- This topic has 29 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
"אולי בכל זאת הוא חדר למוח שלי, בלי שהמכשיר ירטוט בתגובה?" אמר שאול, מתוסכל, מודד את המשרד בצעדיו.
"לא. המכשיר שלי היה עובד. הוא כנראה ידע את זה כבר קודם. יכול להיות שאמו סיפרה לו?" פרופסור פוסטזון ישב נינוח בכיסאו.
"לא נראה לי. אולי. יתכן שהוא בכל זאת נפל?"
"אמרתי לך, שאול, הבדיקה הראשונה שלי הייתה עם מערך הניסוי הישן, ונתגלו בו תקלות. אז זו אינה אינדיקציה. אבל ממעקב אחריו, במשך השנים, נראה לי ברור שדבר מה אינו רגיל אצלו."
"אולי יש לו אינטואיציה טובה? זה הכל?"
"לא סביר לחלוטין. לפי העדות של דניאל גדליהו, שנכח בכמה מתחרויות הויכוחים בהן השתתף יוסי, יוסי נהג לחסל ויכוחים כמעט לפני שהתחילו, כשנראה שלא נותר לנואמים האחרים מה לומר. מעדויות של יריבים שלו, הוא היה קוטל נקודות דיון שלהם לפני שהועלו, ולעיתים ניכר היה שביצע מחקר מוקדם על רעיונות, שחשבו עליהם תוך שהם יושבים בשירותים, כמה שעות לפני הדיון. יש בו משהו על טבעי, לדבריהם. ממעקב בזמן מהלך השירות הצבאי שלו, באיסוף מודיעיני, הוא היה מצטיין חטיבתי למשך כל חודשי השירות שלו, בשל העובדה שנהג לצפות על מפקדת אויב, ולדעת לומר למפקדיו מה תעשה מחלקה או חטיבה זו או אחרת למחרת בבוקר. לק"ם החל לערב אותי בתוכנית המעקב בשלב הזה, ואת שמו של יוסי, שהייתה ברשימת החשודים, זיהיתי מייד. הסיבה היחידה שיוסי מסתובב בחוץ היום היא שתמיד מצא תירוץ טוב."פרופסור פוסטזון שכח לציין שללק"ם היו גם דגים גדולים יותר לתפוס. הוחלט שלא יהיה מרד בינות נוסף, בלי שידעו עליו קודם. על בעלי הכשרונות, כסכנה רצינית, עלו במקרה הראשון המתועד של תקשורת על-חושית בין אדם למכונה, בקריה. האדם, גד, רצה להתנקם בממונים עליו, אז הוא הכריח את הבינה המלאכותית למרר להם את החיים. לאחר כמה ימים של קפה חם מדי ושירות מעליות מגושם, עשה גד את הטעות הראשונה והאחרונה שלו – הוא אמר לבינה לפברק תמונות עירום של המפקד שלו עם המזכירה הגדודית. המפקד התעצבן, ואחד החוקרים שהציב לפתור את התעלומה היה סוכן של לק"ם. לאחר עינויים ממושכים, גילתה לו המכונה את פשר הדבר. גד מבלה עכשיו ב-"שלוותא" – ניסיונות החינוך מחדש של בעלי כוחות לא עלו בתחילה יפה. יוסי הצליח לצאת לפני שהחל המעקב הרציני יותר. לו היה נשאר שנה קבע, כפי שהציעו לו, הוא היה נשאר לתמיד.
*למה שאלו אותי על יוסי?* חשב דן, תוך שהוא בוהה כאינו רואה בסיכום הסמינר במערכות דינמיות.
*לא סתם חשדתי כל השנים האלה, נכון? ועכשיו, הוא נכנס לצרות בגלל זה.*
דן תמיד חשד ביוסי, ידידו הטוב, שיש בו יותר מן הנראה לעין, מאז שנפגשו לראשונה, בכיתה ב'. בכיתה ז', עשה דן את הבדיקה הראשונה. היה זה מבחן באלגברה ליניארית. דן היה ידוע ביכולת המתמטית האדירה שלו, ולכן הושיבו אותו בשורה האחרונה, ממש מאחורי יוסי. המורה לא טרח לבדוק האם הוא מעתיק, ולכן הייתה לדן שהות לראות מה יוסי מכניס למסוף הבחינה שלו. לאחר חמישה תרגילים, ראה דן שיוסי מסיים גיליון בדיוק לאחר שהוא עצמו מסיים אותו. דן הכניס תשובה לגיליון שש, ועבר לגיליון שבע. יוסי עשה כן. דן חזר לגיליון שש, ושינה את התשובה. יוסי עשה כן, בדיוק מאותה תשובה, לאותה תשובה. יוסי החל להסתובב אחורה, ודן החל מתרכז במסוף שלו, תוך שהוא מעלה במוחו פיתוחים של כמה משוואות דיפרנציאליות חלקיות מרוכבות. הוא מצא שכאשר הוא מתרכז בנושאים מתמטיים סבוכים, יוסי מתרחק ממנו. ואכן, כשהבעת גועל על פניו, יוסי פנה חזרה למסופו.
*מה הוא עשה לרבקה? מה קורה איתה, כל השנים האלה?*
מאז היסודי, היו רבקה והוא ידידים טובים. הם כמעט נעשו חברים, אבל אז עזב לתיכון יוקרתי בדרום, והיא נשארה. היא נהגה להתקשר אליו יום-יום. ואז, שנה לאחר שהחל ללמוד לדוקטורט באוניברסיטה העברית, שם חידש את היכרותו עם יוסי, לפתע הם, יוסי ורבקה, נישאו. רבקה לא התקשרה אליו יותר. הוא היה מאד מופתע, שכן רק יומיים לפני האירוסין, רבקה סיפרה לו בטלפון, עד כמה היא שמחה על הקשר שלה עם רן, החבר הנאה שלה. או-אז נזכר דן בחשדותיו מימי החטיבה. אבל אחרי כל השנים האלה, הוא עדיין התבייש להתקשר אל בחורה.
*אני חייב לבדוק מה קורה איתה!* הוא חשב, רועד, בדרכו אל הטלפון. הוא התקשר אל המרכזייה של האוניברסיטה, וחיפש את החדר של יוסי שמואלביץ'.הטלפון צלצל.
*הטלפון מצלצל. אבל הוא אף פעם לא מצלצל.*
רבקה הורידה את רמת האש בכיריים, והלכה לעבר הטלפון. היא הרימה אותו.
"רבקה?"
"דן!?"*משהו חסר באוויר,* יוסי חשב, כשפשפש בכיסיו, לחפש את המפתח לדירה. הוא פתח את הדלת. הדירה הייתה חשוכה. השולחן היה עירום.
*אוכל. בדרך כלל רבקה מכינה אוכל. לא יתכן שעוד לא חזרה.* אבל הנה, על הכורסה, ראה את החפצים שלה. הוא שמע קול עמום מאד, כמעט בלתי מורגש, בירכתי מוחו.
*לגרנג'.*
מה? שם של מתמטיקאי מת? אין פה סטודנטים למתמטיקה, בצד הזה של הקמפוס.
הצללים בכיוון חדר השינה זזו. הוא פנה לשם, וכמעט קלט את ניצוץ הרשף לפני שחש בחור המדמם שבכתפו.הוא שכב על הרצפה. רבקה התקרבה אליו.
"הזמזום! לא יהיה יותר זמזום! לא בראש שלי! לא עוד זמזום!"
יוסי ניסה לגרום לה להניח את האקדח, אבל רבקה לא הגיבה.
"רבקה, הניחי את האקדח!"
הוא ניסה לקרוא את המוח שלה, אבל כולו היה אנדרלמוסיה. לא היה קצה חוט למשוך בו, להתחיל לארגן אתו את תמונת מוחה. רק אז החל להתבונן בה, באמת, בפעם הראשונה מאז ליל הכלולות. פניה, שלפני שלוש שנים היו יפים, נעשו מלאי קמטים, דהויים. שערה כמעט כולו שיבה. והיא בת עשרים ושבע בחודש הבא. ארשת פניה הנוכחית לא הוסיפה ליופייה. עיניה פעורות, פיה משוך לאחור בחיוך גולגולתי.
"מי זו רבקה? אני סטלה! אני ג'וספין! אני קלרה!"
היא החלה לפלוט את כל השמות שנתן לה, כשניסה לבדוק כיצד המוח מגיב לריבוי שמות.
"נסעתי היום בבוקר לעבודה, ברכב שלנו! נסעתי באוטובוס! נסעתי ברכבת! ושם הכנתי קפה לבוס! הכנתי לו תה! עם שתי כפיות סוכר! עם כפית סוכר אחת! עם סוכרזית, כי יש לו סוכרת! בא לקוח חשוב! באו חמישה לקוחות לא חשובים! החברה נפלה, ופוטרתי! קודמתי למנהלת מחוז מרכז!"
*מה עשיתי?*
"ילדתי חמישה ילדים! עשרה ילדים! ילדתי רק בן אחד! הריתי פעמיים, אבל הפלתי את שניהם! אחד שרד, אבל הוא מפגר! שלושתם מתו בתאונת דרכים! קברנו את ארבעתם באותו ארון!"
*רבקה, לא היו לנו אי פעם ילדים, זו הייתה פיקציה שהכנסתי למוח שלך, לראות את תגובתו.*
המוח שלה היה עדיין חסום. יוסי הזדחל לעבר כפתור החירום, שמוצב בכל בית, וגם במעונות.
"החתול שלנו חרבן על הספה! נאלצתי לשטוף את הכורסה, ועד שהכסא התייבש, ראיתי שידורי לווין, אבל הכבלים נותקו לפתע!"
הוא הגיע אל הכפתור, ולחץ אליו.
*אבל אסור לתת לה להעיד.*
"וכל הזמן, הזמזום, הזמזום! אבל אני אפסיק את הזמזום! אני אפסיק אותו!!"
היא כיוונה אליו את האקדח, ועתה הייתה לו נקודת אחיזה.
*כדי להפסיק את הזמזום, צריך להיפטר מהראש בו הזמזום קיים. יוסי נמצא בחוץ, הוא לא ישנה דבר.* הוא החל לפקוד עליה להרים את האקדח, אבל זה כבר היה בתוך פיה, ולאחר שסחטה את ההדק, מוחה המופרע התפזר על הכסא, על הכורסה ועל הספה. אולי שם ימצא מנוחה, עד שמז"פ יפנו הכל."מר שמואלביץ'!"
*מה שבטוח, מה ש^בטוח^, היא הייתה יציבה כשעזבתי אותה.* ראשו של יוסי קדח, כמעט כמו הפצע שבכתפו.
"יוסי שמואלביץ'!"
*מישהו חיבל בה. מישהו הרס את כר הניסויים הטוב ביותר שהיה לי. היא קידמה אותי כל כך רחוק!*
"הלו, אתה חי?"
*אבל הכל לטובה. מיציתי אותה. אני צריך למצוא משהו חדש.* לפתע שם לב לקול הרם שקרא באוזנו: "מר שמואלביץ'!!"
"למה אתה צועק?"
"לא הגבת!" פני השוטר היו נוקשות.
"אני מצטער, תסלח לי, אני קצת נסער היום. לא כל יום אישתי יורה בי ומתאבדת!"
יוסי הכל לבכות. *מדהים איך התכסיסים הילדותיים האלה עדיין עובדים.* פני השוטר התרככו.
"לא, אני מצטער. זו ודאי הייתה חוויה קשה. אתה מוכן לתאר לי את מה שקרה שם?"
יוסי דיבר. לא היה לו צורך לשקר, רק להשמיט את כל הפרטים שלא נראו לעין. השוטר שחרר אותו לאחר שעה, והוא יכל לחזור לשכב. עוד כמה שבועות, יוכל לחזור לדירתו הריקה במעונות האוניברסיטה העברית. ולתכנן את המהלך שלו.
*כך או אחרת, הייתי שאנן מדי. יותר לא אשגה כך. הייתי צריך להיפטר ממנה מוקדם יותר, לאשפז אותה, או משהו כזה.* יוסי חייך. מין חיוך שכזה, שאי אפשר לישון בלילה, לאחר שרואים אותו. *מישהו פרץ מהר מדי בחזית. אולי הוא שכח לבצר את האגפים?*ידיו של דן כאבו, ומעט מן הטיח החל להתקלף מן הקיר. עיניו היו אדומות, ומצחו דימם.
*הכל באשמתי! הייתי צריך להתקשר אליה קודם לכן, לבקר אותה! המפלצת הזו! המפלצת!*
הוא החל דומע שוב.
*מה שווה המחקר הכללי שלי, אם אני לא יכול לטפל במקרה פרטי שבאמת חשוב לי?*
נשמעה דפיקה בדלת.
*מי יכול לבוא בשעה כזו?*
דן פנה אל הדלת, ולפתע שמע קול עז בראשו.
*לגרנג', מה?*"טרגדיה שניה פקדה את האוניברסיטה העברית היום, כשדניאל גדליהו, חוקר במחלקה למתמטיקה, בקמפוס גבעת ראם, נמצא ללא רוח חיים, בדירתו שבמעונות, כנראה בגלל שבץ. דניאל, או דן, בפי חבריו, היה מן המתמטיקאים המבריקים בארץ. הוא סיים את התואר הראשון במסגרת לימודי התיכון, והמשיך במסלול הישיר לדוקטורט, והוא דוקטור כבר שלוש שנים. הישגיו בתחום המערכות הדינמיות הפכו אותו לדמות מפורסמת בקהילה המתמטית העולמית. רק לפני שבוע, קיבל דן את הפרס הראשון בתחרות של המגזין 'דינמו,' לעבודות מקוריות בתחום המערכות הדינמיות, על עבודתו בנושא מערכות לא-יציבות.
"דברי דיקן הפקולטה, יורם גיצין:"
"לא יהיה עוד אדם כמו דן. המוות שלו מחזיר את התחום של מערכות דינמיות חמש שנים אחורה. עבודתו הייתה פורצת-דרך."
"ממשפחתו נמסר שאינם רוצים לשוחח עם העיתונות. ההלוויה תצא מקמפוס גבעת ראם מחר, בשעה שלוש. ועתה, למזג האוויר…"תם, אך לא נשלם.
-
-
-
-
-
-
-
-
הסיפור מרתק וכתוב נפלא, לפחות ברמה של שאר הפרקים, אבל לצערי העלילה נראתה לי מעולצת מידי.
סך הכל, אתה פשוט הרגת את כל דמויות המשנה שהופיעו לאורך הסיפור. אני לא רואה שום דרך לסיים את הסיפור עכשיו.
אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה כי חבל לי לראות כזה סיפור משובח יורד לטמיון רק בגלל שלכותב נמאס מכמה דמויות.
-
-
-
-
לא הבנתי מה זה בהקשר הסיפורי. נראה שזה מושג שכולם שם מכירים אותו, ומצד שני אף אחד לא מסביר אותו.
אתה הסברת את "נפל" כמישהו שלא מיצא את הפוטנציאל, שזה דבר מעורפל למדי. מן הצד השני בהקשר של הסיפור זה מופיע כמושג מקביל להומו, מחונן, אוטיסט, גאון מתימטי, זאת אומרת מושג מאוד מוגדר וברור.
זו היתה השאלה שלי. האם כשהם אומרים את זה הם מתכוונים למשהו בסגנון אקס-מן? האם עצם השימוש במושג מצביע על כך שבחברה העתידנית בסיפור שלך יש הרבה אנשים בעלי כוחות פסיכיים? (פסיכיים מלשון פסיכו ולא מלשון פסיכי)
האם כשקוראים למישהו נפל מתכוונים לאיזה חוש ידוע?זו היתה השאלה שלי. זה פשוט לא ברור. בהתחשב בכך שזה כבר הפרק הרביעי, הגיע הזמן שזה יוסבר.
-
-
הייתי בטוח כי הבהרתי את עמדתי (קרי – עמדת הפרום) באשר לפרסום סיפורים שכתיבתם עדיין לא נסתיימה. היות ונראה כי לא זה המצב, הנני לחזור על דברי, בפעם המי-יודע-כמה:
א. יש לפרסם סיפורים רק *לאחר* שנסתיימה כתיבתם.
ב. "נסתיימה כתיבתם", משמע: המחבר סיים לכתוב את *כל* פרקיהם, פסקאותיהם, דברי ההקדמה והסיום, ההסברים, התיאורים, ההרפתקאות והגיבורים, ולא נותר עוד *דבר*, ולו הפעוט ביותר, שיש להעלות על הכתב כחלק מהסיפור.
ג. על מנת להבהיר: בטרם הסתיימה כתיבת הסיפור, *אין* לפרסם כאן פרקים או חלקים מתוכו, ספקולציות באשר לתכנו, שברי עלילה, רעיונות, תקצירים ושאר ירקות.
ד. גם "כתיבה מקוונת" אינה רצויה, כלומר, כבמקרה זה: "בבוקר יום ב' הזברה קמה, כתבה פרק א' ולבשה מלמללה; בבוקר יום ג' הזברה קמה, כתבה פרק ב' ורקדה טרלללה"… התוצאה של כתיבה כזו היא בדיוק מה שאנו רואים כאן: מקרה קשה של חוסר מיקוד עלילתי, בלווי קפיצות, הסברים מאולצים ושאר ירקות, ולקינוח: הפרק הבא אחרי הבחינות. פורום זה *אינו* המקום למשחקים כאלה. שב בנחת, כתוב את סיפורך מההתחלה ועד הסוף, עבור עליו כמה פעמים לאחר מכן (דבר שיגרום, כולי תקווה, להורדת יותר מחצי מהפרטים המיותרים ולניתוב העלילה לכוון כלשהו), תקן שגיאות, שפץ ניסוחים, ורק אז, *אך ורק אז* פרסם את הסיפור כאן.קשה? מתסכל?
יופי. כי אלה גם רגשותיו של הקורא המצפה לסיפור טוב, במפגש עם "סיפור" שכזה. כתיבת סיפור, מה לעשות, דורשת יותר מאשר שפיכה היסטרית של רעיונות והגיגים לתוך מעבד תמלילים.
בקיצור – יאללה, לעבודה. -
על זה אתה מתלונן? על בנאדם שכתב חמישה פרקים, שפרסם אותם אחד אחרי השני, בלי שגיאות משמעותיות, עם עלילה טובה? על זה אתה מתלונן? אם הוא לא היה כותב "תם ולא נשלם" (מה שמרמז על כך שהסיפור כן נגמר, גם אם בהחלט היה אפשר להוסיף), אתה היית יודע שהוא לא הולך להוסיף עוד? ואם עוד שבוע הוא יוסיף עוד פרק? בכותב נראה רציני. אני מאמין לו שלא שמענו את הכל בעלילות יוסי.
הכלל הזה טוב ויפה לאנשים שמפרסמים זבל כמו "הקרב על לנדיס", שבאמת כל פרק הוא חסר משמעות בפני עצמו. אבל כאן זה לא המקרה, ובכל מקרה ניתן להפסיק אחרי פרק 4.
מה שאתה אומר, שיש רק שני סוגים של סיפורים שאתה מוכן שיפורסמו: בודדים, וסדרות של עשרות פרקים.
אז נכון, מוצר כמו חיי יוסי איננו מהוקצע כמו סיפור שכבר נגמרה כתיבתו. זה לא אומר שהוא רע. ואם אלו הסטנדרטים שלך, באמת אין צורך בפורום- אנשים יכתבו סיפורים וישלחו אותם *ישירות* למימד או לאתר לפרסום. בשביל מה צריך להעביר אותם קודם דרך הפורום?
-
-
א. מדוע אתה מוכן להסתפק במוצר נחות, ביחוד בהתחשב בעובדה כי המחבר בהחלט *מסוגל* לכתוב ברמה גבוהה יותר? כיצד זה נראה לך כי הסיפור הגיע לידי סיום כלשהו, בהתחשב בכך שאף אחת מהשאלות שהועלו בו לא באה על פתרונה, וכי רצף העלילה אינו *מוביל* לשום מקום?
ב. הרשה לי לשתף אותך בסוד קטן – כעורך האתר, אני הוא זה הקורא את הסיפורים הנשלחים לפרסום באתר (מדהים, אה?), ובמקרים רבים גם את אלה הנשלחים למימד. זו הסיבה להקמת פורום זה – נסיון לשיפור רמת כתיבת המד"ב והפנטסיה בארץ ולצמצום כמות מכתבי הדחיה המנומסים שדותן ואני נאלצים לכתוב.
ג. מה שאני *באמת* אומר (ואני מזהיר אותך מראש – אתה אולי טכניונאי, אבל אני תכנת מחשבים מזוהם – בדיוק הטיפוס ש*לא* כדאי לך להתעסק איתו בענייני לוגיקה) הוא כי יש רק סוג *אחד* של סיפורים שאני מוכן שיפורסמו: *סיפורים שלמים ומוכנים*. מספר הפרקים אינו רלוונטי כלל. הייתי מאד רוצה לדעת את דרך הסקת המסקנות שהובילה אותך לאזכור "עשרות פרקים" כתנאי מחייב, היות ואשמח מאד לכתוש אותה בפומבי, ובכך לתרום להשכלתך הפורמאלית ולשמח מאד את המרצים שלך ללוגיקה פרונטאלית…
ד. אני חוזר ואומר – הפורום *לא* מיועד לפליטות מקלדת. למטרה זו קיימים פורומי כתיבה יוצרת למיניהם. אנו מנסים לגרום לכותבים *לחשוב* בטרם יפרסמו, *להשלים וללטש* את פרי מקלדתם בטרם יראה אור. הסיפור המדובר כולל, אולי, כמה רעיונות מעניינים, אך הוא מסופר באופן חפוז ביותר, וסגנונו, עלילתו ודרך הצגתו את הרעיונות לוקים מאד מסיבה זו בדיוק.
ה. בקיצור – אני עיקש בעמדתי כי על כותבי פורום זה לעשות *כל* מאמץ על מנת להגיש סיפורים שלמים ומושלמים, גם אם פירוש הדבר עיכוב של חודשים(!) בפרסום הסיפורים. גישה זו, הנני להבטיחך, תתרום רבות לא רק לכותבים אלא גם לקוראים. אין הנחות, ויום אחד, אם תראה את האור, תבין כי טוב שכך. -
-
-
-
ראשית כל, הסיפור הראשון שלי היה סיפור בפני עצמו, אז הוא לא רלוונטי לדיון. אני רק רוצה להבהיר זאת, לפני שאמשיך.
שנית כל, אני מצטער, חשבתי שהכוונה בכללים מן הסוג הזה היא למנוע מאנשים לכתוב פרק יחיד, ולאחר מכן לא לטרוח להמשיך. כיון שידעתי שאני כן מתכוון להמשיך ולסיים, לא חשבתי שזה מופנה אלי. תגובות של אנשים אחרים איששו את דעתי זו. אני מאד מתנצל על חוסר ההבנה שלי בנושא.
לגבי מהלך העלילה עצמו, אני אינני מתחרט על שום פרט, אלא על שגיאות ניסוח וכתיב, אותן אכן אתקן לאחר הבחינות. הסוף נראה לי סביר, הוא זה שתכננתי מלכתחילה, ואם הוא לא נראה לך, אז, נו, נראה שהרישא שלי כותב המחאות שהסיפא שלי אינו יכול לשלם. זו בעיה מהותית. אינני מתכוון לכתוב מחדש את הסיפור הנוכחי, חוץ משינויים קוסמטיים קלים – אם אתה מתעקש, אני אפרסם אותו, מגוהה ומתוקן, בעתיד. לעומת זאת, בסיפור הבא אחריו שאכתוב, אדאג לנסות לגרום לסוף להיות יותר טובת ובאופן כללי, להתייחס להערות שקיבלתי על שני הסיפורים שלי.
באופן כללי, אני מתנצל שחשבתי שמדובר בפורום של סיפורי חובבים, ושלא חשבתי שיש להתייחס לכתיבה פה ברצינות כזו. לו הייתי יודע זאת, אינני יודע אם היה לי את האומץ לפרסם מלכתחילה.
שלך,
כליל נאורי.
-
גם בעתיד, וכי תקח לתשומת לבך את ההערות שקיבלת כאן.
מטרת הכללים היא לגרום לכותבים, גם אם הם "חובבים", לעשות את מלאכתם במלוא הרצינות. באופן זה, כפי שהסברתי, ירוויחו כל המעורבים.
יתכן כי ההסבר בכללי הפורום לא היה ברור מספיק, ולכן עדכנתי אותו לפני זמן קצר.הסיפור הראשון שלך אכן עמד בפני עצמו, והדיון לא נגע בו.
לדעתי, כדאי לך לקחת פסק זמן מהסיפור (ממילא יש לך בחינות), ולקרוא את כולו שוב רק בעוד כמה שבועות. יתכן מאד כי אז, בקריאה חוזרת, תווכח בבעיות העלילה עליהן הצבעתי.
לסיום – שיטה בה אני משתמש לגבי כתיבתי שלי: אני מסיים את כתיבת הסיפור וקורא את כולו מתחילתו ועד סופו. אם אני מוצא בו שגיאות או בעיות – מה טוב! יש מה לתקן. אם, לעומת זאת, נראה לי כי הסיפור מושלם, אני עוזב אותו מיד, מתוך ההנחה שכרגע איני כשיר למצוא שגיאות ובעיות. במקרה כזה אחזור לסיפור יום או יומיים לאחר מכן, ואמצא את כל הבעיות שחמקו ממני לפני כן.
ככלל: צא מנקודת ההנחה כי בעיות קיימות *תמיד* – אם הן "לא שם", כנראה פשוט אינך רואה אותן כרגע.
עוד עצה קטנה, אחרונה: היה חשדני ביותר בכל הנוגע למחמאות… -
השימוש במושג לגבי בני אדם נראה לי מוזר ביותר. כמו שאמרתי, אתה מעמיד אותו באותה שורה כמו גאון מתימטי ואוטיסט, ושלגביהם יש הגדרות ברורות. מה הכוונה כשקוראים לבן אדם נפל? זה אומר שהוא יצא פגום? יש המון מלים כדי לתאר את זה. דוגמאות: מפגר, משותק, גמד, ענק, וורקוהוליק, מטורף… ועוד ועוד מלים שרובן בעלות קונוטציה שלילית משהו, ומצביעות על איזו תכונה שגורמת לבעליה להיות פחות "מוכשר" מאדם רגיל לנהל את חייו. רוב המושגים האלה מצביעים על בעיות פיסיות או נפשיות, שאת חלקן ניתן לפתור בצורה משביעת רצון, ואת חלקן ניתן היה לפתור אילו החברה היתה יותר סובלנית, למשל לגבי אנשים הסובלים מלקות גופנית שמהווה עבורם בעיה רק מפני שהחברה סביבם אינה קשובה לבעייתם.
המשותף לכל המושגים שתיארתי הוא הגדרה ברורה. כשאומרים לך שאדם הוא וורקוהוליק עולה לך מיד תמונה בראש של מישהו שעובד עשרים שעות ביממה וגם נהנה מזה.
כשאתה נותן את מושג ה"נפל" לא עולה לי בראש שום דבר. אין לי מושג למה אתה מתכוון. אם אתה אומר שהוא משהו שלא הצליח בייצור, הרי זה נראה לי מוזר. יוסי הוא בברור יותר מוצלח מאדם רגיל, הרי יש לו כוחות נפשיים שאדם רגיל אינו שולט בהם. הוא אומנם משתמש בהם בצורה מחרידה לדעתי, אבל הם עדיין מהווים שיפור לעומת אדם ממוצע. מה ה"נפילות" כאן?נא הסבר.
-
-
-
הגיוני. הסברת בעצמך שנפל זה משהו נחות. אדם בעל כוחות על טבעיים לא יכול להיות נחות. זה אמנם קטנוני, אבל מושגים קטנים כאלה משפיעים מאוד בזמן הקריאה. היה לי ברור מיד שהכוונה במושג "נפל" היא לאדם בעל כוחות על טבעיים, אבל מן הסתם יש הרבה סוגים כאלה, ויש כבר היום הרבה מושגים שונים: טלפת, טלקינט, קורא מחשבות – שכל אחד מהם מתאר תופעה אחרת.
במושג "נפל" אני לא נתקלתי מימיי. מן הצד השני היה ברור שכל הדמויות שלך יודעות היטב מה זה (מהעובדה שהן לא שאלו), ולכן נראה שזה מושג שימושי ביותר. ומכאן:
א. כוחות על טבעיים זה דבר כל כך טבעי, עד שהשאלה נשאלת בסגנון של: "אני מקווה שהבן שלך לא אוטיסט. יש לו את הסימנים, אבל רק בעוד שנה נוכל לראות."
ב. יש למושג "נפל" משמעות מאוד מוגדרת, שלא מצריכה עוד בירורים כגון: "אז איזה סוג של נפל אתה חושב שהוא?"ומזה בדיוק נובעת השאלה שלי: מה זה נפל? האם נפל משמעו "שליטה במוחות אחרים?" כמו שיוסי עושה? ואם כן, אז למה? מבחינת השפה אין שום קשר בין השורש נפ"ל לבין שליטה במוחות אחרים.
שאלה אחרת: האם כוחות על טבעיים הם דבר כל כך נפוץ בעתיד שלך עד שאנשים מקבלים את זה כמו שמתייחסים לצבע שער? – כי זו בדיוק התמונה שעולה מגישת הדמויות שלך.
-
-
נפל בהקשר המדובר בסיפור הוא אדם שהפגין יכולות תע"ח, אבל שנראה שהוא יאבד או לא יגיע למיצוי של היכולות הללו, מסיבות שונות ומשונות. למשל, אדם בעל יכולת טלפתית, שמאבד אותה כשהוא מגיע לגיל הבשלות המינית, הוא נפל מבחינת האנשים הללו, כי אין בו שום שימוש עבורם. בדיוק כמו אדם שהגיע לקורס טיס (כלומר, היה לו פוטנציאל של קורס טיס), אבל לא הצליח לסיים אותו מסיבה זו או אחרת. בדי והותר מקומות אדם כזה יוגדר נפל.
-
יעל כתב:
> השימוש במושג לגבי בני אדם נראה לי מוזר ביותר. כמו
> שאמרתי, אתה מעמיד אותו באותה שורה כמו גאון מתימטי
> ואוטיסט, ושלגביהם יש הגדרות ברורות. מה הכוונה
> כשקוראים לבן אדם נפל? זה אומר שהוא יצא פגום? יש
> המון מלים כדי לתאר את זה. דוגמאות: מפגר, משותק,
> גמד, ענק, וורקוהוליק, מטורף… ועוד ועוד מלים
> שרובן בעלות קונוטציה שלילית משהו, ומצביעות על איזו
> תכונה שגורמת לבעליה להיות פחות "מוכשר" מאדם רגיל
> לנהל את חייו. רוב המושגים האלה מצביעים על בעיות
> פיסיות או נפשיות, שאת חלקן ניתן לפתור בצורה משביעת
> רצון, ואת חלקן ניתן היה לפתור אילו החברה היתה יותר
> סובלנית, למשל לגבי אנשים הסובלים מלקות גופנית
> שמהווה עבורם בעיה רק מפני שהחברה סביבם אינה קשובה
> לבעייתם.
>
> המשותף לכל המושגים שתיארתי הוא הגדרה ברורה.
> כשאומרים לך שאדם הוא וורקוהוליק עולה לך מיד תמונה
> בראש של מישהו שעובד עשרים שעות ביממה וגם נהנה
> מזה.
> כשאתה נותן את מושג ה"נפל" לא עולה לי בראש שום דבר.
> אין לי מושג למה אתה מתכוון. אם אתה אומר שהוא משהו
> שלא הצליח בייצור, הרי זה נראה לי מוזר. יוסי הוא
> בברור יותר מוצלח מאדם רגיל, הרי יש לו כוחות נפשיים
> שאדם רגיל אינו שולט בהם. הוא אומנם משתמש בהם בצורה
> מחרידה לדעתי, אבל הם עדיין מהווים שיפור לעומת אדם
> ממוצע. מה ה"נפילות" כאן?
>
> נא הסבר.
-
