- This topic has 9 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אינני יודע אם אני היחיד שנתקל בכך, אך המימד החדש הגיע אלי כשכל דפיו דבוקים אחד לשני. תוך כדי ניסיון להפריד בין העמודים אבדו לנצח(=נקרעו) לפחות שליש מהם. ככלל, המימד נראה כאילו הוא שכב בשלולית מצחינה כשבוע ולאחר מכן נשלח אלי במעטפה צחה כשלג. ניתן להסיק מכך שההתעללות בחוברת, יהי טבעה אשר יהיה, התרחשה *לפני* שהיא נשלח אלי.
אם אני היחיד שנתקל בתופעה מעציבה זו, ניחא. אך אם זו תופעה רווחת, מן הראוי לבדוק היכן בדיוק מאוכסנות החוברות לפני שליחתן לקוראים.
בעלי שררה רלוונטיים, לטיפולכם.
(ובתודה מראש)
Evil -
-
-
הנוזל ההוא הנו, מסתבר, ריר ברונטוזאורים אותנטי, תוצא של עוד אחת מהרפתקאות הועד ומכונת הזמן. בנסיון לחסוך אנרגיה, עלויות וזמן, הוחלט לרתום את הבהמות הנ"ל למכונת הדפוס של המימד. היות וקשה לאפסן ברונטוזאורים בבניין הלא גדול העומד לרשות ההוצאה לאור, הועברה מכונת הדפוס על עובדיה לתקופת הדינוזאורים לפרק זמן בלתי מוגבל. כך הושגו גם כמה מטרות צדדיות:
א. היו"ר הצליח, סוף סוף, לעסוק בספורט עליו הוא חולם כבר שנים: סקי-טי-רקס
ב. חברי ועד עודפים "הוצאו לגמלאות" (בועד המקורי היו עשרים וחמישה חברים, ביניהם שופט בבג"צ, אורי גלר וח. נ. ביאליק)
ג. המימד הגיע לידי החברים בזמןלמרות אמצעי השמירה הקפדניים – קולר וזמם לכל ברונטוזאורוס – הצליחה אחת הבהמות להגשים חלום ישן וללעוס כמה מגליונות המימד בעודם רכים וטריים מן הדפוס. גליונות אלה הנם, כמובן, בעלי ערך רב לאספנים, אם כי ערכו של הברונטוזאורוס עצמו גדול עוד יותר. זה האחרון שמור לבטח, מפוחלץ, בסלון ביתו של היו"ר, ועל פניו חרוט הרגש האחרון שעבר בו, בעודו מקנח את ארוחתו בפועל דפוס, כאשר החל תוכן המימד לחלחל בדמו:
"האימה! האימה!" -
-
-
-
-
-
-
