- This topic has 8 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
מעשה יד שניה למאדים
שתי פרות מטפסות על עץ אשוח.
אחת שואלת את השניה :
– תקווה, איפה התפוז ?
השניה עונה:
– לא יודעת, רוחמה, אבל איפה מקרר ?בדיחה.
החברה שלי, אלי התקשרה לדווח לי על המשגל שלה עם מישהו שהיא יוצאת אתו כבר
חודשיים. זה התרחש בחורשה בקרית חיים על שמיכת הפיקניקים. היא אמרה, שלא היה זה
מעמד הר סיני, אבל בהחלט היו סממנים של יציאת מצריים של חוסר מין התשעת חודשי
שלה. חייכתי לי, מרוצה. יופי של חורשה יש בקרית חיים, מלאת עצים זקנים עמוסי עורבים,
נדנדות ירוקות חורקות וריבוע חול, המשמש כמחראה לכלבים ומקום הקמת ארמונות של
תינוקות מהאזור. אני אישית ביליתי את צוהרי אתמול במפגש עסקי. קבעתי עם מישהו
בלתי מוכר לי מהצ'אט, כי אם הוא מוסר לי פרטים לגבי החבר הזבל שלו, ששכב איתי
ונעלם, אני מקיימת אתו סקס מלא ובלתי מותנה. כמובן, שלא התכוונתי לעמוד מאחורי
ההצעה העסקית. והוא בא, כמו שהוא הסביר לי בקול שקט ושפתיים רכות, רק כדי לראות
את מלכת הדפיקויות במלוא הדרה. הוא התפלא לראות כי מדובר במישהי רזה, ילדה, עם
שפתיים צבועים ברישול מרוח ושער אדום אסוף בגומייה ורודה קטנה. ישבנו במרכז הכרמל,
וניסיתי לדמיין, כי הגבר השחום – שוקולד – מריר זה הוא בכלל איזה עבריין סמים כבד,
מהצווארון הלבן, ואני סוכנת סמויה, כוסית ונערת ג'יימס בונדית, מפתה וחדה. הוא הסתכל
עלי מבעד משקפי שמש עבותות סגלגלות , לגם מהקפה ברד, איפר בעדינות על המדרכה
המתאדה, וזרק:
– בואי נא, את חיה בסרטים.
קלטתי את ההשתקפות שלי במשקפיים שלו – איזה ג'ימס בונד ואיזה נעליים. בזגוגיות
המוכתמות הייתי רק אני, דקה, עם בטן לבנה ועגיל מנצנץ, חולצת טי גזורה ממש גבוה,
ומכנסי שבע שמיניות, כפי שמצווה אפנת "מנגו" לסוגדיה, בולעת את הקצפת השטה לי
בתוך הקפה ומנסה להיות רגועה ומעניינת. דיברתי המון, עישנתי כל מיני דברים מגולגלים
ששי נתן לי מתחת לשולחן, ואחרי חמש בירות שהוא הזמין ואני שפכתי בהתחלה לקיבתי
ואחר כך לאסלה קטנה ומוצפת בשירותים, זרקתי חיוך דיבילי ונסענו בהסכמתי השקטה אליו
הביתה.
רמת הטשטוש שלי הייתה מן הגבוהות. בסולם אלי, זה היה השלב בו רוקדים במעגלים
בצעד יווני כושל. ולכן לא בדיוק זכרתי איך המקרר הלבן, הגדול, והנעים כל כך לגב
המזיע שלי, הפך למעלית שקופה של חלליות. ניסיתי להגיד לשי, שנעשה שחור ועב כרס
יותר ויותר, שאני שונאת בהיסטריה סרטי מדע בדיוני, ושיכבה את הטלוויזיה, כי זה מפריע
לי להתרכז במקרר. אבל הפה סירב להתניע, וכשלכסנתי את עיני לכיוון הפה, ראיתי בתוכו
מוצץ עם ג'יונט עסיסי במקום הפלסטיק החום והנעים של המוצצים הרגילים. הנהנתי בהבנה
ומצצתי את העשן המתקתק והסמיך. כאשר נפתחה המעלית, יותר נכון המקרר, שי דחף
אותי החוצה ביד ברזל ושם אותי על שולחן שקוף גם כן. השולחן נראה כקנוי באיזו חנות יד
שניה זולה ברחוב הרצל. לא אמרתי זאת, אבל כנראה איזה בזיק בעיניים הסגיר את דעתי
על השולחן החסר כל טעם. השולחן התעצבן עלי, הוציא מאיפשהו רצועות עור ולפף
אותן סביבי. ניסיתי לרוק את המוצץ מעלה העשן ולהסביר לשולחן הארס-פולני זה, כי לא
התכוונתי לרעה, שאני בכלל בעד הקסם הבורגני ושנורא יתאים לו כיסוי עגול מתחרה
ואיזה ואזה עצבנית ככה מלמעלה. השולחן לא הקשיב, הצמיח לו ארונית מנתחים לשמאלו,
ושי, שבינתיים לבש חלוק רחצה, שאל בחיוך מלא שיניים עם רווחים:
– את יודעת איך קוראים לכרס אצל גברים ולמה זה טוב כשהיא גדולה ? בעיניים שלך
אני רואה, שלא. אז ככה, לכרס קוראים פטיש, ואם הפטיש הוא גדול, המסמר נכנס
עמוק יותר.
אני מאוד שמחתי על ההסבר, ורציתי בתמורה על ההעשרה לספר לו את הבדיחה על שתי
פרות, שמטפסות על עץ אשוח, כששמעתי את רמקול המציל מודיע בקולי קולות:
– היי, את, תצאי כבר מהסוטול, יש גלים. את עם העגיל ובלי הבגדים, אנחנו כאן
צריכים להתחיל בהתעברות.
שי המבורזל זקף לנגד רגליי הקשורות לשולחן הזועם את פטישו ואת מסמרו ואמר בקול
רפה ויבש:
– תראי, אני זה, איך קוראים לזה בתרגומים הנוראיים שלכם לסדרה המפגרת הזאת
"מסע בין כוכבים" – חיזר. אז ככה, לנו אין זמן למשחקים, למרות שיש לך גוף פיצוץ גם
לפי הסטנדרטים שלנו. אני צריך לעבר אותך מהר וביעלות. את בכלל לא תרגישי שאת
בהריון, וחוץ מזה זה הסיכוי היחיד שלך לילד. מגבר ארצי את לא תוכלי ללדת, השחלות
שלך סתומות לגמרי.
הוא בטח ראה את הדמעה האלמונית זולגת לי על הלחי המאופרת, כי הידיים השחורות
מאוד נגעו בחזה היחף שלי, והמסמר השחור מאוד תקע אותי עד הקיר האחורי של
הרחם. לא יודעת איך היה בקרית חיים על הדשא, אבל על השולחן הפולני בחללית היה לא
רע בכלל. הזרע שלו הריח כמו מסטיק אבטיח, טעים, נמתח, ירוק בהיר עם נצנצים בפנים.
אחר כך השולחן שחרר אותי, התנצלתי וניהלנו שיחה ממש תרבותית על מיטב יצירותיו של
קנדינסקי. אחרי זמן מה הרגשתי כבדות בראש, כאילו יש לי שם תולעת הזוחלת בתוך
הקיפולים של החומר האפור והלבן. אמרתי לשולחן – באדן, מאלורי (נשבעת לכם שככה
קראו לו – מאלורי) – ויצאתי מהמקרר. ילדתי כמו זאוס את אתונה – דרך הראש. אני ממש
מריה הבתולה הדרך האוזניים, אה – ניסיתי לחייך לשי. אבל הוא היה רציני, וכשסיים לצלם
את הלידה, אסף את התולעת המתבכיינת לתוך פאמפרס, ורצה להסתלק חזרה לחללית.
אבל דרשתי הסבר.
– מה הסבר, נפנף אותי שי. מה את לא רואה סרטים את. כל הנשים בכוכב שלנו מה
זה טיפשות. וטיפשה אצלנו לא יכולה ללדת. כלומר, חסר לה איזה חומר במוח
שמתרכב עם הזרע שלנו וככה התינוק מתפתח. את, מותק, מאה אחוז, גם הכוס וגם
השכל. תראי איזה יופי – והראה לי את התולעת הזוהרת.
היא הייתה באמת מוצלחת מאוד, כמו תולעי הגומי האלה שמוכרים בחורב, אבל היו לה את
העיניים שלי, ואפילו עגיל בתבור היה לה.
– זאת בת, ציין שי בהתלהבות. את עזרת לנו מאוד. אנחנו נשלח לך איגרת תודה.
ותוכלי לבקר בחופשות סימסטרים. על ההורות תצטרכי לוותר, אחרת תגדל לי
הילדה עם תסבוכים שהעלימו לה ת'אימא.
הסכמתי. שי הכניס את התינוקת הזוחלה שלי לתוך מקרר- מעלית. שתינו קפה תורכי,
עישנתי את הג'יונט האחרון לאותו יום, ושי, שנעשה יותר אנושי מרגע לרגע, הקפיץ אותי
הביתה.
התקשרתי לאלי, סיפרתי לה שהיה לי זיון עם כושי מהעולם החיצון במקרר. היא
כנראה הייתה נורא לחוצה למבחן שלה, ולכן הפגינה התלהבות מתונה, אמרה שבקרית חיים
זה גם כן העולם החיצון לציויליזציה וכך סיימנו את השיחה. כשלעסתי את מסטיק האבטיח
האחרון שלי וניקיתי את האוזניים עם המקלות הצמר גפניות שנועדו לניקוי האוזניים, מצאתי
כמה נצנצים מתינוקתי החוצנית. בטח עוד עשרים שנה היא תדפוק לי בדלת עם פרחים
ונבכה ואני אשים קומקום לקפה. אבל זה כבר "תחרה" זה, אצלנו זה סרטים אחרים.
-
-
-
-
-
-
ואת תקחי מניר וממני את תואר הכותבים המטורפים של הפורום.
לא יודע- אולי מגלל המבנה המקוטע של המשפטים (ממש לא באשמתך), קיבלתי מהסיפור תחושה של חוסר-רצף ותחביר לא טוב. אבל לדעתי כל הסיפור נובע ממצב מוגזם לחלוטין של סמי הזייה (שמהווים מקור בלתי נלאה לפנטזיה) כך שזה אפילו מתאים.
עכשיו נשאר רק לכתוב את הצד של האבא…
"יומן יקר. היום סוף סוף מצאנו כוכב שבו ישנם תנאים אופטימליים לעיבור בין-גזעי. מצאנו גזע שאמנם אינו תואם לדנ"א שלנו, אך בעזרת ערכת אנזימי רסטריקציה ספציפית ניתן לבצע רקומבינציה מתואמת של הדנ"א שלהם, כמובן ע"י החלפת ציטוזין בקליטילין, ולבצע עיבור. אמנם הפיזילוגיה שלהן לא בדיוק תואמת את דרכי הלידה שלנו, אבל נזמן רציתי לבצע שימוש באיזמל הלייזר החדש שלי. עכשיו נשאר רק להמציא סיפור טפשי וליצור קומבינציה נכונה של סמי הזייה (אני חושב שבפלנטה הזאת קוראים להם 'טקילה') שיגרמו לסיפור להשמע אמין".
"נ.ב. אני יכול לשמוע את אלן [הערה: השם "אלן" הנו התרגום הקרוב ביותר סמנטית לשם המקורי ביומן, 54-
*ע] אומרת לי שנמאס לה ממני ושלא היא ולא אף אחת על הפלנטה שלנו לא תשכב איתי יותר. מי צריך אותן".(נ.ב. ניטפיקרי: אם עיבור לא אפשרי כי הנקבות בפלנטה שלהן טפשות מדי, איך בדיוק הגזע שלהם התפתח לפני הטיסה לחלל???)
-
1. היי היי – טירוף הוא חלק מקיומי, ואני לא מתכוונת לגזול תארים מאיש.
2. קיטוע המשפטים – אכן לא באשמתי. כאשר ראיתי כי הכל נקטע, די התעצבנתי, אבל כבר לא יכולתי לעשות כלום ( רוצה שלמות – תעשה "העתק" + "הדבק" בתוכנת המיקרוסופט המתוחכמת וורד והנה לך כמעט שלמות).
3. סמי הזיה – היו ולא מעט …ולא נרחיב על זה את דיבורינו.
4. התפתחות הגזע שלהם: תהליך אבולוציוני פשוט – פעם היו שם גם נקבות חכמות. אבל עם הזמן הטיפשות הנקבית הלכה והתעצמה. והמצב הנוכחי שלהם עגום למדי.
5. הסיפור ברובו אינו המצאה כלל, אלא הוא מתאר אירוע כמעט אמתי מחיי. -
סיפור מצוין ומשעשע.
וזה מזכיר לי סצינה מהחמישיה הקאמרית:
קרן מור עומדת עטופה בתכריך אדום על גופה וראשה, ומדברת כאילו לחברתה:
"אז שאלתי אותו: ריבונו של עולם, אתה שבראת אותנו עם אחד, אתה לא יודע איפה זה הדגדגן?"
"אז הוא אמר לי: זה לא אני בראתי אתכם עם זה, זה אתן גידלתן לבד.."
"אז ככה גם לא נהנתי, אני גם בהריון וגם בתולה…"
-
