- This topic has 53 תגובות, 13 משתתפים, and was last updated לפני 19 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בראשית ברצוני לברך את חברי הועד החדש של אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. אין ספק כי כל אחד מהנבחרים מגיע כשמאחוריו רזומה מרשים של פעילות ענפה ופורייה, וכי כל אחד ואחד מהם זכה במקומו בזכות ולא בחסד. יתרה מזאת, לכל אחד מחברי הוועד החדש יש את היכולת, הניסיון והרצון כדי להצעיד את האגודה הלאה.
מכתב זה יתייחס למי שלא נבחר דווקא, וזאת מבלי להמעיט מערכם חברי הוועד הנבחר שכבודם במקומם מונח.
לפני כארבע שנים, פרש ד"ר עמנואל לוטם מראשות "אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה". לוטם – עורך סדרת המדע הבדיוני והפנטסיה של הוצאת כתר ולאחר מכן בזמורה ביתן, בכיר מתרגמי המדע הבדיוני לעברית, וממייסדי האגודה, פרש לאחר חמש שנות פעילות ענפה באגודה, שנים בהן יצק יחד עם דור המייסדים את תבנית החזון של קידום המדע הבדיוני והפנטסיה בישראל.
לנעליו הגדולות, צנח ארז אברמוביץ', חובב מדע בדיוני מושבע ואספן ספרים, אשר הביא עמו חזון משלו לאגודה. בארבע שנות כהונתו כיו"ר האגודה, הגדילה האגודה את מספר חבריה ביותר מ-25%, יזמה שלושה כנסים חדשים בנוסף לאייקון הישן והטוב, שיפרה את העבודה אל מול הגופים המתחרים בסצנת המד"ב והפנטסיה הישראלית והעמידה סטנדרטים חדשים של מקצועיות וערך-הפקתי בפסטיבלי המדע הבדיוני והפנטסיה השונים.
בתקופה זו הודק הקשר עם מחלקת המופעים של עיריית ת"א, הובאו לישראל כמה מטובי סופרי המד"ב והפנטסיה העולמיים, המגזין "המימד העשירי" הורחב ושופר, התקבלה תמיכה של משרד החינוך ושל מפעל הפייס במוסדות האגודה – ולמרות שאין ספק כי לצוות שעמד לרשותו יש חלק גדול ומשמעותי בהישגי האגודה, הרי שגם לעומד בראשה יש אחריות שילוחית ומיניסטריאלית להצלחות אלו – ולא רק לכישלונות.
ביום חמישי האחרון בשעה 21:30 לערך, הצביע פורום האסיפה הכללית של האגודה בסוגיית בחירת הוועד החדש של האגודה. בהצבעה חשאית שהתקיימה, נבחרו שבעה חברי וועד מתוך שמונה מועמדים בלבד. ארז אברמוביץ', אשר הקדיש מזמנו בארבע השנים האחרונות, יותר מכל אחד אחר, לאגודה – לא נבחר.
אודה ולא אכחיש. לא אחת חלקתי על דעתו של ארז וסברתי כי הוא תועה. לא אחת סברתי כי פעולותיו אינן עומדות בקנה אחד עם טובת האגודה. אך מעולם לא הטלתי ספק כי ארז אברמוביץ' פועל בכל מרצו ויכולתו כדי להציב את האגודה בעמדה טובה יותר על פי השקפת עולמו, וכי הוא מסור ליבו ככולו לאגודה ולמטרותיה. מעולם לא הטלתי ספק ביכולתו הניהולית והארגונית ובכך שכאשר כלו כל הקיצין, הוא יעמוד כקו ההגנה האחרון של האגודה, קו שלאחריו אין דבר – שכן זהו מקומו הבודד מאוד והמשמעותי של יושב ראש האגודה.
לכן, ובעיקר כמי שנמנה לעיתים מזומנות על מקטרגיו של ארז אברמוביץ', הרי שכחבר באגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, חשתי אמש כאילו קמו חברי האגודה – או לפחות אלו מהם שנכחו בהצבעה – וסטרו לי סטירת לחי מצלצלת. שכן אם אגודה שבה השקיע אדם את מרצו ואת אהבתו במשך חמש שנים, ארבע מהן בתפקיד יו"ר האגודה, יכולה להדיח אותו מתפקידו באופן כה בוטה, הרי שאל יתהו אחר כך ראשיה אם בבחירות הבאות לא יימצאו כבר שבעת האמיצים שיושיטו את צווארם אל הגרדום.
ואל תבינו אותי לא נכון. אינני סבור כי יו"ר הוועד נבחר לתפקיד לכל חייו. אין ספק כי לו רצה הוועד להכתיר יו"ר חדש הרי שאין בכן טעם לפגם. אך להדיח מכל תפקידיו אדם שתרם כה רבות ממרצו ומזמנו למטרות האגודה? – ולעשות זאת לאחר שאברמוביץ' עצמו הודיע כי זו הפעם האחרונה בה הוא מתמודד על כסא בוועד – הרי שיש בכך משום תקיעת גול עצמי, מהדהד ומפתיע, של חברי האגודה לעצמם.
לו היו חברי אגודה רבים פורשים ממנה. לו היו הדוחות הכספיים מורים על הפסדים כבדים או אי סדרים כספיים, לו היו נכשלים הכנסים אותם עורכת האגודה כישלון חרוץ, או אז ניתן היה להבין מהלך כה בוטה של הדחה. אך לבחור את מי שהוביל את האגודה במשך ארבע שנים פוריות – ולמקם אותו במקום האחרון בבחירות לוועד? זהו עלבון שמקומו לא יכירנו באגודה שאמורה להתנהל על בסיס של התנדבות, חברות ורצון טוב.מבלי להמעיט מכבודו, כישוריו או מיכולתו של מי מחברי הועד הנבחר, (אשר כאמור – כולם מועמדים טובים וראויים) וגם אם נתעלם לרגע מחוסר ההגינות שעולה מהחלטת חברי הגוף הבוחר כלפי אדם אחד, הרי שאפילו באופן הפראקטי ביותר טומנת החלטה כזו בחובה נזק רב וגלוי העולה במידה ניכרת על כל יתרון שאולי מצוי בה.
טוב יעשו חברי האגודה – אשר רובם המכריע יש לציין – כלל לא השתתפו בבחירות – וטוב יעשו חברי וועד האגודה אם יעשו בינם לבין עצמם חשבון נפש ויקראו לכינוס מיידי של ישיבה שלא מן המניין של האסיפה הכללית. לאסיפה זו יואילו ויופיעו גם שאר 300 חברי האגודה (או לפחות מרביתם) אשר לא הגיעו לבחירות אמש, שהם מבחינת הרוב הדומם באגודה.
הוועד שייבחר בפגישה שכזו יגובה על ידי רוב חברי האגודה ולא ייבחר רק על בסיס רוב מקרי של הנוכחים אמש – אשר הניחו לדעתי לחוסר חיבתם ליו"ר היוצא, לסמא את עיניהם מראות.
אודה לכם על התייחסותכם.
בברכה
אלי הרשטיין
(טור בנוסח שונה פורסם בשבוע שעבר ב-ISF ואתם מוזמנים לקרוא אותו ואת התגובות אליו בכתובת הבאה: http://www.isf.co.il/showart.asp?ref=1051 )
-
בלי *שום* קשר לדעתי האישית לגבי ארז, האיש ופועלו (ויש בי הערכה רבה כלפיו), לשיקולים פולניים מהסוג שאתה מעלה כאן אין *ואסור שתהיה* שום נגיעה להליך דמוקרטי מהסוג שמתלווה לבחירה בוועד.
חברי האגודה לא בחרו את בחירתם כדי להעליב את ארז, ממש כפי שלא היה עליהם לבחור את בחירתם כדי ש*לא* להעליב את ארז, וזה שיקול שממש אין לו מקום במערכת השיקולים שמניעה אדם לבחור חבר ועד. המכתב שלך מביע, לטעמי האישי, זלזול בעצם ערכו של הליך הבחירה.
מי שרואה בבחירתו או באי-בחירתו לתפקיד משום אמירה אישית (עלבון או מחמאה), ככל הנראה לא נמצא בעיסוק הנכון. אני חושבת שהמכתב שלך, יותר מכל, פוגע בכבודו של ארז, בכך שהוא מכניס נימוקים שאינם ממין העניין לשיקול. -
אני חושב שחוסר הכבוד שאני מדבר עליו הוא סימפטום לבעיה גדולה הרבה יותר.
עניין ההערכה והכבוד למעשיו של אדם הפועל למען האגודה היא בעלת חשיבות מכרעת להמשך דרכה של האגודה.
לא הייתי רוצה לראות את האגודה הופכת למועדון חברים העסוקים בפוליטיקה זעירה וביריבויות קטנוניות ואינם נותנים לדברים המעשיים להפריע להם בשיקול הדעת שלהם.
הייתי רוצה לחשוב שכאשר אדם עושה למען האגודה, הוא זוכה להערכה ולהכרה על פי פועלו – לא על פי מדרוגו בתחרות הפופולאריות של האגודה – וזה גם אם הוא אינו החבר הכי טוב של כולם. אם השיקולים המנחים הם שיקולים אישיים בלבד – לזה אני לא קורא דמוקרטיה – אולי שטוטוקראטיה.אם היית טוענת שארז מעל באמון הבוחרים, עשה מעשים שלא ייעשו, דירדר את האגודה לעברי פי פחת (אפילו אם כוונותיו טובות), הרי שאין ולא צריכה להיות השפעה לשיקולים אישיים או של כבוד או של הערכה אישית.
אם פעולותיו מדברות בעד עצמן בהרמת האגודה וקידומה – כפי שעשה ארז – גם כאן לא צריכה להיות השפעה לשיקולים אישיים.
זו לא פולניות (ובכלל אני חצי גרמני וחצי רומני)
-
בלי כל כוונה לעלבון, אבל אלי, ההליך היה(ע"פ הודאתך האישית) דמוקרטי,ישר, ועמד בכל התנאים שנדרשים ע"י תקנון האגודה.לכבודו של ארז, כיו"ר האגודה וכאדם, אין מקום בהליכים הללו- מה עוד שהוא לא הואשם או הורשע בשום דבר, הוא פשוט לא נבחר מחדש, קורה.אסור ששיקולי כבוד יגרמו את האגודה לכנס אספה מיוחדת, כדי לאשר(או להפוך) החלטה של אספה שנאספה כדין.
אם אתה מרגיש שהמצב הנוכחי שבו רוב חברי האגודה לא מגיעים לאסיפה השנתית הוא רע, יש לך את מלוא הסכמתי.אני לא חושב שהמצב בו לפחות 300 מחברי האגודה לא מגיעים דרך קבע הוא בריא, אבל זה נושא לדיון אחר, והוא לא קשור לכבודו של ארז.
-
שונות.ולאו דווקא בחירה מחדש אוטומטית.חבל לי שארז לא נבחר מחדש?חבל.הוא היה יו"ר די טוב, לדעתי.אבל העם אמר את דברו.החלטה לא נעימה?בטח, במיוחד לארז.החלטה לא כשרה ו/או לא ראוייה?בהחלט לא.
אתה רוצה להחליף את העם?בכיף, אני אעזור לך לעבור לעם 2.0, ברגע שתראה לי שיטה טובה, שבה לא כל חבר אגודה שלא מרוצה מהחלטה כלשהי של האספה(ויש מספיק כאלה, מפעם לפעם) רץ ומכנס אספה חדשה כדי להפוך אותה.
-
-
-
למרות שאני מסכימה איתך במאה אחוז לכך שהיה טוב אילו ארז היה נבחר, ולמרות שבעצמי רשמתי את שמו של ארז על פתק ההצבעה שלי – אתה טועה בדרישה המוזרה שלך לערוך בחירות חוזרות רק מכיוון שאתה לא אוהב את התוצאות.
אף אחד לא הדיח את ארז מתפקידו. הוא סיים את הקדנציה שלו בזמן המיועד. הוא לא הצליח להבחר שוב. קורה. היו מועמדים לועד שמונה אנשים מצוינים, אחד אחד. מישהו היה חייב להשאר בחוץ.
באמת חבל לי שזה דווקא ארז, מהסיבות שאתה ציינת ומהסיבות שציינו אחרים. אבל זה לא פוסל את ההליך הדמוקרטי התקין שהתנהל.
מה זה "רוב מקרי"? מי שרצה להיות באסיפה, מי שהיה חשוב לו להשפיע על בחירת הועד – האנשים האלה הגיעו. האנשים האחרים, אם לא טרחו להגיע לאסיפה שנערכה במועד נוח מאוד בכנס אייקון, למה שיטרחו להגיע לאסיפה מיוחדת שתהיה תקועה להם ככה סתם באמצע השבוע? גם ככה הם הוכיחו שלא אכפת להם מספיק מהנושא.
אילו היה משהו לא תקין בהליך הבחירה, הייתי הראשונה להצטרף אליך בתביעה לערוך בחירות חוזרות. אבל הכל היה תקין בהליך הבחירה. אני מקבלת את התוצאות, גם אם הן לא מוצאות חן בעיני במאה אחוז. כדאי שגם אתה תקבל אותן.
-
ארז עשה רבות למען האגודה. אנשים לא רצו לבחור בו שוב השנה. למה לא רצו? יכולות להיות לזה אלף ואחת סיבות. אולי הם הרגישו שיש צורך בשינוי. אולי הם הרגישו שמועמדים אחרים יוכלו לשרת את האגודה טוב יותר. אולי המצע של מועמדים אחרים משך יותר את לבם. אולי מעשים כלשהם של ארז לא מצאו חן בעיניהם.
זה לא רלוונטי. חברי האגודה בחרו, בהליך תקין וראוי. עליך (ועל כולנו) לכבד את הבחירה הזאת. אין מקום לרגשות פגועים בשיקולים האלה. את הכבוד וההערכה לארז, כיו"ר היוצא וכאדם שעשה הרבה למענה, האגודה יכולה להפגין בדרכים אחרות, לא בשינוי שרירותי ופתאומי של חוקיה.
אל תבזה את ההליכים הדמוקרטיים שמקיימת האגודה.ואגב, לגבי מספר האנשים הקטן שהגיעו: בעיניי זה מצוין. בעיניי זכות ההצבעה צריכה, תמיד, להיות שמורה לאנשים שתפקוד האגודה מספיק חשוב להם כדי שיטרחו להיות מעורים ומעודכנים ולבוא להצבעה. למה אתה חושב שקולם של מאות חברים פאסיביים שלא מתעניינים בפוליטיקה הפנימית של האגודה ורק רוצים לתמוך בה תמיכה שקטה (ומן הסתם גם להנות מההטבות שמקנה כרטיס החבר) – נשגב מבינתי. האמת, לדעתי היה הרבה יותר חכם, עכשיו שמספר החברים שלנו גדל, אילו היינו עוברים לשיטה דומה יותר לשיטה של העמותה לקידום משחקי תפקידים, שבה יש את המועדון, ובו חברים שרק נהנים מההטבות, ויש את העמותה עצמה, קבוצה מצומצמת של אנשים שהעשייה עצמה חשובה להם מספיק. אין שום הגיון לצפות לכך שעמותה תנוהל על ידי עשרות החברים הפאסיביים וחסרי העניין שבסך הכל רצו את ההטבות שבכרטיס החבר.
-
ראשית, כל חברי הועד מבקשים להודות לארז אברמוביץ' על חמש שנות כהונתו כיו"ר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. בחמש שנים אלה, כפי שצוין בהודעה המופיעה פה, הגדילה האגודה את מספר חבריה והיקף פעילותה, ואין ספק כי הישגים אלה נרשמים לזכות פעילותו של ארז, ואנו מעריכים אותו על כך.
ברצוננו להביע גם את שאט-הנפש אותה אנו חשים למקרא כל הודעות ה"ברוך שפטרנו" המתפרסמות על ידי גורמים עלומים, פה ובפורומים אחרים, בהתייחס לארז. אנו מאמינים כי גם אלה שלא הסכימו עם דרכו של ארז יכלו להביע את דעתם באופן מכובד ומהוגן יותר, וכי פרסום הודעות שכאלה, לאחר סיום כהונתו של ארז, הוא בבחינת "יריות בגב" והתנהגות פסולה מיסודה, בייחוד לנוכח העובדה שארז הסכים להמשיך ולשמש בתפקיד הגזבר עד סוף השנה, כדי לעזור לאגודה להסדיר את ענייניה על הצד הטוב ביותר.
בנוגע לדרישה שהועלתה פה לבחירות חדשות: לועד אין כוונה ליזום מהלך של התפזרות לצורך בחירות שכאלה. אנו סבורים כי בחירות חדשות רק יעכבו וישבשו את עבודתו השוטפת של הועד (שכבר החלה) וכי באופן כללי אין הצדקה לבחירות חוזרות שיערכו זמן כה קצר לאחר הבחירות האחרונות, שנערכו בהליך תקין לחלוטין. פסילת הבחירות הללו תגרום לזילות ההליך הדמוקרטי המקובל בבחירות לועד האגודה. גם בשנים קודמות לא השתתפו יותר ממחצית חברי האגודה בבחירות, ואיש לא הביע פקפוק בתוצאותיהן, ובצדק (דבר זה אינו יחודי לאגודה, אגב).
גם הביטוי "רוב מקרי" אינו נכון: איש מהמשתתפים באסיפה הכללית לא הגיע אליה במקרה – האסיפה פורסמה בכל אמצעי התקשורת והדוור העומדים לרשות האגודה, בצורה נאותה וזמן מספיק מראש. כל חבר אגודה שרצה להצביע, יכול היה לעשות זאת באמצעות הגעה לאסיפה או באמצעות יפוי כוח (רק מיעוט זניח ביקש יפוי כוח, ולכל המבקשים הוא אכן סופק).
לסיום, ברצוננו להפנות את תשומת-לבם של חברי-האגודה לעובדה לפיה הדרך הטובה ביותר להשפיע על התנהלותה של האגודה (מלבד הצגת מועמדות לועד) היא הפגנת נוכחות באסיפה השנתית הנערכת באייקון (ובמפגש החצי-שנתי עם הועד הנערך בדרך-כלל בכנס "עולמות"), שם ניתנת לכל חבר אגודה המעוניין בכך ההזדמנות להעלות נושאים לסדר היום, ובאסיפה השנתית – גם להצביע בבחירות לועד. אנו בהחלט נשמח לראות נוכחות גדולה יותר של חברי האגודה במפגשים אלה. -
האם אפשר לשכנע אותך – ומרים ידיים.
לא, לא באמת.
לנוחותך, אתה מוזמן לדלג לפיסקה המתחילה במילים "והנה נימוק אחרון". את כל מה שכתוב עד שם, כתבתי לך כבר ב ISF. העתקתי זאת לכאן לנוחות קוראים עצלים.אני מתנגד נחרצות להצעתך לכינוס אסיפה נוספת ולבחירות חדשות.
אתחיל דווקא מהסוף. אני חושב שאי ההמשכיות של הועד, דווקא היא שמצטיירת בעיניי כנקודה החלשה והעגומה ביותר של הבחירות. מבין שבעה חברי ועד שכיהנו בועד היוצא, רק אחד – היו"ר – הביע את נכונותו להמשיך ולכהן שנה נוספת. בנסיבות אלו, ואלו בלבד, החלפת כל חברי הועד כולם נראית תמוהה, בלשון המעטה. דווקא בנסיבות אלו החלפת היו"ר נראית לא טוב. יתרה מזאת, ומבלי לפגוע ביכולתו ובכישוריו של ג'ו, אני תוהה אם לא ראוי יותר כי יו"ר ועד יתנסה קודם בתפקיד מן המנין בועד עצמו לפני שיטול לידיו את מושכות הניהול. ושוב, אם שניים-שלושה מחברי הועד היוצא היו ממשיכים – ניחא. אבל משכולם פרט לאחד פרשו, נדמה לי כי דווקא האחד שרצה להמשיך, ובמקרה הזה – היו"ר – היה מן הראוי שימשיך לאותה שנה אחרונה עליה הצהיר.
ועכשיו להתחלה.
ולמרות מה שאמרתי לעיל, ההחלטה של האסיפה התקבלה כדין ועפ"י חוקי האגודה ותקנותיה.
כן, ודאי שהאגודה יכולה לכנס אסיפה נוספת. גם זה חוקי, כנראה. אבל עצם מראית העין של כינוס נוסף שנועד להפוך החלטה חוקית הינו בעייתי. יתרה מזאת. מי לידך יתקע כי הרוב הדומם יגיע הפעם? ומי לידך יתקע מה חושב הרוב הדומם? אני זוכר את האסיפה הראשונה בה השתתפתי. זה היה באולם מופת, ולא היה קוורום. באותה עת עדיין לא היתה החלטה שאפשר להתכנס אחרי שעה, ולכן נקבעה אסיפה נוספת לשבוע לאחר מכן. כמה באו אחרי שבוע? פחות חברים מאשר בפעם הראשונה.
מועד האסיפה השנתית ידוע לכל החברים מזה שנה. (ואפילו יותר) מי שלא טרח להגיע, אין לו להלין אלא על עצמו.אז עכשיו אנחנו צריכים להודות לועד היוצא, ליו"ר היוצא, ולעזור כמיטב יכולותינו לועד החדש וליו"ר החדש ולאחל להם המון הצלחה בתפקידם. הצלחתם – היא הצלחתה של האגודה שכה יקרה לליבנו.
אז באמת, אני מציע לרדת מההצעה הזו לבחירות חוזרות. היא לא מכבדת את חברי האגודה שטרחו ובאו (כמוני וכמוך) לאסיפה ולהצבעה, והיא חותרת תחת סמכותו של הועד החדש. אני בטוח שזו לא כוונתך.
חלק מהמשחק הדמוקרטי הוא לקבל גם החלטות שגויות של הרוב.
המעניין במצב הנוכחי הוא כי למרות שאני חושב כמוך, בסופו של דבר אתה טועה.
נגיד שבבחירות חדשות תהיה תוצאה אחרת. (אני לא מאמין בזה, אבל נגיד). *אין* דבר כזה שמכריזים על בחירות חדשות כי התוצאה לא נראית למישהו *מכובדת*. פשוט לא עושים את זה.
זו ממש לא סיטואציה של מוצא אחרון. לא נבחרו לועד חדלי-אישים או אנשים לא ראויים, או אנשים שאינם חברי אגודה, או השד יודע מה. נבחרו שבעה אנשים חדשים, רעננים, מלאי מרץ וכוונות טובות.
יהיה להם קשה יותר להתחיל ללא המשכיות של אף אחד מהועד הקודם? כן, בוודאי.
יש טעם לפגם שבאגודה גדולה ומכובדת היו"ר לא כיהן לפני כן בתפקיד כלשהו בועד עצמו? לדעתי כן.
האם זה עד כדי כך נורא שצריך להכריז על בחירות חדשות? ממש לא.הסיטואציה שבה היו"ר מודח היא לא מכובדת? אכן כן. אני חושב ממש כמוך. אבל בחירות חוזרות הן בלתי מכובדות אף יותר. כשלון בבחירות חוזרות הינו בלתי מכובד אף יותר ויותר.
כתבת ב ISF, "אני רק סבור שכדי לקבל מוסד מכובד, המכבד את עצמו ואת מטרותיו, חובה על חבריו להתחיל מכבוד הדדי האחד לשני. וכבוד מתחיל ממעשים לא ממילים." מילים כדורבנות. אני חושב ממש כמוך. אלא שהכבוד, לדעתי, מתחיל מנכונות לקבל את הכרעת הרוב שטרח ובא לאסיפה. ולכן, כאמור, על אף שאני חושב כמוך, אני לא מסכים עם מסקנותיך.
כתבת ב ISF, "אני חושב שלא משנה מה היו הבעיות או הטענות כלפי ארז, אם היה לחברי האגודה שמץ של כבוד למעמדו כיו"ר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה – הרי שלא היינו מגיעים למצב הזה." נכון מאוד. אני חושב כמוך. אלא שהמסקנה שלי הפוכה. מתברר, למצער, כי לרוב חברי האגודה שנכחו באסיפה לא היה כבוד למעמדו כיו"ר. מה לעשות? להחליף את העם? לא. ממש לא.
כתבת ב ISF, "אני חושב שמעבר לפגיעה אישית בארז, יש כאן פגיעה במעמדה של האגודה ובמעמד תפקידו של היושב בראשה." אני דווקא לא מסכים. באנלוגיה, הדחת ראש ממשלה מכהן איננה פגיעה במעמד ראש הממשלה בכלל או במעמד המדינה. בל נגזים.
אני מעדיף שנציג את עצמנו כלפי חוץ כמי שמקבלים הכרעות מאשר כמי שמחפשים דרכים לשנות הכרעות שלא מוצאות חן בעיני חלק מאיתנו.
לגבי טענת ה"טעינו" שלך – הרי, שוב, שרוב חברי האגודה שנכחו סברו שהם לא "טעו".אני שוב פונה בבקשה נרגשת אליך – חדל. הקריאה לבחירות חוזרות, גם כאשר היא נובעת ממניעים טהורים – מניבה תוצאה רעה בעליל.
והנה נימוק אחרון, מוחץ ומשכנע באשר לטענת חוסר הכבוד למשרת היו"ר כפי שהופגן, לטענתך, ע"י האסיפה.
נניח, רק נניח, שייבחר בעתיד אוטופי כלשהו יו"ר מוצלח, מבריק, סימפטי, חברותי, כשרוני ורב-פעלים. שנה, ועוד שנה, ועוד שנה, ועוד שנה. הכל יתנהל כסדרו, האגודה תשגשג, תעלה ותפרח, וסופרים, בימאים ושחקני קולנוע מחו"ל יתדפקו על דלתות האגודה כדי לבקש הזמנה לכנסי אייקון. אחרית הימים. והנה יקום חבר חדש, ולאחר שנתיים בועד, בתפקיד מן המניין, יכריז כי הוא חפץ להיות יו"ר, ובחזונו יש דברים מופלאים *אחרים*. והיו"ר המוצלח מהתיאור דלעיל יביע את נכונותו להמשיך ולשרת את האגודה. וכיאות לחזון שכזה, אף לא לאחד מהצדדים תהיה אף לא טענה קלושה כנגד יריבו. והנה, הפלא ופלא. המועמד החדש נבחר. והיו"ר הוותיק, שתים-עשרה שנים מוצלחות ומהוללות בתפקיד, לא נבחר כלל לועד. האם יהיה זו אות קלון לאגודה? האם תהיה בתוצאות משום פחיתות כבוד למשרת היו"ר, או ליו"ר עצמו?
חשבתי על כך. התשובה היא לאו.
אתה יודע למה? כי אולי, רק אולי, יקומו מספיק חברי אגודה ויגידו כי הם רוצים לראות דברים אחרים. כי די להם בסופרים מחו"ל, כוכבי קולנוע ובימאים, והם רוצים משהו אחר. זכותם, לא?ולסיום באמת. לאחר שמספיק אנשים הודו שהם תמכו בארז, אבל מקבלים את הכרעת הרוב, אתה צריך לוותר. לאחר שמספיק אנשים הודיעו שהם מתנגדים לבחירות חדשות ואף לא אחד הודיע שהוא מסכים (חוץ ממך), אתה צריך לוותר. ואם זה לא מספיק אז הנני להצהיר (בצער רב מאוד!) כי אם תהיה אסיפה נוספת, אני לא אגיע אליה. אני מתנגד נחרצות לשנות החלטות דמוקרטיות שהתקבלו כדין.
מצד שני, אני אתמוך, בשימחה, בכל הצעה שתביא בפני הועד ושתביע את ההערכת האגודה לפועלו של היו"ר בשנים האחרונות. אני מציע, במלוא הענווה, שתביא בפני הועד הצעה קונסטרוקטיבית כיצד לציין בצורה מכובדת את פועלו של היו"ר היוצא, וכיצד להביע בפניו את הערכת האגודה לפועלו זה. ותו לאו.
יום נפלא.
-
לעומת זאת יש כאן עניין של רוב.
כל מה שאני יכול לעשות הוא להתריע בפני מה שאני רואה כזילות מסוכנת של ההליך הדמוקרטי – זילות ההופכת אותו לדיקטטורה של מיעוט מעוניין. אני רואה בעצב אנשים המעלים את קרנה של הדמוקרטייה כדי להצדיק את תוצאות הבחירות מחד – אך ממהרים להצהיר כי מיעוט המשתתפים בבחירות חיובי בעיניהם. זוהי דמוקרטיה לצורכי נוחות.
עם זאת, וכאן כאמור לא המדובר בשיכנוע – הרי שבאופן ברור – אי מי מסיבותיו הוא – יש שביעות רצון כללית מתוצאות הבחירות, או לפחות חוסר נכונות כללית לבחון את התוצאות הללו ולערער עליהן. מכיוון שכך, ולמרות שדעתי שונה ב-180 מעלות מהעמדות שמוצגות למעלה, דומני שהמשך הדיון הזה הופך למיותר – שלא לומר מעייף וטרחני (מצידי הכוונה). חברי האגודה בחרו את בחירתם והם שייאלצו להתמודד עם תוצאותיה – לחיוב ולשלילה.
ברשותכם אני אפרוש כעת מהמשך הדיון וזאת מתוך הנחה שלא יופיעו כאן לפתע קולות של חמישים מחברי האגודה אשר הדירו את רגליהם מהםורום הזה ומדומיו – ולפתע ייזכרו כי יש להם מקלדת.
לא אעשה זאת בטרם אשוב ואאחל לוועד החדש הצלחה רבה בהמשך הדרך. אין לי שמץ של ספק מהיכרותי עם חלק מהאנשים, ומהתרשמותי הקצרה מחברי הוועד שאינני מכיר אישית, כי המדובר בחבורה כשרונית, נמרצת, ובעלת יכולת ויוזמה ראויות לציון, ועם כל האמור למעלה, הרי שלכל אחד ואחד מכם נתונה תמיכתי ואמוני המלאים.
יתרה מזאת, אשמח, כפי שעשיתי בעבר, לתרום כמיטב יכולתי לקידום מטרות האגודה בכל דרך, ולעזור לוועד החדש במידה ואתבקש לעשות זאת.
בברכת מועדים לשמחה ושנה טובה
אלי הרשטיין
-
לרוב מספר הנוכחים באסיפה הכללית נע על גבול ה-70 עד 100 איש. איכשהו, אני לא רואה את המספר הזה גדל בהרבה גם אם האגודה תגדיל את מספר חבריה לאלף.
מידת המעורבות של הרוב הדומם של חברי האגודה היא אפסית. רואים את זה בהצבעה לפרס גפן שלב א ובאסיפה הכללית.
אבל אני לא הצלחתי למצוא פתרון להביא עוד אנשים לאסיפה הכללית, למעט להבטיח להם בירה וחטיפים, או מופע אמנותי, ואני לא בטוח שאפילו זה יעבוד.
ואני לא רואה עוד דרך לגרום לאנשים להצביע לגפן מלבד להתקשר לכל אחד מהם אישית ולשאול אותו מה הצבעתו. -
כל מה שרון יניב כתב ועוד קצת.
הליך הבחירות היה חוקי.
ספירת הקולות הייתה תקינה. למעשה ספרנו 4 פעמים על מנת לוודא שאין טעות.אלי, במדינה בה בשנים האחרונות אין כמעט ממשלה אחת שמצליחה לסיים תקופת כהונה של 4 שנים, אני לא מבינה מה אתה מתרעם על כך שאחרי 5 שנים, מוצלחות מאד לטעמי, חברי האגודה בחרו במתמודדים אחרים ששיכנעו אותם יותר.
מכיוון שהיו רק 8 מתמודדים על 7 מקומות הבחירות הפכו למין יריבות אישית – את מי האגודה תדיח ולא התמקדו במי האגודה תבחר.
כפי שאתה אישית יודע, מי שנשאר בחוץ הוא לאו דווקא האיש השנוא/הלא מוצלח/הלא ראוי. הוא רק זה שקיבל מספר קטן יותר של קולות.
אני חושבת שכל חברי האגודה צריכים להביע הערכה לבן אדם שהשקיע 5 שנים מחייו למריבות ולקטנוניות של הקהילה, לבירוקרטיה של משרדי ממשלה ולטפסים של רואי חשבון. אני לא חושבת שההערכה הזאת צריכה לבוא על חשבונם של שבעה אנשים מצויינים שעוד לא הספיקו להתאושש וכבר קיבלו "סטירת לחי".
אני חושבת גם שזה לגטימי לבחור חברי ועד חדשים (או מתחדשים, ראה נעמי, ניר ודורון) וזה ממש לא לעניין לתקוף אותם פחות מ 24 שעות לאחר בחירתם ולרמוז שהם נבחרו בצורה לא תקינה.ולעניין אחר שעולה פה ושם – אי המשכיות בועד :
כפי שציינתי 3 מחברי הועד החדש כבר היו בעבר הלא רחוק חברי ועד. ככה שאיך נראה ועד הם יודעים.
נעמי, מתוקף היותה חברת ועדת ביקורת בשנה שעברה, מכירה את כל החלטות הועד ואת הנימוקים שהביאו אליהן.
כך שקשה להגיד שאין ממש המשכיות.
חלוקת התפקידים שהצענו לועד יכול להקל על חבריו החדשים וכולי תקווה שהועד ישכיל לחלק את התפקידים הללו בין שבעת חבריו.סוף.
-
וחוזר על תגובתי שפורסמה ב-ISF:
אלי, עמדתך לגיטימית אך בעייתית. לא אחזור על דברים רבים ונכונים שנאמרו כאן לגבי החוקיות והתקינות של הליך הבחירות, שאיש לא הטיל בהן ספק קל שבקלים.
רק הערה אחת: אתה יוצא מתוך הנחה שאילו ארז היה אחד מהשבעה שנבחרו, הוא היה בהכרח נבחר גם ליו"ר. זה בכלל לא בטוח.
וכעת, נניח שאכן ארז היה נכלל בועד החדש, אך הועד החדש לא היה בוחר בו ליו"ר. האם גם אז היית סבור שזו "סטירת לחי", ושצריך ליזום בחירות חוזרות כדי להחליף את חברי הועד על מנת שיובטח שהם יבחרו ליו"ר את מי שצריך?
ונניח שחבר ועד מסוים שכיהן בתפקיד 10 שנים במסירות רבה לא היה נבחר. גם זו "סטירה", לא? הרי אין לזה סוף!אגב, אני סבור שהאגודה צריכה *לשקול* לאמץ נוהג מקובל באגודות רבות, והוא הגבלת משך הכהונה של היו"ר למספר שנים מוגדר.
(ייתכן שאם זה היה הנוהג כל הדיון הלא-סימפטי הזה היה נמנע, וכך גם דיון דומה שעלול להתקיים בעוד מס' שנים). -
וכמו שאמרתי בהודעה אחרת שלי כאן, אפילו הייתי שמחה אילו הייתה דרך למסד את הנוכחות המצומצמת.
אני ממש לא הייתי רוצה לראות את דרכה של האגודה בעתיד נקבעת על ידי "הרוב הדומם" – רוב של אנשים שאינם פעילים, שאינם מעורבים, שעשו את כרטיס החבר שלהם רק בשביל ההטבות או רק כדי לתמוך מרחוק במד"ב בארץ, שכלל לא מכירים את הנפשות הפועלות או את ההיסטוריה של מעשי האגודה, ושאין שום סיבה שבעולם שתהיה להם השפעה על דרכה של האגודה.
בימינו נראה לי שזו טעות של ממש, לאפשר הצבעה לכל אדם שיש לו כרטיס חבר, וככל שמספר החברים באגודה עולה זה נראה לי שגוי עוד יותר. הסיבה שאנשים עושים כרטיס חבר לאגודה הרבה פעמים אינה הסיבה הנכונה לצורך זה.
מבחינתי, הסינון של "אנשים שטרחו והגיעו לאספה השנתית" הוא סינון טוב ונאות לאלה שבאמת אכפת להם וראוי שיהיו מעורבים בהחלטות.דברים אלה, כמובן, לא נוגעים לדבריך באשר לפרס גפן, שהוא דבר שונה לחלוטין ברמה העקרונית.
-
הם לא חייבים לדבר, אם לא בא להם.
ככל הזכור לי, גם את וגם אני לא דיברנו.
ככל הזכור לי, הרוב לא דיברו.
אבל ככל הזכור לי, כולם הצביעו.שיבואו כולם. שיבואו שלושת רבעי. שיבואו מחצית. שיבואו.
היום שיבואו יותר, הוא היום שבו לאגודה יהיה יותר כח. יותר מתנדבים. יותר מעורבים. יותר פעילים.
אני לא מצפה מאנשים לקפוץ לפעילות התנדבותית, ארגונית, מנהלתית או אחרת סתם כך, ללא "הכנה". התנדבות בכנס היא הדרך הטובה ביותר להכנס לעניינים, נכון?
גם השתתפות באסיפה השנתית. -
העמדה שלך מאז ומעולם הייתה אידיאליסטית. אתה מאמין שאתה יכול לשנות אנשים. אתה מאמין שכל מה שנדרש זה שינוי קטן. אתה מאמין שטיפונת עקשנות תספיק כדי להפוך את כל חובבי הז'אנר לאנשים שהעשייה למען הז'אנר בדמם ובנפשם.
העמדה שלי בנושא שונה לחלוטין. יש רוב דומם, וזה בסדר גמור שיש רוב דומם. לא לכל האנשים מתאים להיות פעילים, והאגודה בהחלט צריכה את האנשים שרק רוצים הנחות ואת המימד – התמיכה שלהם בז'אנר לא קטנה בכלל. אבל הדבר האחרון שראוי לעשות זה לתת לרוב הדומם הזה זכות הצבעה. זכות הצבעה היא דבר שצריך להירכש בצדק, אחרי שאדם יוכיח שהוא יודע מה הוא עושה ושאכפת לו מהתוצאות.
האספה השנתית כדרך לגייס פעילים??? אוי לאוזניים שכך שומעות. -
לא, לא באמצעות בירה ומופע, זה נכתב בהומור.
אבל כן צריך למצוא דרך לערב יותר חברי אגודה בנעשה. למצוא דרך *כן* לעניין אותם בפוליטיקה האגודתית, למרות שהם לא מתענינים בפוליטיקה בדרך כלל. למצוא דרך *כן* לעניין אותם בהחלטות הועד ובהחלטות האסיפה הכללית.
כי, בסופו של דבר, כל הדברים האלה משפיעים על מה ההטבות והזכויות שנותן לך כרטיס חבר באגודה.
אין לי בעיה עם אנשים שמסתפקים במה שהכרטיס נותן להם.
אבל בטוח שיש כאלה שרוצים יותר, רוצים אחרת, אבל משום מה לא משמיעים קולם, בין אם הם חושבים שאין להם אוזן קשבת, או שהם עצמם לא רוצים להכנס לוויכוחים או סיבות אחרות. את האנשים האלה אני רוצה באסיפה השנתית, ואני בטוח שיש יותר משבעים אנשים כאלה באגודה.מעבר לכל מה שנאמר כאן, יש בעיה אקוטית יותר ממספר האנשים שבאים לאסיפה, והיא מספר האנשים שלא מחדשים חברות, שהולך וצומח כל שנה.
בכל שנה יש יותר כמאה איש, בממוצע, שלא מחדשים חברות. יוצא מכך שרשימת החברים לשעבר שלנו ארוכה כפליים מרשימת החברים בפועל. זה רע.
אז ברור, חלק מהאנשים עברו לארגונים אחרים (או הקימו אותם), חלק החליטו לנטוש את האגודה על בסיס עקרוני (למשל שמואל שמואל) אבל הרוב הם, על פניו, פשוט אנשים שלא רוצים לחדש חברות. ונשאלת השאלה למה, כי הרי האגודה משתפרת משנה לשנה בהיקף הפעילויות, המבצעים ועוד.
אז למה? אני לא יודע -
א. לא. האסיפה אינה מקום לגייס פעילים. האסיפה היא מקום בו הפעילים הפוטנציאלים לעתיד יכולים להשפיע. אני במטותא, השתתפתי באסיפה ראשונה הרבה לפני אספמיה, והרבה לפני שבאתי לכנס הראשון. לא כולם כמוני, אני יודע. אבל את לא יכולה לפסול את כל האנשים שדומים לי, רק בגלל איזו מחשבה שהרוב הדומם, חלילה, יעשה צרות.
ב. כשהרוב הדומם יתחיל להשתתף באסיפות הוא לא יהיה דומם.
ג. איזה מזל שהחלטה ברוח שאת מציעה לא התקבלה לפני שלוש שנים. היה חבל אם מישהו כמוני, שעד אז לא עשה כלום לטובת המד"ב, היה נשאר לנצח בחברת הרוב הדומם, רק משום שמועדון החברים הפעלתן חשב שדי בכוחו הוא לקבלת החלטות.
ד. אני מוחה בתוקף על הרעיון שזכות הצבעה צריכה להקנות במעשים פעילים. לא כולם יודעים לכתוב יפה, לא כולם יודעים לדבר יפה, לא כולם יכולים להתנדב, לא כולם יכולים לשווק, לא כולם יכולים לשבת בדוכן, לא כולם אותו דבר. כולנו אינדבידואלים. הזכות להצביע ולהשפיע נתונה לכל מי שהצטרף לאגודה ושילם את דמי החבר במלואם, ולא רק למי שעשה משהו.
את יודעת, קידום המד"ב אפשרי גם אם חמשת אלפים איש מהרוב הדומם יקנו ספר מד"ב מקורי, למשל. הם לא חייבים לעשות משהו באייקון. מספיק שהם יקנו ספר מד"ב מקורי מבחינתי, וישלמו דמי חבר, כדי שהם יהיו זכאים להצביע. יתרה מזאת, מספיק שהם ישלמו דמי חבר. אני סומך על האגודה שתנצל את 100 הש"ח שלהם לקידום מטרותיה / מטרותינו.ה. שימי לב. מספיק שמאן שהוא יבוא לאסיפה השנתית כדי להוכיח לי ולשכנע אותי שהוא יודע מה הוא עושה ושאיכפת לו מהתוצאות. כלל לא ברור לי איזו הוכחה אחרת תתאים לך.
ו. או שמא, אולי, את רוצה שזכות הצבעה באגודה תינתן רק למי ששירת בצבא, תרם שני ליטר דם למד"א בעשר השנים האחרונות, עזר לשתי זקנות לחצות את הכביש בימי חייו ויצהיר כי הוא אוהב חתולים?
כן, הסעיף האחרון היה דמגוגי. אני מצטער. -
אני אדבר כאן בשם עצמי בלבד
אני חייבת לציין שתגובתו של אלי ברורה לי
הוא מדבר מתוך כאב על החלטת הרוב, שלפי דעתו הינה שגויה, מזיקה להתנהלות האגודה והוא רואה בה גם מידה של חוסר צדק.
אני מסוגלת לראות מה מפריע לו והוא היה מנומס מספיק וכיבד את נבחרי הועד החדש מספיק כדי לחזור ולהדגיש שאין בתלונתו האשמה כלפיהם או חוסר כבוד להם וליכולתם.
אני מבינה אותו ואת כאבו ולא מצאתי לנכון להיפגע מדיעותיו
כמו כן לא ראיתי במה שהוא כתב "סטירת לחי" אלא פשוט מילים מהלב.
אני מקווה שכהונתי השנה תנסוך בו הערכה ורווחה על כך שהאגודה נמצאת בידיים טובות.
בברכת נחיה ונראה מה העתיד צופן.
קרן אמבר. -
בחינה היו ראויים להיות בועד. היה ברור שמי שלא ייבחר גם הוא אדם שיש לו או יכולה להיות לו תרומה גדולה לאגודה.
א-ב-ל, לי אישית יש קושי עם שני דברים, שבעיני מעודדים מגמות לא טובות:
1. ארז עשה המון דברים שהם חשובים מאוד, אבל הם לא נראים בציבור. חברי האגודה רואים כנסים, פעילויות, דברים שנעשים. הם לא רואים את מה שקורה מאחורי הקלעים – דיונים מייגעים עם ארגונים אחרים, עימותים על כסף ועל חלוקת עבודה, עבודה סיזיפית ושוחקת על נושאים כספיים.
אני מניחה שאם נגיד את זה לחברי האגודה, כולם יסכימו שאלה דברים חשובים, אבל הם לא מלהיבים אף אחד. יותר קל להתלהב ממישהו שעשה כנס מוצלח (או אפילו לא מוצלח) ולחשוב שהוא תורם לאגודה מאשר מישהו שמספר שהוא דואג שלאגודה יהיה דו"ח מבוקר. האגודה לא יכולה לפעול בלי דוחו"ת מבוקרים (או לקבל כסף ממינהלת התרבות), אבל לרוב האנשים זה עובר למעל לראש ורובם גם לא יודעים מה זה דו"ח מבוקר.
אז יותר קל להצביע למישהו שהוא נחמד, מאשר למי שעושה עבודה חשובה אבל לא מובנת. העבודה שארז עשה היא העבודה החיונית ביותר באגודה, שהאגודה לא יכולה להתקיים בלעדיה, ונכון לעכשיו – אין לו מחליף הולם. אבל לך תסביר את זה לאנשים.
בוג'י העלתה נקודה דומה לפני הבחירות, ועכשיו אני בעצם רואה שהיא צדקה. לרוב האנשים אין מספיק מידע כדי לדעת מיהו מועמד מתאים, מי סתם קשקשן, מי חיוני ומי סתם נחמד. וזה בהנחה שבאמת אכפת להם מהדברים האלה והם לא סתם מצביעים למי שנחמד.
2. בחירת היו"ר – אני לא יודעת איך לומר את זה, אבל הקישור בין הבחירה לועד לבין הבחירה ביורו"ת הוא מאוד בעייתי. היו שני אנשים שהעמידו את עצמם כמועמדים ליו"ר הועד. ברגע שארז לא נבחר, בעצם נשאר רק יו"ר אחד, כיוון שאף אחד אחר לא הציג את עצמו כמועמד ליורו"ת.
אין לי מושג למה לא היו מועמדים אחרים – אולי כי אנשים לא רצו להתמודד מול ארז, או כי הם באמת לא רוצים להיות יו"ר.
מה שזה לא יהיה, התוצאה הסופית היא כזאת שאני כמצביעה לועד – לא התכוונתי אליה. אין לי מחלוקת על כישוריו של ג'ו כחבר ועד, אבל לעולם לא הייתי מצביעה בעבורו אם הייתי יודעת שהוא יהיה היו"ר. בלי שום קשר למי שהוא, אני לא חושבת שיו"ר ועד צריך להיות אדם שזו הקדנציה הראשונה שלו בועד. ובטח ובטח לא בנאדם שנסיונו בפעילות האגודה פחות בצורה משמעותית משל כל המועמדים האחרים.
בעצם, יש כאן מצב שבעצם הבחירה שלי בחבר ועד, בחרתי גם ביו"ר אוטומטית, כאשר לא ניתנה לי שום ברירה אחרת, וכאשר הבחירה האוטומטית הזאת אינה מקובלת עלי. בעצם, השיטה הזאת מחייבת את המצביעים לקחת הימורים שהם לא צריכים לעשות ומערבת שיקולים שלא קשורים אחד בשני.
הייתי רוצה מצב שבו ההצבעה ליו"רות תהיה מנותקת מההצבעה לועד. ובעיקר – שאנשים לא יצטרכו להחליט מראש אם הם מעוניינים להיות יו"ר עוד לפני שהם נבחרו לועד, וחברי האגודה יוכלו לבחור את היו"ר מבין המועמדים שרוצים בכך, אחרי שנבחרו ולא בין המועמדים בשלב שבו מציגים מועמדות לועד.
-
גם ארז נבחר (בכהונתו הראשונה) ליו"ר בלי שהיה קודם לכן חבר ועד, ולא זכור לי שמישהו ראה בזה טעם לפגם.
נכון שג'ו הודיע לפני הבחירות שהוא רץ לתפקיד היו"ר, אז מה? נניח שלאור התוצאות קרן היתה מודיעה לועד הנבחר שגם היא מעוניינת להיות יו"ר. היתה נערכת הצבעה, ואולי היא היתה נבחרת ולא ג'ו. או, אם רוב חברי הועד היו סבורים שג'ו לא ראוי לתפקיד, לא היו בוחרים בו.
הוא נבחר לוועד כחוק, והועד בחר בו. מה לא בסדר?אגב, בקשר למודעות לעבודה השחורה והלא מלהיבה של היו"ר: מה שאמרת אולי נכון לגבי חלק מחברי האגודה שאינם מעורבים בנעשה. אלה שכן מעורבים וטורחים להגיע לאספה הכללית בוודאי מודעים היטב לעבודה השחורה, המייגעת וכפויית הטובה. חוצמזה, חלק נכבד מאותה עבודה שחורה נעשה ע"י חברי הועד.
-
כשארז נבחר ליו"ר הוא כבר כיהן חצי קדנציה כחבר ועד (אחרי שדידי עזב).
בבחירות שהיו בשנת 2000, אני נבחרתי במקום הראשון, ולפי הכללים אז מי שקיבל את מירב הקולות היה מקבל את תפקיד היו"ר. ויתרתי על זה לטובת ארז, מתוך אותו שיקול – שאדם שזו הקדנציה הראשונה שלו כחבר ועד לא צריך להיות יו"ר.
אין לי מחלוקת שג'ו נבחר כחוק. יש לי נכון לעכשיו בעיה עם החוק, שקושר בין בחירה כחבר ועד לבין בחירה כיו"ר ומחייב את המועמדים להתחייב מראש אם הם רצים כחברי ועד או גם כיו"ר.
-
-
עברה מחבר ועד ה"פופולרי" ביותר (לפי מספר הצבעות) לזה שאחריו, לזה שאחריו וכולי, הוחלט שאת היו"ר יבחר הועד מתוכו.
אז אמנם רק ג'ו הגיש מועמדות ליו"רות, אבל עקרונית אין מניעה שהועד יבחר דווקא מישהו אחר מתוכו להיות היו"ר.אגב, לא כל המועמדים רוצים להיות יו"רים. לפי התיאורים זה לא נשמע מלהיב במיוחד.
וכן, זה בעייתי מעט שהיו"ר הוא גם חבר ועד טרי, אבל זה גם יכול להיות לטובה, שיהיו לו נוהגים חדשים וכיוונים חדשים, שחבר ועד ותיק שהופך ליו"ר פשוט לא חושב עליהם כי הוא כבר רגיל לדרך התנהלות מסויימת של הועד.
-
-
-
אמבר זה כבר מתחיל להרגיז :
את משקיעה זמן להעלות אשמות על אי חוקיות (ראי תגובתי מעלה), חוסר הוגנות ובכלל התנגדות לדרך קביעת היו"רות אבל לא טרחת לבוא לאסיפה כי לא היה לך כח לכל הבלאגן של האסיפה.
הקטע הפולני הזה של להעיר אחרי מעשה ממש מעצבן. היה לך משהו להגיד- ידעת איפה להגיד אותו. ידעת שיש רק 8 מתמודדים ושיש סיכוי שארז לא יבחר, ושאם זה יקרה ג'ו יהיה היו"ר. יחד עם זאת לא טרחת לבוא ולהאיר את עיני האסיפה, לשאול את ג'ו מה הוא מתכוון לעשות, לבדוק אולי מישהו אחר יהיה מעוניין ביו"רות כי ג'ו חדש. אז מה נזכרת עכשיו ? חוכמה גדולה להעיר אחרי מעשה. להזכירך, את לא רצית להיכנס לאסיפה, אבל להעיר בפורום כן יש לך כח ? כאשר אי אפשר לתקן את הנעשה ? ולא שאני טוענת שיש משהו לתקן.בהערת ביניים, האסיפה להפתעתי, התנהלה על מי מנוחות והייתה מאד עניינית.
-
-
אחרי מעשה. אני מודה שלא חשבתי שארז לא ייבחר , לכן גם אם הייתי נוכחת באסיפה, לא הייתי חושבת בכלל להעלות את הנושא. בדיעבד, אני חושבת שיש כאן בעיה עקרונית, שטעונה חשיבה לעתיד.
ולגבי הנושא של הסדנאות – הנושא לא היה על סדר היום, והועלה ללא התרעה מוקדמת. ומעבר לכך, להגיד מה חוקי ומה לא, זה תפקידי כועדת ביקורת. אני לא צריכה ללכת קודם לשום אסיפה ולשכנע לפני כן אף אחד.
-
ג'ו נבחר מתוך הועד בבחירה פה אחד כיוון שכולנו הכרנו ביכולותיו לעמוד בדרישות התפקיד.
אם היו בתוך הועד עוד נציגים בעלי כישורים ומוטיבציה והכי חשוב- הבנה בתחום- אז אולי היה מקום לדיון מעמיק יותר אולם הבחירה הייתה נעשית בכל מצב על בסיס יכולת והתאמה לתפקיד.
בחירת היו"ר מתוך הועד ע"י חברי הועד היא הנוהל החוקי המקובל באגודה ואני לא רואה צורך אמיתי לשנות משהו שהוכיח את עצמו בעשור האחרון כעובד.שוב אוסיף כאן את דעתי *האישית* ואעלה כאן נקודה למחשבה.
אתה מצד אחד מבכה את תוצאות הבחירות השנה במכתב הראשי שלך ומצד שני כאן מעלה את רעיון בחירת היו"ר על ידי האסיפה הכללית.
היו"ר הנבחר חייב להיות אדם בעל יכולת דינמיות ועבודת צוות טובה ככל האפשר מול חברי הועד בו הוא יו"ר.
חברי הועד השונים (כולל ג םאת היו"ר במקרה הצורך) עובדים מול שאר הגופים וחברי האדוגה כדי לנהל את האגודה.
לפיכך היו"ר חייב להיות זה שהועד תומך בו מבפנים ולא משהוא שנבחר מבחוץ ע"י החלטת חוץ של האסיפה הכללית, לא בהכרח לפי יכולתו לעבוד עם הועד אותו הוא הולך לנהל.
נקודה למחשבה. -
-
-
צריך פשוט לשאול אותם. צריך להבין מה הייתה המוטיבציה הראשונית שלהם להרשם לאגודה ומה קרה בשנה שלאחריה. אני מניח שזיכית כמה אנשים במהלך השנה האחרונה בשיחת טלפון לגבי חידוש החברות ושיש לך כמה תשובות בנושא, אבל צריך ניתוח מסודר. לדעתי התשובות של אותם לא מחדשים הן חלק מהפרמטרים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון כשנדון בעדכון מטרות האגודה.
לגבי האסיפה, לא ריאלי לצפות ליותר אנשים מכפי שהיו באסיפה האחרונה. אני מניח שלכחצי מהחברים אכן פחות מעניין מי בועד ומי לא. לא כולם רוצים להכיר את הנפשות הפועלות, כל עוד הכיוון הוא נכון. ללא מעט אחרים כנראה לא הסתדר להגיע. אני יכול להעיד רק על עצמי, כמי שהששתף בכל אחת משלוש האספות שהתקיימו מאז הצטרפתי לאגודה כי לשלושתן הגעתי בקושי רב. נרמז איפשהו בפתיל שהמצב לא שונה ממה שקורה במחוזות אחרים. טעון הוכחה אבל כנראה נכון. לשלול זכות הצבעה מחברים שלא באים – אסור בתכלית האיסור. להלין על התוצאות ועל חוסר בקיאותו של מי שאכן בא להצביע – אסור כנ"ל. המטרה שלנו צריכה להיות הרחבה של המעורבות ולא דחיקתו החוצה של הרוב שאינו רוצה להביע איש איש מסיבותיו הוא.
לדעתי הנתונים המועלים חשובים וחבל שלא הוצגו לאספה כולל המלצות/ תוכניות לטיפול.
-
אבל נראה לי אישית שיהיה מיותר לקבוע חובת פרישה בתקנון. זה רצוי שאנשים יפרשו אחרי תקופה מסוימת – ראיתי על בשרי כמה מעייף ושוחק להיות בועד כמה שנים רצופות – ואצלי מדובר רק בשלוש – אבל לא נראה לי שזה צריך להיות סידור מחייב. ככה אנחנו עשויים לאבד ללא סיבה יו"רים מצויינים, עם יכולת התמדה וסבלנות שעולים על אלה שלי.
-
אפשר לקבוע משך כהונה מקסימלי (נניח 4-5 שנים), אך עם אפשרות הארכה מסוימת במקרה הצורך (נניח, אם לא יהיו מועמדים מתאימים והיו"ר המכהן זוכה לתמיכה רבה ומעוניין להמשיך).
אחד היתרונות בהגבלת משך הכהונה הוא סיום תפקיד מכובד, בלי שהדבר נתפש ע"י חלק מהאנשים כ"הדחה". ויחד עם זאת, תמריץ לאנשים חדשים להגיש מועמדות בלי לחשוש שאין להם סיכוי מול יו"ר מכהן.
בקיצור, אני מציע שוב לשקול ברצינות הצעה זאת. -
לאנשים לשאול למה הם לא מחדשים. זה נראה לי כמו הטרדה, כמו הנודניקים האלה שמתקשרים עם שאלונים או להציע מנוי למעריב עם המון מבצעים וכדומה ואני לא רוצה שהאגודה תתחיל לעשות זאת.
היו כמה בודדים שסיפקו את הסיבה מרצונם. למשל מישהי שטענה שהאגודה לא משקיעה מספיק בפנטסיה גנרית לטעמה. אבל הרוב לא נותנים שוםתשובה, הם פשוט לא מחדשים.
לפני עולמות, שלחנו לכ-300 חברים לשעבר מכתב עם פלאייר על פעילויות האגודה החדשות, כולל עולמות והמבצעים ועוד. בודדים חידשו את חברותם בעקבות זאת, אני מניח שבעיקר בגלל עולמות. -
-
האגודה בהחלט יכולה להתגאות במידת הנוכחות*. המצב טוב מזה שבאי-אלה אגודות חשובות ומכובדות.
למשל, באגודה לזכויות האזרח (שבה אני חבר), מספר החברים הרשומים גדול בערך פי 4 מזה של אגודתנו, ומספר המשתתפים באסיפה השנתית (שהתקיימה לא מזמן) הוא בערך חצי מהמספר אצלנו…* אני מניח שאם האספה לא היתה מתקיימת ב"אייקון" אלא היה צריך להגיע אליה במיוחד, מספר הנוכחים היה נמוך בהרבה.
-
-
לדעתי שווה לחשוב על זה כשנגיע לדון במטרות ויעדי האגודה. צריך להפריד להבנתי בין האירוע הנוכחי והדיון העקרוני בנושא והמקום הנכון יהיה כשדנים בשאלה – האגודה לאן.
ההגבלה עצמה היא נכונה עקרונית, לא סתם בארגונים דמוקרטיים "קטנים" מגבילים את משך כהונת היו"ר/ נשיא. מצד שני, אנו צריכים לחשוב על האגודה לטווח בינוני וגם ארוך, מצד אחד איך אנו רוצים שהאגודה תיראה ובמקביל לנסות ולשמור כל גמישות מבנית שתאפשר לנו להתמוד עם שינויים לא צפויים. -
-
והיא שההצטרפות לאגודה מחוץ לכנסים היא הליך מסורבל להפליא ומרתיע. ניסינו זמן מה סידור עם "חלומות באספמיה" אבל קשיים ביצועיים הביאו לביטול ההסדר הזה. ניסינו גם כמה פעמים למצוא הסדר ישיר יותר של תשלום בכרטיסי אשראי וזה ירד בגלל עלויות גבוהות מדי. כדאי שהועד החדש ימשיך בכיוון הזה – יכול להיות שבדיבור ישיר עם חברות האשראי ניתן יהיה להשיג הסדר בעמלות מתקבלות על הדעת.
להערכתי, כל שנה אובדים לנו כמה לפחות 20-30 איש שהיו מחדשים חברות אם הליך ההרשמה היה פשוט יותר. אחרי הכל, לא כולם מגיעים כל שנה לכנסים הגדולים, ומשלוח צ'ק בדואר הוא טירחה לא קטנה למי שלא מעורב באמת בפעילות האגודה.
-
-
יש כמה שיקולים שצריך לקחת בחשבון. ראשית עלות תועלת. אם אנחנו מפסידים כשלושים קרי כ- 3000 ש"ח/ שנה בשל עלות של נניח 700 ש"ח אז כדאי לשלם את ה- 700. (אין לי מושג מה המספרים האמיתיים). מעבר לכך איש השיווק/ יחסי ציבור שיהיה לנו (אני מקווה), יוכל אולי שלכנע את נציגי אחת החברות כי במחיר של פרסומת לחברי האגודה כדאי להם להעניק לנו את השירות ללא תשלום. זהו כסף קטן מאוד לחברות אלו ולהבנתי רק צריך להגיע לליבו של מישהו שם (חובב מד"ב כמובן
). אני מאוד שמח שנמנע ממני העונג לשלוח צ'קים בדואר. -
-
מבירורים שאני עשיתי, עמלת המינימום (כלומר שאנו חייבם לשלם בין אם אנו גובים באשראי ובין אם לא) נעה בין 70 ל-100 ש"ח לחודש תלוי בחברת האשראי (עבור שתי הגדולות: ויזה כאל וישראכרט זה יוצא יחד כ-2000 ש"ח בשנה). אפשר להוסיף עמלה על תשלום באשראי, אבל אפילו אם כל חברי האגודה ישלמו רק באשראי זה רק בקושי יכסה את זה.
בכסף הזה אפשר להרים עוד בדיון.
חברות סליקה גם נבדקו וגם הן נמצאו יקרות מדי. -
-
-
-
-
-
-
