- This topic has 19 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
רחוק, רחוק, בטכניון שבחיפה, על גג הפקולטה למדעי המחשב, יושב ביתן. מעטים שמים לב אליו, ואף מעטים מאלה יודעים מה נמצא שם. אל מעטים אלה תווספו אתם.
בתוך הביתן, היכנשהו בין רשת המחשבים מלאת כוח העיבוד, לבין מיכל הנוזלים ושכבות הממברנות העצביות שמונחות בו, מסתתרת בינה, או לפחות כך טוענים המדענים שהרכיבו את השעטנז הזה. בינה מלאכותית, אכן. לא רק שחקן שח ממולח, לא רק מערכת נחיה מתוחכמת לטילי שיוט, כלל לא דומה למחשבון המתוחכם בו אתם משתמשים בביתכם – הדבר האמיתי. וכמו בינות לא מלאכותיות, לפעילותה היעילה של בינה זו קודמת עת של למידה. ואכן, סיפורינו מתחיל כאשר שאול, מסטרנט במדים, מתקתק לו בשעמום-מה אל בינה זאת, בנסותו לכוונה לעבר הבגרות.
-רוצה לשחק עוד פעם במשחק-הזיכרון?
-לא קיים רצון למשחק, תודה. ישנו רצון קל לסגירת פער מידע, לעומת זאת.
-דבר.
-איזה דבר?
-לא, ד.ב.ר. פיעל בציווי.
-אה, סליחה.
-ובכן?
-מהם חוקי ניוטון? בספר שנקרא לפני חמש וחצי שעות, שלושים ושתיים שניות, עשרים ושתיים מאיות שניה…
שאול מרים עיניו לאוויר, לאור פירוט היתר המוכר לו עד כדי תיעוב.
-…בשם "היסטוריה של המדע", הוזכרו חוקים אלה, אך לא נוסחו במפורש.
-מייד.
-תודה.
שאול ניגש לעבר המסוף השני, ומחטט בזיכרונו. מפיסיקה 1מ, מקצוע אותו סיים בהצטיינות לפני ארבע שנים, אולי נשארו פיסות מידע בראשו, אבל ניסוחם המדויק של חוקים אלה הוא לא אחד מהן. "מה הייתה הסיסמה לספריית המדע, שוב?"במהלך ביורוקרטי אמיץ, החליט צה"ל, שותף לפרוייקט הבינה המלאכותית, שאין לאפשר לה גישה ישירה למאגרי מידע, פן תצא מידי שליטה. על כן, חייבת כל שאלה של הבינה להיענות על ידי כך שהמסכן האחראי ייגש לספריה, תוך הצגת סיסמה מתאימה, שהרי לא יתכן שכל אדם שיש לו גישה לביתן הבינה תהיה האפשרות לתת לה מידע ללא פיקוח. מן הסתם, חיבור לאינטרנט המאפשר גלישה אין שם, למגינת-ליבם של העובדים.
-הנה, חוקי ניוטון. יש שלושה.
-ידוע.
"שחצן."
-הראשון: גוף במנוחה יישאר במנוחה, כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני. גוף הנע במהירות קבועה יישאר במהירות זו, כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני.
-מה זה כוח?
"עכשיו אני אצטרך לתת לו הגדרות לכל דבר. יופי. כוח זה.. כוח זו.. כוח.."
-כוח זו מעין השפעה שמפעיל גוף אחד על האחר, הגורמת לו לתגובה. הניסוח של ניוטון מגדיר אותם כגורמי שינוי בתנועה.
-לא ניתן להראות זאת מן החוקים שהזכרת.
-חכה, עוד לא סיימתי. החוק השני: שינוי בתנע של גוף נמצא ביחס ישר לשקול הכוחות המופעלים עליו.
-מה זה תנע? מה זה שקול כוחות?
"אוף."
-תנע זה מכפלה של מסת גוף ומהירותו. לפני שתשאל, מסה מוגדרת כהתנגדות גוף לשינוי במהירות שלו. בעקרון, היא מוגדרת על ידי החוק הזה. שקול כוחות. שקול כוחות זה סכום וקטורי של כל הכוחות הפועלים בנקודה מסוימת.
-מה זה וקטורי?
"אין לי כוח לזה. מה השעה?"
-חזרה – מה זה וקטורי?
"אוי, נו."
-מצטער, אבל אני חייב לזוז עוד מעט.
-קיימת שקיקה לראותך שוב.
-תודה
לפתע, הדלת לביתן נפתחת, ובן דודו הצעיר של שאול, יוסי, נכנס בריצה. שאול תופס אותו.
"היי, ילד. איך נכנסת? לא ידעתי שיש לך סיווג בטחוני."
"זה בסדר, בן-דוד שאולי. השומר אמר שמותר לי. מתי הולכים?"
"עוד מעט. תגיד, אולי תפסיק לקרוא לי בן-דוד שאולי? קרא לי שאול!"
"בסדר, בן-דוד שאולי. איך מרגישה הבינלכותית היום?"
"בינה מלאכותית, יוסי."
"כן, הבינלכותית."
"נו, נודניקית, כרגיל."
"היא קראה כבר את גאוסט והמכונה?"
"לא, יוסי. אסור לי לתת לה לקרוא ספרי ילדים. זה מסוכן."
"אבל למה? היא ילדה כמוני. אפילו יותר קטנה."
"היא לא כמוך, יוסי. זה מסובך. טוב, אנחנו צריכים לזוז. תגיד שלום לבינה המלאכותית."
"אבל אמרת שהיא לא שומעת אותי!"
"אה. נכון. אהם.."
"איך אתה מדבר איתה?"
"אני כותב אליה במסוף."
"אה! כמו במסוף בבית? אני רוצה."
"לא, אסור, יוסי. אין לך סיווג."
"אבל אני רוצה! אימא אומרת שלא מנומס לעזוב בית של מישהו בלי לומר שלום."
"אבל.."
"ואתה תמיד אומר שצריך להקשיב לאימא! כמו אתמול, שאמרת לי ללכת לישון מוקדם, כמו שאימא אומרת!"
"בסדר, יוסי, בסדר. מספיק לצעוק. הנה, אמור שלום לבינה המלאכותית, ונלך."
"בסדר."
-שלום בינלכותית.
-מי זה.
-אאני יוסי .
-שם לא מוכר.
-למה את לא קוראת את גאוסט והמכונה?
-מה זה גאוסט והמכונה?
"טוב, יוסי, חייבים לזוז."
"אבל היא לא ענתה לי!"
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"בוא, יוסי. אימא תכעס."
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"טוב. ביי, בינלכתית!"
"לא שכחתי כלום? יופי. כיבוי אורות."
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
הביתן נמלא חושך.
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?למחרת, לפנות בוקר, מצלצל הטלפון הנייד של שאול.
"הלו? מי זה?"
"שמואלביץ'?"
"המפקד? מה קרה?"
"תזיז את עצמך למעבדה. עכשיו."
"בסדר"-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"משמרת לילה טען שזה היה ככה כשהוא הגיע. היא גם לא מוכנה להגיב לשום דבר.
-הלו? את שם?
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"היא לא מגיבה. ניסינו הכל. לדבר אל ליבה, להבטיח לה ממתקים…"
"אמרתם לה שאתם לא יודעים?"
"מה?"
"שאלתי אם אמרתם לה שאתם לא יודעים."
"לא יודעים מה?"
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"מה זה גאוסט והמכונה?"
"גם אתה התחלת?"
"לא משנה. אני אנסה."
-אני לא יודע מה זה גאוסט והמכונה.
-לא הגיוני. אתה העלית את הנושא.
"לא יאומן!"
"אתה מבין, המפקד, לבינה יש בעיה עם זהות. היא לא בדיוק יודעת להתמודד עם פניות אישיות, כי היא מסרבת להכיר בכך שהיא אישיות בפני עצמה. לכן כל מה שהיא אומרת על עצמה הוא תיאורי, בין היתר."
-זה לא היה אני.
"רגע, מה אתה כותב לה? מי אמר לה את זה."
"אמם.. אני.. אה.."
"אולי מישהו פרץ לכאן. אשאל את השומרים."
"לא."
"מה זאת אומרת לא? אתה אל תיתן לי פקודות!"
"כלומר, אני יודע מי כתב את זה."
"כן? מי זה? אל תגיד לי שאתה שותף לעבירה. שוב אתה מסתבך בצרות? לא הספיק העניין שבגללו הפכו אותך לבייבי-סיטר למחשבים?"
"המפקד, זה היה בן-דודי, יוסי."
"ומי הוא? סוכן סורי מוסווה?"
"לא. הוא ילד בן שבע."
"ומי אישר לך להכניס אותו?"
"הוא הצליח לשכנע את השומר לאפשר לו להיכנס."
"מוזר. השומר לא הזכיר שום דבר כזה. אחקור אותו אחר כך. בכל מקרה, אם היא מגיבה, אז לא נגרם נזק, ואני יכול ללכת לישון. אתה, לעומת זאת, תישאר פה, ואל תצא עד שתישאר עם הבינה לפחות שעה."
"אבל המפקד.."
"אל תראה את זה כעונש. אתה פשוט האדם היחיד שזמין לי עכשיו, וצריך לדאוג שהבינה לא תכנס לקיפאון שוב."
"כן המפקד."
"ואם עוד פעם אחת תיתן לבן-דוד שלך, אח שלך, אימא שלך, או אפילו לחתול שלך לגעת בבינה, אני אזרוק אותך לעשות בייבי-סיטר לכלבים בניצנים. מבין?"
"מובן."
"יפה. לילה טוב."
"לילה טוב המפקד. שינה ערבה."
המפקד יוצא, ושאול נופל לכיסא שמול המסוף.
-נראה שאני אשאר פה לכמה זמן.
-שמחה רבה מורגשת. מה זה גאוסט והמכונה?
"אם אני לא אענה לה, היא פשוט תשאל שוב ושוב, נכון?"
-חזרה- מה זה גאוסט והמכונה?
"כנראה."
-גאוסט והמכונה זה ספר של יוסי, הבן-דוד שלי.
-מה זה בן-דוד?
-בן של אח של הורה.
-קיים רצון לקרוא את הספר, "גאוסט והמכונה".
"אוי, לתקתק את כל זה.."
-לא היום. אני עייף.
-קיים רצון עז לקרוא את הספר, "גאוסט והמכונה".
"אפשר לחשוב שאבא שלי תכנת את הדבר הזה."
-אין לי את הספר כאן.
-בדוק במאגר הנתונים.
-אני לא חושב שזה יהיה שם.
-קיים
-רצון
-לקרוא
-את
-הספר
-,
-"גאוסט והמכונה"
-.
"נו, באמת אבא שלי תכנת את הדבר הזה. זה אפילו הסגנון שלו."
-בסדר, אני אחפש.
"יש שם בכלל ספרית ספרי ילדים?"
שאול עובר למסוף הגישה למאגר הנתונים.
"לא, כבר עקפתי את זה. ספרות קלאסית, ספרות מדעית.. בחיי, ספרות ילדים."
-הנה, גאוסט והמכונה.
-תודה.
-'לפני הרבה שנים, על פסגת הר גבוה, ישב הממציא המהולל גאוסט, וחשב לעצמו: "מה אעשה היום?"'
-איך יודעים מה גאוסט חשב?
-זה סיפור. המספר יכול לדעת הכל על יצירותיו הוא.
-מי זה גאוסט? בספר שנקרא לפני שבע שעות, חמש דקות, שבעים ושתיים שניות..
"שוב הוא מתחיל."
-… בשם "ממציאים ותגליות", לא הוזכר השם גאוסט.
-זה סתם סיפור. אלו לא התרחשויות שקרו במציאות.
-ההתרחשויות לא קרו במציאות? והם נכתבו בספר?
-לא כל הספרים מלאים בעובדות. יש ספרים, כמו גאוסט והמכונה, בהם מסופרים דברים מדמיונו של הסופר.
-מה זה דמיון?
-אתה רוצה לשמוע את הסיפור, או לא?
-נדחה לדיון מאוחר יותר. המשך.
-איפה היינו? אה, כן. 'גאוסט המציא המצאות נפלאות – קנים לחתולים, מזמרות מזמרות, חזירים מעופפים. "מה עוד נותר לי לבנות?"
ואז עלה במוחו של גאוסט רעיון: "מעולם לא המצאתי מכונה שחושבת – הנה אמציא המצאה שכזו!" שמח בחלקו, וגאה בגאונותו הרבה,
החל גאוסט במלאכת ההמצאה. ישב גאוסט ימים ולילות, וחשב, "הכיצד אעשה מכונה שחושבת?" התבונן גאוסט בנמלים. "כיצד הנמלים חושבות?" בנה גאוסט נמלי-מכונה, אבל נמלי המכונה התרוצצו להן לכאן ולכאן, ולא יכלו לחשוב על כלום, רק לרוץ רצו. "כיצד החתולים חושבים?" בנה גאוסט חתול-מכונה, אך חתול אמיתי חיש נלחם בו וחיסל אותו, ולא היה לו זמן לחשוב. "כיצד קופים חושבים?" הלך גאוסט אל שכניו הקופים, התבונן בהם ארוכות, ובנה קוף-מכונה. אך קוף-המכונה לא רצה לחשוב, אלא רק רצה לשלות כינים מאחיו הקופים, שקיבלוהו אליהם בשמחה. לבסוף, התבונן גאוסט בעצמו במראה. התבונן, והתבונן, וגאוסט שבמראה התבונן והתבונן בו בחזרה. לבסוף, פנה גאוסט לבנות גאוסט-מכונה. ישב גאוסט יום וליל, בנה רגל, בנה יד, בנה עיניים, ולבסוף, בנה ראש. וביום השישי, הרכיב גאוסט את הראש אל הגוף, הניף מתג – והנה, גאוסט-המכונה חי. אמר גאוסט לגאוסט-המכונה: "אולי אתה תחשוב, סוף סוף, המצאה שלי?" ענה לו גאוסט-המכונה: "שאני אחשוב בשבילך? אני, המצאה שלך? אתה המצאה שלי! חשוב בשבילי!"
מוסר השכל – כאשר אתה הולך לבנות מכונה חושבת, אתה לא יודע מה היא תחשוב עליך.'
זהו.
"הידיים שלי כואבות."
-אני לא מבין את הסיפור הזה.
"מה הוא אמר?"
-חזור שנית?
-אמרתי, "אני לא מבין את הסיפור הזה."
-מה זאת אומרת?
-מדוע גאוסט הניח שכל העצמים ממחלקת בעלי החיים האלה יחשבו? אין זה ידוע שהם אינם חושבים? לפי הספר שקראתי…
"אני חייב להתקשר לפרופסור עדרי. איפה המספר שלו?"
הבינה המלאכותית קשקשה לה, ובינתיים, דיון סוער התפתח בין פרופסור עדרי לבין שאול.
"איך זה יכול להיות שהוא לפתע מדבר בגוף ראשון?"
"כנראה הוא ראה בתוך הסיפור הזה דמיון לסיפור ההיווצרות שלו. אולי זו גם הסיבה שהוא מרגיש סלידה ממנו. גם אני נוהג להתבייש קצת בתמונות תינוק שלי עצמי."
-שאול?
-שאול?
"הוא גם מדבר אלי בשמי, גם זה חדש."
"הכל סימפטומים של אותה תופעה."
-כן?
-אני רוצה לחזור לדיון קודם.
-כן, רק רגע.
-מה זה דמיון, שאול? ומה שמי? -
נתחיל מכך שאהבתי אותו.
הוא כתוב מאוד יפה והאווירה של סיפור ילדים
או אגדה בהחלט מוסיפה.
שתי בעיות הראשונה, היא הסוף.
לא משהו שאני יכול לשים עליו את האצבע אבל חסר לי שם משהו.
הבעיה השניה היא טכנית עדיף להפריד את הדיאלוגים
בין שאול למחשב מהדיאלוגים בינו לאנשים ומחשבותיו של שאול,
ע"י שימוש באותיות מוגדשות למשל ולא רק מקף או גרשיים.
לדעתי זה יקל על הקריאה וההבנה של הסיפור. -
-
עתודאים בטכניון זה זן שמתרבה יותר מהר משמרים. עבדך הנאמן יודע- הוא אחד מהם.
רק לסבר את האוזן- כשאני עשיתי את הטירונות, היינו פלוגה שלמה, 200 איש, עתודאים מהטכניון.
עכשיו, חלק די נכבד מהעתודאים הם חובבים. וכאשר יש לך תקופת מבחנים, הראש רוצה לעשות העל מלבד ללמוד- אז כותבים סיפורים.
ודרך אגב, היה נחמד, רקע שאני יכול להזדהות איתו (אפילו הכלבים בניצנים. סיפרתי לכם על שניצל?).
הסיפור, שברובו הגדול הוא דיאלוג, מתאים לצורה שבה באמת תתקשר בינה מלאכותית בהתחלה.
שאלות (לא רלוונטיות ביותר):
באיזו פקולטה למחשבים מדובר? קניון טאוב, חוות טאוב או פישבך?
ולא היה הרבה יותר פשוט לנסח את חוקי ניוטון מתמטית? אם לא להסביר, זה בהחלט היה משתיק את הבינה- מתמטיקה, גם אם אתה לא מבין, אתה לא שואל… -
-
-
-
מאוד אהבתי. כתוב טוב, המשלב גבוה יותר מהמצופה, הרקע מוצלח.
התלונות שלי:
א. הסוף – באמת חסר משהו שם, אבל ממש לא הרבה.
ב. עניין הגדרת המושגים – בחרת לדלג על הקטע הזה, אבל אם הבינלכותית דורשת הסבר למושג "בן דוד" ומקבלת את ההסבר "בן של אח של הורה", נשאלת השאלה איך הוגדרו "אח" ו"הורה". הכנסת שורה כגון "-מגדיר מונח: כך וכך = בלה בלה" הייתה יוצרת רושם אפילו יותר אמין ממה שכבר יש. אבל זה בכל זאת טוב מאוד גם ככה.כל הכבוד; המשך כך.
-
-
-
-
קלעת בול, בן אדם. עתודאי בתקופת בחינות, בדיוק כמוך.
התכוונתי לקניון טאוב. בניין הפקולטה החדש. באמת יש ביתן למעלה, ובאמת שאני לא יודע מה קורה שם.
ואשר לניסוח חוקי ניוטון, חשבתי על שאול כמעין בייבי-סיטר חביב – הוא לא אוהב את העבודה שלו, אבל אין לו משהו אישי נגד הבינה, והוא באמת רוצה לעזור לה. פשוט לפעמים נמאס. אתה יודע איך זה עם ילדים קטנים. חוץ מזה, לפי דרך ההתהגות של הבינה, היא פשוט הייתה ממשיכה לשאול את שאול בכל מקרה, ניסוח מתמטי או אינטואיטיבי. חשוב על ילד-פלא מאד מאד סקרן ונודניק. -
-
-
-
א. ראה תגובה למעלה. בנוסף, אולי אוסיף פרק שני לתהפוכות הבינה הנועזת, אפילו שלא תכננתי זאת כך. מצד שני, לא תכננתי ממש שום דבר, אז מילא.
ב. רציתי לייצג את הבינה כבעלת מילון מושגים לא מושלם. אם אינני טועה, כאשר אני הייתי ילד, אח והורה היו דברים שהבנתי לפני שהבנתי מה זה בן-דוד. בנוסף, אמנם מדובר במכונה, אך היא מכונה שמבינה שיח טבעי, ולכן לא טבעי לומר לה "הגדרת מושג= בלה בלה XYZ", למשל. (אבל זה יכול להיות ניסוי משעשע.) ולפני שאתה שואל, בהתחלה, כשהבינה לא הבינה נכון את "דבר", הייתה זו בעיה של הבנת הנקרא – נראה לי סביר ששאול כבר רגיל לתקן בעיות כאלה, מאימוני התחביר של הבינה. האמת שאין לי תמונה מפורטת בראש של הדרך בה לימדו את הבינה כיצד לתקשר – אני חושש שהידע שלי בחינוך מחד ובבינה מלאכותית מאידך הוא מוגבל. -
-
-
אז ככה: הסיפור טוב, ואני אשמח לראות עוד דברים שלך כאן.
גם ביקורת יש (ברשותכם אחזור גם על דברים שכבר נאמרו).
1. בסיפור שכולו דיאלוגים, צריך שיהיה ברור מי אומר מה.
2. הסוף בעייתי: הוא אמנם קיים ואפילו מקסים לדעתי, אבל הוא קצר וחלש מדי, צריך להדגיש אותו קצת.
3. לא ברור מה פירוש "אבא שלי תכנת את המכונה הזו" – אולי אבא של המספר נוטה לחזור על שאלות שוב ושוב באותן מלים עד שעונים לו, אבל אנחנו לא מכירים את האבא אז העקיצה הזו חסרת משמעות לגבינו. בלי בדיחות פנימיות!
4. הדיאלוג עם המפקד נדוש. את המפקד המאיים אנחנו פוגשים בכל סרט/ספר/סיפור. אפשר אולי פעם אחת לראות דמות של מפקד עם אוצר מלים אחר?
5. איך זה שהבינה המלאכותית לא יודעת מה זה "בן-דוד" וגם "דמיון" (במשמעות likeness)? קשה לי להאמין שבנו בינה מלאכותית ולא הזינו לה מילון בסיסי. מה גם שהיא קוראת ספרים שלמים, ועוד ספרי מדע פופולרי.
6. למה השומר נתן לילד להיכנס?אלוהים נמצא בפרטים…
-
1. לא ראיתי דרך לעשות זאת מבלי לקלקל את הרצף.
2. ראי תירוצים למעלה.
3. הכוונה הייתה להראות את הרוח הטובה שבה שאול מתייחס לבינה.
4. אני לא יצרתי את המערכת הצבאית. ניסיתי להיות אמין.
5. זה לא טבעי לזרוק מילים לתוך מוח של תינוק. החוקרים ניסו ליצור סביבה שבה הבינה תוכל להכניס מלים לקונטקסט.
6. התשובה לכך נמצאת בסיפור בהמשכים, שכתבתי לאחר מכן. ההבדל בין חור בעלילה לבין רעיון לפרק המשך הוא רק בדמיון של המחבר.
-
)