- This topic has 27 תגובות, 15 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כיום נראה שחלומות באספמיה יוצא באורח קבוע, עם תוכן גדל ומשתפר מגליון לגליון (חבל רק שהוא לא חוצה את גבול קסטינה דרומה).
במצב כזה, רציתי להפנות שאלה לחברי הועד ועורכי המימד ואספמיה – מה המקום של המימד העשירי ?
האם יש טעם להוסיף ולהוציא אותו ? האם מתוכננים שינויים בתכנים של המימד ?
אספמיה מספקים ספרות מקור וספרות מתורגמת, החל מהגליון השני יש גם מאמרים, לכן – השאלה שלי היא בעצם – בשביל מה צריך מימד 10 ?
זה לא ניטפוק ולא שאלה במטרה לעורר מהומה ובתור חברת אגודה הייתי רוצה לקבל תשובה כללית מחברי הועד (או תשובה פרטנית מרובם).
אני מודעת לכך שאת המימד מקבלים בחינם ואילו את אספמיה יש לקנות (אפילו אם זה בהנחה), אני פשוט לא רואה מה הטעם להוציא כסף (ולפי הבנתי, אין לאגודה מימון בלתי נגמר עדיין) על מגזין שיש לו מתחרה מצוין בשוק ? אולי יש להפוך את המימד לעיתון של האגודה, במתכונת דומה ל "מעבר לאופק" של מסלול (אבל עם עיצובי כריכה יותר מוצלחים) ?אם התפרצתי בדלת פתוחה, ועורכי המימד כבר שוקדים על המראה החדש של המימד, אז אני מתנצלת ואני סוגרת את הדלת אחרי.
אני מאד אשמח לשמוע מה יש לחברי הועד לומר בעניין.
-
הנושא אמור למיטב ידיעתי לעלות לאחר צאת הגליון הקרוב לדיון רציני בועד, כך שעד אז אני יכול לתת בקצרה רק את דעתי הפרטית.
ראשית, אין שום סתירה בין ההוצאה המסחרית של חלומות באספמיה ובין המשך הוצאתו של כתב העת של האגודה. למרות כמה חפיפות, התכנים שלהם אינם זהים ואופיים אחר. אספמיה מתמחה ביצירות מקור ובסיפורים, המימד בעל אופי כללי יותר.
הבעיות של המימד, לפחות בעיניי, לא קשורות בעצם לאספמיה. קיומו של מגזין מתחרה ועשיר ממנו רק מבליטה את הבעיות שהיו קיימות גם קודם. חלק מהבעיות (כמו מיעוט הדפים יחסית למתחרים) אי אפשר לפתור ללא תוספת תקציב משמעותית. את רוב הבעיות האחרות אפשר לפתור ברגע שהעבודה על המימד תהפוך מקצועית יותר. המימד סבל עד כה, לפחות בעיניי, מהיעדר יד מכוונת, ובעקבות זאת ומחוסר מצער בזהות משל עצמו. כל גליון, לפחות עד שני הגליונות האחרונים, עמד לחלוטין בפני עצמו, וכלל בעצם אוסף אקלקטי של מאמרים וסיפורים שהגיעו במקרה למערכת. במידה רבה זה קיים גם היום, אם כי נעשו לאחרונה כמה שינויים (למשל, הוספת עמודים, הגדלת מספרם ואורכם של הסיפורים המתורגמים בגליון…) בכיוון הנכון.
עם או בלי אספמיה ברקע, המימד הוא עדיין מקור איכותי לתכנים טובים בעברית. מה שהוא צריך זה זהות עצמאית והשקעה נוספת באיכות התכנים שבו ובכיוון שלהם. בכל מקרה, את "מעבר לאופק" אני לא מכיר, אבל הכיוון שנראה לי ראוי יותר למימד הוא לא הקטנה שלו לממדי "עיתון האגודה" (בשביל זה יש היום את המכתב החודשי), אלא בדיוק בכיוון ההפוך – הפיכתו לכתב עת מקצועי ואיכותי שיקשר את חובבי המד"ב בארץ למתרחש בעולם ויתן בה בעת במה נוספת לפרסומיהם, במקביל למתחרים כמו אספמיה, אתר האגודה, אסף או בלי-פאניקה.
-
קודם כל, המימד הוא בטאון האגודה. מה שאומר, שהוא מספק מידע חשוב על פעילויות האגודה וכדומה.
שנית, במימד יש הרבה יותר דגש על סיפורים מתורגמים, ובחלומות באספמיה אין. בסך הכל סיפור מתורגם אחד לגליון זה לא בדיוק תחרות.
שלישית, המימד ניתן לכל חברי האגודה, שזה בונוס רציני.
ורביעית – הממממ… לא זכור לי שמישהו טען ש"אסימוב'ז" מיותר בגלל שכבר יש את "פנטסי אנד סיאנס פיקשן"… -
-
-
אני מסכים עם מרבית דברי baby g וגרומיט. הלואי והשוק בארץ היה מספיק גדול ל-2 כתבי עת, או יותר. למרבה הצער, זה לא המצב. תמיד הייתי בדעה שיש למקד את המאמץ באחד איכותי, ולא משנה אן זה המימד, או חלומות, או איחוד של השניים. מה שקובע זה עורכ/ת בעל כישורים, מערכת טובה ומקצועית שלא תישחק עם הזמן, קהל מינויים נאמן, גב כלכלי איתן כמה שאפשר, פרסום, וכמובן הקפדה על איכות.
-
-
אין תחרות בין המימד לאספמיה. ההפך – קוראי המימד שישמעו על המגאזין השכן סביר להניח שירכשו אותו *בנוסף*. קוראי אספמיה שישמעו על האגודה סביר להניח שיהיה קל יותר לשכנע אותם להצטרף. לא רק שאין תחרות בין השניים, הם אפליו מעודדים האחד את השני.
מצד שני – או, בעצם, מאותו הצד – האופי של שני המגאזינים שונה: אספמיה כולל בעיקר סיפורי מקור, סיפור מתורגם אחד לכל היותר וכמה מאמרים מאוד כללים.
המימד כולל בעיקר סיפורים מתורגמים, לא מעט מאמרים ממוקדים יותר – מכיוון שהם מלכתחילה ממוענים לקהל האגודה ולא לקהל קורא מד"ב כללי. שניהם, גם אם *היו* מתחרים, היו יכולים לחיות צד בצד בצורה יפה.מצד שני, אם יכולה הרמה של אספמיה לגרום לעלייה ברמה של המימד, הרי זה רק מבורך.
-
אני סבור שיש מקום גם למימד וגם לאספמיה, כשני כתבי עת שונים מאד באופיים. גם ה"תחרות" ביניהם, כביכול (ובמצב הנוכחי היא לא יכולה להיות אמיתית, שכן המימד לא נמכר אלא מחולק חינם לחברי האגודה ותו לא) יכולה להועיל לשני הצדדים.
וכעת, לאחר הצד הרעיוני – הצד המעשי:
א. איחוד בין המימד לאספמיה דומה, לשם המשל, לאיחוד בין האגודה לבין הוצאת "אופוס". הדבר פשוט לא הגיוני. חלומות באספמיה הוא, כעת, עסק לכל דבר, ולמטרת רווח (לא רק, כמובן, אך בין השאר – ואני בין המקווים שהשועל ירוויח הרבה מאד על העזתו).
ב. ביטול המימד יגרום, באופן חד למדי, להקטנת ההצטרפות לאגודה. אנחנו יכולים לדבר על מניעים נאצלים עד בוא המשיח – אנו חייבים אחוז נכבד מחברי האגודה לקימו של כתב העת.
ג. אספמיה, בהיותו מפעל כלכלי פרטי, יכול (חס וחלילה!) להעלם מחר מסיבות שאינן תלויות באגודה. ומה אז? האם נוציא כתב עת רק על פי קיומו או אי-קיומו של "מתחרה"? הזו התחייבותנו לתמיכה במד"ב בארץ?לסיכום: כבר התקיימו בארץ שני כתבי עת מד"ביים במקביל (ואפילו יותר, כמדומני), ואין כל סיבה שלא יתקיימו עכשיו. הדבר הראוי לעשותו הוא למצוא כל דרך אפשרית להגדיל את המימד ואת מספר הכותבים והמשתתפים בו.
נו, מתי ישיבת המערכת הבאה? -
-
שגם ניר הזכיר בקצרה — המימד הוא כיום ההטבה החומרית העיקרית שיש לאגודה להציע למצטרפים אליה, והוא נותן את המוטיבציה העיקרית לרוב מי ששוקלים להצטרף אלינו (אני יודע שעם כל האידיאליזם שלי, מאוד סביר שלא הייתי נרשם במקור לאגודה אלמלא היו מובטחים לי ארבעה גליונות של המימד). אגודה חפצת-חיים פשוט לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על מוסד כמו "המימד העשירי". אדרבה – אנחנו צריכים להקפיד לשפר ולמקצע אותו כל הזמן.
-
אני מבינה מרוח הדברים, שהעם חפץ במימד ובחלומות.
מקובל עלי.
השאלה שלי הינה לא מה הטעם במימד במקביל לאספמיה אלא איך יראה המימד עכשיו שיש בשוק גם את אספמיה.
אם המימד הוא עיתון האגודה מדוע לא כתוב שם על פעילויות האגודה השונות? למיטב ידיעתי, מתוכננת כתבה על חוגי מד"ב בארץ להופיע דווקא באספמיה.
(דרך אגב, ביקשתי פעם לפרסם במימד על פעילות של חוג ונאמר לי,אני לא זוכרת מי היה העורך אז,שבמימד אין מקום כזה לפרסומות ויש צורך לכתוב כתבה בנושא. ואני – מה בסך הכל ביקשתי ? ריבוע קטן, דף אחורי, מה ? הגזמתי ?!)
אז אני אחכה בסבלנות לתשובת הועד ואם היא לא תתקבל בזמן הקרוב, אשוב ואציק לכם כאן.
הצעה אחרונה – האם ניתן לערוך משאל "איך תרצה שיראה המימד?" בקרב חברי האגודה לפני ישיבת הועד בנושא ? אולי במכתב של פברואר להוסיף את השאלה ולבקש שיצרו קשר בדוא"ל או במכתב תגובה.
אפשר להציע להוסיף פוסטר אמצע- כל פעם חבר ועד אחר ידגמן
(וזה כולל את ועדת ביקורת נומי, אז תתכונני). -
(דגש על "להוסיף" – לא במקום) מידע על פעילויות האגודה ותאיה. אחרי הכל, זהו המגזין של האגודה, ואין שום סיבה שלצד החומר המקורי והמתורגם לא יופיעו גם דף מידע על פעילות האגודה, ופעילויות בכלל. גם ב"פנטסיה 2000" היה כזה.
מעבר לכך, אני מתנגד נמרצות לאחוד בין שני הגופים: לשניהם דגשים שונים, ויותר מכך: "חלומות" הוא מגזין פרטי. אם יום אחד יוחלט להפסיק להוציאו, האגודה תמצא עצמה ללא מגזין, וזה יהיה חבל מאד.
אין שום סתירה בקיום שני מגזינים זה לצד זה, ולא תמיד איחוד כוחות זה דבר טוב.
חלומות הוא יוזמה ברוכה ונהדרת, אבל הוא לא במקום המימד.
-
לא צריך להראות כמו אספמיה והוא גם לא נראה כמוהו. באספמיה הדגש הוא על כתיבה מקורית ישראלית, ואילו במימד הדגש הוא על סיפורים מתורגמים ומבחר של מאמרים כלליים, ביקורות וסיפור מקורי.
בזמנו, היתה כוונה לא להדגיש יותר מדי שמדובר בעיתון של האגודה, כדי להפוך את המימד למשהו שיש בו ענין לכל חובב מד"ב ולא להתמקד בפעילות חובבים וא אפילו בפעילויות האגודה.
יכול להיות שצריך לחשוב קצת מחדש על העקרון הזה, בהתחשב גם בקיומו של חלומות שכן מדווח על נושאים אלה.
אבל בסופו של דבר המטרה ברורה – המימד צריך להיות עיתון מענין יותר ומגוון יותר. אישית, אני מוצאת את המימד מענין יותר מאשר חלומות, אבל אולי זה רק אני.
-
שיוצא-לאור על ידי האגודה למד"ב ולפנטסיה. הוא בהחלט לא "עיתון האגודה" (כלומר, במה לפרסומים על פעילויות האגודה השונות) – בשביל זה קיים המכתב החודשי לחברי האגודה שמגיע בדיוק לאותו קהל בתדירות גבוהה בהרבה ועלות הפרסום בו נמוכה כמה מונים מעמוד במימד. עם הקמת המערכת הנוכחית של כתב העת, הוחלט בה כהחלטה אסטרטגית למצב את המימד ככתב-עת כללי למד"ב, ולהשאיר פרסומים פרוצדורליים למיניהם לבמות האחרות של האגודה – המכתב החודשי ואתר האגודה.
ולגבי משאל – אני חייב להודות, גם אם זה עשוי לקומם כאן אנשים, שאני מאוד לא מאמין במשאלים, ובמיוחד אם השאלות בהם מנוסחות באופן כללי כמו זה שהצעת. בסופו של דבר, מי שקובע את המדיניות בפועל הם האנשים שממונים על הצד המעשי, ומה שקובע זו הדרך שבה הם עצמם מאמינים. משאלים יכולים לשמש ככלי מייעץ בנוגע להפעלת פרויקטים ספציפיים אלה ואחרים ולצורך קבלת פידבק על מה שהיה עד כה, אבל גם אז השאלות חייבות להיות מנוסחות באופן שייאפשר ללמוד מהם משהו. לא "איך תרצה שייראה המימד" אלא "האם אתה מרוצה מכמות סיפורי המקור שפורסמו השנה במימד", "סמן חמישה מדורים שמעניינים אותך במיוחד", וכך הלאה.
משאלים כאלה יכולים (וצריכים) לשמש לצורך תיקון ומשוב על הדרך שהמערכת והועד יקבעו למימד לאחר צאת הגליון הנוכחי אך את הדרך עצמה יהיה עלינו לקבוע בלי משאל. כתמיד, הצעות, הגיגים ורעיונות לשיפור יתקבלו בשמחה בדוא"לי, ובודאי גם אצל דותן, ניר, או כל אחד אחר מהמעורבים בניהול כתב-העת.
בכך מקרה, תשובה מוסמכת לכל שאלותייך לא תתקבל לפני צאת הגליון הקרוב בסוף החודש (ואחרי שייהיה זמן למערכת ולועד לדון בעניינים הרלבנטיים). אנא התאזרי בסבלנות. לגליון הקרוב, בכל מקרה, כבר שריינו פוסטר אמצע של המגפים של יו"ר האגודה. (-:
-
-
ולשאול:
למה רק המגפיים שלי?
ובגיליון הבא – פוסטר אמצע – המשקפיים העגולות של רני!!ניר, תקבל אותו להגהה זמן רב לפני, כדי שיהיה לך זמן רב להתעמק בכל פסיק…
ולעניין, ברצינות – בייבי ג'י יקירתי, היית מבטלת את כל הוצאות הספרים בארץ מלבד, נניח, אופוס? הרי כולן מוציאות ספרים, לא?
ומה לגבי מסעדות? כולן מגישות אוכל, ולפעמים, רחמנא לצלן, מאותו סוג בשר!
שאמשיך? -
לפוסטר האמצע "המגפיים של ארז", ולתמונה של רני אפשר להוסיף את הפילק הקודר "הבלדה על רני ודרצ'י".
ובתגובה לארז – אל תתקוף אותי. אני חושבת שהשאלה שלי הייתה לגיטימית, והתשובות שקיבלתי אפשרו לי לראות את התמונה הכללית יותר ולהבין למה יש צורך במימד בימים של חלומות. מעולם לא יצאתי נגד המימד, רק ביקשתי לקבל הבהרות.
ואכן, % נאה של הועד ענה. כמו שגרומיט ציין, נותר לי לחכות לישיבה שבה ידונו הדברים. מספיק לי בכך שמערכת המימד (או לפחות חלקה) רואה צורך בשינוי. -
אבל לסיכום:
המימד הוא ההטבה העיקרית של החברות באגודה. ככזה, עליו להציע תכנים אטרקטיביים שיפנו לחובבי מד"ב ופנטסיה באשר הם. תכנים העוסקים בפעילויות שונות וארועים מופיעים באתר ובמכתב החודשי, שמבחינת תכיפותם וזמינותם המהירה הם אמצעים מתאימים יותר לידיעות כאלו.
לגבי אספמיה, מה בדיוק הנקודה? האם עכשיו שקיים מגזין מד"ב מקומי אין טעם שהאגודה תפיק מגזין כזה? האם אין מקום ליותר ממגזין אחד כזה, בעיני הקהל? לא ניראה לי. אם אנשים יבטלו בהמוניהם את חברותם באגודה ובמקום זאת ישקיעו את כספם במנוי לאספמיה, הרי שאולי ניתן להסיק מכך שהמימד לא מספיק טוב בכדי להתחרות (ואז זה באמת כישלון שלי כעורך, וראוי שיקום לי מחליף), אבל זה לא מעיד על-כך שהאגודה לא צריכה להשקיע במגזין מקורי – ההפך הוא הנכון, כיוןן שהצלחת אספמיה תעיד על כך שיש ביקוש למגזין מסוג זה.
אני מאמין שיש מקום ליותר ממגזין מד"ב מקורי אחד, אני בהחלט חושב שקיומו של חלומות באספמיה מהווה מתנה גדולה לצוות המימד, בכך שהוא מראה לנו איך אנשים אחרים (יוצרי אספמיה) חושבים שצריך להראות מגזין מד"ב ישראלי. אני בהחלט לא חושב שזה אומר שהמימד צריך לנסות להידמות לאספמיה, או לנסות בכוח לבדל את עצמו מאספמיה. אני חושב שהוא צריך להמשיך ולהיות מגזין ישראלי למד"ב ולפנטסיה (כפי שהמו"ל שלו היא האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה), בעוד שלמיטב הבנתי (וקצת מוקדם להסיק מסקנות כלשהן), אספמיה שואף להיות מגזין מד"ב ישראלי.– דותן
-
בנוסף לשאלה "המימד מול אספמיה", שכבר הוכח למטה שיכולים להתקיים במקביל, קיים עוד מגזין אחד בתמיכת האגודה, והוא דווקא כן מתנגש בחלקו עם המימד העשירי.
אני מדבר על אתר האגודה. אתר שבו מתפרסמים סיפורים מתורגמים (מדי פעם) ומאמרים מקוריים בנושאי מד"ב. מהו הבידול שנעשה בין פרסומים במימד ובין פרסומים באתר האגודה, מלבד הבידול המקורי של "לאיזה עורך המאמר נשלח"?
אני יכול לדבר בשם עצמי, ועצמי מעדיף, מהרגע שבו האתר עלה במתכונתו הנוכחית, לפרסם באתר (הפרסום כמעט מיידי, יש תגובות ישירות, ועקב שיקולי מקום- לאתר יכולים להכנס מאמרים קצת פחות כלליים מאשר אלו שבמימד). לעומת זאת, כאשר האתר עדיין לא עמד על תילו, בהחלט פרסמתי במימד- אולם עכשיו, הרבה יותר נוח לי לשלוח מאמרים לאתר האגודה במקום למימד.
והשאלה היא- מה היחס בין המימד לאתר האגודה? הם משלימים? הם מתחרים? האם מאמר טוב שמגיע לניר נשלח גם לדותן, והאם במידה והמימד כבר מלא דותן שולח את המאמרים המיותרים לניר?
-
מאגר מידע. דותן ואני עובדים בשיתוף פעולה – לעתים הוא מעביר לי מאמרים ולעתים להיפך. בדרך כלל אין חפיפה במאמרים בזמן אמת (למעט ניר הזועם), אך חלק מהמאמרים עולים לאתר במועד מאוחר יותר, כחלק מפרויקט תיעוד המימד המתבצע על ידי בימים אלה (בכלל זה אתר "נפרד" למימד).
באשר להבדלים: המימד, בהיותו מודפס, יכול להכיל בנוחות מאמרים ארוכים יותר מאלה המופיעים באתר. פרט לכך איני רואה הבדל עקרוני בגישה למאמרים. עם זאת יש לזכור שלמימד יש זכות לתרגום חומר מתוך Fantasy & Science Fiction, ושחלק ניכר מתוכנו הנוכחי הוא אכן סיפורים כאלה, שלא יכולים להופיע באתר מטעמי זכויות יוצרים.
ואחרון חביב: לדעתי מטרת המימד להיות נגיש לאוכלוסיה גדולה יותר, כזו שאינה מעוניינת לקרוא טקסט מעל מסך המחשב. נכון, כיום מטרה זו לא מושגת במלואה, אך אני בטוח שהועד יתן דעתו על כך בישיבתו הקרובה.
ואסיים בהצעה: האם אפשר למצוא דרך בה יחולק המימד לבתי ספר, תוך שיתוף פעולה עם משרד החינוך? -
-
למרות נסיונותי, המוצלחים ברובם, להדחיק זכרונות מתקופת לימודי הקדם-אקדמיים, זכורים לי בבירור מקרים בהם נציגים של עיתוני ילדים ונוער (הנמצאים בבעלות חברות מסחריות למהדרין) נכנסו באופן חופשי לכיתות וניסו ללא בושה למכור מנויים לאותם עיתונים, על חשבון זמנו היקר של השיעור. כל זאת בזכות התוית "באישור משרד החינוך והתרבות" שהופיעה בעיתונים הנ"ל. וזו עוד היתה תקופה שבה עתונים מהז'אנר ממש הכילו *תוכן* ולא נכתבו על ידי מחלקת היחצ"נות של ערוץ הילדים (למרות שגם כאשר אותם עיתונים עברו מוטציה לשלב האמור, נציגיהם עדיין יכלו להיכנס חופשי לכיתות).
אז האם אמורה למימד – לכל הדיעות כתב עת איכותי יותר מכל מגזין אחר לנוער המופיע כיום – בעיה להיות מאושר על ידי משרד החינוך והתרבות? -
-
סוכני המכירות הללו מחלקים משחקי מחשב במקום ומינויים לשלושה חודשים למעריב/ידיעות לכל ילד שעושה מנוי דרכם, לא בדיוק ראלי לאגודה.
וכן, ניסיתי לקדם את האגודה בין חברי, ומתוך 10 הצלחתי למכור שלג לאסקימו אחד. פירוש: הצלחתי לשכנע מישהו שכבר היה בתוך העניין לבוא לכנס. ובמסגרת ניסיונותי לקדם את המימד הצלחתי לאבד בינתיים רק גיליון אחד. ))))-: -
אני ביליתי איזה אחר צהריים טראומטי אחד בועדה של משרד החינוך שנקראת "ועדה לאישור פרסומות בבתי ספר" בתור נציגת המשרד שלי. אחרי זה פרשתי והעברתי את התפקיד לאחת העובדות שלי, אחרי שהחלטתי שאני לא מסוגלת לבלות כל כך הרבה זמן יחד עם קבוצה של מורות ומנהלות.
אבל היו שם כמה דיונים על הכנסת עיתונים לבתי ספר, וכולם נענו בשלילה חוץ מ good times הותיק, וגם לו לא עשו את החיים קלים.
אני "שמחה" לשמוע שכל חברי הועדה הנכבדה ביזבזו את זמנם לשווא וכל אחד יכול להכנס לבית ספר ולמכור מה שהוא רוצה מבלי שום מגבלות.
-
-
ניתן להציג את המימד בחוגי מד"ב שונים המתקיימים בבתי ספר או במתנ"סים.
בהקרנות של באפי בת"א אפשר לספר 2 דקות ולהגיד למי שמעוניין היכן ניתן לרכוש.
מה לגבי מכירת מימד בחנויות ספרים ? לפני שנתיים איריס (ברומהילדה הויקינגית שלי למי שזוכר מפנטסיקון הראשון) מכרה בחנות ספרים (ספרי או סטימצקי) די בהצלחה.
לגבי מכירה בדיונון – יש לפנות לחנות המרכזית בת"א. אולי מישהו/מישהי שלומד/ת בת"א יכול/ה לקחת את זה על עצמו/ה כפרויקט וזה מאד יסתדר עם מה שהוא/היא לומדים כי המטרה היא לקדם את התקשורת של האגודה עם גורמים אחרים (רמז דק כפיל…)
-
