- This topic has 10 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
^משחר הבריאה, או לפחות עד לאן שרשומות המסדר מגיעות, היו הערפדים בשטח. לא אוגיע
את זמנכם היקר בהגיגיהם של האח פרנציסקו או של האח ליאו, אלא אגיע לעיקר. למרות שכל המידע שברשותנו מצביע כי פעולות הטיהור הגדול של העשור הקודם נשאו פרי, ישנן עדויות
מגרמניה על גופות בגדנסק שנרצחו באופן המזכיר יותר את סגנונם של הנוספראטו מאשר את סגנונם של הטורפים בחזות אדם אשר נפוצים מהם. הנני מבקש עוד תקציבים למימון פעילות המסדר^
~האיגרת של האב מרטין, ראש המסדר הרובריקני, אל החשמן פיאטרו מהותיקן~*צללים*. האחות לואיסה פחדה מהחושך למרות שהייתה כבר אישה מבוגרת. היא תמיד ראתה
בצללים מפלצות מכל סוג וגודל המבקשות לאמלל ולקצור את חייה עלי אדמות. היא החזיקה ביד
רועדת פנס שהאיר את הצללים שנסתרו בשולי המדרון אשר התפתל בין חדרי החולים אשר היו במנזר. היו אלה אנשים חולים אשר התרופה למחלתם הייתה אוויר צח ורענן וטיפול מסור ואישי.
לרוב החולים של האחות לואיסה החלימו ממחלתם, אבל בחודשים האחרונים פשטה מגיפה כה קטלנית בעיירות שמסביב למנזר עד שאלה נפטרו במיטותיהם. *המסכנים* חשבה לואיסה בעוד היא מגיעה לאולם החולים הראשי של המנזר ובידיה ערכה ובה המנות של כולם. האולם הסריח
מריחם של אלה שהיו בו, למרות שהם היו חיוורים כאילו המוות, ^מורט^, כבר ביקר אצלם ונטל מהם את נשמתם.
לפתע ראתה האחות לואיסה בין הצללים דמות גמלונית וגבוהת קומה. היא הרימה לעברה את
הפנס והיא התגלתה כאישה שחורת שיער וזחומת עיניים, אף על פי שניתן היה לטעות שעיניה
היו כעין הזהב, ונבונה. השפתיים היו חיוורות. לאישה לא היה ריח, לא של חיים ולא של המוות.
"אני האחות אליזבת" אמרה האישה "המסדר שלח אותי לסייע לך, האחות לואיסה".
"אליזבת?" תמהה האחות לואיסה "מדוע לא הודיעו לי?".
"הירגעי, לואיסה" אמרה האחות אליזבת "הכל בסדר. את פשוט עייפה מאד".
האחות לואיסה האכילה את החולים והדבר לקח לה קרוב לשעה. בפרק הזמן הזה עמדה האחות
אליזבת כמו פסל מימי הביניים ולא עשתה מאומה. כשלואיסה סיימה, היא שאלה: "אם את האחות
אליזבת, מדוע שמך באמת לא זכור לי?".
"אני חדשה" אמרה האחות אליזבת "וזה עתה הגעתי מניו יורק. עתה, תני לי לעזור לך".
לואיסה חשה לפתע את עצמה באמת עייפה. הדבר האחרון שזכרה היה מגע חד של ניבים מלוכלכים בצווארה ואת עורה הצורב כמו יבלת מגרדת. היא התעוררה למחרת ומצאה את
עצמה באחת המיטות ואחות מתלמדת משוטטת בין המיטות ומאכילה את החולים ולואיסה
שאלה אותה: "מה קרה לי?".
"התמוטטת" אמרה האחות ג'וזפין "אבל הליידי אליזבת הביאה אותך לאב סבסטיאן והוא הביא
אותך לדוקטור היקר והוא קבע שאת צריכה רק מנוחה…-" קולה של האחות נקטע. לואיסה לא יכלה לשלוט בזה. ניביה התארכו וחדרו לצווארה של ג'וזפין ודם אדום ורענן זרם עתה בורידיה המתים של האחות לואיסה, הנוספראטו.^מותם של חמישים אלף איש מאנשי מחוז מורט מיוחס לפעולתם של לפחות כשלושה נוספרטו.
אחד מקודמיי, האב מרטין, צדק באומרו כי לא כל הערפדים נעלמו. איבדנו את האחיות לואיסה
וג'וזפין לטובתם של הנוספרטו ואנחנו דורשים סיוע נוסף מעבר לזה שסיפק בזמנו החשמן פטרו^
~האיגרת של האב לואיס ממורט אל החשמן קרלו בוותיקן~ -
-
-
-
אבל למה פתאום הפורום מתמלא בסיפורי ערפדים?
לגבי הסיפור שלך, יש כאן את אותה הבעיה שהיתה בסיפור הקודם. לא ממש ברור מה אתה רוצה. יש המון פרטים שאתה לא מגלה, והם ממש חשובים להבנת הסיפור (לא רק לסקרנות של הקורא). בין השאר, חסר המון מידע על הערפדים שלך, למשל, תגובה לאור יום, תגובה לצלבים וכו'.
דבר אחר, ברור מהשניה הראשונה שהכנסת את אליזבת' שהיא ערפדית. אין פה בכלל אלמנט הפתעה. אל תעשה את זה כל כך מובן מאליו. גם ברור מאוד שלואיסה הופכת לערפדית. זה נראה כאילו התכוונת להפתיע, אבל זה לא קורה. תן קצת קרדיט לאינטיליגנציה של הקוראים.עוד דבר, פרופורציות. שלושה ערפדים חיסלו 50,000 איש? זה לא קצת הרבה? אלא אם כן, הם כמובן ייצרו עוד ערפדים, שייצרו עוד ערפדים וכך חוסלו 50,000 האנשים, אבל אז אלה לא שלושה ערפדים.
בקיצור, כמו בסיפור הקודם, הבעיה שלך היא שהסיפור פשוט קצר מדי.
נקודות אור: הסיפור כתוב יפה, וניתן לפתח אותו למשהו באמת מעניין.
-
-
יום יום עמדו על ראש העץ הכי גבוה באי וצפו אל הים בניסיון לראות ספינה (אלה ערפדים שלא מושפעים מאור יום). יום אחד פתאום ראו סירה שטה במרחק. בהתלהבות, החלו לצעוק בקול גדול לעזרה, אך לחרדתם ראו אותה טובעת. אכזבתם הרבה לא נמשכה זמן רב, שכן עד מהרה ראו דמות נשית שוחה לכיוון החוף. מיהרו שלושת הערפדים, ירדו מהעץ ורצו אל קו המים כדי לחכות לדמות הנשית.
"וואו, כמה שאני רעב." אמר ערפד א' ולקק את שפתיו.
"אני רעב עוד יותר ממך." אמר ערפד ב' ונהם.
"לא, אני במצב הכי רעב." טען ערפד ג', והחל להזיל ריר.
החלו השלושה להתווכח, ועד מהרה הוכיחו ערפדים ב' וג' לערפד א' שהוא היה האחרון שתפס בעל חיים באי ושתה את דמו. מיד הסיק ערפד א' ששני חבריו יותר חלשים ממנו. הוא רץ אל היער, הביא ענף עץ וחיסל בקלות את שני חבריו.
לאחר שהתפוגגו שני הערפדים (הם כן הופכים לאבק כמו בבאפי), המתין ערפד א' לבדו לשחיינית המתקרבת ופנטז על דמה הרענן. לחרדתו הרבה ראה פתאום ערפד א' כריש הרודף אחר האשה. בניסיון נואש לשמור על ארוחתו זינק הערפד למים, וגירש בכוחותיו הכבירים את הכריש הרע. הוא סייע לאישה להגיע אל החוף.
"תודה רבה, אדון נכבד." אמרה האשה בהתרגשות, "הצלת את חיי."
"גם את, גם את," מלמל הערפד הרעב, ומהר להשקיע את שיניו בצווארה הרך של האשה.
כעבור שניה הוא התרחק בגועל והחל לירוק מפיו את הדם.
"פיכס!" הוא קרא, "מה יש בדם שלך?"
"מה רע בדם שלי?" קראה האשה נעלבת.
"הוא לא טעים. ממש דוחה." צרח הערפד.
מיד החלה האשה להתייפח, "אף אחד לא אוהב אותי," בכתה, "אפילו ערפדים לא רוצים לשתות את הדם שלי. אז מה אם יש לי איידס?"
"יש לך איידס?" צרח הערפד (הערפדים כאן ממש לא חסינים למחלות), הרים את מקל העץ שלו והתאבד.
"כל הגברים אותו דבר." אמרה האשה לעצמה, תוך כדי חבישת צווארה הפצוע "מאמינים לסיפור הזה אחד אחר השני. איך הוא לא הבין שמה שנכנס לו לפה היה הטעם של המלח מהמים? נו, מילא. ערפד אחד פחות." -
-
*- למה חצה הערפד את הכביש?*
To get to the ^Other Side^. Everything looks different from the ^Other Side^… of mortality.*- ערפד, רב וכומר קתולי נוסעים ברכבת…*
פתאום – מנהרה. בחושך כולם צועקים, נשמעת סטירה אחת ונשיקה אחת. כשחוזר האור מתברר שהרב והכומר הקתולי הפכו לבקבוק קוקה קולה ולכרטיסן הודי, בהתאמה, והערפד התפורר לאבק (נו, אור). מוסר השכל: ערסיקולה, עשה פחות גרבץ יותר.*- מה ההבדל בין ערפד לבין מכונת כביסה?*
ערפד הוא גבוה, צנום, חיוור ולובש ז'קט שחור בעוד מכונת הכביסה היא לבנה, מרובעת ומסתובבת ממש ממש מהר. הקטע המגניב הוא שאם הערפד היה לבן, מרובע ומסתובב ממש מהר, או אז ישנן שלוש אפשרויות:
א. הוא היה אספירין, רק מרובע ומסתובב;
ב. מכונת הכביסה היתה מקנאה בו; או
ג. הוא היה ערפד ממש דפוק.*- למה ערפדים לא משתקפים במראה?*
כי הם ערפדים. השאלה המעניינת יותר כאן היא אחרת: למה המראה לא משתקפת בערפדים?*- שלושה ערפדים נלכדו על אי בודד…*
אחרי שהם הופכים לעטלפים ועפים ממנו בחזרה לטירתם, הם מתווכחים מי יותר מוצלח. יוצא הראשון, וחוזר לאחר חמש דקות כשכל פניו מגואלות בדם. "רואים את העמוד הזה שם?" הוא שואל. "כן…?" עונים חבריו. "אז עפתי מסביב לו, מאחורי ההר, ליד הגבעה, קצת אחרי היער ומה אני רואה? פרה. שתיתי את כולה בארבע דקות ונשאר לי עוד זמן לחזור."
יוצא השני וחוזר אחרי עשר דקות כשכל פניו וחזהו מגואלים בדם. "רואים את העמוד הזה שם?" הוא שואל. "כן…?" עונים חבריו. "אז עפתי מסביב לו, מאחורי ההר, ליד הגבעה, קצת אחרי היער, המשכתי אחרי נבלת הפרה ומה אני רואה? עדר של איילים. שתיתי את כולם בשלוש וחצי דקות ועוד נשאר לי זמן לחזור".
יוצא השלישי וחוזר אחרי חצי שעה כשכל אינץ' (הם ערפדים בריטיים) בגופו מכוסה בדם. "רואים את העמוד הזה שם?" הוא שואל. "כן…?" עונים חבריו. "אז זהו, שאני לא ראיתי."*- ערפד ואיש זאב מתווכחים ביניהם מי יותר מוצלח. אומר הערפד…*
"וואביט סיזון". עונה לו האישזאב "דאק סיזון". חוזר הערפד וטוען "וואביט סיזון" ושוב עונה לו האישזאב "דאק סיזון". מתחכם הערפד וטוען "דאק סיזון", ואיש הזאב מחזיר לו ב"וואביט סיזון". מסתכלים הערפד ואיש הזאב אחד אל השני, מוצאים שפן, קורעים לו ת'אמא ונעלמים בעיגול כזה שהולך וקטן, כאשר קרדיטים מכסים את התמונה. מוסר השכל: בסיפור חייבים להיות התחלה, אמצע וסוף.סליחה. נסחפתי. ועוד סליחה שאם כבר נסחפתי, לא היה לי את הכוח להשקיע ולעשות את זה מצחיק. גל וניר, לטיפולכם.
-
-
-
