- This topic has 47 תגובות, 14 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים by
.
-
תגובות
-
-
סילחו לי גבירותיי ורבותיי המלומדים על שהנני פותח פתיל חדש. הפתילפלצת הקודם התיש אותי.
שאלות:
בהנחה שחלומות באספמיה יתמיד בפועלו, יהיו לנו בסוף השנה כ 150 סיפורים קצרים העונים לקריטריונים של הפרס, רק מחלומות לבדו. זה נראה לי הרבה מדי מכדי לתת לחברי האגודה לבחור מתוכו. אולי כדאי שוועדת הפרס תעשה מיון ראשוני, לפחות בקטיגריה זו.למה לא לפתוח קטיגוריה נוספת לסיפור קצר מתורגם?
יש פרוייקט כזה בבלי פאניקה, יהיה כזה בחלומות, ומה ההבדל בין ספר שיצא לאור מתורגם, לבין סיפור שראה אור מתורגם?היה לי עוד משהו להגיד על התקנון, אבל אנסה להתאפק כדי שהפתיל הזה יהיה ענייני לשאלות ששאלתי.
-
ועדת הפרס, ואחריה הועד, יצטרכו לדון ולהחליט מה תהיה שיטת ההצבעה במקרה כזה, ומה יהיו ההתאמות הדרושות (אם בכלל) למצב של אינפלציה (חיובית) בסיפורים המקוריים.
לשאלה השניה, אנחנו מדברים על הזמן על שינוי הקטיגוריות, ואיזה קטיגוריות נכון וכדאי להוסיף. צריך גם לזכור שמאוד רצוי שלא לעשות שינויים תכופים מדי בפרס, זה מבלבל את המצביעים וגם לא נראה הכי מכובד.
כרגע, כמו שזה נראה, הקדימות הראשונה היא הרחבת הקטיגוריות של היצירה המקורית, ולא של היצירה המתורגמת.
-
-
-
כך או כך, לא יתכן מצב בו אנו מעמידים כמות כה עצומה של סיפורים להצבעה, בין אם בקטגוריות נפרדות ובין אם לאו. לדעתי לא יהיה מנוס, מרגע שיתקיים האמור למעלה – ואיני רואה כל סיבה שלא יתקיים; רק לשם ההדגמה, מספר הסיפורים בגליון הבא של "אספמיה" קרוב מאד למספר המועמדים *השנתי* לפרס גפן בקטגוריה "סיפורים מקוריים" – מרגע שיתקיים הדבר, לא יהיה מנוס מועדת סינון כלשהי, ולדעתי מוטב להסדיר את הדבר מוקדם ככל האפשר.
ניתן לנקוט בשיטה דומה לזו המשמשת את "אספמיה" לבחירת הסיפורים, קרי – מינוי לקטורים. כדי לתת מכובדות לעניין, כל לקטור שכזה יאושר ע"י הועד או ועדת הפרס (ולא יוכל להיות אחד מהמועמדים, כמובן), ויחתום על מסמך בו הוא מתחייב לקרוא את *כל* הסיפורים האמורים, שיסופקו לו בעותק מודפס ע"י האגודה (דבר שידרוש שיתוף פעולה של כל הגורמים הנוגעים בדבר, אך נראה לי כי הוא בר ביצוע). אני משער שידרשו בין חמישה לעשרה לקטורים שכאלה.
נכון, זה נראה מסובך ותובעני, אך אם אנו רוצים פרס מכובד, בעל משמעות, והוגן – לא יהיה מנוס מכך. -
-
-
-
-
-
בהנחה שכל ארבע מאות חברי האגודה יצביעו, ובהנחה שכל ההצבעות יהיו כשרות, ארבע מאות חברי האגודה יצביעו על מאתיים סיפורים קצרים, אם לא יותר.
מה תהיה ההתפלגות?
כמה קולות יקבלו הסיפורים שיעלו לגמר?אין לי מושג מה היו התוצאות בהצבעה הקודמת, אבל אני משוכנע שהפעם הן תהיינה נמוכות הרבה יותר, בגלל הפיזור הרב. תוצאות נמוכות הן לא מובהקות. תוצאות נמוכות הן בעייתיות.
אני חושב שרצוי לצמצם את הבחירה.
אפשר לקחת מכל גליון את החמישה הטובים ביותר, למשל.
מי יחליט? הוועדה. -
-
-
-
-
-
-
"את מי את יותר אוהבת, את אבא או את אמא"?!
הבעיה העקרית עם סינון מתוך אספמיה – בין אם ע"י לקטורים או וועדת הפרס – היא שאת הכלל לגבי אספמיה חובה להחיל על *כל* המגזינים המשתתפים. ואז כמות הסיפורים עולה, והעומס, על מי שלא יהיה, עולה גם הוא.
והבעיה השנייה והיותר קשה עם "אספמיה" היא שלא ניתן לחלק אותו למצביעי הפרס, בעיה שעומדת דווקא בעוכריו – יש סיכוי שהמצביעים יקראו את הסיפורים הזמינים להם על הרשת, כמו שהם עשו לקראת גפן השנה – ויתעלמו להם מאילו האספמיים, היקרים. חבל.
ההצעה שלי? כמו שכבר הוזכר – כל מגזין משתתף יבחר בעצמו אילו סיפורים להעמיד לבחירה – חמישה מכל גליון, עשרה בכלל, מה שתחליט וועדת הפרס – והם יהיו נגישים לקהל. מתוך הסיפורים האלה יבחרו חברי האגודה את החביבים עליהם, והסוף ידוע ומוכר.
-
-
זו נראה לי דרך קלה מאוד בשבילי להעליב כותבים שבהם לא בחרתי ומשהו שלא הייתי מתלהב לשתף איתו פעולה כעורך מגזין. זה גם בעייתי מעוד בחינות – איך למשל בוגי, שגם כותבת סיפורים לכתב העת שלה תוכל לבחור אם ואיזה סיפורים שלה להכניס לרשימה שתגיש? ומה שיותר בעייתי – ההצעה הזאת נותנת נותן משקל שווה למי שיוציאו כמה עשרות סיפורים בשנה (חלומות באספמיה), למי שמוציא עשרות בודדות (בלי פאניקה), למי שמוציא רק סיפורי מקור בודדים (המימד) ולמי שמוציא אנתולוגיות של סופר אחד (אופוס וזמורה ביתן).
השיטה הזאת נראית לי טובה כשמתעסקים אך ורק עם הוצאות ממוסדות בעלות היקף פעילות פחות או יותר דומה. בתחום סיפורי המד"ב הקצרים אנחנו רחוקים מאוד מהמצב הזה. אם ייערך מיון ראשוני, הייתי מציע להשאיר את כל הליך הבחירה בשלב הראשון לוועדה.
-
-
-
יתמיד בפועלו ויתן לנו מאה וחמישים סיפורי מקור חדשים עד סוף השנה, אני דורשת פרס מפעל חיים בסוף השנה הזאת (בהנחה שעד אז לא עליתי על גג בניין עם מקלע כבד ויריתי בעשרות עוברים ושבים תוך צעקות טירוף של "מוות ללקטורים").
שנית, הבעייה שלנו, בחלומות באספמיה, קטנה מאד, אם צריך לעשות סלקציה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבחור מתוך הסיפורים את אלה שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר בליקטור הראשוני. הרי אנחנו בוחרים אותם מלכתחילה על פי חתך של ממוצע הציונים שנותנים להם הלקטורים.
ושלישית, אם אכן יקרה מצב שאני אצטרך להגיש מועמדות של סיפור שלי, אני אפתור את הבעייה בצורה מאד קלה. אני אתן לגרומיט לפרסם אותו בבלי פאניקה, וש*הוא* יגיש את המועמדות שלו. P-:
אוף, אתם כאלה לא משוכללים כשזה מגיע לשחיתות, באמת. -
-
-
-
-
-
סתאם. אני צוחק.
ברצינות.
א. אני אתנגד שחלק גדול מהסיפורים (כולם?) שהופיעו בחלומות יופיעו באסופה נוספת מודפסת, וגם ברשת.
ב. גם אם אין בעייה להכניס לרשת שניים-שלושה סיפורים מכל גליון, אני בהחלט רואה בעייה להכניס את כולם לרשת, גם אחרי שנה, בטח שאחרי חודשיים.
ג. אני לא רואה את ההבדל בין ספר שיצא לאור ועולה 78 ש"ח, לבין חוברת חלומות שתעלה הרבה פחות. אם יש ספר שמועמד לגפן, ולא מחלקים אותו לחברי אגודה, אני לא רואה למה צריך לחלק לחברי האגודה את חלומות, או כל קובץ אחר שיכיל את כל הסיפורים הקצרים שיצאו בבלי פאניקה. בכל מקרה חברי אגודה עשויים להדרש לבחור בין משהו שקראו למשהו שלא קראו. לעניות דעתי, ואני כמובן אינטרסנט לא קטן, לא ברור לי מדוע חבר אגודה לא יהיה מנוי על חלומות, ואז אין שום בעייה מצידו להכיר פוטנציאלית את כל הסיפורים שראו בו אור. -
-
-
-
-
-
האחד (וכאן אני צופה לעתיד הרחוק) – להוציא אסופת "זוכי הגפן"
השני, לעתיד הקרוב – האם כדאי להמליץ למחברי הסיפורי זוכי פרס גפן לתרגם ולשלוח למגזין בחו"ל (F&SF למשל)? פשוט עלה בדעתי שסיפור זוכה גפן הוא בעל סיכוי סביר ומעלה להיות מפורסם (אם יתורגם) במגזין שכזה. זה גם יהיה פרסום (ותמלוגים) למחבר, גם פרסום לאגודה (ולפרס גפן). -
-
-
-
אני פשוט תוהה אם מעבר לסיפור זוכה הגפן, שבואי נניח שבתור ברירת מחדל הוא תמיד יתורגם, לא כדאי לבחור עוד כמה סיפורים?
אולי הקריטריון צריך להיות עפ"י כותבים, דווקא: אם כותב מסוים מספיק שאפתן, רוצה לפתח את קריירת הכתיבה שלו/ה וגם, כמובן, כותב/ת סיפורים טובים, האם אין לנו כאגודה איזושהי חובה מוסרית לעזור לו?
ואולי דווקא עפ"י סיפורים, לא משנה אם לכותב/ת יש שאיפות לפתח קריירת כתיבה או לא.
אני מודע היטב לבעיות הפוליטיות שזה עלול לעורר (את מי אני משלה? שזה בטוח יעורר), אבל אולי פה יש מקום לחשוב על כמה קריטריונים (שכאמור, אני לא ממש סגור עליהם) שיעזרו לנו לבחור מספר מסוים של סיפורים בשנה (ביניהם גם זוכה הגפן) שיתורגמו בעזרת משאבי האגודה.
כאמור,
כרגע רק בגדר רעיון (שכבר דוסקס עם שני אנשים נוספים), ואשמח לשמוע עוד דעות ורעיונות בנושא. -
-
-
-
-
-
וזה לא מספיק, זו צריכה להיות רמה מצויינת של שפת אם. לא כל מי שבילה ארבע שנים בניו יורק בין גיל שבע לאחת עשרה מסוגל להפוך למתרגם לאנגלית בלי לימודים גבוהים בנושא והמון המון המון תרגול ולימוד של השפה.
בישראל באופן טבעי יש יותר דוברי עברית כשפת אם ברמה גבוהה (לא שיש הרבה כאלה) מאשר דוברי אנגלית כשפת אם ברמה גבוהה.
אני למשל מסוגלת לתרגם מאנגלית לעברית (לא טוב כמובן, אבל אף פעם לא תרגלתי את זה ובטח לא למדתי את זה בצורה מקצועית), אבל מעברית לאנגלית חבל אפילו על המאמץ. כל מי שיקרא את התוצאה יתהה מיד מאיזו שפה זה תורגם, ודוברי עברית בוודאי יזהו את השפה. פעם כתבתי סיפור קטן באנגלית, ונתתי אותו לידיד שלי שהאנגלית שלו טובה משלי – והוא החזיר לי את זה עם כל כך הרבה תיקוני דיקדוק ושפה שממש נבהלתי. ובטוח שיש עוד.
אבל לעניינו, ידיד אחר שלי בקרוב חוזר לארץ אחרי תואר שני ודוקטורט בקיימברידג', והאנגלית שלו מאוד טובה. אולי הוא ירצה לעזור במאמץ התרגום מעברית לאנגלית.
-
-
-
-
