ללא כותרת › ללא כותרת › פורום האגודה › שפע מחמאות לצוות המימד!
- This topic has 23 תגובות, 16 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 8 חודשים by יעל.
-
מאתתגובות
-
-
Boojieמשתתף
קראתי את רוב גליון 17 (נו, עוד לא היה לי זמן לקרוא הכל), ואני רוצה להביע את מחמאותיי הכנות לצוות המימד על העבודה המצוינת. בחירה נהדרת של סיפורים (שאפו, גרומיט!), יופי של תרגום – אחלה.
מאד אהבתי את הסיפור ההומוריסטי של פול די-פיליפו, "הקיצוצים הכואבים מכל", בתרגומו של דותן דימט. כל כך נכון.
תמשיכו ככה! -
גרומיטמשתתף
-
גרומיטמשתתף
-
שלמקומשתתף
-
רזמשתתף
למה אני עוד לא קיבלתי אותו?
-
סיוןמשתתף
-
יעלמשתתף
אלה שהיו בסדנת הכתיבה.
ככה יעשה לאנשים שגל חפץ ביקרם. הם מקבלים את המימד ראשונים. (וחוסכים לאגודה את מחיר המשלוח).
-
שלמקומשתתף
מחר נהיה ברחובות, גם יחסוך עלויות משלוח.
-
יעלמשתתף
מי שיגיע מחר למסיבה אמור לקבל את המימד לידיו, אם אני לא טועה.
-
גלמשתתף
לפני שבוע, אך היו בעיות טכניות.
אבל בשעה טובה, אני שמח לומר שהם נשלחו היום, סוףסוף.
-
אמברמשתתף
לפני המלחמה.
-
Boojieמשתתף
כל עוד זה ביום-יומיים הקרובים…
-
סיוןמשתתף
-
שלמקומשתתף
-
אסטרו-נעמימשתתף
קראתי. הכל. היה, באופן מפתיע, יותר מעניין מתמיד…
אולי בגלל שכ-ל הסיפורים קלעו לטעמי. במיוחד "הפירמידה": מיוחד, מעניין, לא ארוך מדי. כלכבוד לבוחר הסיפורים ולמתרגמיהם גם!אני חושבת שההבדל בין האספמיה למימד ברורה מאוד כאן: הסיפורים שונים לא רק בארץ המוצא שלהם אלא גם באופיים, ושני המגזינים נותינים שתי זוויות שונות, משובחות ומעניינות. ובמיוחד, ברות קיום בלי ספק, זו לצד זו.
כלכבוד, ישר כח, כן ירבו וכו' וכו'.
-
אריקמשתתף
מוזרים (צורן) ולכן לא יוכל כנראה אף פעם להיות זה שמכריז כי הגיע אליו המימד לפני כולם,
אבל זה לא חשוב. חשוב כן להכריז שגם אני קיבלתי אותו בסוף. ועוד הרבה יותר חשוב להגיד שאני חוזר בי. בדיון שקיימנו לפני זמן מה לגבי הצורך בשני כתבי עת למד"ב – החלומות והמימד טענתי שכדאי לאחד כוחות. אני לא טוען שהכיוון שגוי אבל אני שמח להגיד שהרבה יותר כיף לקבל שתי חוברות במקום שרק אחת היתה מתקבלת אם הכוחות היו מתאחדים.
ועכשיו רק צריך להפוך את שני כתבי העת לירחונים, להגדיל את היקף החומר במימד ולגלוש במימדי הקריאה.. -
גל מבולבלמשתתף
-
רנימשתתף
-
רנימשתתף
לא רק איור שער יפיפה, שכרוך בנסיבות מצערות, אלא גם סיפורים משובחים של ממש ומאמרים מעניינים לא פחות.
ואולי זה באמת הזמן לשלוח את כולכם (אלה שלא קראתם) את כתבי מייקל סוואנוויק, ובמיוחד את "בת דרקון הברזל" שהוא אחד מספרי הפנטסיה המשובחים של העשור האחרון.
-
השממשתתף
באיחור אופנתי (נו טוב צריך לגשת לתא הדואר לאסוף דואר…)
הגיע המימד, אתמול.
הספקתי לקרוא את מאמרי ההספד לאילן רמון, הספקתי לקרוא את הביקורות לספרים (על חלקם אני חולק בחלקם), קראתי את הסיפור של ניר הלוחם בדרכים (וצחקתי…) וכמובן שקראתי כבר את הסיפור של דיק, איזה תענוג, צעדה ברורה לסוף בלתי נמנע וידוע מראש, אבל איזה כתיבה איזה חיוך לאורך כל שורה.
ונשארו לי עוד הארוכים ממש…
חוברת יפיפיה, מאויירת ומאירת פנים ועד כה, עם חומר משובח.
תודות לעושים במלאכה, יישר כח. -
mioמשתתף
מה דק
"סוחב" בקושי אחה"צ רגוע אחד.
כן ירבו (וישמינו). -
עופר לובזנסמשתתף
הסיפור הקצר של פיליפ ק. דיק כל כך שונה מהסרט ההוליוודי(הזבלוני למדי, לטעמי)- התחלתי לקרוא אותו רק מתוך סקרנות, אבל הוא ריתק אותי עד הסוף ה(לא)מרץ.
-
NYמשתתף
-
יעלמשתתף
לדעתי העיבוד של הרעיון בסרט היה טוב יותר. לא הביצוע רווי האלימות והדם של וורהובן, אלא הדרך שבה עיבדו את הרעיון כולל הפואנטה בסוף.
אצל דיק זה היה צפוי מדי, הסוף ילדותי מדי. מוזר, אבל לא אהבתי אותו כל כך.
מה שעוד יותר מוזר, כי ביצירה אחרת של דיק "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" אהבתי את הספר הרבה יותר מאשר את הסרט המהולל.
מה שכן, מאוד אהבתי את "הפירמידה של אמירה" ואת הסיפור על השיבוטים.
-
-
מאתתגובות