- This topic has 17 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
^"אני אנושי!^" צעק האיש. המדענים שחבשו אוזניות והקשיבו למוחו ולליבו לא שמעו אותו.
אחד המדענים רשם: "האובייקט מתנהג כצפוי. גלי המוח שלו נומינליים. איננו מצפים להתנגדות לסם". המדען הסיר את האוזניות והביט בו בעיניו הגדולות ואמר: "^אריקס^". האיש עמד במיכל.
"^נאי^" אמר המדען והפנה את גבו. הוא דיבר עם אחד העוזרים שלו ואמר לו להרדים את בעל החיים.
"^נאי, אריקס^" אמר העוזר.
<*מה זה*?> שאל העוזר <*מעולם לא ראיתי אחד כזה*>
<*אחד מאנשינו מצא אותו משוטט בעיר. החברה שלנו קנתה אותו מגן החיות והחלה לבצע בו ניסויים. אינני חושב שהוא תבוני*> אמר המדען <*ישנה טענה שהחיה התפתחה באור השמש. אנחנו עומדים להעביר למתקן מאובטח יותר*>
"*נאי, אריקס^"<*כן, יבוצע*> הוסיף העוזר בשנית.
החייזרים הזרימו את הסם למיכל והאיש נרדם. המדענית השניה פתחה את המיכל והעוזר עזר לה להעביר אותו למשאית. למחרת, הופיע בכל העיתונים <*יש חיים תבוניים אחרים ביקום! והם מעלינו*>
איננו יודעים מה עלה בגורלו של אותו אדם מסכן… מה שכן אנחנו יודעים הוא שאחרי כמה ימים הוצאה גופה שלא היה עליה בשר כלל והיא הושלכה לביוב… -
-
-
ניסיתי. באמת ניסיתי. לא הבנתי את הסיפור.
איך האדם הגיע לשיטוט בעיר? למה רק באמצע אנחנו לומדים שכל השאר חייזרים? מה זה בדיוק "והם מעלינו"? אם המדענים החליטו שהוא לא תבוני, איך בדיוק העיתונות החליטה שהוא כן? איך העיתונות הכיעה לתואר "אדם"? מה בדיוק שונה בעולם הזה שחשוב להגיד שמשהו התפתח באור השמש? ואיך בדיוק, ע"י מעבר למתקן מחקר מאובטח יותר, הפך האדם לגופה ללא בשר? אם המתקן מאובטח, איך העיתונות יודעת מה הושלך שם לביוב? *ואיך לכל הרוחות מתקן מחקר ביולוגי שמכבד את עצמו זורק פסולת ניסויית לביוב במקום להפטר ממנה כמו שצריך עם ביוהזרד???*
על הצד הטוב, שום טעות כתיב שאני יכול להניח עליה את האצבע.
על כמעט כל משפט בסיפור יש משהו לא מובן, והקשר בין המשפטים הוא לעיתים אנטי-לוגי ורוב הזמן סתם לא קיים. הסיפור הזה יצטרך הרבה הסברים פנימיים ולא מעט תיקונים לפני שהוא בכלל יתחיל להיות הגיוני, גם אם ע"י סיספונד.
שים לב: אני לא אומר שסיפור כזה לא היה צריך להתפרסם כאן. הוא עונה על כל התנאים. זה פשוט סיפור נוראי.
-
1. לא כל מה שברור למספר, ברור מיד גם לקורא.
2. לפעמים מה שנראה למספר מתוחכם במיוחד, נראה לקורא כמו זיבולי מוח.
3. המשוואה "קצר = טוב", לא תמיד עובדת. לפעמים קצר זה קצר מדי.
4. אם המספר מסתיר יותר מדי עובדות, בדרך כלל הקורא לא יצליח לפענח ו/או להסיק אותן לבד. (דווקא את העובדה שהם חייזרים הבנתי כבר מההתחלה, וזה היה בערך הדבר היחיד שכן גילית לנו).
5. רצוי בסיפור שהקורא יוכל לפתח הזדהות עם מישהו. במקרה הזה לא הצלחתי לפתח הזדהות אפילו עם הקורבן האומלל, פשוט כי לא היתה שום סיבה. לא ידעתי עליו כלום ולא על הנסיבות בהן הגיע למתקן המחקר, והוא אפילו לא "סבל מספיק" כדי לעורר סימפטיה. סיפור שבו לא מזדהים עם אף אחד, לא מאפשר להתחבר אליו. סיפור כזה מחמיץ את המטרה.
6. די ברור שאמור להיות איזשהו מסר בסיפור, אבל אפילו זה לא ממש מדבר לאף אחד. אם הכוונה היא למחות נגד ניסויים בבעלי חיים (הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו), אז זה די מפספס את המטרה,בגלל כל הסיבות שציינתי למעלה. כדאי להרחיב לפחות פי חמש, ז"א, לתת לקורבן המחקר איזו אישיות, לאפשר לקורא לשים את עצמו במקומו, ואז להנחית אותו לזרועות המדענים החייזרים. לא יזיק גם לפרט קצת על הנסיבות בהן הפך אובייקט המחקר מחיה שמובלת למתקן מאובטח לגופה חסרת בשר. זה נראה כמו חוסר אחריות משווע מצד המדענים. אני לא רואה מדענים אנושיים מתרשלים כל כך בשמירה על דוגמה יחידה במינה של אורגניזם כלשהו.
אפרופו הנקודה האחרונה, ממתי מבצעים ניסויים בדוגמה יחידה של אורגניזם?
7. מה הקטע על המדענים שהקשיבו למוחו וליבו לא שמעו אותו? הם מדברים באותה שפה? אם כן, איך זה יכול להיות? אם לא, למה צריך לציין שהם לא שמעו אותו? גם אילו היו שומעים, לא היו מבינים, נכון?טוב, זה כל מה שעלה בדעתי. מקווה שזה עוזר.
יעל
-
-
-
-
-
"^אני אנושי^" צעק האיש. המדענים שחבשו אוזניות הקשיבו לפעימות לבו ומוחו, אך לא שמעו אותו. שמו היה איתן הלפרין והוא היה מדריך טיולים בגליל העליון. הוא הכיר את כל הסיפורים כולל אלה על החייזרים שאותם לא סיפרו המדריכים לכולם. לאחר שהחבורה שלו כבר נמצאה באוטובוס, הבחין איתן משום מה במערה שלא הבחין בה קודם, ומאחר ובאיזור הזה היו מאות מערות, שיער איתן שלא הבחין בה עד כה. סקרנותו בערה בו והוא הפקיד את החבורה בידיה המהימנות של שותפתו, המדריכה הילה. הוא קיווה שהיא כבר התלוננה על היעדרותו. הפנס האיר את המערה בעודו יורד בה ולאט לאט הפכה אדמת המערה לגרם מדרגות שירדה מטה לעיר שאיתן לא ראה מעודו אפילו בחלומותיו. הוא המשיך לצעוד, הלום מהעיר, עד שיד חזקה תפסה את כתפו ושיתקה אותו ואחר כך גילה את עצמו צף במיכל מחובר לאלקטרודות ותנינים. אחד המדענים רשם: "מצב בריאותו של האובייקט מצוין. גלי המוח נומינליים. עד כה הבדיקה אופטימלית". הרשות לחיות מחמד של העיריה הייתה מוטרדת בשל החיה המשונה שנמצאה משוטטת ברחוב וביקשה מהמדענים לזהות אותה. דגימת בשר נלקחה מהחיה עוד לפני כן, שעוד הייתה בהרדמה, ונבדקה בשבע עיניים בחלק אחר של "המכון".
"^סטידס^" אמר המדען ואיתן חשב ששמע: "עמוד!". הוא היה כה מבוהל מחזותו של המדען עד שמוחו לא הספיק לנתח את ההוראות ושריריו אצו לבצען. המדען נראה מרותק לגבי תגובתו זאת של איתן ופנה לאחד מבני מינו ודיבר איתו. איתן ניסה לדבר, אבל קירותיו של המיכל בלמו אותו מדיבורו כשגילה שהם מחזירים את קולו.
אמר המדען
"^נאי, סטידס^" אמר העוזר.
שאל העוזר
אמר המדען
שאל העוזר.
הזדעף המדען.
העוזר הזרים למיכל את הסם.
"^אלוהים! הם עומדים להרוג אות-^" עברה המחשבה במוחו של איתן, בעוד גבות עיניו נופלות. אמר העוזר.
החייזרים הורידו את המיכל מכנו והעבירו אותו למשאית. בעיתונים, למחרת, פירסמה הרשות לחיות מחמד כי החיה שנראתה אתמול הייתה קוף מהונדס גנטית של האזרח אימיריל. בזמנו של איתן, תבעו הוריו את החברה על שנטשה את בנם, ונזעקו כפליים, שמצאו את גופת בנם, המלאה עד אפס מקום, אמר להם הפתולוגים, סמים מסוגים שונים ומשונים, ובעיקר טוקסינים. הגופה נמצאה ליד המערה בה נעלם איתן. היא נקברה באותו מקום בטקס אזרחי שקט. את האמת איש מעולם לא גילה על מותו של איתן הלפרין, כי באותו מתקן בחנו המדענים על גופו חומרים משונים אפילו לזמנם, ושכשל גופו סופית, הכריחו את אימיריל לשלוח אותו בחזרה לזמנו. -
-
-
אם כי היה ניתן להרחיב את הסיפור עוד קמעה,
זהו בהחלט שיפור רציני.
בעצם, עדיין לא הבנתימה זאת אומרת בזמנו של איתן?
האם כשהוא נכנס למערה הוא זז קדימה בזמן?וקצת ניטפיקריות:
"נזדעקו כפליים, *כ*שמצאו…"אמרו הפתולוגים ולא אמר הפתולוגים
טוקסינים אינם סמים אלא חלבונים רעלניםכדוגמת
ארס דבורים, ארס נחשים או רעלן של חידק הבוטלינום.ולדעתי, אפשר לוותר על רובו של המשפט האחרון.
להשאיר אותו כך:
"האמת על מותו של איתן הלפרין לא נתגלתה מעולם"
או משהו כזה -
-
לא קראתי את הגירסה הראשונה, אך אם היה שיפור (לדברי קודמי), הרי שהפורום הזה מועיל, אנשים לומדים מהתגובות, וזה חיובי.
אבל כנראה השיפור עדיין לא מספיק. בלי להתייחס לרעיון (שלא ממש מובן לי עד הסוף, אף כי אני חש שיש בו פוטנציאל מסוים), למרבה הצער הסיפור מחייב עריכה סגנונית ולשונית רצינית. על מבנה הפיסקאות, הפיסוק הלקוי והמשפטים המסורבלים כבר דיברו לפני. אולי יאשימו אותי בקטנוניות, אך אני אישית מקבל פריחה כשאני קורא משהו כמו "ושכשל גופו סופית" (כנראה הכוונה היא "וכאשר כשל גופו סופית"). -
-
ויופי שאתה יודע להקשיב לביקורת. ולעניין: גם אני חושבת שהתוספת במשפט האחרון ("כי באותו מתקן…") מיותרת. כשאתה מסיים סיפור, לא טוב להחזיר את הקוראים אחורה ע"י משפט "כי". אם אתה לא חושב שהם הבינו עד סוף הסיפור מה שרצית שהם יבינו, תוסיף הסברים לפני כן. הסיום של הסיפור צריך להיות רק הסיום, בלי "הסברים בגוף הסרט". (במקרה זה אפשר סתם למחוק את התוספת הזו, היא לא מוסיפה מידע חשוב.)
-
לאור הנסיון השני המוצלח שלך, יש לי המלצה: בפעם הבאה שאתה כותב, הנח את זה בצד ליום או יומיים, ואז קרא את זה שוב. רוב הסיכויים שתוכל לעלות על כמה מהפגמים בקריאה השניה הזו. אז אתה יכול לקבל פרספקטיבה של קורא שלא בקיא בכל הפרטים הקטנים שאתה לא מספר לנו.
הפעם זה היה הרבה יותר טוב. נסה לקרוא את זה שוב בעוד שבוע, ואולי תוכל להמשיך ולשפר.
-
