לחשיהם להגנה; אך אנשי משמר המלכה היו מאומנים היטב ונבחנו תדירות, וסמיון, ידעה, היה בכושר מצויין ומומחה בסיוף בנוסף לכוחות הקסם הלא-מבוטלים שלו. ואילו היא הוציאה עוד מכוחה על הלחשים להסוואת העצם, וכך הגדילה את כוחו היחסי. והאיום שיקרא לחבריו עדיין קיים.
הערפל נקלש קמעה. האם היא מגיעה לאזור בו תוכל לראות את השמיים?
"עצרי!" שמעה את הקוסם קורא. ליאונורה התבוננה לאחור, אך סמיון לא נראה עדיין. לפי ההילה שלו הוא החמיץ את החפץ הקבור באדמה, ושינה את כיוון תנועתו על-מנת להשיגה. היא המשיכה בצעדיה הרחבים, סוטה ימינה ושמאלה לעקוף בורות וסלעי-ענק, דורכת בזהירות על הקרקע המתה, משאירה אחריה שובל של ערפל מתערבל.
"לא אפגע בך!" צעק סמיון מאחוריה. "אני רק רוצה לדבר." הוא התקרב אליה בכל צעד, רגליו הארוכות גומעות את המרחק בקצב שלא היה בכוחה לעמוד בו, אך גם התרחק מהקמיע, והיא קרבה והלכה אל אור הכוכבים הנכסף. עוד קילומטר או שניים, והיא כבר תתחיל להתחזק. באזור כזה יתרונה היחסי יהיה גדול, כיוון שסמיון יצטרך לעמוד כדי להחליף את כוחותיו, והיא תוכל לספוג את האור תוך כדי תנועה.
האם יקרא כעת לעזרה, ביודעו כי היא תתחזק ותלך ככל שתתקדם?
ליאונורה האטה, תופסת את צידה ומתנשמת בכבדות. מאחר ולא תוכל לזנק אל מבצר המורדים לפני שאור הכוכבים ישטוף אותה במשך דקות ארוכות, סמיון יוכל לתפוס אותה, ואם לא יוכל – יקרא לעזרה לפני שתספיק לחמוק. כדי שיהיה לה סיכוי להשאר חופשיה, עליה להערים עליו.
לשבריר שניה חשה ניצוץ מאורו של כוכב מזל כלשהו חודר מבעד לקרע מקרי בערפל. האור ליטף אותה והקל על כאביה, אך היא ידעה עתה שלא תוכל להמשיך עוד. סמיון לא היה רגיש כמוה לאור כוכבים, אך כמוה ידע את משמעותו ליחסי הכוחות ביניהם. אם יזעיק את המשמר לא תוכל להמלט. הם יביאוה אל מורגאנה, ואף כי היתה נכונה למות לפני שתפקיר את סודות חבריה, ידעה כי אם תיפול בידי המלכה, היא לא תוכל למות, ואף לא לשתוק: אף בן-תמותה לא יוכל לעמוד בפני קוסמי המוות שבארמון ולחשי העינויים שלהם. מוטב לשמור את כוחה החדש לקסם התאבדות של הרגע האחרון, ובינתיים לא יזיק אם יחשוב סמיון שהיא חלשה מכפי שהיא באמת.
"עימדי! אני רק רוצה לעזור!" קרא. "ביכולתי לקרוא לקוסמי משמר-המלכה, אך לא עשיתי זאת. מדוע לא תעמדי?!"
ליאונורה התבוננה לאחור. דמותו של סמיון כבר נראתה מאחוריה דרך הערפילים, גבוהה, אפלה ומרשימה. היא התבוננה לפנים. הערפל החל להתפזר, ובעוד כמה מאות מטרים אף תוכל לראות את השמיים.
היא עצרה, מתנשפת. אסור לה לגרום לו לחשוד כי החביאה משהו מאחור; אף אם יתפוס אותה, לא יוכל להוציא ממנה את מיקום החפץ. ואם הוא אכן מתכוון לדבריו, הוא יוכל לעזור לה לעבור אל המבצר; משם כבר לא יוכל לחזור – לחשי ההגנה והשבעות המיסוך של מבצר המורדים הנסתר לא מאפשרים לקוסם לזנק אלא אם ידע את סודם. מה מאד רצתה להאמין שקסמה האפל של המלכה הוסר מסמיון ועיניו נפקחו לראות את רשעותה.
"ס… סמיון." מלמלה. "מה אתה…?"
"הו, ליאונורה!" אמר. הוא הגיע אליה, ותפס אותה בעודה מתמוטטת. הוא הורידה בעדינות אל הקרקע והשעין את ראשה בחיקו.
"מדוע ברחת?" שאל. "רציתי לדבר עימך, לא להרע לך. האם נפגעת?"
"לא… " אמרה. מגעו היה כקרח על עורה הלוהט, והזכיר לה ימים שעברו. "אני בסדר. עזור לי לקום, בבקשה."
סמיון לא מיהר לתת לה להתרחק ממנו, וידיו ליטפו קלות את פניה, אך לאחר כמה שניות הסירן, תפס במותניה, והרימה. "הנה." אמר.
"תודה." ליאונורה צלעה לאיטה אל סלע שהיה שבור בחלקו, מצאה מקום שלא היה מחוספס יתר על המידה, והתיישבה. "כעת, ספר לי. מה בפיך?"
"אני רוצה להיות לכם לעזר." אמר סמיון. "ראיתי דברים נוראים במשמר, ואיני רוצה לקחת בהם חלק עוד. אך החלטתי כי אצטרף למורדים, והגורל זימן לי אותך. חשדתי קודם, וכעת יודע אני כי בבריתם את, וגם תוכלי להביא אותי אליהם."
ליאונורה נעצה בו מבט עז, וניסתה להתבונן אל הילתו ולראות אם שיקר; אך היא לא העזה להשתמש בכשפיה, והיתה תשושה מכדי לשפוט בבהירות בלעדיהם. כמו כן, ידעה כי גם בעיתות רגועות יותר ידע סמיון לסובבה בכחש לכשרצה בכך. דוגמאות היו לה למכביר.
"אז מה אתה רוצה שאעשה?" שאלה.
"מבצר המורדים אינו כאן; זה ברור. עלינו להגיע לשם אם רצוננו לחיות. מאחר שכוחך נחלש, ואינך חזקה מספיק לזנק, הצעתי היא כי אני אזניק אותנו, ואת תוסיפי רק את מקום המטרה ללחש. כך נוכל לנחות במבצר ללא צורך להמתין; חושש אנוכי כי רעי-לנשק לשעבר יגיעו בעוד זמן קצר לכאן, ואם נשאר לקבל את פניהם, יהיה גורלנו מר."
הצעתו נראתה סבירה לליאונורה. תורת הלחשים מרובי-המשתמשים היתה ידועה ובדוקה, וכל שעל הקוסמים לעשות, היה לעמוד במעגל כשהם נוגעים זה בזה, ולזמר כל אחד את חלקו. כך נתן כל קוסם ללחש מכוחו, וחיבור כוחותיהם הוא שהפעילו; כמה קוסמים חלשים יכלו ליצור כך קסם חזק ביותר.
אך היא לא יכלה להשתחרר מהחשד המכרסם, כי הוא יבגוד בה ברגע שיוכל. הכאב על בגידתו האחרונה היה רב מכדי שתוכל לשכוח.
מצד שני, היה עליה לחשוב על החפץ שהוחבא. אם היא וסמיון יעזבו את המקום, יוכלו המורדים לקחתו בשקט מכאן. ואילו אם תמשיך להסתובב בביצה, סמיון ימשיך לעקוב אחריה ולבסוף יאתר את הקמיע.
"בסדר." אמרה ליאונורה. היא ידעה שהקסם הזה יהיה המאמץ האחרון שתוכל להרשות לעצמה. לאחריו יהיה עליה למצוא אור כוכבים אפילו על-מנת לזמר לחש הגנה מזבובים.
"הנה, תפסי את ידי". סמיון הושיט את ידיו והיא קמה ותפסה אותן. מרגע שהסכימה אסור היה לה להסס, אחרת יחשוד בה.
סמיון החל לזמר: "את שהיית כה גאה ויהירה
מצאת את עצמך על קרקע זרה…"
ליאונורה, שהתרכזה בלחש המטרה שהיה עליה להכין, בקושי הקשיבה למלים בתחילה. אך ככל שהתקדם ואמר, ירדה עליה הרגשה מעיקה וקודרת. לחשיו של סמיון היה תמיד אפלים במקצת, אך הפעם נראה היה הדבר אחר לגמרי.
"…הושטת ידייך לקבל עזרה
על ראשך הבאת את המארה…"
זה נשמע רע. והערפילים הירוקים-מרירים שהחלו להתאבך סביבם לא בישרו טוב אף הם. הרוח הקלה שהחלה לפזר את הערפל השתתקה לפתע. חיוך קל ריחף על שפתיו של סמיון.
ליאונורה ידעה כי אינה יכולה לסגת כעת. המעגל הושלם, הכוחות נקראו, הלחש החל; מי שיטעה עכשו יתמלא בכוחות קסם שאין להם מוצא, והם ישתחחרו בבת אחת, בצורה לא מבוקרת. הקוסם בדרך כלל אינו שורד לאחר ארוע כזה, וגם אם כן, לעולם אינו מדבר עליו, שכן הכוח המשתחרר שורף את מוחו. מלבד זאת, היא לא ידעה בוודאות כי הוא רוצה להזיק לה; עדיין יתכן כי הוא מנסה לעזור לה.
מוחה קדח בנסיון למצוא תשובה, אך כל שיכלה לחשוב עליו היו מוריה בעבר הרחוק, שניבאו לה קץ כזה; הם אפילו הכשילו אותה בבחינת הגמר…
ואז ידעה, והחלה לזמר את הלחש שחיברה בימי בית הספר הנשכחים ההם:
"הקסם נע במעגלו,
משנה מקומו משנה מזלו,…"
אם סמיון מעוניין להרע לה, יתכן וכך תנצל; ואם הוא דובר אמת, לא יאונה לו כל רע, שכן זינוק ללא מטרה יביא אותה ישירות לחדר החקירות במבצר.
סמיון קימט את מיצחו בתהיה. זה לא נשמע כלחש מטרה רגיל… אך למבצר המורדים איש לא ידע להגיע, וכוחות רבים שמרו עליו מכל משמר; יתכן וכך מגיעים אליו.
בכל מקרה, פעולתו כבר היתה מוכנה, הוא לא יכול לסגת, וליאונורה לא יכלה להמלט. לכל היותר לא יקבל ממנה עכשו את מיקום המורדים.
"…כל הפועל יקבל גמולו…"
הערפילים שסביבם נעו במהירות רבה יותר ויותר, הולכים וסוגרים על ליאונורה.
"…מעתה תעמדי כאן כאבן קרה
לנצח תהיי למלכתי תפארה!"
לחש הפיכה לאבן! ליבה זעק בכאב מן הבגידה המחודשת. איך הוא יכול?
האימה מפני הגורל שהועד לה היכתה בה, ומילותיו האחרונות של הלחש נקרעו מגרונה כמעט בעל כורחה:
"…יוסט כל אחד מקום לשמאלו!"
העולם התערפל, הוריק, האפיר, הסתחרר.
היא הרימה את ראשה. הערפל העכור של הביצה היה מראה מלבב כמעט לעומת השניות האחרונות. ידיה עזבו את ידיו הקרות וחסרות התנועה של סמיון. העננים האפורים התפזרו מעט מפניו שהיו קפואות בארשת אימה.
"ובכן," אמרה ליאונורה. "רצית לעזור לי? לו ישר היית, לא היה גורלך מר כל כך." הענן הלך ונעלם, והרוח חזרה והחלה להסיט את הערפל מסביבם. ליאונורה התבוננה בידיו של סמיון ואז בעיניו. היא ראתה כי ההבנה החלה לחדור אליהן.
"רוע ליבך שלך הביאך לידי כך." פסקה, בעודה נסוגה לאחור ומתיישבת על הסלע השבור. דקות ארוכות התבוננה בפסלו של אהובה הבוגדני לאור הכוכבים. לבסוף קמה, קרבה אל הפסל, וליטפה את לחיו. היא זימרה את לחש המעבר ונעלמה בענן עשן. -
-
-
-
-
-
-
-
