- This topic has 88 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
נכתב במהלך לילה אחד.
גלו איפוק.*אשתי התחלפה היום פעמיים: טרגדיה בשלוש מערכות
בפעם השנייה הייתה זו בלונדינית מצודדת. היא דרשה שנקיים יחסים. יצאתי מחדר השינה בתואנה שאני זקוק למקלחת ונעלתי אותה מבחוץ. יכולתי לשמוע אותה צורחת בעודי פולט את ארוחת הצוהריים לתוך האסלה.
"אד, אתה מטורף" צווחה הבלונדה.
הלוואי, חשבתי, אבל ידעתי שהיא טועה. כל מה שנותר הוא להמתין…*1.
את סימונס פגשתי באחד הלילות הגרועים ביותר. ניסיתי להשתכר נואשות במטרה לאזור אומץ ולשים קץ לייסורי. גלי ^החילוף^ הכו ללא רחם. הוויסקי שמולי הפך קודם לטקילה וכעת התייצב על קוקטייל שדמה בצבעו ובטעמו לשמן מכונות. הלקוחות בבאר הקטן ^התחלפו^ בצורה מזוויעה. ניסיתי לקבוע את מבטי בכוס שמולי כדי לא לראות את כל זה.
פעם אחת הרמתי את עיניי כדי להזמין משקה נוסף ואז קרה הדבר.כל יושבי החדר ה^תחלפו^.
הברמן ^התחלף^.
צבע הקירות ^התחלף^.
המשקה שזה עתה הוגש לי ^התחלף^.
סימונס.
הוא לא ^התחלף^.לרגע קט נדמה היה כי חלפה על פניו הבעת זעזוע, אך כעת הייתה על פניו הבעה שליווה. מצאתי את עצמי רץ אליו.
"אתה ראית את זה!" צרחתי.
נשתרר שקט. כל יושבי הבאר הביטו עכשיו בי ובסימונס.
"אתה מטורף אדוני," פתח סימונס בעודו קם מהשולחן לידו ישב.
"אודה לך מאד אם תעזבני לנפשי" הוסיף, ופנה לכיוון היציאה האחורית.
ההחלטה הייתה כמעט מיידית, לא היה לי מה להפסיד.
עקבתי אחריו בסמטה החשוכה, ידי מגששת בכיס אחרי ה- 357 שהכנתי מראש כדי לפצפץ לעצמי את המוח.
לפתע הוא הסתובב."לטובתך, כדאי שתעזוב אותי" אמר בנעימות.
"לטובתך," עניתי תוך שאני מוציא את האקדח ומכוון לעברו "כדאי שתתחיל לדבר."
"אין לי מושג על מה אתה מקשקש" פלט סימונס, לא מתרשם בעליל.
"ראיתי אותך נרתע אחרי ^החילוף^" אמרתי, ודרכתי את האקדח.
"בסדר," נאנח סימונס, "לא כאן. בוא אחרי."
2.
"ניסית כבר להתאבד ?"ישבנו בדירת החדר המעופשת של סימונס. הוא עישן בשרשרת. המצב היה מביך מאד, בעיקר משום שסימונס הפגין קור רוח מדהים לנוכח האקדח שהחזקתי בידי. חשבתי שאדע כיצד להתנהג אך משהגענו לדירתו הבנתי שאין לי מושג מה הצעד הבא שלי. היה זה סימונס דווקא שהחליט לדבר אחרי כמה דקות של שתיקה מעיקה, משנתחוור לו כי אין בכוונתי או ביכולתי
לתקשר.
"ניסית כבר להתאבד ?" חזר סימונס על השאלה."כן." עניתי לבסוף "כמה זמן אתם כבר עוקבים אחרי ?"
"אתה טועה. אין כאן שום 'אתם', או יותר נכון יש, אך אני איני חלק ממנו, לפחות לא ברגע זה. אני באותו מצב כמוך מר….?"
"אז איך אתה יודע שניסיתי להתאבד ?" קטעתי אותו.
"זהו צעד הגיוני בהתחשב בנסיבות, הלא כן ?" השיב סימונס בשלווה בעודו מפשיל את שרוולו.
היו שם שלוש צלקות גדולות למדי באזור הוורידים.
"ייתכן שתמצא כי קל לך יותר לדבר בלי אקדח ביד."שמתי את האקדח בכיס והתיישבתי. נראה שסימונס החליט להשתלט על השיחה, ואילו אני נתתי לו לעשות זאת בשמחה.
"איך זה התחיל אצלך ?"לקח לי קצת זמן להזכר. אומנם היה זה רק לפני שבועות אחדים, אבל זה נראה כמו נצח.
"הצבעים. הצבעים התחילו ^להתחלף^. בהתחלה זה היה הצבעים של המכוניות. הייתי בטוח שהשתגעתי. למעשה הייתי בטוח בזאת עד לרגע שבו ראיתי אותך בבאר.""וניסיון ההתאבדות ?"
"לפני יומיים החלטתי לבלוע כדורי ואליום."
"איפה היה הפתק ?"
"מצאתי אותו תוך כדי חיטוט בקופסת הואליום כשחיפשתי את ההוראות. רציתי לוודא שאני לוקח מספיק כדי למות מהר וללא כאבים."
"אפשר לראות ?"
הוצאתי את הפתק מהכיס והושטתי אותו אליו. היה רשום עליו רק משפט אחד:
"אל תעשה זאת אד !""נעים מאד אד" אמר סימונס והושיט לי בתור תשובה פתק משלו:
"בבקשה, אל תעשה זאת סימונס !""נראה שהם מעונינים בך יותר מבי" הערתי, "הם הקדישו לך מילה נוספת"
"אל תתן לזה להטעות אותך, זה היה הניסיון השני שלי."
חייכתי חיוך ראשון מזה ימים רבים. כעת לא היה עוד טעם להתחמק משאלת השאלות.
"אז מה דעתך על כל זה סימונס ?"סימונס הדליק סיגריה נוספת בשרשת הבלתי נגמרת שלו והתחיל לדבר.
"בשונה ממך, החלטתי מראש להתייחס לכל המצב הזה בצורה רציונלית. לא ראיתי טעם להתחבט בשאלה אם אני משוגע או לא, כי אם כן אז אני בין כה וכה גמור."
סימונס עושה הפסקה לטובת שאיפה מהסיגריה וממשיך.
"לאחר צפייה ב^חילוף^ לאורך זמן הגעתי למסקנה שהוא תוצאה בלתי נמנעת של מסע בזמן.""עכשיו אני יודע שאתה משוגע."
"יש לך הסבר אחר ?"
נאלצתי להודות ביני לביני שלא עשיתי ניסיון, ולו הקל שבקלים, להסביר לעצמי את פשר הטירוף הזה.
"לא. אבל זה לא הופך את ההסבר שלך להגיוני." פסקתי.סימונס נאנח, כאילו הוא נאלץ להסביר משהו פשוט לילד קטן.
"טוב, תראה, נניח שיש תפוח על כיסא. מה קורה אם הכיסא נעלם פתאום ?""התפוח נופל לרצפה." השבתי. התשובה נראתה לי מטומטמת משום מה.
"נכון," הסכים סימונס "אבל האם התפוח מגיע לרצפה מיד ?"
"לא. לוקח לו זמן להגיע לשם."
"יפה מאד. עכשיו הבא נניח שהתפוח הוא מאורע מסוים בהווה, ואילו הכיסא הוא מאורע שקדם לו
וגרם במישרין להווצרות המאורע הראשון. מאורע ה'תפוח' נשען כביכול על מאורע ה'כיסא', אתה תופס למה אני מתכוון ?"למרות הדימוי הכושל, התחלתי להבין על מה הוא מדבר.
"אתה טוען שאם נסלק מאורע מסוים בעבר, תהיה לכך השפעה על ההווה, אלא שההשפעה לא תהיה מיידית. ייקח לשינוי 'זמן' מסוים להגיע להווה.""נכון מאד. זה כמו אבן שאתה זורק לאגם," חזר סימונס לדימויים הכושלים "היא יוצרת גלים שנעים במהירות מסוימת. זה מסביר מדוע ה^חילוף^ מגיע בגלים ולא בבת אחת."
לרגע שמחתי על שעלה בידי להבין סוף סוף מה מתרחש, אך כעבור רגע האשליה התפוגגה.
"אוקיי, אבל זה עדיין לא מסביר שום דבר. בהנחה שאתה צודק אנחנו עדיין לא יודעים מי משנה את העבר ומדוע הם עושים זאת, אך מעל לכל, זה לא מסביר למה אנחנו לא ^מתחלפים^.""נכון, אני לא יודע את התשובות לכל השאלות הללו, אך יש לי מספר השערות. יכול להיות שהם מנסים לשפר את העתיד על ידי שינוי העבר אבל אינני חושב שזו התשובה. ראשית, שינוי העבר הוא בוודאי עסק מסובך ביותר. יש צורך לחשב כיצד משפיע שינוי, ולו הפעוט ביותר, על העתיד. שנית, גלי ^החילוף^ יגיעו גם למפעילי מכונת הזמן במוקדם או במאוחר. אינני חושב שהם רוצים ^להתחלף^, לא כל עוד יש להם ברירה אחרת. מן הסתם הם מקריבים את עצמם לטובת האנושות."
"שואה! אתה מדבר על שואה גרעינית!"
"אפשרות סבירה, אבל זו יכולה להיות באותה מידה שואה ביולוגית או אקולוגית. מי לעזאזל יודע ?"
"טוב, ומי לדעתך מבצע את השינויים האלה ?"
"אה, ברור שהם מהעתיד. זה החלק היחיד שעלה בידי להוכיח." ובאומרו זאת הרים את הפתקים מהשולחן וקירב אליהם את להבת המצית שלו. הוא החזיק אותם במצב זה דקה תמימה. הם לא נשרפו.
בהיתי בו בתדהמה, אך סימונס לא השגיח בכך והמשיך.
"זהותם המדויקת מסבירה מדוע אנחנו לא ^מתחלפים^.""ומהי זהותם המדויקת ?"
"את התשובה לשאלה הזאת אתה יודע בעצמך. הבט בפתק שלך."
הרמתי את הפתק בתנועה איטית, כמתוך חלום, וקראתי אותו בפעם המאה. אלא שהפעם ראיתי משהו שלא שמתי לב אליו קודם.
לא היה בכך כל ספק, זה היה כתב ידי."נכון. אנחנו מפעילים, או יותר נכון נפעיל את המכונה מאי שם בעתיד. נראה שהם יצרו סביבנו שדה הגנה כלשהו המגן עלינו מפני ^החילוף^. הדבר הכרחי כדי למנוע ממפעילי המכונה, כלומר מאתנו, ^להתחלף^ תוך כדי עבודה…זה בוודאי גוזל כמויות אנרגיה עצומות כי…"
אבל אני כבר לא הקשבתי. בוודאי יצרתי רושם נוראי כי קפאתי במשך זמן שנראה לי ארוך מאד. מן הסתם ארוך בהרבה ממה שיכול היה להיות במציאות. חזרתי לעצמי אחרי שסימונס הביא לי כוס מים שהואילו בטובם לא ^להתחלף^ במשך הזמן שנדרש לי לשתות אותם.זמן מה לא נאמר דבר. סימונס המשיך לעשן ואילו אני שקעתי במחשבות. אכן, נראה היה שהחלקים בתצרף המטורף הזה מתחברים סוף סוף, נכנעים לחוקיות מסוימת, מעוותת ככל שתהיה. אך משהו לא היה כשורה, חלק אחד בתצרף סירב להתחבר לאחרים.
לקח לי זמן להבין מה בדיוק מפריע לי.
"סימונס, אם הם, כלומר אנחנו, משנים את העבר ויוצרים את גלי ^החילוף^ שבסופו של דבר ישמידו גם אותנו, לא יהיה מי שיפעיל את המכונה שתשנה את העבר. זה מצב פרדוכסלי. אני חושש שהתיאוריה שלך לא נכונה."להפתעתי לא ניכרה בסימונס שום התרגשות. למעשה, נראה היה כי ציפה לשאלה הזו.
"התחבטתי בשאלה זו זמן רב אד, ויש רק מסקנה אחת שניתן להגיע אליה. לזמן יש כיוון, כיוון העתיד. אנחנו מגדירים זאת כ'קדימה'. גלי ^החילוף^ נעים גם הם רק בכיוון אחד. כשם שמאורעות בהווה משפיעים רק על העתיד ולא על העבר, כך גם מאורעות בעתיד, יש
בכוחם להשפיע רק על העתיד המרוחק עוד יותר. העלמות מכונת הזמן ומפעיליה בעתיד לא תשפיע על השינויים שהיא ביצעה כבר בעבר. אבל את כל זה אין בכוחי להוכיח. תאלץ לבחור בעצמך אם להאמין לי או לא."האמנתי לו.
האמנתי גם שהוא התאורטיקן העומד מאחורי המסע בזמן. נאלצתי להיאבק בדחף פראי לרצוח אותו בו במקום כשחילחה בי הידיעה שמעשה זה יפסיק את גלי ^החילוף^ תוך זמן קצר.
הוא שלח בי מבט ארוך ובוחן. היה ברור שהוא יודע מה מתרחש בראשי, אולי יותר טוב ממני.
האקדח נשאר בכיס.3.
בבית הקפה אשר בקומה האחרונה של האמפייר סטייט בילדינג יושבים שני אנשים. הם בולטים מאד בסביבתם המיידית שכן (וזאת בניגוד לרובם המכריע של שאר הלקוחות) הם אינם שותים קפה או תה אלא סוג כלשהו של שתייה אלכוהולית שמתחלפת מדי כמה דקות ביחד עם המלצר, עיצוב החדר ושאר הלקוחות. התנהלותם היא כשל מכרים ותיקים וצופה מהצד (אילו
היה יכול להתקיים כזה לאורך זמן) היה מהמר בוודאי על כך שהם חברים לנשק מאיזה מלחמה נשכחת. למעשה הם מכירים יומיים. צופה מהצד (תיאורטי) היה מהמר בביטחון מוחלט על היותם מטורפים לחלוטין אילו שמע את שיחתם.אחד מהם אומר: "איזה צרות צרורות עשיתי לעצמי כשניסיתי להתאבד. בטח הלכתי איזה שלוש דורות אחורה כדי לגרום לכך שאחות מוסמכת תתפרץ בטעות לחדר שלי שלוש שניות אחרי שחתכתי את הוורידים"
השני צוחק ועונה: "כן, ואילו אני בוודאי ביצעתי שיחת טלפון אנונימית כדי להודיע על ניסיון ההתאבדות של עצמי כי אין לי הסבר אחר לעובדה שהאמבולנס הגיע עוד לפני שבלעתי את כדור הואליום האחרון."
השניים צוחקים שעה קלה ואחד מהם הופך רציני לפתע.
"עוד לא מאוחר מדי להתחרט." הוא אומר."אינני רוצה במוות בלתי צפוי," עונה השני "בעצמך אמרת ששדה המגן כנראה הוסר כבר. ה^חילוף^ שלנו הוא רק עניין של זמן. אני רוצה להחליט בעצמי על הרגע המדויק שבו זה יקרה."
"כרצונך" אומר הראשון ומסב את מבטו "כל אחד בוחר את דרכו."
"כן, כל אחד בוחר את דרכו," עונה השני "זוהי בחירתי האחרונה. היה שלום."
הראשון מנסה לומר משהו אך דמעות חונקות את גרונו. הוא מביט בכוסו בטמטום בעוד חברו עוזב את בית הקפה בצעדים קלילים של אדם היודע כי עול כבד הוסר מעליו.
*…ההמתנה הסתיימה.
אני עומד על גג האמפייר סטייט בילדינג ומביט בנוף
העירוני. זוהי שעת ערב מאוחרת ובכל זאת התנועה סואנת. המכוניות משנות את מיקומן בפתאומיות מדי
כמה דקות. זה מזכיר לי את הסרטים הישנים האלה
משנות השלושים שבהם התמונה קופצת מדי פעם.
אני מוציא מהכיס את עיתון הבוקר ועובר על הכותרת
הראשית פעם אחת אחרונה, רק כדי לוודא שהיא לא
השתנתה. הכותרת מכריזה באותיות גדולות על
שערורייה בבית הלבן ובכותרת המשנה הסבר על
חשיפת קונספירציה של הנשיא וחברי סנאט מסוימים
להשמיד את מדינות חבר העמים במכת פתע גרעינית.
הכתבה בעמודים הפנימיים מתרחבת מדי כמה דקות כדי
להכיל פרטים נוספים על הפרשה. אני זורק את העיתון לרצפה ושם לב שבין עמודיו המתנפנפים ברוח יש פתק.
אני מרים אותו וקורא בקול רם:"השדה נפל. עשה זאת."
הרוח מכה בפני ואני מחייך כל הדרך למטה.*
-
-
-
-
-
יש גם סרט מעולה בשם "עיר אפלה" שמדבר על אותו רעיון של עולמות מתחלפים בן לילה, ואנשים שמשנים את זהותם.
גם זה שווה צפיה, למרות שהסוף בסרט קצת מאכזב וצפוי (לפחות מבחינתי).ורק שאלה אחת, למה? זה מה שכל כך מסקרן אותי, למה ואיך ומתי?
אולי תמשיך או יותר נכון תסביר את המניעים שלהם, זה ממש מסקרן.ואני חייבת לציין, פעם ראשונה שלא עצרתי באמצע בשביל לקרוא את הסוף קודם.
פשוט גדול!!
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
מתעקש, אז הסיפור צריך ליטושון קטן וזהו.
הביקורת היחידה שלי היא על זה ששלחת אותו בלי לעשות הגהה. למרבה המזל אתה לא סובל מבעיה של שגיאות כתיב ותחביר, כך שזה לא היה נורא – ואחרי הכל התוצאה יצאה מעולה. באמת יופי של סיפור.
אבל היה יכול להיות עוד יותר טוב, אילו היית משאיר את זה יומיים, ואז חוזר לזה, ולא רץ לפרסם כל כך מהר אחרי הכתיבה.
אז באמת קח כמה ימים, ואחר כך עבור על זה שוב. אני בטוחה שתמצא עוד כמה נקודות לשיפור, ואז זה יהיה ממש מושלם.
(לדעתי זה ראוי לפרסום בדפוס). -
-
-
-
-
טוב, בעצם לא. רק ניטפוק אחד: למה לכתוב ^חילוף^ באותיות מוטות כמו באיזה תרגום משנות החמישים של אסימוב? מזכיר לי ^קטע^ שהיה פעם במגזין וויז, שבו בתור ^פרודיה^ על תרגומי מד"ב/פנטסיה לעברית הודגשו מדי פעם כל מיני ^שמות עצם^ באופן ^אקראי^. היה קולע.
סיפור מצוין. גם אני חושבת שהוא ראוי לדפוס. תמשיך לכתוב.
-
אני אישית ^מאד^ אוהב את התרגומים האלה משנות החמישים (אולי זה קשור לעובדה שגדלתי עליהם) והכוונה הייתה באמת לתת לסיפור אווירה שכזו.
חוצמזה, הטית המילה המסויימת מרמזת על כך שלא מדובר בחילוף רגיל מחיי היום-יום אלא במשהו שונה לחלוטים. אני עדיין בדעה שההטיה עושה את תפקידה בצורה נאמנה בקונטקסט הזה.אה, וכמובן, תודה רבה.
-
שדילגת על קטעים מסויימים בסיפור שנראו לך משעממים ?
לדעתי, בקטע מסויים של הסיפור יש תשובה בדיוק על השאלות ששאלת.מה עושים בדר"כ כשלא מבינים סיפור שקוראים ?
(זה קורה לפעמים. אפילו עם סיפוריהם של הגדולי שבסופרי המד"ב)
נכון ! קוראים אותו שוב.אם בקריאה שנייה עדיין לא הבנת אספק כמובן הסבר, למרות שבמלוא הכנות נראה לי קצת מטופש (שלא לומר מביך) שכותב יסביר את פרי עטו.
אם מישהו אחר ייתנדב לעשות זאת, אודה לו מאד. -
-
-
-
-
-
-
"התחבטתי בשאלה זו זמן רב אד, ויש רק מסקנה אחת שניתן להגיע אליה. לזמן יש כיוון, כיוון העתיד. אנחנו מגדירים זאת כ'קדימה'. גלי החילוף נעים גם הם רק בכיוון אחד. כשם שמאורעות בהווה משפיעים רק על העתיד ולא על העבר, כך גם מאורעות בעתיד, יש בכוחם להשפיע רק על העתיד המרוחק עוד יותר. העלמות מכונת הזמן ומפעיליה בעתיד לא תשפיע על השינויים שהיא ביצעה כבר בעבר. אבל את כל זה אין בכוחי להוכיח. תאלץ לבחור בעצמך אם להאמין לי או לא."
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
זה לא שמישהו יכול לעשות לנו משהו פה, אתה יודע זה רק טקסט!
בניגוד לכמה אחרים אנחנו לא ממש מתאמצים לפגוע במישהו, אני יודעת שאני לפחות לא, למרות שאני בהחלט יכולה.תראה, יש פרבילגיות שאני בהחלט מוכנה לקחת על עצמי. אבל מה לעשות, את העבודה פה לא עשיתי לבד. שמחתי לעזור (-:
בדיוק תהיתי היום האם מישהו בכלל מתייחס לשעשוע הקטן שלנו – מפליא לגלות שכן. -
טוב, בעצם בכולן.
1. מישהו בהחלט יכול לעשות לנו משהו.
ההודעות הללו הן לחלוטין off-topic וימחקו עד האחרונה שבהן ברגע שתפקע סבלנותם של
מנהלי האתר. (ובצדק)2. אין כמו הצבעה על מגרעותיהם של אחרים לשיפור המצב רוח.
(יש המעדיפים את השימוש במונח "לפגוע")
אני נהנה מכך עד מאד, ולמזלי, ואין לי בעיה מוסרית עם זה.3. אני חושב שרצית להשתמש במילה "קרדיט" (ולא "פריווילגיה")
4. אכן, לא עשית זאת לבד. אני נוטל על עצמי אחריות מלאה לביזיון הזה.
5. לעג היא אכן צורה של התייחסות. אבל…נו…לא בזאת חשקה נפשי. (ר"ע יעל המשועשעת)
-
1. כוונתי היתה – לעשות לנו משהו פיזית. זה בלתי אפשרי כרגע!!!
אני אפנה אותך לסיפור של טלה בר "מועדון היפות", שם הדיון עבר מזמן ל-off topic, מדיון על הסיפור עצמו לדיון על נושאים אחרים לחלוטין. ככה שהשיחה הקטנה שלנו לא ממש עומדת בקריטיון של מחיקה, שכן חוששני שהיא מזמן היתה נמחקת.2. אני מסכימה איתך לחלוטין.
3. נכון! תודה, ברחה לי המילה מהראש.
4. אה, אחריות מלאה? לא ממש, אבל אתה אתה מתעקש – אין בעיה!
אתה יכול לקחת אחריות על איזה בזיון שאתה רוצה. אני אקח אחריות על החלק הטוב והמשעשע בעניין. חלוקה מצויינת לדעתי.5. או, רגישות?!?! הרגע הוכחת את טענתי המקורית. אתה בכלל לא מרושע, רק רוצה לחשוב שאתה כזה.
ואל תתווכח אפילו, לך לא אמרו שאתה דרקון יותר גרוע מניר לי כן!!! -
העובדה שאני מצפה אך ורק לתשבוחות וליקוקי טוסיק כשאני מפרסם כאן, אינה קשורה כלל להיותי רשע.
ואם לא הבנת אני אפשט זאת: "לי מותר לרדת על כולם. לעומת זאת ל'כולם' אסור לרדת עלי."
אם לשיטתך זוהי השקפת עולם רגישה, אזי אאלץ להודות שאני אכן רגיש נורא.ובאשר לנסיונך הפתטי (והמיועד לכשלון מראש) להתחרות בי בגרימת סבל לאנשים…נו…אני לא חושב שזה אפילו ראוי לתגובה.
-
לתומי חשבתי כי אנו מנהלים שיחה מתורבתת ולא התלהמות כוחנית.
לצערי, הטעם המתוק שהיה לשיחה עד כה פג!
אם כי נעמה לי שיחתנו, כל שנשאר לי לעשות הינו: להודות לך על דבריך עד להודעה האחרונה ולסיים את שיחתנו בזאת. אין בכוונתי לשנות כיוון ולהפוך את החלפת המילים השנונה לזירת מלחמה עקובה מדם.נראה כי פגעתי בציפור נפשך ועל כך אני מתנצלת. אם לא כן הדבר, לא ברורה לי כלל הודעתך האחרונה.
-
אף אחד לא מבין את חוש ההומור שלי.
כולם מתעקשים לקחת אותי ברצינות תהומית.
למה ומדוע ?
במה פשעתי ?
הוי, עולם אכזר, כלום איני ככל האדם ? (רמז: *לא*)ובאשר לפגיעה ב"ציפור נפשי" היקרה, אוכל רק להוסיף כי אין לי שמץ של מושג על מה הגברת מדברת. אולי יש לי ציפורים בראש, אבל נפש בטח ובטח שאין לי. לא בראש ולא בשום אבר אחר.
בברכת יום נפלא
Evilנ.ב.
קחי את החיים (ואותי) באיזי. אין טעם להתרגז משטויות.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
אני רק יכולה להגיד שאתה לא הבנת אותי!!!!!
נו באמת, האם אתה חושב שטיעונך הקלושים יכולים לשנות, ולו במעט, את דעתי על מידת רשעותך.
הלו כל כותב פה, מצפה להערצה מיידית וניתן לראות פה דוגמאות רבות מספור לכותבים, אשר אינם מסוגלים להתמודד עם חוסר הערתה.ובעניין טענתך כי רק לך מותר לרדת על אנשים ואסור לרדת עליך – הרי שהיא אבסורדית. כל אחד חושב כך!!!
אין זה הופך אותך לרגיש או למיוחד. זה פשוט הופך אותך לאנושי!!!! (או, הרסתי לך את התדמית לחלוטין)לצערך, נסיונותך החלושים להראות מרושע, עומדים בקנה מידה אחד עם ניסיון לנעוץ סיכות תפירה בעורו של פיל.
-
-
-
לא אמרתי שאני שפויה, אמרתי בערך שפויה – יש הבדל גדול, אתה יודע.
אם תצליח לגלות מי זו הפילנטרופית שלי, היא תוכל להעיד על מידת שפיותי, או במקרה הזה אי שפיותי המוחלטת.והרי לך עובדה, מי המטורלל שיושב על האינטרנט אחרי טיפול שורש – רק אני!!!!
ומה שאתה יודע זה רק אתה יודע לא אחרים.
זה עדיין לא יופך אותך למרושע!! קיצוני כן, מרושע – לא!הי הנה לך פרויקט חדש, לעבור את כמות ההודעות שקבלה טלה בר, זה רף חדש ומשמעותי.
-
תהיה משמעותו של אותו "יופך" מסתורי כאשר תהיה.
והרי מספר עובדות:1. לאור העובדה שעד כה הקדשתי מעל ארבע הודעות לנושא בירור זהות הפילנטרופ, כשהתגובות נעות בין סרוב חלקי, סירוב מוחלט, ווריאציות נוספות על נושא ה"הבטחתי לא לספר, בהן צדקי !", הרי שהתייאשתי מכך לחלוטין.
כפועל יוצא מכך, לא אדע לעולם עד כמה את באמת מטורללת. ואולי טוב שכך.2. אין לי כל כוונה להתחרות במרת. טלה בר, אותה גברת נכבדת בעלת תואר שני בספרות (מוזר, זה לא משתקף בכתיבה שלה *כלל וכלל*). מצד שני, איני יכול לפרוש בשיא היות והשיא היה לפני כ-78 הודעות.
אכן, דילמה.
אצטרך להקדיש לכך מחשבה… -
על מה בדיוק, אפילו ציינת בעצמך שאת האפשרות לדילמה איבדת לפני כ-78 הודעות.
ולכן, למה בדיוק אתה רוצה להקדיש מחשבה?
לעצם הויתור על הדילמה, אכן מקור בלתי נדלה לרעיונות מחשבתיים.וכמובן חוסר ההבנה הרגיל שלך – לא השוותי אותך, חס וחלילה, לגב' טלה בר. אלא, העליתי בפניך את האתגר של עקיפת מספר ההודעות שקיבל העץ שלה.
וה-"יופך" היה אמור להיות "הופך". מה לעשות, פספסתי את הטעות הקלדה הזאת.
ולמרות התעקשותך, עדיין לא הצלחת להוכיח לי את רשעותך. שנינות כן, חוש הומור מוזר כן, רשעות – ממש לא!!
-
ושוב אני נאלץ להסביר את הודעתי הקודמת:
(על כל פסקה אחת שלך, פסקה אחת שלי. ראש בראש)1. הדילמה: מאחר ופרישה בשיא אינה אפשרית (השיא היה מזמן) ומאחר ואני לא רוצה להתחרות עם טלה בר על מספר ההודעות ניצבת מולי בעיה.
האם להמשיך את העץ הזה ? (להתחרות) או שמא עדיף להפסיק (לפרוש, גם אם זה כבר לא השיא). הדילמה נובעת מכך שאיני יכול לעשות את שתי הדברים יחדיו.2. לא חשבתי בשום שלב שהשוות אותי לטלה בר.
כדי להמנע מבלבולים שכאלה בעתיד, אני מציע שתקראי את הודעותי מספר דו-ספרתי של פעמים, עד שתדעי בוודאות שהבנת, הפנמת ושיננת אותן כיאה וכראוי. (ואם את לא בטוחה, בקרי אצל הפילנטרופית)3. ידעתי שה-"יופך" זה סתם טעות הקלדה. אלא ש(מה לעשות)אני רשע מטבעי ולא יכולתי לעמוד בפיתוי של לשים אותך למעט לעג וקלס כמיטב המסורת.
4. על סעיף ארבע אני עדיין עובד…
-
אתה באמת חושב שלהעיר על שגיאת הקלדה זה לרדת על אנשים???
עכשיו אני מבינה למה אתה חושב שאתה מרושע.
תרשה לי להתגלגל מצחוק. לא, די, אני לא יכולה יותר, כואבת לי הבטן!!!כן כן, ראינו לאן מגיעה הרשעות שלך…… וכן אתה לא רגיש, ואתה ממש אכזרי וכולם לא מבינים אותך. אין בעיה אתה צודק (אתה לא פולני במקרה, נכון???)
וכמובן שאני קוראת את הודעותיך כמה פעמים. איך אפשר להימנע מלשעשע את עצמי שוב ושוב, בנסיונותיך החלושים לשכנעני ברשעותך.
וכמובן שהבנתי שלא חשבת שהשוותי אותך לטלה בר. אלא, שלא יכולתי להתחמק מציון עובדה זו רק בכדי לגרור אותך להתייחס לעניין, בצורה המשעשת שבה בחרת.
נראה לי שהתגברת על הדילמה יופי אם אתה עדיין עונה.
-
שמחתי מאד לשמוע שחילופי הדברים בינינו משעשעים אותך כל כך.
באמת לא ציפיתי למצוא להם שימוש כלשהו אי פעם, בעיקר משום שאיני פולני.
(פולנים, כידוע לא זורקים שום דבר *אף פעם*. כך, גם לצנצנת חמוצים חצי מלאה מלפני שבע שנים הם מוצאים ייעוד)ובאשר לדילמה, מן הסתם, היא בעיצומה.
עד שאגיע להחלטה בעניין אני שומר על סטאטוס-קוו. -
כמדומני, טענתי כל הזמן שמטרת חילופי הדברים בינינו היתה לשם השעשוע. וכי מה ציפית שיעציבו אותי???
לשמחתי אינני פולניה טהורה, כך שאיני יודעת אם פולנים אכן שומרים כל דבר (איכס על מה שרשמת בסוגריים, אני לא מתכוונת לחזור על משהו גועלי כל כך). אולם, מכיוון שאתה טוען שאינך פולני כלל, מאיפה הידע הנרחב במהות הפולניות?
טענה מוזרה במקצת הינה טענתך על שמירת סטוס-קוו, שכן בעצם שמירתו אתה מסלק את הדילמה. שמירת הסטוס-קוו לה אתה טוען הינה המשך בשיחה, בעוד שהדילמה הינה להמשיך או להפסיק.
ולכן, איך יכול אתה לטעון לדילמה, בזמן ששמירה על הסטוס-קוו נוגדת את הדילמה עצמה. -
-
רשע, נכון, שכחתי לרגע, הייתי בטוחה שאתה הדגד'ה (האל הטוב במיתולוגיה הקלטית למי שלא יודע).
תשמע, זה שאתה לא לומד מנסיון זו בעיה חמורה מאד. הייתי מנחשת, בהתחשב בשנינות הרבה שאתה מפגין, שיש לך את השכל לגבות שנינות זו ושאחרי הפעם הראשונה *תלמד*, ולא תתן להן להמשיך לספר על הדודה פאניה מרחובות, שעושה דברים פולניים איומים.
כנראה שטעיתי, קורה, לא, בעצם לא קורה – אני לא טועה! -
-
