- This topic has 26 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 11 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
^הטוב והרע הם שני צדדים של אותו מטבע ואל תשכח זאת^
אלה היו המילים האחרונות של אדונו וקיסרו שהידהדו בראשו של הקונסול ברחובות פלנתאס לספרייתו של אסטינוס. הקונסול בן למעצמה צפונית רבת עוצמה ומרוחקת פנה לאיש שאפילו אדונו אמר עליו שהוא ראה את האל גיליאן כנגד עיניו בטרם נטשו הוא ואחיו את קרין. פלנתס בירתה העתיקה של סולמניה רחבת הידיים, היהירה בערי אנסלון, שקקה בסיפורים ובאגדות שהזכירו לקונסול את האגדות והסיפורים שלחשה לו אומנתו בילדותו- סיפור על דרקוני הטוב ודרקוני הרע ועל קוסמים טובים ורעים וניטרליים ועל אלים שלא שלטו בתאוותיהם הכבירות…
נערה אדומת שיער, שאסטינוס אסף מהרחוב, פתחה את הדלת.
"אדוני הקונסול," קדה הנערה "מה מעשיך פה?".
"נאמר לי פעם שאסטינוס יודע את כל הקורה בקרין, אם טוב הוא או אם רע הוא. ברצוני לדעת משהו, נערתי…" ענה הקונסול ודבריו נקטעו שאסטינוס בבגדיו המודרניים האפורים והבלויים ירד בגרם המדרגות ואמר: "בוא, אדוני הקונסול, בקשתך נענתה".
החדר היה עתיק לפי האגדות. פה ישב רייסטלין, אדון המכשפים לו סגדו עתה מיליונים באנסלון ואפילו במדינתו של הקונסול, ובחדר שהיה המשך של החדר הזה נחרץ גורל העולם. הקונסול התרשם מהספריות הגבוהות והרחבות של אסטינוס שהיה ידוע באספנותו ובפזרנותו ככל שזה נגע לתחביבו ועיסוקו היחיד- ספרים.
"חשבתי שאתה תמיד כותב" תמה הקונסול.
"לא לאחרונה," אמר אסטינוס "המחשב שלי עושה את זה טוב ממני, אך אסייע לך כמיטב יכולתי"
"דודך, הקיסר, עודנו בחיים" אמר אסטינוס "אם כי במצב הנוכחי המורדים מתקרבים לבירתה של האימפריה שלכם וראשו של הקיסר ובני משפחתו, פרט לך, ייערף".
*לכן שלח אותי הקיסר הנה* חשב הקונסול *כך גם אמר הלורד היועץ*
"זמני, עם זאת, עדיין אינו פנוי לגמרי. וברשותך, אשמח לשוב למחשב שלי" אמר אסטינוס ועלה בגרם המדרגות. הנערה האדמונית הגיעה ואמרה:"אסטינוס אדון חמור ונוקשה. מיטיב אומנם איתנו ובלעדיו היינו מתים או במצב גרוע מזה, אבל לאיש אין שום *רגשות* שהוא מביע. מחשבותיו מוקדשות רק לספרו הארור!". הקונסול ידע על האובססיה של אסטינוס. ראש הממשלה סיפר לו שאסטינוס, עד שהצליח אחד מקודמיו לשכנע אותו שיחליף את הקולמוס והמגילה במחשב, היה עוד יותר מתבודד מכרגע.
"פעם היה מסדר של אנשים שמטרתם הייתה לשרת אותו. מסדר זה נעלם עם תמורות העתים ורק אסטינוס נותר" אמרה הנערה "לעיתים הוא הוגה מילים מסוימות בשנתו".
"איזה מילים?" שאל הקונסול, בסקרנות.
"פלדין. טקיזיס. הומה. רייסטלין" אמרה הנערה.
"מי זה הומה?" שאל הקונסול בבורות. על זה טרם שמע.
"הומה היה זה שאחז לראשונה ברומח הדרקון במלחמות הדרקונים הראשונות, זה מה שאמר אסטינוס ששאלנו אותו את השאלה" מילמלה הנערה. צווחה נשמעה מחדרו של אסטינוס…
"בשם האל," אמר הקונסול שהגיע לחדרו של אסטינוס "האם היו לך גיבויים?".
"גיבויים, הזיכרון שלי היה הגיבויים!" אמר אסטינוס "גונתר היה טיפש! אמרתי שיום אחד המחשב הזה יהרס!".
^אסטינוס! הירגע לפני שתרגיז את בן התמותה המסכן!^ נשמע קול מרגיע ברחבי החדר.
היה זה לוחם לבוש בלבן שהופיע בחדרו של אסטינוס והוסיף: "אחי, אפשר לתקן את זה".
"לא עזבתי את העולם כמו שאתם עזבתם. הניסוי הזה יקר מדי לליבי מכדי שאנטוש אותו באמצע" התאונן אסטינוס "אבל מחשבים, זו קללת העת הזאת, הם מתקלקלים כל הזמן!".
"חשבתי שזה התפקיד שלי" גיחך הלוחם "שמי פלדין".
"בשם אור!" קד הקונסול לפניו וכך עשתה גם הנערה…
הקונסול התעורר במיטתו, מזיע לגמרי, והביט בידיו. לא יכל לחשוב על משהו טוב יותר. המשרתת הגיעה במהירות ואמרה: "מה קרה?".
"איך הגעתי הנה? רק לפני הרגע הייתי אצל אסטינוס!" אמר הקונסול.
"בשם האל הטוב, אחת מהנערות של אסטינוס מצאה אותך חצי גוסס על המדרכה והביאה אותך הנה. ראש הממשלה ביקר פה. לא עזבת את המקום בעשרים וארבע השעות האחרונות!". -
-
מצטער אודווין אבל נאלצתי להפסיק לקרוא לאחר שתי פסקאות
הסיפור פשוט לא קריא.
משפטים ארוכים, המון שמות על ההתחלה שפשוט לא הצלחתי לעקוב אחריהם
ואני חושב שהמילה "בדרכו" חסרה בשורה הראשונה. אולי עדיף אפילו
"כשפסע לעבר ספרייתו "אז אולי זו מחווה לרומח שמעולם לא קראתי ובגלל זה לא הצלחתי לעקוב
אבל לדעתי הסיפור טעון שיפור רציני -
-
-
ואשר כי הבנת (כלומר – כתוב תגובה להודעה זו בה אתה מבהיר כי הבנת את כוונתי, או, לחילופין, אם לא הבנת – שאל).
ראשית, אבקשך לקרוא את ההערות של מנהלת הפורום ושלי לסיפורך הקודם, היות והן תקפות גם כאן. לקריאת הערות אלה, לחץ על הלינקים הבאים:
הודעה מספר אחת
הודעה מספר שתייםשנית, אני מעוניין להדגיש ביתר שאת את הנאמר בהודעות אלה, במילים פשוטות: *אנו מעוניינים בסיפורים שלמים*. ש-ל-מ-י-ם. לא פתיחות, לא קטעים, לא דגימות ולא חלקים. *סיפורים שלמים*, בעלי *התחלה*, *אמצע* ו*סוף*.
שלישית, אנו מעוניינים בסיפורים *מקוריים*. "הגבלה" זו משאירה חופש פעולה רב יותר מקודמתה – שהרי התחלה, אמצע וסוף הם תנאים נוקשים ללא פשרות. לעומתם, "מקוריות" יכולה להתבטא בדרכים רבות: רעיון חדש (*ח-ד-ש*), דרך חדשנית להביע רעיון מוכר, שילוב חדשני בין רעיונות מוכרים וכולי. הדבר היחיד שאסור כאן הוא סיפור המאופיין בדרך לא מקורית להביע רעיון לא מקורי באמצעות כתיבה מאד מאד לא מקורית.
רביעית, הגשת סיפור ברמה כה נחותה של איות, סמני פיסוק, מבנה מספט והבעה כללית הנה עלבון לקורא. האם אתה מעוניין להעליב אותנו, קהל הקוראים העתידי שלך? עוד כמה סיפורים כאלה, ושמך ילך לפניך – אנשים יפסיקו לקרוא ולהגיב. עצם העובדה כי חלק מאיתנו עדיין מגיבים מלמדת על סובלנות עצומה ורצון של ברזל, אך אין לדעת כמה זמן נחזיק מעמד.
חמישית, הנני להמליץ בפניך על דרך הפעולה הבאה: בטרם תפרסם סיפור – כאן או בכל מקום אחר – תן למישהו שמתעב אותך באמת ובתמים לקרוא אותו. האזן בתשומת לב לביקורת שיעביר. אם הוא שנא את הסיפור – חזרה לשולחן השרטוט. אם הוא חיבב אך העביר ביקורות מסוימות – קח לתשומת לבך, שפץ, החזר לו וחוזר חלילה. אם הוא אהב – סימן שהוא לא באמת מתעב אותך – מצא מישהו אחר.
ולסיום – נא אשר כי קראת והפנמת. אם הסיפור הבא שתפרסם כאן לא יהיה *שלם* (התחלה, אמצע, סוף וכו'), יש בכוונתי למחקו לאלתר.
-
אדווין אהבתי את הרעיון , אנשים שוכחים את הרעיון ובודקים יותר מידי את הביצוע – נכון יש על מה לעבוד אבל וזה חשוב – יש על מה לעבוד, ההגשה קצת לוקה אבל עם הזמן…
NY בשבילך אני אצטט: הסופר חורחה לואיס בורחס, הספר בדיונות הציטוט הוא מהפרולוג
"טירוף מייגע ומדלדל הוא חיבורם של ספרים רחבי-יריעה, הרחבת הדיבור על פני 500 ע"מ אודות רעיון שלהצגתו המושלמת בע"פ די בדקות אחדות. דרך פעולה טובה יותר היא לדמות שספרים אלו כבר קיימים ולהציע סיכום,פרשנות." -
ספר לי נא, יקירי, היכן, בהודעתי כאן או במקום אחר, טענתי בזכות כתיבה ארכנית? אל תטרח – לא תוכל. אגב, אם תקרא את דבריו של בורחס בעיון, תשים לב כי גם לו אין כל טענה עקרונית כנגד כתיבת ספרים ארוכים, אבל אנו כבר סוטים מהנושא.
ומה הנושא?
ראשית, ידידי המתהדר בציטוטים – *הבנת הנקרא*. כאן עלי, במפתיע, לכלול את עצמי בקבוצה אחת עם בורחס – את כתבי שנינו לא הבנת. אין הדרישה ל*התחלה, אמצע וסוף* כדרישה לכתיבה ארכנית, ואין הטענה כי כתיבת 500 עמוד על רעיון שנתן להביע בשתי פסקאות מצביעה על גויעתו של פורמט הנובלה (והנה נמצאתי מסביר זאת לך למרות הכל – הרווחת).
שנית – אין חיה כזו "בודקים יותר מידי את הביצוע", מכמה סיבות:
א. יותר *מדי* – מעט עברית נכונה לא תזיק, בשם אללה.
ב. האם היית מעוניין לראות סרט בעל רעיון מבריק אך שחקנים גרועים ומגמגמים, במאי עוור ומצולם בוידאו פשוט?
ג. נניח לרגע כי אתה מזוכיסט וכי התשובה לסעיף ב' היא "כן". עכשיו, האם היית מעוניין לראות סרט בעל אותן תכונות, אך בעל רעיון נדוש, חבוט, לעוס ומשמים? כן?
ד. אם תאמר "כן" ל-ג' אאלץ לא להאמין לך. למעשה, אפילו אם תאמר "כן" רק ל-ב' לא אאמין לך.
ה. לסיכום: על מנת לכתוב סיפור, כמו בכל אמנות אחרת, דרוש ידע בסיסי של המדיום בו עוסקים. במקרה זה מדובר בשפה העברית. כמו כן מקוריות, בלעדיה אין לכותב מה לחפש בתחום – שיעסוק בנגרות במקום.שלישית – מדובר כאן בסיפור (כפי שהבהרתי בהודעות קודמות) ללא התחלה, אמצע, סוף, רעיון, מקוריות או סגנון כלשהם. נטול. דיאטטי לחלוטין. 0% שומן, מינרלים, ברזל, סידן… כלום. ריק. גורנישט. זילץ'. עלבון לקורא.
רביעית – קראת את "בדיונות" של בורחס, הפנמת (או כך אתה מנסה לטעון, בהביאך ציטוטים, ולו מהפרולוג), ולאחר מכן אתה מעז לכתוב את שמם של בורחס ושל… הכותב מלמעלה… באותה הודעה? אללי! חזור וקרא את בורחס, וכתוב על הלוח מאה פעם "לא אשא את שם אלוהים לשוא!"
חצוף! -
ניכר דווקא שיפור באיכות הכתיב, הפיסוק והכתיבה. למרבה הצער, קשה מאד לעקוב אחרי המתרחש כי בפיסקה הראשונה הוצפתי בעשרות שמות שאני לא מכירה ושהתקשיתי מאד לעקוב אחרי מערכות היחסים ביניהם, בגלל חוסר היכרותי את המקור.
ואני חושבת שבאמת אנחנו צריכים לקבוע קווים במה שנוגע לפאן פיקשן, לאור העובדה שהתפרסם פה כבר סיפור אחד שהוא מחווה למסע בין כוכבים – האם פרודיות בסדר אבל פאן פיקשן בהתגלמותו לא? אם כן, זו הבחנה שנראה לי חשוב לקבוע במפורש. -
-
אני לא מוצאת שומדבר רע בלכתוב סיפור מקורי, בתוך עולם מובנה עם דמויות מובנות. אז נכון, העולם והדמויות לא מקוריים, אבל תמיד יכול להיות משהו מקורי ביחסים בינהן, או בסיטואציה שבה הן תקועות.
הבעיה היא, כמובן, שנוטים לאמץ את סגנון הכתיבה והדרך הייחודית בה העלילה זורמת בספרים עליהם הסיפור מתבסס (נו, טוב, לפחות אני עושה את זה), לפעמים לא במודע. אה, ותמיד ישוו את הסיפור עם המקור…
אבל אם מישהו מוצא את זה כיותר קל, להמציא סיפור בתוך עולם גמור, שיירווח לו (ושהסיפור יהיה ב-ב-ק-ש-ה טוב, או לפחות קריא…).ועכשיו למשהו אחר לגמרי: למה אי אפשר לשים פה סיפורים שאומנם כוללים התחלה אמצע וסוף, אבל לא בנויים טוב מבחינה לשונית / רעיונית? איך כותב מתחיל יכול להתפתח, בלי לקבל פידבק על עבודות?
-גל .מ (לא להתבלבל עם עוד גל שנמצא פה)
נ.ב איך מדגישים פה מילים? (אך, הבורות של החדשים…)
-
למעשה, אם תשימי לב, הביקורת שקיבל הכותב מלמעלה תביא לו תועלת רבה אם יטרח ויאמץ אותה. הבעיה כאן היא בעיקר היותו של סיפור זה הפעם השניה בה מפציצנו הכותב בחתיכת "פרוזה" לא מעוכלת, למרות בקשותינו הנמרצות.
באשר ל-"לא בנויים טוב מבחינה לשונית/רעיונית" – ובכן, נחלק לשניים:
א. לשונית: אני לא מצפה מסיפור המפורסם כאן להיות מושלם מבחינה לשונית. רוב תרגומי המד"ב בעת האחרונה רחוקים משלמות כזו, וחלק מהעורכים הלשוניים של ההוצאות ראויים לתליה (זאת בהנחה האופטימית כי הם קיימים). אני *בהחלט* מצפה מהמחבר, עם זאת, לעשות כמיטב יכלתו: לעבור על הסיפור כמה פעמים, להגיה אותו, לתקן שגיאות, לשים לב לסמני פיסוק, לנסות ולאתר שגיאות איות, בקיצור – להשקיע מעט מחשבה גם לאחר שהסיפור "גמור". לא לרוץ ולפרסם כל פליטת מקלדת. ניכר בטקסט שלמעלה כי מחברו נקט, למרבה הצער, בגישה האחרונה. בקיצור: אף אחד לא דורש שלמות, אבל מעט כבוד כלפי הקורא לא יזיק.
ב. רעיונית: כאן התחום רחב מעט יותר. מה פירוש "לא בנויים טוב מבחינה רעיונית"? אם הכוונה לניסוח PC של "רעיון נדוש/לעוס/משומש" – ובכן, האם את מעדיפה לחיות באשליה כאילו כתבת יצירת מופת מקורית של מד"ב, במקום? לעומת זאת, אם הכוונה לבעית ניסוח והצגה של הרעיון, הרי שביקורת רק תועיל לך.לסיכום: אף אחד לא אוסר עליך לפרסם סיפור שאינו מושלם (אם כי התחלה, אמצע, סוף ולפחות *נסיון* להגיה הנם חובה), אם את מעוניינת להשתפר עלייך להיות מוכנה לביקורת (וזו תמיד ביקורת בונה, אפילו במקרה הקיצוני שלמעלה), וטקסט *מודגש* מתקבל אם תשימי כוכביות משני צידי המלה.
יאללה, עכשיו פרסמי…
-
-
-
-
-
-
מאחר וכמה מאיתנו צריכים ללמוד, לא יכולתי להגיב עד עתה(יש להזכיר גם אחיות כגורם מסכל)
בפעם הבאה אפגין זהירות רבה יותר לפני שאדרוך על עצביו של מישהו; בנוגע להתחלה, אמצע וסוף, אני בטוח שנתקלתם בסיפורים שהסוף שלהם אינו בדיוק סוף. בפעם הבאה אני אעשה זאת
טוב יותר.
אין לסיפור שום קשר ל"רומח הדרקון" בתצורתו הנוכחית(קראתי רק את "אגדות" ואת "רשומות" ואת "השישיה" ואת "דרקוני אש הקיץ" ואת "כבשן הנשמה"). אחד הדברים המעצבנים ביותר בפנטזיה, לדעתי, זה שאין שום שיפור, אפילו קטן ביותר(ב"בלגראת" האנושות נותרת שבעת אלפים שנה בימי הביניים)
ימי הביניים נמשכו רק *אלף שנה*(תלוי איזה היסטוריון אתה שואל) וניסיתי לשער איך ייראה אותו
עולם אם יתפתח מעט.נ.ב.
"רומח הדרקון" הוא אפוס שאני מקווה שצאצאינו בעוד אלפיים שנה שיפתחו את מה שיהיה אז הספרים שלהם יופיע ברשימת יצירות קלאסיות. ישנם דברים גרועים הרבה יותר ו"רשומות" גם יותר טובים מ"אגדות" מבחינת ניסוח ומבנה.
אני רק לא מבין משהו. האם יש מפות של שאר קרין? -
כולי תקווה כי לא יארך הזמן ותבין מהן יצירות ספרותיות קלאסיות ומהן יצירות ספרותיות בכלל; או, לכל הפחות, במדה כזו שתאפשר לך להבין עד כמה אזכור אותה סדרת ספרים בנשימה אחת עם המלים "ספרות" או "קלאסיקה" הנו חטא בל יתואר כלפי שתי אלה האחרונות.
באשר לסופים: יש סוף סגור, החותם את כל אירועי הסיפור ופותר את כל התעלומות; יש סוף פתוח, המשאיר מקום לספקולציות; יש סוף טוב וסוף רע, סוף מעצבן וסוף דביק, סוף קשה וסוף נעים, אבל תמיד תמיד תמיד תמיד *תמיד* יש *סוף*.
פרט לסיפורים שאתה מפרסם, כאן, כמובן. ונוהג זה, כפי שהבהרתי, עומד להפסק.כמובן, דרישה זו לסוף, אין פירושה הקלות כלשהן בחובה לכלול גם התחלה ואמצע. ושימוש סביר בשפה. וסמני פיסוק. ומקוריות. וכולי וכולי.
עם זאת, גם חדשות טובות בפי. בקרוב יפורסמו כאן מאמר או שניים העוסקים בענייני כתיבה נכונה, לטובת כל הנוגעים בדבר, ובא לציון גואל.
-
-
תחת שם העט שלי (נו, טוב, בתרגום לעברית): אזמרגד (או ליתר דיוק: Emerald).
נכון, צריך לעבור על מה שכתוב להגייה והכל, זה ברור…
אבל מה אם אתה כותב בשפה שהיא לא שפת האם שלך, לדוגמא? או אם אתה דיסלקט? (אל תגחכו, אני מכירה את הבעייה ממקור ראשון)ובקשר לקטע הרעיוני: נגיד שיש לך רעיון מהמם, ליצירת עולם, מערכות יחסים, דמויות וכו', אבל קצת קשה לך להזרים את העלילה. יש קטעים שלא מתאימים, קצב מוזר, וכו' (לי זה קרה כל הזמן בהתחלה, ועדיין לא ממש גיבשתי את עצמי).
-גל. מ
-
בסיפור הנ"ל היא חוסר הסוף.
אני מתעבת סיפורים שמסתיימים בשלוש נקודות, בין אם פיזיות ובין אם בתחושה. סיפור צריך להסגר, אחרת הוא לא סיפור אלא פרק, וזה ממש מרגיז להגיע לסוף סיפור ולגלות ששום דבר לא נסגר.
זה יפה שיש לך רעיון שנורא בא לך לכתוב, אבל זו פשוט התעללות בקוראים לכתוב משהו שלא נגמר.
מצד שני, מה אני מדברת, ג'ורדן עושה את זה כבר שנים ורק מרוויח מזה טונות כסף, וגם לוויס והיקמן לא חסר… -
תראה, ז'אנר הפנטזיה, ממוקם בבירור בימי הביניים, ברוב המקרים, עקב כך שהוא מתרחש ברוב המקרים בעולם עם מבנה חברתי שלטוני וכלכלי מאוד דומה (מלוכה, אבירות וכו'). אבל ברוב הסיפורים, המצב מתואר הרבה יותר וורוד ממה שהייתה המציאות…
מצד שני, יש גם הרבה ספרי פנטזיה שמתרחשים בעולם שלנו, או לפחות עולם לא ימי-ביינימי, בעיקר ספרים המוגדרים לילדים (ארץ עוץ, ארץ הפלאות, נרניה, הארי פוטר וכו'). יש גם עולמות שלמים שאומנם בד"כ בנויים בשיטת משטר מלכותית (מלך, מלכה, יורשי עצר, ברונים וכו'), אבל מתרחשים בעולם השונה מזה שלנו בבירור, פוליטית וטופוליגית, כמו שער-המוות.-גל. מ
-
הקורא הוא אכזר. אין הוא מעוניין לדעת האם הסופר כתב בשפה זרה לו, או אם הוא דיסלקט, או כל דבר אחר. הקורא מעוניין לקרוא סיפור טוב – כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
דיסלקציה איני יכול לפתור, כמובן. שפה זרה? לכך דוקא יש פתרון: קריאה, והרבה. עדיף, אגב, להמנע מספרי מד"ב ופנטסיה מתורגמים אם בכוונתך ללמוד את השפה היטב – או לפחות למהול בתפריט הקריאה שלך כמות מכובדת של ספרים מז'אנרים אחרים.
באשר לקושי להזרים את העלילה וכדומה – אין כאן פתרונות קסם. אני אישית טוען כי על המחבר לדעת בדיוק מה קו העלילה הראשי (ואף הרבה יותר מכך) עוד בטרם כתב אות אחת. אחרים טוענים רעיון בסיסי ופתיחה יספיקו והשאר יבוא מעצמו. אני רוחש לגישה זו תיעוב לבבי ועמוק – נראה לי כי הרבה סדרות פנטסיה עכשויות הן תוצאה של הלך רוח כזה בדיוק, לזוועת אלה מבין הקוראים שעדיין לא עברו לובוטומיה.
הצעתי: בטרם תגשי לכתיבת "יצירת עולם" עם מערכות יחסים סבוכות וכדומה, נסי לכתוב סיפורים קצרים יותר על מנת להתמקצע.
-
תגיד, כשכתבת "קראתי רק את"… ונתת רשימה של מס' סדרות (ואלוהים יודע כמה ספרים זה ביחד) התכוונת ברצינות?
נראה לי שיש לך חור בהשכלה הפנטסטית. כל עוד תיצמד לספרי פנטזיה ג'נרים אתה הולך לקבל את אותם ימי הביניים שוב ושוב. דוקא יש לא מעט ספרי פנטזיה שמתרחשים בעולמות טכנולוגיים.
היחיד מהם שתורגם לעברית הוא מטרופוליטן של וולטר ג'ון וויליאמס. ויש כמה שיצאו רק באנגלית. הידוע ביניהם, כרגע, הוא תחנת רחוב פרדידו. לזילאזני יש שני ספרים שמתרחשים בעולם שמשלב קסם וטכנולוגיה ויצאו ביחד תחת השם WIZARDS WORLD. ומשחקי מחשב בסגנון יש המון. ARCANUM מתרחש בזמן המהפכה התעשייתית בעולם קסם.
אפילו לעולם ה-D&D יש את ספלג'אמר, לא קראתי את הספרים אבל זכור לי שיש שם די הרבה טכנולוגיה.יחסית להמצאות רבות המעוף של הספרים האלה הרעיון שלך די חלש – כל מה שעשית זה להכניס מחשב לעלילה.
-
-
-
