- This topic has 81 תגובות, 13 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הפתיל העוסק בנושא מלפני עמוד (במצב פתילים סגורים) צץ מול עיני בעת סריקת פתילים עתיקים, ובאם עוד לא נמצא פתרון לעניין, הנה השני גרוש שלי.
למי שאינו יודע במה מדובר: בפרס גפן קיימת קטגוריית סיפורים קצרים, שהקריטריון היחיד למועמדות בה (כרגע) היא פרסומו של סיפור מד"ב/פנטסיה בבמה קיימת (אתר אינטרנט, מגזין) לאחר שעבר עריכה. "חלומות באספמיה" מציב בעיה מסויימת, מאחר ועד חלוקת פרסי הגפן אנו צפויים ללמעלה מ-100 סיפורים שכאלה – קצת יותר מדי בחירה עבור מצביע הגפן הממוצע (והייתי מכנה זאת "צרות של עשירים" אלמלא ידעתי באיזה אנשים מדובר…). בכל מקרה, דרוש סינון ראשוני כלשהו, והועלו הצעות לגבי תת-ועדה של לקטורים שתבחר את הסיפורים המתאימים. הועלו גם בעיות כאלה ואחרות הנוגעות להצעה הנ"ל (חשדות שיעלו מאליהן בנוגע לשחיתות, קליקה מסואבת וכו'). לכן יש לי הצעה – במקום לגזול את זמנם היקר של אנשים (שככל שיתקרב אייקון יהיו עסוקים ממילא, אני בטוח) – מדוע לא להעביר את מלאכת הסינון לקוראים עצמם?
ובתרגום לעברית: עורכים משאל, בו כל קורא מדרג את עשרת הסיפורים המועדפים עליו. עשרת הסיפורים שקיבלו את המספר המירבי של קולות – מקבלים מועמדות לפרס הגפן. ושלום על ישראל.
לא מדובר כאן בהמצאת הגלגל, משאל קוראים הוא פונקציה קיימת ב-"בלי פאניקה", ובמגזינים רבים אחרים הנחותים ממנו (למשל "אינטרזון"), וכאן יכול להיות לו גם שימוש מעשי. כמובן, גם משאל קוראים יכול להיות פתוח למניפולציות כאלה ואחרות, ולכן אני מציע כמה מגבלות:א) המשאל יהיה פתוח למנויים בלבד. זה גם לא מונע שחיתויות, אבל זה מצמצם אותן לרמה הקרובה לאפס (אלא אם כן מישהו משכנע 50 מחבריו לעשות מנוי לאספמיה ולהצביע עבורו. במקרה כזה – שייקח את הפרס ושיהיה בריא).
ב) ניתן ורצוי יהיה להצביע דרך הדואר האלקטרוני, על ידי שימוש באמצעי זיהוי פשוט המצוי בכל בית (למשל, מספר תעודת זהות, או אולי מספר מנוי – קיים קיטלוג מסוים של המנויים, אני מניח?).
ג) כדי לשכנע את המנויים לקום מהכורסאות הנוחות שלהם, להניח את הגיליון האחרון של "אספמיה" בצד (ביחד עם כוס השוקו והשמיכה החמה) וללכת להצביע – אני מציע להגריל שי צנוע בין המצביעים.
זהו. מה אתם חושבים?
-
אמנם חלומות באספמיה הוא היום הבמה העיקרית לפרסום סיפורי מקור, אבל בהחלט לא היחידה. סיפורים נוספים מתפרסמים בבלי-פאניקה, במימד העשירי, לפחות בשני אוספים שיצאו השנה (של גיא חסון וורד טוכטרמן) ומדי פעם אפילו בבמות חוץ-ג'נריות (הוזכר כאן משהו ממעריב לאחרונה, לא?). לא יעלה על הדעת להגביל את המועמדות לסיפורי "אספמיה" בלבד, כמובן, ואני לא מצליח לחשוב על שום דרך הוגנת לשקלל את בחירות קוראי אספמיה עם שאר הסיפורים הזכאים להתמודד על הפרס.
כלומר, אספמיה בהחלט מוזמנים לעשות משאל קוראים שנתי (היי, אם זה טוב לבלי פאניקה ולכתבי עת החסרי חשיבות כמו אסימוב'ס, אינטרזון וכו', זה טוב גם בשבילנו (: ), אבל אני לא רואה איך אפשר לקשר את זה לפרס גפן.
-
מ-"אספמיה" יהיו מועמדים לסינון הראשוני (בהנחה שקביעת המועמדים תיערך באותה מתכונת כמו בשנה שעברה?) *ביחד* עם המועמדים מהמימד, מבלי פאניקה וכו'. בשנה שעברה היו בשלב הסינון הראשוני (השלב בו חברי האגודה מצביעים למועמדים הסופיים) קצת יותר מ-30 סיפורים קצרים, אני מעריך שבדרך אותה הצעתי, נגיע לאותו מספר, פחות או יותר. זה עדיין לא מספר אידיאלי, אגב (כמה אנשים יקראו 30 סיפורים פלוס – אפילו סיפורים קצרים – לצורך הצבעה?), אבל הוא נסבל. האלטרנטיבה היא להעמיד את כל הסיפורים שהתפרסמו באספמיה, קומפלט, לשלב הסינון הראשוני, אבל מלבד הבעייתיות (להזכירכם, מדובר בלמעלה מ-100 סיפורים!) זה נראה לי לא הוגן – הכמות תגמד ותמחק את כל הבמות האחרות ("בלי פאניקה" בכלל זה).
ואי אפשר להתעלם מ-"אספמיה" בשלב המועמדויות לגפן בקטגוריית הסיפור הקצר (שהוא, בואו נודה בזה, בדרך להפוך לבמה המרכזית של כותבי מד"ב בישראל). לכן הפתרון אותו הצעתי – 10 סיפורים מאספמיה + כל הסיפורים שהופיעו בבמות אחרות – לשלב הסינון הראשוני במועמדויות.
בשלב כלשהו (הלוואי עלינו) כשיהיו עוד מגזין או שניים כמו "אספמיה", יכול להיות שנצטרך לחלק את המועמדויות לפי הבמה ("הסיפור הקצר הטוב ביותר שהתפרסם באינטרנט"/"הסיפור הקצר הטוב ביותר בכתב-עת מודפס"). כשיהיה מצב כזה, אגב, אני מתאר לעצמי שהמאזן יגלוש לכיוון הסיפורים המופיעים בדפוס, כפי שקורה ברוב המדינות המתוקנות בעולם – אבל בשלב הנוכחי, אלה עדיין חלומות באספמיה (סליחה, סליחה, לא יכולתי להתאפק).
ובחזרה לנושא – העלית כאן בעיה נוספת. האם סיפורים המופיעים בקובץ דוגמת "לפעמים זה אחרת" או "הצד האפל" זכאים למועמדות בקטגוריית הסיפור הקצר (למשל "תהילת עולם", שהופיע גם במימד), או שלמען הסדר הטוב נגביל אותם רק למועמדות בקטגוריית הספר? -
ודנתי בה כבר עם בוג'י קודם, ואין לי פתרון עבורה.
מצד אחד, יש בעיה בשיקלול הזה. רוב מנויים חלומות באספמיה אינם חברי אגודה, לא הוכיחו שהאגודה מעניינת אותם, ואני מסופק עם פרס גפן יעניין אותם. אני מסופק אם הם יטרחו להציע על סיפורים שיהיו מועמדים לפרס גפן. הרעיון לתת להם פרס כדי לעודד אותם להצביע בעייתי. מי ינדב את הפרס הנ"ל? בטח לא אני.
מעבר לכך, יש כאן בעיה עקרונית. בשנה שעברה רק חברי האגודה זכו להצביע במיון המוקדם ולבחור את חמשת הפינאליסטים מבין כל המועמדים. למה לתת לאנשים יקרים וטובים להצביע ולהשפיע הפעם, אם הם לא חברי אגודה?מצד שני, אכן צרות של עשירים, אבל למה לקפח את אספמיה? כלומר, למה סיפור שהתפרסם בבלי פאניקה, או המימד העשירי, או מעריב, או בכל מקום אחר יזכה לעלות אוטומטית לשלב המיון של פרס גפן, וסיפורים של אספמיה יאלצו לעבור טרום-מיון? יש בעיה להציב למיון מוקדם 130 סיפורים שמאה מתוכם פורסמו באספמיה? צריך לפצור את הבעייה באופן אחיד לכולם.
הלאה. נניח שבוחרים עשרה סיפורים מאספמיה לשלב המיון. הם יתמודדו מול עשרים סיפורים אחרים? יבוא מחרתיים אס"ק לביקור בארץ ויחשוב לתומו שחלקה של אספמיה בשוק הסיפורים הקצרים הוא שליש. קצת לא הוגן, לא?
אין לי פתרון קסמים לבעייה. כזכור, העלתי את השאלה הזו לפני חצי שנה בדיוק. אאז"נ התשובות שקיבלתי אז היו בסגנון של 'נחכה ונראה אם אספמיה תשרוד עד פרס גפן הבא, ואז נחליט'. אז הגיע הזמן להחליט.
-
הוא ליצור ועדת סינון לכל הסיפורים (אספמיה, בלי פאניקה, המימד וכו…), והסיפורים שהועדה תבחר (והוצע לשבץ אליה מספר גדול יחסית של שופטים – נאמר 5) יעלו לשלב א של פרס גפן, קרי: בחירת הקוראים.
נראה לי שזהו הפתרון ההגיוני וההוגן היחיד.
כמובן שאף אחד מחברי הועדה לא יכוכל להיות מו"ל, מחבר סיפורים וכוץץץ וגם לא אף אחד מחברי ועדת פרס גפן, שרק יפקחו מנהלתית על המבצע, אבל לא ישפיעו עליו ערכית.
-
-
-
חמישה שופטים יצטרך לקרוא בערך 40 סיפורים. זה לא מעט. אבל אם תמצא אנשים שיסכימו לזה – למה לא…
אני חייב להודות שבאופן אישי, הרעיון של "ועדת סינון" לפרס גפן (בכל שלב שהוא) קצת מציק לי – אחת המעלות של הפרס היא היותו דמוקרטי והרעיון שבבסיסו הוא שחובבי המד"ב בארץ יודעים מה טוב עבורם (והם די הוכיחו את זה – לא הסכמתי עם כל בחירות הזוכים בפרס, אבל שום ספר של מרגרט וייס עוד לא לקח אותו). אבל אם זו הדרך היחידה להתמודד עם כמות הסיפורים – אז זו הדרך היחידה.
ותהיה – איך מטפלים בזה בעולם הגדול? בארה"ב, למשל, אני בטוח כי כמות הסיפורים הקצרים בז'אנר גורמת למה שיש כאן בארץ להיראות כמו טיפה בים. איך נערך שם סינון המועמדים עד לשלב המועמדים הסופיים בפרס ההוגו, למשל? -
-
אני הייתי מציע גם לפסול מחברות בוועדה אנשים ששלחו סיפורים לאספמיה, ונידחו.
הצבעה של חברי האגודה בשלב המוקדם היא הפתרון היחידי.
לא כולם קראו את הסיפורים מאספמיה? מה לעשות.
אני בטוח שאתם לא חושבים שכולם כן קראו את כל הספרים המוצגים לבחירה.מה שכן, בגלל ריבוי הסיפורים ייתכן ויווצר מצב שבו יהיה פיזור גדול מדי של הקולות. ייתכן שכדאי במקרה זה להציע לבחירה יורת מחמישה סיפורים.
אבל הבעייה היא אחרת.
באספמיה יש סיפורים מכל המינים, ועוד יהיו. יש קצרצרים, יש עד 1000 מילים, יש של אלפיים, חמשת אלפים, ואוטוטו יהיה לנו שש עשרה אלף מילים. אני לא מעלה על דעתי שסיפור של ששת אלפים מילים יתמודד בתחרות מול סיפור של חמש מאות מילים, גם אם שניהם עברו את המיון המוקדם.אולי הפתרון הוא לחלק שלוש תת קטגוריות בפרס גפן לסיפור הקצר? קצרצר, קצר, נובלטה?
-
שמתכנסת פעם בחודש ודנה בסוגיה: "איך נסבך לרני את החיים היום?". כי ככה זה מתחיל להיראות
חברי ועדת גפן הנכבדה כבר יחשבו על משהו, ולא כולם יהיו מרוצים – אבל ככה זה עם פרסים.
הצעות קונסטרוקטיביות ניתן להגיש למייל שלי:
ההחלטה הסופית תיפול אי שם לקראת סוף מאי, כמה שבועות לפני פתיחת שבוע הספר.
-
אבל התחרטתי מאז.
ההצעה שלי היתה שכל גוף, לא רק אספמיה, יעביר סינון ראשוני על הסיפורים וישלח רק אחוז מסוים מהם. הבעיות: חלק מהגופים, בתנאי זה, ישלחו רק סיפור אחד (וגם זאת בעיגול קיצוני כלפי מעלה); לא לכל הגופים יש עניין לשתף אתנו פעולה; חשוב מכל: הדבר יכול לגרום למראית עין של אינטריגות פנימיות.
נראה לי ששיתוף כל הסיפורים בהצבעה ציבורית כלשהי פשוט לא בא בחשבון. אפילו 30 סיפורים, כבשנה שעברה, הם הרבה יותר מדי.
לדעתי הרעיון הטוב ביותר הוא, אכן, ועדה שתשב ותסנן את הסיפורים. אני לא רואה שום סיבה למניעת חברותם של אנשי ועדת הפרס בועדה/תת-הועדה הנ"ל – למעשה הם מועמדים אידאליים, אלא אם הם נפסלים ע"י קריטריונים אחרים (היותם מחברי סיפורים, למשל). הועדה צריכה לבחור מספר סביר של סיפורים (עשרה, למשל), ומכאן והלאה פתוחה הדרך להצבעה הגיונית והוגנת של הציבור. -
-
באנגלית, נובלטות זה מאורך של 7500 מלים ויותר, ונדמה לי שהסיפור של יעל הוא בכלל נובלה. על פי הקריטריונים המקובלים, מה שיהיה השנה הוא נובלה אחת, 0 נובלטות, ויותר ממאה סיפורים קצרים. לא ממש פותר שום דבר.
ואם אני זוכר נכון, בשנה שעברה הצביעו בהצבעה המקדימה משהו כמו 50 מחברי האגודה. אז זה עוד הספיק בקושי בשביל לתת מיון ראשוני סביר. עם מספר הסיפורים שמתמודדים השנה, הצבעה של חברי האגודה תתן לרוב הסיפורים קולות ספורים. לא יהיה להצבעה שום תוקף.
-
-
-
-
-
כי אמנם בהתחלה חשבו על האפשרות שאנשי אספמיה יעשו בעצמם את הסלקציה, אבל לאור העובדה שאנשי אספמיה ממילא מעורבים במעל (הווה אומר, כולנו דואגים להוצאת כתב העת לאור רק על מנת שיהיה לנו איפה לפרסם את יצירותינו המתועבות), יווצר מצב מגוחך שבו אנחנו צריכים לבחור מתוך בוחטה של סיפורים, שחלק מהם שלנו (המו"ל, העורכת הראשית, חלק מעורכי הסיפורים, חלק מהלקטורים – כל אלה פרסמו כבר באספמיה). לא משנה לאיזה כיוון נבחר, הבחירה תהיה מוטה.
כל שיטה שתיבחר תהיה בעייתית, בסופו של דבר. עד כה, הציעו פה שתיים עיקריות שיכולות פחות או יותר לעבוד – הצבעה בין מנויי אספמיה שתבחר את המועמדים שלנו לשלב הראשון (שיטה שיש בה בעייתיות מבחינת הגינות הייצוג של אספמיה בהצבעה) וועדת סינון (שיטה שיש בה בעייתיות לפי אמנת ז'נבה, לדעתי – רחמים על חברי הוועדה האומללים).
לכן, אולי שווה לשקול את השיטה שדידי ציין, זו שננקטת בהוגו. אמנם נראה לי שהשיטה הזו – אין כמותה לגרום לערבוב נוראי של פוליטיקה בתהליך ההצבעה (כל אחד יעסוק במרץ בגיוס לובי שיציע את הסיפור שלו, ואלה שלא בראש שלהם לעסוק בזה ידפקו), אבל אולי מבחינות מסוימות היא הגיונית.
אוף. אי אפשר פשוט לבחור את הסיפורים הזוכים בדרך של בחירה אלוהית? -
-
זאת אומרת, סה"כ, ההנחה שצריך לקרוא 150 סיפורים בכדי להכריע בפעם אחת (זאת אומרת ללא סינונים) לא הגיונית, מצד שני, אני מניח שרוב המעוניינים בנושא, כבר קראו את רובם ככולם של הסיפורים והם צריכים רק ריענון קטן בכדי להצביע – הצבעה מקימה, אז נכון שכמו שציינתם, הצבעה מקדימה יכולה ליצור פיזור גדול של מספר רב של סיפורים, ואולי גם בעיה במובהקות הסטאטיסטית של הנתונים, אבל את התוצר הנ"ל, ניתן להעביר לוועדה שתחליט אלו מהסיפורים הללו יש להעלות לשלב הסופי.
אז כמובן שתידרש קריאה חוזרת מעמיקה יותר…אפשרות אחרת, והיא "לא ספרותית" ואפילו אולי מלאכותית, אבל פרקטית, פשוט לחלק את הפרס לקטגורית… האמ… מדיה, זאת אומרת, פרס לאלו שפורסמו במדיה הקשה (נו, נייר) וע"ג הרשת, זה עדיין לא ממש פיתרון, אבל זה בכל זאת עושה איזה שהוא צדק, או שלא ?
בכל מקרה, ככל שהעניין ינוהל ע"י וועדות , בעיניי זה יראה יותר רע.
-
-
-
-
-
-
לא באה בחשבון, נקודה. כפי שהיא כעת, היא לא מוגבלת לחברי אגודה, והיא לא יכולה בשום פנים ואופן לשמש כלי להצבעה בעלת תוקף כלשהו מטעמים טכניים פשוטים. בקיצור – תשכחו מזה.
הלאה: אין שום טעם לחלק את ההצבעה לשלבים נוספים. כל העניין יהפוף לבדיחה. הפתרון היחיד, ואני הולך ומשתכנע בכך ככל שהדיון מתקדם, הוא ועדה שחבריה יקראו את כל הסיפורים וינפקו רשימה סופית להצבעת הציבור. בדומה לדמוקרטיה, זו לא דרך מרנינה במיוחד, אבל היא הטובה ביותר. אין מה לעשות. -
נתתי לחברי האגודה להצביע פעמים.
פעם אחת, לשם המועמדות ופעם אחת הצבעה סופית.
הרציונאל הוא שבהצבעה הראשונה יצביעו כצפוי פחות אנשים בהצבעה יותר כללית ופחות מעמיקה, בבחינת מי שחפץ ישקיע וישפיע.
ואילו ההצבעה השניה , הסופית, תהייה אני מקווה הצבעה הרבה יותר מעמיקה, זאת אומרת, כפי שציינת , קריאה חוזרת (או ראשונה) של המועמדים הסופיים והצבעה.
למעשה מה שאני מציע זה להקים לכאורה "וועדה" של כל חברי האגודה בעלי העניין לשם העלאת שלב של הסיפורים.
בערך כמו שהבנתי מהסברו של ארז לגבי ההוגו.לגבי הכלים הטכניים, אני ממש לא בקיא בסוגיה, אם אי אפשר אז אי אפשר, זה לא מקרה של יקוב הדין את ההר.
-
-
הבעיה הראשית היא שפתאום כמות החומר קצת גדולה על מנגנוני המיון הקיימים.
לפי מה שקראתי בפתיל לבנות מנגנון מיון שיתמודד עם כל הכמות זה קצת בעייתי.
הפתרון שלי הוא להקטין את כמות החומר. כיצד?
דבר ראשון על מנת להכנס למיון יהיה צורך בפעולה יותר נוספת על פרסום במקום כלשהו שמספק עריכה (אם הבנתי נכון זה הקריטריון העיקרי). כלומר מישהו (הכותב או ממליץ) צריך לשלוח את הסיפור לועדה (להגיש לתחרות).
שנית אפשר להפוך את זה למשהו קצת יותר קשה. אולי דמי השתתפות או לאסוף רשימה של ממליצים חברי אגודה או משהו שיפוך את ההגשה לקצת פחות טריוויאלית.
אני מאמין שזה יצמצם את כמות הסיפורים למשהו שועדה ממיינת יכולה להתמודד איתו ולהגיש להצבעה הסופית כמות סבירה של מועמדים. -
יקרא באופן מעמיק בפעם הראשונה לא יקרא באופן מעמיק בשלב הסופי ואך ורק בגלל שאני מהווה דוגמה אחרת.
עוד פעם, אני חושב שהרבה מבעלי העניין קראו את רובם ככולם של הסיפורים ותוך חצי שעה/שעה עם רשימה ביד יכולים לזכור את הבולטים ביניהם.
ועל בסיס הבולטים ביניהם ניתן לבסס תחרות יותר מעמיקה.ולגבי ההוגו (סליחה על חוסר הדיוק בקרדיט למסביר) זה לא ממש ממש שונה, ניתן לראות בהצבעה הראשונית כמעין המלצה למועמדות.
עוד פעם, את כל השיטות הללו יש לבחון לעומת המשאבים שצריך בכדי לקיים את המנגנונים הללו, כי אם מדובר פה בהרבה משאבים, אין ברירה אלא לפנות לשיטת הוועדה המקדימה, אבל אז צריך למצוא מנגנונים, בכדי להפוך את עבודת הוועדה לכמה שיותר אובייקטיבית ושקופה.
-
בגדול זה אומר שסיפורים שמתפרסמים בבמה שאינה אספמיה (בלי פאניקה או אחרת) זוכים לעדיפות על פני סיפורים שהתפרסמו באספמיה, כי אלה של אספמיה עוברים סינון מקדים, ז"א, יש להם שני שלבים לבחירה שלהם.
אני לא בטוחה שזה כל כך הוגן. עם כל הסכנה של שחיתות ועוד, אני הייתי מעדיפה לקטורים שיבחרו מועמדים מכלל הסיפורים הזכאים למועמדות, או להעמיד את כולם למועמדות.
הבעיה הגדולה עם שיטת הלקטורים היא שלא יהיה פשוט למצוא לקטורים שיסכימו לעשות את העבודה הזו בהתנדבות, ושאינם חברי מערכת או כותבים באספמיה.
-
-
-
-
אני בעד.
זה בעצם משלב את זה עם הרעיון של מיו:
המחברים בעצמם יחליטו מה הסיפור הכי טוב שלהם, אותו הם רוצים להציג לתחרות (כמובן, כל סופר יכול לעשות מיני-משאל בקרב משפחתו, מכריו ואנשים מהרחוב כדי לעזור לו להחליטתפקיד ועדת הפרס, יהיה לפנות לכל אחד מהמחברים ולבקש מהם להגיש את הסיפור שלהם עד לתאריך מסויים (אם המחבר בכלל רוצה להגיש מועמדות).
זה באמת יצמצם באופן ניכר את מספר המועמדים, אבל בונוס נוסף, לדעתי, הוא שתהיה כאן מעורבות של מחברים בתהליך. זה, אולי, יעלה מעט את רמת העניין שיש לאנשים בפרס.
-
אפילו יותר: לא להגביל את מספר הסיפורים, אך להציב תנאי קבלה פשוט: כל סופר.מחבר המעוניין שסיפוריו ישתתפו יחויב להשתתף בועדה הקובעת, תוך שהוא נמנע מלתת ציון לסיפוריו שלו. במילים אחרות: הועדה תהיה מורכבת אך ורק ממחברים, וכך הם יאזנו האחד את השני ואף אחד לא יוכל לבכות על אינטריגות.
מצד שני, שיטה זו סובלת מסיבוכיות יתר. או שמא אני טועה? -
-
-
עובדה שאנחנו מצליחים לנצל אותך לכל כך הרבה דברים
אם תכריח אנשים לשפוט על מנת שיוכלו להציג מועמדותם, חלק מהם יגידו יפה שלום ולא להתראות. זאת התחושה שלי, בכל אופן.
אני, אגב, גם אסרב.מועמדות לפרס גפן לא צריכה להיות תלויה בשום דבר מעבר לאיכותו של הסיפור – לא בתשלום סימלי לאגודה, לא בעבודת שיפוט, לא בהתחייבות אחרת כל שהיא.
לבקש ממחבר לבחור את הסיפור הטוב ביותר *שלו* נראה לי לגיטימי.
לבקש ממנו לבחור את הסיפורים הטובים ביותר *של אחרים* על מנת שהסיפור שלו, *אם יבחר*, יוכל להיות מועמד לפרס – לא ולא. -
-
ראיתם פעם החוליה החלשה? כמעט תמיד בשלב בו נשארים שלושה מתמודדים מי שנזרק החוצה זה המתמודד המוצלח יותר שבחבורה, וזו מסיבה טקטית: כל אחד מהמועמדים החלשים סבור שיהיה לו יותר קל להתמודד מול מתחרה חלש.
אני חוששת שיהיו מחברים שיעשו דבר דומה בשיטה כזו. הם יתנו ציונים נמוכים דווקא ליצירות הטובות, כדי להגדיל את הסיכויים של היצירות שלהם לקטוף את הפרס. אני כמובן תמה וטהורה ולא אעלה על דעתי לעשות דבר כזה, אבל יש בין המחברים אנשים שאני פשוט לא מכירה בכלל, ואני לא יודעת אם הם מסוגלים לחשוב בצורה כזו או לא. אני גם לא חושבת שהוגן להעמיד מישהו בפיתוי הזה.
-
-
מה האופציות שיש בינתיים?
כל הסיפורים יגיעו לשלב ראשון – נפסל .
ועדת שופטים
בחירה פנימית של אספמיה כדי להקטין את מספר המועמדים לשלב א' – נפסל
המחברים/הקהל מציעים מועמדות.בכל מקרה אוכלוסיה כלשהי תפגע:
קצרצרים מול נובלטות, אלו שמפרסמים 10 סיפורים מול אלו שפרסמו אחד, אלו שפרסמו באספמיה מול אלו שבמימד/אינטרנט, סיפורים טובים מול סיפורים לא טוביםאופצית הועדה נראית ההוגנת ביותר, מבחינת איכות הסיפורים – זאת כמובן בהנחה שיימצאו אנשים שרשאים ויכולים להשתתף בועדה הזו, ושיש להם יכולת שיפוט טובה לגבי איכות סיפורי מד"ב.
האופציה של הצגת מועמדת אמנם פוגעת באלו שמפרסמים הרבה, אבל מצד שני היא נותנת את האפשרות *לכל* המחברים להיות חלק מהתחרות (ולא חייבים אחד למחבר. אפשר גם אחד מכל 2-3 סיפורים, למשל).
לפחות לגבי שלב א, זה נראה לי חשוב. מעורבות של המחברים אולי תחזק קצת את המשמעות של הפרס גם בקרב המחברים ואולי גם בקרב הקהל.ואני מקווה שיש קצת סנס בכל מה שכתבתי כאן, כי אני קצת עייף.
לילה טוף -
(ולא, אני לא חושבת שיש הגינות לתת אותו ייצוג לאדם שמפרסם בצורה סדירה וקבועה ולמישהו שמפרסם סיפור אחד פעם ב-), השאלה היא למה אמור להיות הפרס הזה. האם זה אמור להיות פרס על *סיפור*, או פרס על *כותב*?
בצורה שאתה מציע את זה (נציג אחד לכותב), זה פרס על הכותב, לא על הסיפור, כי חלק מהסיפורים שהתפרסמו במשך השנה לא יזכו בכלל לייצוג. נדמה לי שזה לא הרעיון של הפרס.
אה, כן, ויש לי שאלה אישית שיש בה דילמה עקרונית מעניינת: אני כותבת חלק מהסיפורים שלי לבד, וחלק בשותפות עם בנזוגי היקר (ויס והיקמן סטייל, בערך…) – האם תגיע לי מועמדות אחת או שתיים? (אנציקלופדיה גלקטיקה, כרך ג', עמ' 572: "שיטות לתחמן את המערכת"). -
-
-
לפסול את כל הסיפורים שמתחילים באות כ',ב',ג',ר' ו- ת'
מה ההגיון בסיפור עבור כל כותב ?
אנחנו שופטים סיפורים וסיפורים בלבד, מה איכפת לי מי כתב, לכאורה מבחינתי אם ניתן היה להציג את כול הסיפורים ללא שם מחבר , גם אז הם היו כשרים למועמדות לפרס ואולי אפילו יותר.
זאת אומרת, מה ההגיון ? אם יש סיפורים טובים וראוים אז הם טובים וראויים ! ואם הם פרי עטו (מקלדתו…) של אותו כותב, זאת לא אשמת הכותב, לא אשמת הסיפורים ולא אשמתי אני שאאלץ לבחור בסיפורים פחות טובים רק כי…
בצורה הזאת, אני מעדיף כבר ללכת לכיוון ועדה למיון ראשוני. -
כן, אני דיי השתכנעתי, יש צורך בוועדה ממיינת ראשונית, אני ממש לא רואה אפשרות ישימה אחרת.
אפילו אין לי בכלל בעיה מי יהיו חברי הוועדה ומה יהיו הקריטריונים (כל עוד לא יגבילו מספר סיפורים למחבר) מכיוון שסביר להניח שאלו שיתנדבו לוועדה הם אלו שגם כך עוסקים ביום יום בהבאת החומרים הללו לשולחני (תרגום,ליקטור,הגהה,עריכה וכו'…)
מכיוון שהם ראויים למיין ולערוך ול… את החומרים שמגיעים אליי, הם בהחלט ראויים מבחינתי להחליט מי הם המועמדים הראויים, הרי הם עשו זאת גם כך.
הא כן, אפילו שזה לא מקובל ואין חגיגה, אז טודות לכל הללו (נו, נגיד שזה בגלל רוח החג (-: ) -
הנקודה היא שאם ועדה כלשהי עומדת לבחור עשרה סיפורים או עשרים סיפורים מתוך אספמיה, יש לי חשש מבוסס שהם יחליטו בעצמם בשלב זה או אחר של הדיונים לקבוע רף של סיפור אחד לכותב. אז אם כבר, אני חושב שהכותב יהיה מעונין לבחור בעצמו את הסיפור הזה.
לדעתי, אם שואלים אותי, כל הרעיון של בחירה מוקדמת, ועדה, ועידה, אגודה, צוות או אספה מיותר. הסיפורים צריכים לעמוד להצבעה של חברי האגודה.
אני משום מה מתקשה להאמין שחברי הצוות, מכובדים ככל שיהיו, יבחרו מתוך 100 ספרים שיצאו לאור רק שלושים. למה? למה שספר X ינושל ממועמדותו רק בגלל שחברי הצוות חושבים שהוא לא ראוי?
ואם מותירים לשלב הראשון את כל הספרים שראו אור בשנה האחרונה, חייבים להתיר גם את כל הסיפורים שראו אור. -
-
-
היא רעיון לא מעשי במובן זה שאם היא תקוים, לא יהיה תוקף ממשי לפרס. כמות הסיפורים רבה מדי, נקודה.
ועדה היא, כך אני הולך ומשתכנע, רע הכרחי. חברי הועדה יקראו את *כל* הסיפורים שהופיעו בשנה החולפת ב*כל* כתבי העת המעורבים (כמו גם כאלה שהתפרסמו בכתבי עת אחרים ואשר הובאו לידיעתה) ותדרג כמות הגיונית של מועמדים לשלב הסופי על פי שיקוליה הפנימיים.
אגב – אני אף חושב כי, לאט לאט, מגיע הזמן בו כדאי לחשוב ברצינות גם על מיון ספרים. עם זאת, יש לציין כי *אין* קשר בין קטגוריית הספרים לזו של הסיפורים, ואסור לשיקולים הכרוכים באחת להשפיע על האחרת. ההבדלים בין שני המדיומים רבים מדי. -
יצטרכו לקרוא כ-200 סיפורים (חלקם באורך נכבד), אם לא למעלה מזה. יתר על כן, הם יצטרכו להיות נטולי פניות, אנשים שלא פרסמו סיפורים באחת הבמות המועמדות (או מוכנים לוותר על כל מועמדות שהיא), ולהשלים את עבודתם בפרק זמן שהתואר "שפוי" הוא ממנו והלאה.
באם נמצאו אותם סופרמנים, אין לי התנגדות שהם יכהנו בועדה (מלבד חוסר חיבתי העמוק לרעיון הועדה כפי שהבעתי אותו אי-שם במעמקי הפתיל הנוכחי). אני מציע, באותה הזדמנות, לתת להם גם את פרס גפן הראשון למפעל חיים, אותו ניתן יהיה לחלק עוד בכנס הקרוב. -
-
הואל בטובך לחלוק אותו עמנו. אם לא – מה לך מלין?
ועל מנת למנוע אי הבנות – הנה כמה שיקולים נגד מתן הבחירה בשלב המוקדם לכלל הציבור:
1. חברי הועדה, שזה תפקידם, לא יוכלו לקרוא 200 סיפורים ולעמוד בלו"ז, אך כלל הציבור כן? מעניין! או שמא אתה טוען כי הבוחרים לא חייבים לקרוא את כולם? אם כך:
2. מתן אפשרות הבחירה לכלל הציבור בשלב הראשון תגרום לבחירת הסיפור *המפורסם* ביותר, לאו דוקא הטוב ביותר, בדיוק כפי שלהיטי המצעד בגלגל"צ נבחרים, כיום, על ידי המאזינים וללא כל אילוץ, על פי מספר ההשמעות שלהם בגלגל"צ…
3. היכן, בשם אללה, תפרסם את 200 הסיפורים לבחירה? ברשת? מי יתן לך, בדיוק? או שמא יש בכוונתך להוציא ספר ובו כל המועמדים? או לשלוח את הבוחרים המסכנים לחטט בבוידעם? מה יהיו סיכוייו של סיפור שפורסם בגליון יום שישי של מעריב, נניח, ששימש לאחר מכן לעיטוף דג לשבת?
בקיצור – זה לא מעשי. -
היתה להעמיד את המיון המוקדם של ספורי "אספמיה" לקוראי כתב-העת, תוך קביעת מכסה מסויימת של הסיפורים אותם יוכל כתב העת להגיש. זאת עדיין נראית לי הצעה טובה יותר מועדה, אך הועלו אליה הסתייגויות, שהבולטות שבהן:
1) מנויי "אספמיה" לא בהכרח מתעניינים באגודה. נכון, אבל כאן לא מדובר באגודה בכללה, אלא בפרס גפן, הנותן מידה מסויימת של יוקרה לסיפור הזוכה (ואני מאמין שלפחות חלק מקוראי "אספמיה" יטריחו את עצמם לצורך זה). ואם לא – מי אמר שחייבים להכניס את פרס גפן לכל העניין? עורכי כתב העת יכולים לערוך משאל קוראים, ללא כל קשר, ולשלוח לועדת גפן את התוצאות בדיעבד.
2) אין זה הוגן שהסיפורים ב-"אספמיה" יעברו סינון כפול. אמת, אבל הם יעברו סינון כזה גם במקרה של ועדה (מאחר ושנינו מסכימים כי העמדת *כל* הסיפורים שהופיעו במגזין במשך השנה אינה מעשית). המכסה אותה יכול המגזין להגיש, לעומת זאת – כמו כל במה אחרת, חשוב להדגיש – יכולה להיקבע על ידי חלקו היחסי בפרסום סיפורי מד"ב ופנטסיה (כן, זה יצור מצב בו יש רוב מוחץ לסיפורי "אספמיה" במועמדויות. המבקשים לשנות מצב זה מוזמנים לפתוח עוד חמישה כתבי עת לסיפורי מד"ב בארץ בהקדם האפשרי).
והערה נפרדת-
לגבי הסיפור המפורסם ביותר, בניגוד לטוב ביותר – וכי מה בדיוק מתרחש מדי שנה בהצבעה לפרס בקטגוריית הספרים? זה מה שקורה כאשר נותנים לציבור להצביע. והציבור, יש לציין (וכבר ציינתי זאת קודם, פה בפתיל), דווקא הוכיח כי שיקוליו בבואו להצביע אינם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר – כאמור, לא כל הזוכים קלעו לטעמי, אך לא היה בינם אפילו "רומח הדרקון" או "כישור הזמן" אחד לרפואה. דומני כי ניתן לתת למצביעים מעט קרדיט…אך ללא קשר – במידה ואכן נמצאים חברי ועדת לקטורים המתאימים לקריטריונים האמורים, אני מבטיח לא להתלונן.
-
סעיף 1 אינו שיקול כלל. ע"פ סעיף 1, מערכת אספמיה צריכה לבצע סינון של סיפורים בעוד כתבי עת אחרים לא צריכים. אין שום סיבה בעולם לנוהל מפלה שכזה, ללא קשר למצב הנוכחי או לשום דבר אחר. לו אני עורך/מו"ל אספמיה, ואילוץ שכזה מופעל עלי ועלי בלבד (או, ליתר דיוק – מופעל עלי ולא מופעל על כתב עת אחר כלשהו), הייתי מחרים את פרס גפן מיידית.
סעיף 2, לעומת זאת, פשוט שגוי. סיפורי אספמיה, לפי הצעתך, יעברו *יותר* סינון מאשר סיפורים אחרים: *גם* אנשי/קוראי אפסמיה ו*גם* ועדה/הציבור לאחר מכן, להבדיל מגורמים אחרים, שיעברו *רק* את השלב האחרון שהוזכר להלן. החלת סינון כדוגמת זה שהצעת על *כל* כתבי העת אינה מעשית, כיוון שסיפור מד"ב שהתפרסם בידיעות או מעריב שלא בטובתו(!) יאבד את סיכוייו לזכות או להשתתף – אף עיתון רציני לא יטרח להתעסק בזוטות שכאלה.בחירת הציבור: כפי שציינתי למעלה, לדעתי לא רחוק היום בו נאלץ להתחיל לחשוב גם על סינון הספרים. זו דעתי (מה לעשות, רני – Shoot me).
-
הצעתי (במפורש!) להחיל את חובת הסינון על *כל* הבמות, די למנוע אפליה. חובת הסינון האמורה אכן חלה על כל הבמות כאשר ועדה בוחנת את הסיפורים (הכדור פשוט מתגלגל לכיוונה של האגודה, במקום שמלאכת הסינון תיעשה על ידי הבמות עצמן). להצעה שלי יש חסרונות, כמובן – אך גם רעיון הועדה נראה לי כרחוק ממושלם. מאחר וזהו נראה כרעיון המוביל כרגע, נצטרך לחכות ולראות עד כמה הוא יעבוד.
אני חוזר על מה שכבר אמרתי כאן קודם: כוחו של פרס גפן מונח, לטעמי, בעובדה שזהו פרס אותו נותנים *הקוראים*. הדרך הכי טובה לקדם את המד"ב והפנטסיה בישראל, היא לשלב את הקוראים בעניין, וזה מה שנעשה בפרס גפן. הכנסתה של הועדה מצמצמת את השתתפותם של הקוראים בכל התהליך (כמה מצמצמת? לא יודע, הנהלים עדיין לא נקבעו סופית). אם הועדה היא "רע הכרחי", כפי שהגדירו אותה – אין מה לעשות. אבל זה בפירוש לא כלי שאנחנו צריכים להתרגל להשתמש בו.
-
-
בבחירת שני שלבים, ולא אחד. שלב א – ציבור חברי האגודה. שלב ב- ציבור מבקרי איקון.
גם אם תופעל ועדה – וזה כלי שיורכב רק עקב הכמות – שום סיבה אחרת, הרי שהיא תבחר ב 20 או 30 סיפורים שיועמדו לבחירת ציבור חברי האגודה בשלב א, ומשם והלאה הכל כרגיל.
ולא, אין שום סיבה – לא עכשיו ולא בעתיד – להפעיל ועדה על בחירת ספרים. זה שגוי, זה לא נכון, וזה משנה לחלוטין את אופיו הדמוקרטי של פרס גפן. (ובמילים אחרות: ועדה לקטגוריות הספרים – על גופתי המתה).
רוצה להפעיל פרס ועדתי לספרים – תתכבד ותקים אחד כזה. אבל לא תחת השם "גפן".
-
אם אתה רוצה שתהיה סלקציה מוקדמת של סיפורי אספמיה, אז למעשה אתה אומר שיהיה סינון תלת-שלבי לסיפורי אספמיה, לעומת סינון דו שלבי לכל סיפור אחר (אספמיה – בחירת מועמדים, הצבעת שלב א', הצבעת שלב סופי; סיפורים אחרים – הצבעת שלב א', הצבעת שלב סופי). עדיין אתה מעמיד את חלומות באספמיה בסלקציה קשה יותר.
האמת? אין לי בעייה עם זה. אני חושבת שיש לנו מספיק סיפורים טובים שסלקציה קשה לא תפגע בהם, ואלה שינשרו בסלקציה, אולי ממילא עדיף ככה. אבל אי אפשר לומר שזה הוגן. -
-
אני הגבתי לרעיון החוזר של סלקציה פנימית של חלומות באספמיה (שחזר גם בהודעות האחרונות), באמצעות משאל לקוראי חלומות באספמיה. משאל כזה, אני סבורה, לא יכול להתייחס לסיפורים שלא פורסמו בחלומות באספמיה, ולו גם בגלל העובדה שזה לא יהיה הוגן *כלפיהם* – תהיה בכך משום הטיה (כי באופן טבעי, קוראי חלומות באספמיה קוראים קודם כל את חלומות באספמיה, ולא בהכרח את המימד העשירי, בלי פאניקה או אתר האגודה).
הרעיון המסוים הזה בעייתי כי מדובר בסלקציה באחד המועמדים ורק בו – ואני באמת לא רואה איך תוכלו להעמיד את הגופים האחרים שמתוכם יוצאים מועמדים לסלקציה דומה. -
-
ההבדל בין מועמדות של חמישים ספרי מד"ב, חלקם של 600 עמ' כל אחד, שברור כי רוב המצביעים לא קראו את כולם, וחלק מהמצביעים לא קראו את רובם, לבין המועמדות של מאה וחמישים סיפורים קצרים, שהסבירות הגבוהה היא כי כשליש מחברי האגודה אכן קרא את רובם, אם לא את כולם.
אם אין סלקציה של ספרים, למה יש סלקציה של סיפורים?
הטענה (של ניר כמדומני) כי מדובר בשני ז'אנרים שונים אינה מנמקת את הסיבה להבדל. זה שאלו שני ז'אנרים שונים, זה ברור גם לי, אבל מדוע היותם שונים, מצדיק את האפליה בקיום הסלקציה?אני הולך ומשתכנע כי הפתרון הוא להעמיד את כל הסיפורים להצבעה בשלב א', וזה הפתרון הרע במיעוטו.
אגב, שנה הבאה תהיה לנו בעיה קשה יותר, כי בשנה הנוכחית אספמיה לא התחיל מיד כשהסתיים שבוע הספר…
-
ספר זה דבר שזוכרים יותר בקלות. כי הוא ארוך יותר. אז הוא נשמר יותר בזכרון. אז אם קראת עשרה ספרים השנה, יהיה לך קל יחסית לבחור לאיזה להצביע.
לעומת זאת, אם קראת עשרה סיפורים קצרים (טוב, נו, בכל גליון של אספמיה יש יותר), יהיה לך קשה לזכור במה עוסק כל אחד מהם. כי סיפורים קצרים זה דבר שקוראים בפחות זמן, ולכן גם נדבק פחות.
ואגב, העמדה להצבעה של *כל* הסיפורים תתן עדיפות מיידית לסיפורים שהתפרסמו במימד (כי *כל* חברי האגודה מקבלים אותם אוטומטית הביתה). לא שבהכרח יש בזה משהו רע, אבל יש בזה משום ההטיה. -
-
-
-
-
-
-
-
אף אחד לא רוצה לקחת ממך/מהועדה סמכויות או לקבוע בשבילך שום דבר. אני מציג כאן את דעותי ותו לא. בבקשה לא להתעצבן. תודה.
לדעתי האישית והבלתי קובעת בעליל, שלב א' הוא בדיחה, בספרים כבסיפורים. לדעתי צריך לבחור עשרה (עדיף פחות) מועמדים בכל קטגוריה ע"י ועדה ולהציגם לבחירת הציבור, וזהו. נקי, בלי בלגנים, בלי טפסי-ענק וספירת קולות מטורפת. הדבר נכון במיוחד לסיפורים הקצרים, אך לא רק, לאור עליית כמות הספרים היוצאים לאור. את עניין הספרים אפשר לנהל אחרת (למשל – מול ההוצאות, שודאי ישמחו לשתף פעולה לאור הפרסום הכרוך בכך), או אולי בדרך אחרת – לדעתי לא כדאי לפסול זאת על הסף. באשר לסיפורים: בשנה שעברה היו כמה עשרות מהם, אך רובם הופיעו ברשת, ורק שניים מהם נאלצתי להעתיק מהמימד לצורך ההצבעה. מה תעשה השנה? תפרסם ברשת את כל המועמדים שהופיעו בחלומות באספמיה? איפה? ומי נותן לך רשות לכך? ומי יעתיק 20 סיפורים לרשת, בהנחה שהרשות נתונה? או שמא תשלח את המצביעים לחטט בחוברות? ומה על מי שאינו מנוי? ומה על מי שמנוי רק מגליון 3? לא – אין בכך יותר הגינות מאשר בועדה. למעשה – הרבה פחות. ועדה היא דרך הגיונית בהרבה להשגת המטרה, והתוצאה שתושג תהיה, לדעתי, משמעותית יותר. -
לא אני (רק תדאג לספק לי שוב את עוגיות השוקולד האלוהיות האלה של ק' ובכלל הכל יהיה בסדר), ואני ממש לא חושב שמישהו רוצה לקחת ממני איזושהי סמכות.
הנקודה היא שפרס גפן הוא במהותו פרס בחירת הקהל, ויש לתת לקהל כמה שיותר בחירה וכמה שיותר השפעה – בכל השלבים. כך גם ההוגו.
הועדה בקטגורית הסיפורים היא רע הכרחי רק משום הכמות ההיסטרית. לו יום אחד תרד הכמות (ואני מקווה שלא) הועדה תבוטל מיד.
כמות הספרים המתפרסמת בארץ היא כזו שהקהל יכול לעמוד בה, ועל כן אין צורך בועדה.
נכון, לא כל האנשים יקראו את כל הספרים, אבל זה נתון שנלקח בחשבון מראש, ואין עם זה שום בעיה.
יש כמה סוגי פרסים בעולם, אחד מהם הוא פרס בחירת קהל – וההוגו, מן המפורסמים שבפרסים- הוא גם כזה.
אני לא רואה שום סיבה שגפן לא ימשיך להיות כזה גם כן, מה גם שמדובר בסך הכל בקהל ז'אנרי, והבחירות הקודמות היו ראויות ביותר.
-
-
-
-
-
-
-
