דרקונים לא קיימים – סיפורי הראשון

[הלל כהן]

סיפור קצרצר

"דרקונים לא קיימים"
"מעולם לא טענתי אחרת"
"אז למה אתה מדבר עליהם כל הזמן?"
"בגלל ש-
A.N.S 300 הידוע בכינוי ג'רי במשפחת כהן, הופסק על ידי עידו הצעיר, הידוע בשם האדון הצעיר בין הרובוטים, "הי ג'רי, הי אנדרו" (אנדרו נקרא על שם רובוט בספר שהגברת קראה בצעירותה) "שלום אדון קטן" מיהרו לענות ג'רי ואנדרו, "היום אני לא אדון קטן, אני האביר האמיץ, קוטל הדרקונים המפורסם עידונוס!", על פניו של האדון הצעיר עלה חיוך גדול, והוא רץ משם כדי להביא חרב צעצוע, "אתה רואה?" פנה ג'רי אל אנדרו, "האדון הקטן מאמין שהם קיימים", אנדרו רצה לענות, אבל הופרע בצעקה רמה, שגם הוא וגם ג'רי זיהו בתור צעקת הפחד של עידו (האביר האמיץ קוטל הדרקונים עידונוס), אנדרו וג'רי נכנסו במהרה אל תוך חדרו, וראו אותו המום עם אצבע מופנית אל החלון, "סתם העמדתי פנים" מילמל, לאחר שבדקו אם עידו בסדר, הסתכלו אל החלון, וראו יצור עם מוטת כנפיים אדירה, עף לו בשמיים, משאיר שובל עשן אחריו. ג'רי הסתכל על אנדרו, עיניו נצצו באופן יוצא דופן.

[גל מבולבל]

נתחיל בטוב­אין שגיאות כתיב או תחביר ששמתי לב אליהם..
והרעיון חביב. אבל זה רק רעיון . אין כאן סיפור עם עלילה
אלא דיאלוג קצר.
לעניין הדיאלוג עצמו­ בקריאה ראשונה ממש לא ברור
מי זה מי ומה הם.
אפשר בשני המשפטים הראשונים להוסיף
(לשם הדוגמה) "דרקונים לא קיימים" אמר ר' אנדרו
"מעולם לא טענתי אחרת" ענה לו ASN300 הידוע במשפחת כהן כ-ר' ג'רי.
ולסדר את שאר הדיאלוג בצורה נוחה לקריאה, בהתאם.

זו עשויה להיות התחלה של סיפור R&D נחמד .
כדאי להרחיב, הרבה.

[???]

אין נקודה אחת בסוף משפט לרפואה. הסיפור כולו בנוי כמשפט אחד מלא בפסיקים, גם במקומות שברור שדרושה נקודה. גם הרבה מהפסיקים חסרים. הסוגריים והמרכאות מבולבלים ומסורבלים. כל זה מתווסף לבעיות מבנה (מי מדבר אל מי?). לא רק בקריאה הראשונה לא ברור מי נגד מי אלא גם בקריאה השישית. בקיצור, צריך לעשות הרבה סדר בבלגן.

אחרי שהבנתי מי נגד מי (בקריאה השישית, כאמור), אמשיך בביקורת: אני מסכימה מאוד עם גל. אין כאן סיפור. האם העובדה שדרקון אכן הופיע היא פואנטה? כמובן שלא. לכן לסיפור הזה אין סוף. זו מקסימום התחלה של התחלה של סיפור אחר.

למה דווקא רובוטים? אם אין תפקיד בסיפור לעובדה שאלה דווקא רובוטים, אין לזה הצדקה.

מה פירוש המחווה לאסימוב? בהנחה שזה אכן אמור להיות סיפור שלם, לא כדאי להכניס בסיפור כל כך קצר מחווה לספר אחר. הרי ככל שהמלים בסיפור מעטות יותר, הן יקרות יותר. צריך יותר בשר בסיפור עצמו, כדי שהקוראים יהיו מוכנים לקרוא בדרך כל מיני בדיחות/מחוות/תוספות לא נחוצות כאלה ואחרות.

הסיבה היחידה שאני מרחיבה כל כך על דברים מובנים מאליהם היא שאני מניחה שזה סיפורו הראשון של איש צעיר למדי…

[גל מבולבל]

הייתי צריך להשאיר משהו גם לאחרים, לא?

[???]

[מאת]

תגובות