- This topic has 28 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים by
.
-
תגובות
-
-
בשעה טובה ומוצלחת החל איסוף המתנדבים לקראת כנס פנטסי.קון 2003!
אם התנדבתם, ואתם מעונינים להתנדב שוב – דלגו אל ה"פרטים והרשמה", שם למטה. אם לא, אז…
כנס פנטסי.קון 2003, כנס הפנטסיה השנתי של האגודה, יערך באולם מופת ברמת-גן בחול המועד פסח, 20-21 לאפריל. כצפוי, לכנס דרושים מתנדבים.
*העבודה*: איוש קופות ודוכנים, סדרנות, הפעלת מקרן וכיוצא בזה.
*הזמן*: משמרת אחת של 3.5-4 שעות ביום.
*המוטיבציה*: מבט אל מאחורי הקלעים של הכנס, הכרות עם חובבי פנטסיה חדשים (וותיקים), קטעים ביזאריים שלא תראו בשום מקום אחר, וכמובן – כניסה חינם לאירועי הכנס ביום ההתנדבות.כל המעונינים להתנדב צריכים פשוט מאוד:
-להכנס לאתר הכנס, לעיין בתוכניה, ולעדכן אותנו:
1) בפרטיהם האישיים (שם, גיל, טלפון, טלפון נייד ודוא"ל)
2) מהם האירועים שאתם לא מוכנים להפסיד בשום פנים ואופן.
כל זאת עד ה – 10/3.לפרטים נוספים והרשמה:
תמר ונעמי – fconvol@hotmail.com*שימו לב!*
כמות המתנדבים הדרושה מצומצמת מאוד – כל הקודם זוכה! -
*מכחכחת בגרונה*
שלום לכל חברי הוועד הנכבדים, וסתם אנשים שקפצו לביקור בפורום זה.
התנדבתי בשלושת הכנסים האחרונים. פנטסיקון, פאןקון, וכמובן אייקון.
השנה אינני מתכוונת להתנדב. למעשה, אני בכלל לא בטוחה שאגיע.למה? לא שאני חושבת שזה מעניין אתכם, אבל אני מתכוננת לספר לכם בכל זאת.
אני מאוכזבת, וכועסת. כשהייתי חברת אגודה צעירה ותמימה, אי שם בגיל 17, חשבתי שתחושת הניכור שחשתי מצד האנשים שמנהלים דברים היא תוצאה של חוסר הניסיון שלי.בינתיים, עברו כמה כנסים, השתתפתי, התנדבתי, עשיתי כל מה שאני יכולה, ואני עדיין מרגישה אאוטסיידרית, מחוץ לקהילה.
התחושה היא שעושים לי טובה בכך שמרשים לי להתנדב, ושאני סתם מסתובבת בין הרגליים של האנשים החשובים באמת.
אין לי סיכוי להגיע לשום ועדת פרה-כנס (לא רק תכנים, שום ועדה), או לדעת מה הולך לקרות, או סיכוי להשפיע ולו במעט, למרות שיש לי רצון ואני מוכנה לעזור.השנה כבר עשיתי מנוי לאגודה מכוח ההרגל, ובשנה הבאה קרוב לוודאי שאשבור אותו.
זהו, אני מוכנה להתנפלויותיכם *מתכופפת*
-
או משהו כזה, אבל קשה לי להבין איך הוועד או אחראי המתנדבים יכולים לקחת אחריות על תחושת האאוטסיידריות שלך. אני רואה אנשים משתלבים, אני רואה אנשים תופסים מקום חשוב ומרכזי פשוט מכוח האישיות והתנופה שבה הם נכנסים לתפקיד (דוגמאות? תמר אחראית המתנדבים היא דוגמה אחת, תומג'י היא דוגמה אחרת, כשאני מתייחסת *רק* לאנשים שאני נכחתי בתהליך ההשתלבות שלהם בעשייה, מהשלב שבו הם לא היו מעורבים כלל, ועד השלב שבו הם הפכו למשהו שאי אפשר בלעדיו. יש עוד).
למה הם כן ואת לא? לא יודעת. אולי את ביישנית יותר? אולי את פחות נדחפת? אולי את פחות בולדוזרית? אין לי מושג. אבל את באמת מצפה שהאנשים "אי שם למעלה בצמרת האגודה" (עצם הרעיון משעשע אותי) ידאגו למשוך למעלה כל מי שמבקש שימשכו אותו למעלה? הדברים פשוט לא עובדים ככה, ולא רק באגודה, אלא בחיים באופן כללי לא ממש משריינים מקומות לאנשים שנורא רוצים להגיע למעלה אבל אין להם את היכולת הטבעית להידחף.
בתקופה שעוד הייתי צעירה ורעננה והתנדבתי בכנסים, לא ממש היו לי שאיפות להגיע ל"צמרת" [גיחוך], וכלל לא הפריע לי לבוא, לתרום את החלק שלי לכנס ולהסתפק בזה. רוב האנשים שאני מכירה שיש להם שאיפות מעבר לזה, מגיעים מעבר לזה. למה את לא? מכיוון שקשה לי להאמין שיש קונספירציה נגדך, אולי את צריכה לבדוק את עצמך. -
שלדעתי יוכלו לעזור לך אם את רוצה להגיע ל"צמרת האגודה":
1) ראשית לכל, חשבי והחליטי באיזה תחום את רוצה *ויכולה* לתרום. יש הרבה דברים – כתיבה ועריכה, מתנדבים, כספים, ניהול, פרסום ויחצנות, ארגון פעילויות מקומיות, ארגון תכנים , ארגון ציוד ועוד ועוד.
נאמר שהחלטת שאת רוצה ויכולה לעזור בתחום העבודה עם מתנדבים.
2) להתנדב בכנסים זה לא מספיק, כי אף אחד לא יודע שאת רוצה לעשות יותר מזה. לכי לאחראית המתנדבים והציעי לה עזרה. בקשי להיות אחראית משמרת. אל תחכי שיבקשו ממך, כי רוב הסיכויים שזה לא יקרה.3) והיה ופנית ועזרת ועשית עבודה משביעת רצון – מכאן הדרך לועד קצרה (יותר מדי
כמה הערות כלליות –
א) הראי התעניינות באגודה ופעילויותיה : השתתפי בדיונים בפורום או באסיפה השנתית. כך תהיה לאנשים הזדמנות להכיר אותך.
ב) הציעי רעיונות משלך לשיפור (ואז תקבלי תגובה: "יופי שאת מציעה דברים. מה עם לעשות?" או, אז תוכלי לומר – "הנה אני מתנדבת לעשות את מה שהצעתי")
ג) מצאי מישהו מקורב לצמרת שיוכל להמליץ עלייך, או לעזור לך למצוא תחום בו תוכלי לעזור.
ד) להראות שאת עושה משהו ושאת מוכנה להשקיע. לעזור גם מעבר לשעות המשמרת שלך.
ה) כל התשובות נכונות.ואם נעבור להתייחסות ספציפית לטקסט שלך:
"השנה אינני מתכוונת להתנדב […] " אם את רוצה לעזור ולהשפיע -זו לא הדרך.
"תחושה שעושים לי טובה […]" באמת שאין לי מה לומר – אני לא הרגשתי ככה כשאני התנדבתי בכנסים בתחילת דרכי ה"פוליטית".
"אין לי סיכוי […] למרות שיש לי רצון […]" ראי סעיפים 1-3, א-ה למעלה. להגיד שיש לך רצון ויכולת זה לא מספיק. צריך גם להראות את זה, ליזום דברים, להציע עזרה (ספציפית, לא משהו כללי "אני רוצה לעזור" – ראי סעיף 1).פה מסתיים השיעור "איך להגיע לצמרת האגודה בשלושה שלבים פשוטים"
-
-
אני לא מאמינה בקנוניות באופן כללי, ולכן אני בטוחה למדי שאין כזו למנוע ממני, או מכל המוני המתנדבים האחרים, להגיע ל"פסגה".
אגב, מי אמר לך שאני רוצה להגיע לשם? אם יש בכלל מקום כזה. אני הבעתי את הרגשתי.
זה לא אומר שאני מתכוונת לדרוש את ניהול האגודה (את זה אני משאירה לארז ושות').כל מה שאני רוצה הוא שכשאני משמשת כסדרנית בפאןקון את לא תשאלי אותי "את זאת שתטרידי אותי כשאחזור?" בהתנשאות מה, שהרי את חברת אגודה מוכרת וידועה, ואני עפר הארץ. כמו כן, היה נחמד לא לספוג צעקות מאלון פאר (טוב, הוא מסטאר בייס), בנושא בדיקה יסודית של הכרטיסים, כשעשרות חובבים נדחקים כדי להכנס לאולם , ואני בפאניקה מוחלטת.
לזכותו ייאמר שהוא התנצל אחר כך.
ועוד מקרים, שתמיד משאירים טעם רע בפה אחרי כנס.וחוץ מזה? אני מאמינה שפוליטיקה, ו"להידחף" , צריכים להישאר מחוץ לאגודה, ולו בגלל שאנחנו מעטים כל כך. כשצריך להידחף , כל הכיף נעלם.
-
שאת רגישה מדי לתפקידים כאלה? שאולי עדיף לך לקבל תפקיד אחר, ולא תפקיד של סדרנית? ושאת נוטה לקבל דברים שנאמרים בהומור כאילו שהם רציניים?
מה אני אגיד לך, אולי הדברים שעשית פשוט לא מתאימים לך. ואולי את מצפה לקצת יותר מדי. ואולי את לוקחת דברים יותר מדי ללב.
והמשפט האחרון שלך, לטעמי, תמים מאד. פוליטיקה זה דבר שמופיע כשיש שלושה אנשים ומעלה, כך שהשלוש מאות ומשהו של חברי האגודה בהחלט עובר את הסף הזה. ובכל מקום שתרצי להתבלט, את צריכה להידחף. אפילו במקום "קטן וידידותי" כמו האגודה. -
-
"אין לי סיכוי […]" וכו'
בכל אופן, מעבר למה שבוג'י אמרה, בהודעה הזו שלך מופיעה הבעיה שמטרידה אותך.
השאלה היא למה את מעלה את זה עכשיו, ולא מיד אחרי הכנס, כשמפיקים לקחים. אני בטוח שתמר היתה מתייחסת ברצינות לכל תלונה שיש לך בעניין היחס למתנדבים, ומנסה לפעול לשיפור המצב.
אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
נשמח אם תכתבי מה בדיוק הפריע לך בזמן שהתנדבת (מי, מה כמה ולמה) וגם אם יש לך הצעות לשיפור.
את יכולה לעשות זאת כאן (ואני אדאג להעביר זאת לתמר ונעמי, אם במקרה הן תפספסנה זאת) או ישירות אליהן בדואל הזה:
fconvol@hotmail.com -
גם זה שינוי מרענן.
טוב שהבאת דוגמאות, כי זה קצת יותר מאפשר לי להבין מה מטריד אותך.
לפחות במקרה הראשון, יש לי חשד קל שלא הבנת את חוש ההומור של בוג'י. לגבי המקרה השני, זה אמנם לא צריך לקרות וטוב שאלון התנצל, אבל את בוודאי מבינה שעבדנו תחת לחץ רב ודברים כאלה יכולים לקרות.
יש לי כמה שאלות שהתעוררו מההודעה שלך:
1. היחס שאת מדברת עליו זה משהו שמגיע מהמארגנים, ואם כן – מה היית מצפה שהם יעשו כדי שהמתנדבים יקבלו יחס אחר? זה אנשים מסוימים? זה היישות המעורפלת שהיא המארגנים?
2. האם נהנית מהאספקטים האחרים של ההתנדבות ? מהארגון של המתנדבים?
3. את מכירה עוד אנשים שהם בדעה הזאת?
-
-
-
איפה?
אבל ברצינות, תודה על התגובות העניניות של כולם.
אני לא חושבת שאפשר למקם את הבעיה באופן ספציפי. כמו שאמרתי , הבעתי את הרגשתי הכללית, שגורמת לי 'להצביע ברגליים'.
בפשטות, ההרגשה שאני מיותרת, שבמילא הכנס מאורגן ל20 איש וחבריהם הקרובים.
ההסתברות שאני טועה היא גבוהה למדי, אני יודעת ומכירה בכך.
אבל כל ההכרה לא תסלק את הטעם הרע שמלווה אותי מזה זמן רב למדי.ובתשובה לשאלה, אין לי מושג אם עוד אנשים מרגישים כמוני, פשוט מפני שמעולם לפני כן לא העזתי להתמרד נגד הועד/מארגנים/אח"מים וכו'.
-
אין הרבה דברים שאני יכול לעשות בנוגע להתנדבות שלך בכנס, חוץ מלהצטער (אציין רק בהערת שוליים כי כמה כאבי ראש שלא תקפו אותך בתור מתנדבת, אני יכול להבטיח חגיגית כי האנשים בראש הפירמידה סובלים מכאבי ראש חמורים פי כמה). לעומת זאת, לקחתי קצת ללב את העובדה שהכנס אותו אני מארגן מיועד לי ול-20 חברי. מטריד אותי שאת חושבת כך, ואני תמה מדוע לא הערת לי שום דבר בנדון בפגישתנו בעזריאלי לפני חודשים-מספר.
-
אני עד עכשיו הייתי בשני כנסים – פנטזיקון המלחמתי בתור מתנדבת, ואייקון בתור מבקרת. (אי אפשר להחשיב את פאן קון, כי הגעתי לשם רק לראות את האנשים במשך שעה).
ובשני הכנסים הרגשתי שחשבו עלי באופן אישי כשבנו את התוכנית. נכון שהיו דברים שלא עניינו אותי, אבל היה כזה מגוון, שלא היתה לי בעיה למצוא מה אני רוצה לעשות.
ובכל אופן, הזכרת לי שתכננתי לשלוח לנעמי אימייל כדי שהיא תכניס אותי לרשימת ההמתנה למתנדבים. לא רוצה כל כך להתנדב, אבל אם יחסרו לה אנשים, אז אני אהיה בכוננות.
-
-
אני לא האגודה, אני מסרבת להיות מזוהה עם האגודה, וכל יחס שאני מגלה אל כל אדם שהוא, בין אם אני מתנפלת עליו ככלב רחוב מורעב או נופלת על צווארו כאילו הוא אחי האובד, הוא היחס האישי, הפרטי והבלעדי שלי, ולא מייצג את האגודה בשום צורה שהיא.
ואני די מזועזעת שאני צריכה בכלל להסביר את זה. זכותי כאדם פרטי (לחלוטין) לקלל את האמ'אמ'אמא של אנשים בלי שהם יחשבו שאני עושה את זה כנציגה של האגודה או משהו. אני אדם בפני עצמו, וההתייחסות אלי כאילו שאני מייצגת איכשהו את האגודה ולא את עצמי מטרידה אותי, בלשון המעטה. אני תוהה איך בנאדם מצפה לקבל יחס אנושי, כשהוא בעצמו מתייחס לבני אדם אחרים כאילו הם לא בני אדם בפני עצמם. -
-
אבל ממני. לא מהאגודה. אם אני מעליבה אותך, *אני* מעליבה אותך. לא האגודה. ובמקרה זה, את מתבקשת לסגור את החשבונות אתי, לא עם האגודה.
I'm not a number, I'm a free person!
אז זה לא משנה עד כמה אני עמוד תווך או כרע תרנגולת, אני אדם פרטי. נא לא לזהות אותי עם מוסדות למיניהם. אני גם חברת קופת חולים הכללית, ועדיין אנשים שאני מעליבה אותם לא פונים בתלונות לנציב תלונות הציבור של קופת חולים. -
-
-
-
אני יודעת למה את מתכוונת כי גם לי הייתה את ההרגשה הזו בכנסים הראשונים.
ואותי באמת שקשה להאשים בחוסר בולדוזריות…
הפעם הראשונה שממש הרגשתי שייכת בכנס הייתה לפני שנתיים באיקון כשהמון חבר'ה מהבאר הגיעו ופשוט נהניתי לראות אותם שוב (לא ראיתי אותם כל הקיץ). זה אחד הדברים שאני הכי נהנית ממנו בכנסים עד היום – אני פוגשת בכנס אנשים שיוצא לי לראות רק שם.
וידוי קטן – רק באיקון האחרון הרשיתי לעצמי "להידחף" לשולחן אליו הסבו איה וארז(היו לי תירוצים עסקיים).
גם אני הרגשתי שהיו"ר ושאר חברי הועד (למעט בודדים שהכרתי מקודם) קצת מרוחקים ובלתי נגישים, והצעתי לארז לעשות משהו בנדון (זוכרת אמבר?) אבל ההצעה לא הייתה פרקטית.
האמת היא, שהאנשים פשוט עסוקים מאד בבוקר ועייפים מאד לקראת הערב, ולתפוס אותם במצב רוח טוב עלול להיות אתגרי.
לגבי אי ההתנדבות – לבוא לכנס ולא להתנדב עלול להיות משעמם….תראי מה קרה לי בפנטסיקון האחרון כשלא התנדבתי, נאלצתי להילחם בקרב חרבות נגד נעמי מרוב שעמום(השופטים עדיין לא פסקו לגבי המנצחת) ולהציק לקרן (דבר מסוכן לכשעצמו), שלא לדבר על העניין הכלכלי – כנס עלול להיות עסק יקר!
העצה שלי – תקבעי לפגוש בכנס חבר'ה שלך ותראי שהכל יותר כיף. ואם מישהו יפגע בך, אני אלווה לך את הפיגיון המורעל שאני שומרת למרצים שלא מוכנים להגיע אלינו. -
האמת התלבטתי אם אני צריך לתרום את שני הזוזים שלי לדיון, בהתחשב בכתוב, מיותר לציין איך התלבטות זו הסתיימה.
קצת מצער אותי לשמוע שמתנדבים לא נהנים מהכנסים. אני מדבר בעיקר על האייקונים האחרונים, כי אין לי ממש נגיעה בארגוני פנטסיקון. המתנדבים הם מה שמאפשר את תפעול הכנס ואת קיומו, וחבל לי מאוד שקורה שמתנדבים מרגישים כמו שתיארת.
במקרה שלך, אני חושב שצריך להבדיל בין שתי תוצאות רצויות אפשריות: להפוך להיות חלק מהצוות המארגן ה"בכיר" יותר (ובכוונה השתמשתי במרכאות, כי זה לא כבוד מי יודע מה) או להפוך להיות סחבקית עם אושיות האגודה..
העניין הראשון הוא פשוט יחסית. הדרך לעשות את זה היא פשוט להגיע ולהגיד "אני רוצה להשתתף". תמיד מחפשים אנשים רציניים ואמינים שיכולים לקחת על עצמם חלק ממעמסת העשייה. ניסיון הוא לא שיקול, ולדוגמא, לפחות ארבעה תפקידי מפתח ניתנו באייקון האחרון לאנשים ללא ניסיון קודם — תם ושי על הכספים, ותמר ויותם על כח-האדם.
בעניין השני, אני לא בטוח שזה תפקידי לייעץ, כאחד שהצליח להעלות למספר "עמודי תווך" את לחץ הדם מספר פעמים… אני יכול להגיד לך שיש באגודה המון אנשים שמתחלקים, כמו בכל מקום, לקבוצות קבוצות, עם פוליטיקות פנימיות, כאלה שאוהבים יותר וכאלה שפחות. הצעד הראשון הוא שיכירו אותך ואת יכולותייך – זאת ע"י הגדלת ראש, ואח"כ – את מי זה מעניין? תסתובבי עם החברים שלך באגודה, וכל השאר פשוט חשובים פחות… רוב הפוליטיקות והשיקולים של "עד כמה אוהבים אותי" נדחקים לפינה שבאים לאייש תפקידים…
עכשיו, בקשר לחוויות הפחות נעימות שתיארת… יצא לי להעביר מספר תדריכים למתנדבי אייקון ולעוד כמה אירועים של המועדון. בכולם (גם אלו שאני העברתי וגם כאלה שנכחתי בהם) חזרו ואמרו שכנס הוא אירוע עם המון לחץ, ואם לחוץ למישהו בעמדה שלו, זה אומר שלכולם לחוץ לפחות באותה מידה… האנשים שמארגנים את הכנס נמצאים בלחץ לא פחות קטן, וחלק גדול ממה שמעניין אותם הוא שהכנס ירוץ חלק.. זה בטוח לא תירוץ להתפרץ על מתנדבים, אבל גם המארגנים הם אנשים ויכולים לחטוא בהתנהגות כזו. בכל אייקון מאז 99 (האייקון בו אני התחלתי להתנדב) היו התפרצויות, גרועות יותר או גרועות פחות, וזו הסיבה שאנו מזהירים ומבקשים מראש לא להעלב אם (וכאשר) משהו כזה יקרה.
ולבסוף, כשאני הגעתי לכנס הראשון שנערך ׁב- 97, התחושה הכי חזקה שהיתה לי זה "וואו, 'סתכלו כמה אנשים שאוהבים מדב יש כאן", המטרה של הכנסים, ויותר בגדול, של האגודה, המועדון והעמותה, היא ליצור קהילה, בה את יכולה לדבר עם אנשים ש"משדרים על אותו גל" ושאם תשתמשי בדימוי או ציטוט מתוך ספר מד"ב, ידעו על מה את מדברת וכד'. אני חושב שהשתייכות לקהילה כזו שווה את התשלום השנתי לארגון הנבחר, וכאשר מסתכלים על הצטרפות לאגודה רק כ"הרגל", אני חושב שמפספסים משהו…
וואו, זה היה קצת יותר ארוך ממה שחשבתי שזה יצא… ואני מקווה שלא פספסתי איזו נקודה שרציתי להעלות… נו שוין…
דובי.
-
-
-
וגם לדובי יש נקודה. כנס הוא באמת אירוע עם המון לחץ, אבל מלבד האירועים הקונקרטיים, דיברתי יותר על תחושה, וכנראה שאצטרך להשלים איתה.
אני יכולה לייחד את הזמן לפעילות יותר 'פעילותית' (כספים, מתנדבים, וכו') אבל פשוט אין סיכוי שאהיה אחת מאלה שנשארים עד שלוש בבוקר. יש לי אמא לטפל בה (הכניסו אנחה כבדה כאן)טוב, כנראה שלא כל מה שרוצים בחיים מתגשם…אבל אם יש מלאכות שזקוקים לעזרה בהן, אני כאן.
-
למשל, אני די בטוח שיוני ישמח לעזרה עם משלוח המימדים או המכתב לחברים-לשעבר (מה שנקרא "אוריגמי"
או בכלל.
למשל, אולי תמר זקוקה לעזרה עם המתנדבים *לפני הקון* (טלפונים ודואלים ותיאום משמרות וכדומה).
למשל, אם יש לך זמן קצת לאינטרנט, נשמח אם יהיה מישהו שיפרסם את אירועי האגודה בפורומים השונים (זה יכול להיות תפקיד חד-פעמי: לפנטסיקון למשל, או על בסיס קבוע: לכל אירועי האגודה – מסיבות, הרצאות, קונים וכד').
בטוחני שאפשר למצוא עוד תחומים שצריך בהם עזרה בשוטף.אז אם את רצינית ברצונך לעזור – רק תגידי ונמצא לך משהו לעשות
-
-
