- This topic has 43 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הייתי רוצה להעלות כאן רעיון שהתעורר בי בעקבות האספה (הלא רשמית) האחרונה.
ראשית אציין כי בעיני (וכנראה לא רק בעיני) האספה היתה פארסה בכל קנה מידה ולאור זאת הייתי שמח מאוד לו מספר הנוכחים שנאלצו לחזות בזוועה היה נמוך אף יותר (אם כבר, אז כבר). בזאת אסכם לעת עתה את התרשמותי מהאספה ולא אתייחס לנושאים שכבר נדונו כאן.
הנושא אותו הייתי רוצה להעלות הוא המועמדים לועד. באספה לפני יומיים חזינו במצעד (קצר למדי למרבה המזל) של מתמודדים אשר הציגו את משנתם וניסו לזכות בקולותינו בטיעונים מטיעונים שונים. לטעמי השאלה החשובה ביותר לא נענתה על ידי מרבית המועמדים והיא מדוע חשוב שיכהנו בועד דווקא. המועמדים (או לפחות חלקם) הציגו אמנם רקע של עשיה במסגרת האגודה אך אין בכך כדי להצדיק את כהונתם כחברי ועד מצביעים.
במקום להתייחס לסוגיה האמורה, רבים מהמתמודדים (האם יש סתירה פנימית בביטוי זה?) בחרו להשליך את יהבם על תחום עשיה מסוים ולקוות שאותם אשר העניין חשוב להם יתנו להם את קולם. לטעמי ביטויים כגון "אני אהיה אחראי על הטרמפים באגודה", "אני אארגן יום כיף לכל המתנדבים" או "אני אארגן ספריה ואדאג לענות יפה לכל מי שיבוא בטענות" מקומם בבחירות לועד כיתה בבית ספר יסודי ולא בועד האגודה.
אני סבור שהמצב הזה נגרם מכך שהועד הוא גוף גדול מדי ביחס לגדלה של האגודה ועל כן הוא לוקח על עצמו במישרין תפקידים אשר אינם אמורים להיות עיסוקו המרכזי. אני חושב ש"אחראי הטרמפים" או "אחראי הספריה", אין מקומם בועד האגודה. תפקידים אלה ראוי שיאוישו על ידי מינויים של הועד (וכמובן יוכל לכהן בהם חבר ועד) אך לא בהכרח על ידי חברי ועד.
למיטב זכרוני, תקנון העמותות המצוי בו משתמשת האגודה מאפשר הקטנת הועד עד כדי שני חברים בלבד ואני סבור ששינוי כזה יטיב את מצב האגודה ויחסוך מצבים מוזרים כמו ה"אל בחירות" האחרונות בהן הוצגו 8 מועמדויות ל- 7 כסאות.
כמובן שאין בכך כדי לרמוז שחברי הועד המקוצץ (כאמור שני חברים הם די והותר לדעתי) ישאו לבדם בנטל הפעילות של האגודה. אותם אנשים אשר הציעו את מועמדותם וכשרונם ובראש ובראשונה את זמנם הפנוי צריכים לסייע לועד בגיבוש וביצוע ההחלטות אך בסופו של דבר ההחלטות צריכות להתקבל בפורום מצומצם יותר מהנוכחי. נראה לי כי המכשול העיקרי בפני שינוי כזה יהיה ההמנעות של אנשים מעשיה ופעולה במסגרת האגודה אם לא מתלווה לכך הזוהר (המפוקפק משהו) של חברות בועד.
-
במכות וסכינים אם לא אציג מועמדותי (וזו האמת לאמיתה!).
הסיבה השניה היא כי אני רוצה לגרום לשינוי מבפנים, לדוגמה מדיניות האגודה בנושא ההסעות, או היחס למתנדבים.ועד של שני אנשים יהיה לדעתי עריצות גדולה אף יותר מאשר הקליקה המסואבת של שבעת חברי וחברות הועד שיבחרו.
ה"זוהר" שבחברות באגודה, חשוב לי כקליפת השום.
מי שמכיר אותי יודע שהייתי תורם מזמני גם ללא חברות בועד( כפי שעשיתי בעבר וכמו שעשו גם מועמדים אחרים).מלבד זאת המועמדים לועד הציגו את משנתם באתר זה מספר ימים לפני הבחירות. מדוע לא העלית את הנושא אז?
-
הוא קצת יותר מאשר לדאוג לטרמפים, לאייקון או למצבת המתנדבים.
חברי הועד אמורים להחליט על הכיוון שאליו תלך האגודה, איזה פעילויות היא תבצע ואיזה שירותים היא תיתן לחבריה. בסופו של דבר, אתה בוחר את חברי הועד בשביל המטרה הזו (ולא בשביל שיארגנו את אייקון, טרמפים או ספריה). בשביל המטרה הזו, עדיף שמספר חברי הועד יעלה על שניים, כדי שיהיה איזשהו מגוון של דעות ואחריות. 7 זה גם מספר שאפשר לחלק את העבודה בין החברים כדי שנהיה בטוחים שיהיה לנו את כוח האדם הדרוש כדי לבצע את ההחלטה.
גם המועמדים לועד, כאשר הם באים לבקש מהחברים להצביע בעבורם, צריכים להציג איזשהו רעיון לאיזה כיוון הם מתכוונים לקחת את האגודה בעתיד. כאשר גל מדבר על ארגון טרמפים, הוא לא בהכרח אמור לעשות זאת בעצמו, אבל הוא אמור להתעקש במסגרת הועד, שהאגודה תארגן מסגרת מסודרת לענין.
אנשים שעושים דברים מהותיים עבור האגודה הם לא קבלני ביצוע של אף אחד. הזכות המינימלית שמגיע להם לקבל עבור ההשקעה בעבודתם היא זכות שווה בקבלת ההחלטות. כי לבצע החלטות שמישהו אחר קיבל זה מה שעושים עובדים שכירים, ובשביל עבודה- אתה יודע, מקבלים כסף.
-
מועמד שהמצע שלו מתבסס על שינוי מדיניות האגודה ביחס להסעות שקול בעיני ל"מפלגת נפגעי הבנקים" או "מפלגת חוק הטבע". צריך (אולי) לעזור לנפגעי הבנקים אבל זה לא הדבר היחיד או אפילו העיקרי שצריך לעשות.
לגבי עריצות הועד, אני חושב שזו הבעיה האחרונה של האגודה, כרגע ובעתיד הנראה לעין.
לגבי העיתוי, אני מודה ומתוודה, לא חשבתי על העניין הזה עד יום חמישי בערב.
איך אני יכול להצביע עבור מועמד שהמידע היחיד שהוא נותן לי על כיווני פעולתו באגודה הם "טרמפים" או "ספריה" ואני כלל לא יודע מה עמדתו בנושא החלק היחסי של מדע בדיוני מול פנטזיה בו צריכה לעסוק האגודה, היחס לתאים בפריפריה או תדירות הוצאת המימד העשירי? ולא זו בלבד (שהרי אני יכול לשאול אותו והוא ודאי ישמח לספק תשובה, הרי גם לאנשי "נפגעי הבנקים" היו עמדות בנושאי חינוך או בטחון), אלא שאותו מועמד חושב שהנושאים הללו משניים ביחס לנושא "יום כיף למתנדבים".
-
טוב ויפה.
האם לאנשי "ספיר" (תא רחובות כמדומני) או "סכיפיכס" (תא כפר סבא) יש נציג בועד? האם לא מגיע להם נציג כזה? האם הם "קבלני ביצוע של האגודה"? מה לגבי המזכיר שאינו חבר ועד?
האגודה מבוססת על התנדבות (ואת זה לא אני המצאתי). הועד צריך להחליט במי האגודה תומכת ובאיזה היקף.
אגב, כמובן שלאנשי הועד ולמתנדבים (לפחות בתפקידים תובעניים במיוחד כמו מנהלי כנסים ומזכיר האגודה) מגיע שכר על עבודתם אלא שהובהר לי הבהר היטב שהדבר אינו אפשרי במסגרות הפעולה הנוכחיות של האגודה.
-
אתה רשאי תמיד להציג מועמדות בעצמך, אם משהו מזה חשוב בעיניך עד כדי דאגה מהותית. זו הסיבה שאנשים הולכים לוועד – כי משהו חשוב להם , אז הם מעוניינים לבצע אותו, או לשנות משהו שלא מוצא חן בעינם. אתה רשאי להעריך אותם, או להשוות אותם לנפגעי הבנקים – השוואה שלדעתי אינה במקומה. הם יעבדו קשה , ויעשו דברים נחוצים.
כל מועמד חשוף לשאלות על הדוכן. שאל אותם את השאלות האלה שוב, ביום חמישי.
כל חבר אגודה יכול להעלות הצעות באסיפה. אתה מוזמן לגבש ולהציע הצעה בעניין.
כל חבר אגודה יכול להציע עצמו לתפקיד התנדבותי כלשהוא. אם אתה רואה תפקיד ספציפי, חדש, שצריך לבצע – אתה מוזמן להציע את עצמך לעניין.ה"עריצות" של הוועד היא ביטוי חזק. חזק מידי. הוועד המכהן אולי לוקה , ברמה מסויימת, בשאלת הקשר עם החברים, אבל רחוק מעריצות שנות אור. אנשים עבדו קשה מאוד לרווחתך ולארגון דברים יפים לחברי האגודה, ולדעתי, הביטוי "עריצות" ראוי להתנצלות.
-
א. "השוואה שלדעתי אינה במקומה" – אמירה לא מנומקת המניחה שבהשוואה האמורה היתה כוונתי לפגוע. זאת מבלי לפרט במה ההשוואה אינה במקומה (מלבד במובן זה שאינה זהות, שהרי לא אמרתי שהמועמדים עליהם דיברתי *הם* נפגעי הבנקים אלא שהם דומים להם במובנים מסוימים).
ב. "אתה רשאי… אם זו עמדתך" – אכן אני רשאי, לא טענתי אחרת (לאספה ביום חמישי הקרוב לא אוכל להגיע מסיבות שאינן תלויות בי, הגעתי לאספת יום חמישי האחרון היתה כרוכה במאמצים רבים והיתה חד פעמית).
ג. "עריצות" – בהודעתי המקורית לא הופיעה מילה זו (ואף לא מקבילה לה).
ד. באשר לכותרת הודעתך, הרי אני עושה, מעמיד את הרעיון לביקורת באי הפורום. באם אשוכנע (ודע כי אני פתוח לשכנוע) בטעותי, אודיע זאת. בבקשה הרגש חופשי להסביר לי מדוע הרעיון (או שמא מציע הרעיון) הוא אוילי או סתם מוטעה.
האם לדעתך עצם העלאת העניין לדיון וביקורת אנשי הפורום היא שגיאה?
-
בתור חבר בSFiR (התא של רחובות), אני יכול להגיד לך שאף תא הוא לא קבלן משנה או קבלן ביצוע של האגודה. התאים קמו בעיקבות מדיניות ישנה של האגודה שאמרה שהאגודה לא פועלת בפריפריה, קמו אנשים/יצורים/צורות חיים חיזיריות שרצו מד"ב קרוב לבית וכדי השלים את החסר הקימו את התאים.
נוצר מצב שהתאים האלו הגיעו למצב בשנה האחרונה של פריחה שהאגודה החלה להתיחס עליהם ככלי (אני חושב שהעובדה שחברת הוועד נעמי עבדה עם שנים קשורה לזה), כלי שמשמש כשלוחה של עקיפה האגודה בפריפיה (אנשים באים לפעולות של התאים, שומעים על האגודה ולבסוף נרשמים) כך לדוגמא שיש מסיבות פורים ברחובות (זאת שהיתה שנה שעברה וזאת שתהיה השנה) והשנה כחלק מהמצע די הרבה מתמודדים העלו את הקטע של התאים ועזרה להם אבל בזה מסתיים הקשר בין התאים לאגודה.
התאים עומדים בפני עצמם, הם גופים אוטונומים בעלי תקציב משלהם (דל להחריד אני חייב לציין, על התקציב של SFiR אני לא יכול להזמין ארוחות ערב בסטקייה), שפועלים בחסות אוניברסיטאות (הבאר, הטכניון) או מתנסי"ם (SFiR, מבשרת) או בבתי החברים (חיפה, sfog_GP).
הקשר לאגודה מגיע כאשר מדובר בארועים, כמו שאמרתי לתאים אין כסף, אבל יש להם קשרים מקומים, ומערכת יחצ"נות קטנה משלהם ויחד עם משאבי האגודה זה מאפשר להרים ארועים בינונים וגדולים שבלעדיהם (בלי במשאבים) ארועים אלו היו נכשלים (ראה מפגש קבוצות). -
-
-
אך אני לא מצליח לגזור ממנה את המספר הרצוי של חברי ועד בעיניך. אני מניח שאתה בעד 7 כמספר "סטטוס קוו" שאף נקבע בתקנון הסטנדרטי לעמותות.
בהתעלם משיקולי סטטוס קוו, מהו המספר הרצוי של חברי ועד בעיניך (מותר שברים, נגיד 7.2 אם אתה חושב ש- 7 טוב מאוד אבל גם ל- 8 יש יתרונות)?
כמובן שאין צורך לענות לי בפומבי, אשמח לקבל (ואקבל החלטה שלך שלא לשלוח) תגובה בדואר אלקטרוני ( lonelyptaav@hotmail.com ).
-
הדס כבר אמרה הכל – חלוקת עבודה ומגוון דעות.
ואחרים כבר ענו לך – אם רצית לדעת מה עמדתי לגבי כך וכך – יכולת לשאול זאת במפגש. ואתה עדיין יכול לשאול זאת במאמר הבחירות (1 או 2 כרצונך) באתר .ואוסיף הערה לצור – אני השתמשתי במילה "עריצות". ואם תשים לב טוב כתבתי "חברי וחברות הועד ש*יבחרו*" בלשון עתיד.
לא אמרתי מילה על הועד היוצא.
אנשים – תפסיקו כבר להעלב מכל מילה שאינהpolitically correct שמופיעה בפורום הזה.
קצת פרופורציה. -
וועד האגודה, מחוייב לנווט את ענייני האגודה, להחליט החלטות אסטרטגיות וטאקטיות, וכמובן לפעול לביצוען.
לצורך ביצוע החלטות הועד יש באגודה קאדר רציני של מתנדבים שעוזר לתפעל את הכנסים, לפרסם את האגודה, לארגן פעילויות ועוד. רוב הפעילים הללו אינם חברי הוועד ואינם מקבלים תמורה כספית על עבודתם – וכן אני מסכים אם הדס זו אכן עבודה – עבודה התנדבותית.
ובכן מדוע זקוק הוועד לשבעה חברים?
לדעתי שבעה חברי הועד מייצגים מגוון של דעות ורעיונות.
אם נכחת בישיבה הכללית של חברי האגודה (שלדעתך היית מגוחכת ולדעתי לגמרי לא) יכולת למצוא מגוון דעות שלא אם כולן אני יכול להזדהות – אבל זה בעצם כל הסיפור. אני בניגוד אליך לא חושב שרעיונות ודעות שונים משלי הם מגוחכים. אני חושב שדאגה לחברי האגודה ולרווחתם על ידי הסעות וטרמפים היא דבר חשוב, ובמיוחד בוועד שבו עלול להיות חבר כמוני המנסה לתרום יותר בתחום קידום המדע הבדיוני ואינו כה מעורה בחיי הקהילה השוטפים של האגודה. כל חבר ועד הוא כמו חלק בפאזל שבסיומו מרכיב את חזות האגודה לשנה הקרובה. ובדיוק כמו שפאזל בן שני חלקים יהיה משעמם וחדגוני להחריד הרי שכך גם וועד האגודה.
מצד שני הוועד חייב להיות תפקודי ולכל שני יהודים כידוע יש שלש דעות שונות. לכן המספר שבע (גם הוא בעל משמעות בתרבות היהודית) הוא מספר לא רע בכלל – זו לפחות דעתי.
וחוץ מזה, באשר לדלות מספר המועמדים – אינני חושב שיש לכך קשר לגודל האגודה או הוועד אלא לנכונות חברי האגודה. אם הדבר כה חשוב לך קום והעמד את מועמדותך לוועד – אני יכול להבטיח לך שבכך תשלם הרבה יותר… -
ךדעתי האישית, השאלה היא מהו המספר הגבוה ביותר של חברי וועד שעדיין יתן תוצאות, ולא יגרר לסטגננטיות. ככל שיש יותר חברי וועד, יש יותר דעות, יותר רעיונות, ויותר הצלחות. הבעייה היא רק שעודף חברי וועד גורם להתקעות, מריבות וחוסר הסכמה.
מה שכן הפריע לי היה כמות המועמדים הנמוכה. ז"א, אני לא מדבר על השנים בהם עשרים איש היו מתמודדים לוועד בעיקר בשביל הסטטוס, ואני שמח שכל מתמודד בה עם רצון לעשות. אבל בכל זאת, שמונה מועמדים לשבעה תפקידים זה מעט מדי. היה רצוי לשמור לפחות על מראית עין של תחרות ודמוקרטיה… כמעט ושקלתי להציע את מועמדותי, כמועמד להפסד. (אבל החלטתי שלא, כי עוד הייתי מוצא את עצמי חבר וועד)
-
-
שעדיף 7 חברי ועד ולא 8 או 6. כמו שאי אפשר לומר האם עדיף 120 חברי כנסת או 140 או אולי 100.
אני לא חושבת שצריך שני חברי ועד, זה מעט מדי בשביל קבוצה שהועד שלה אמור לקבל החלטות משמעותיות לאגודה. אין לי גם דרך לומר לך האם 6, 7 ,8 הוא המספר האידאלי. אני מניחה ש 42 זה קצת יותר מדי (אי אפשר יהיה לנהל שום אסיפת ועד ככה).
אז 7 זה מספר יפה, בעל סמליות חיובית, וקבוע בתקנון המצוי. וזה עיקר המעלה שלו – לא צריך ל עשות כלום בשביל לקבוע אותו.
-
-
-
-
-
-
הייתי יכול לומר שאין לי זמן או אפשרות להשקיע (מה שמאוד נכון לכמה שנים הקרובות) אבל אפילו בלי להתייחס לעניין הזה, הרי אתה יודע בדיוק כמוני שהסיכוי שלי להיבחר באם אציג מועמדות הוא אפס ממש. נראה שהדעות שלי הן חריגות ביותר ביחס למקובל באגודה ובהנתן כמות מוגבלת של משאבים, אני מעדיף לקבל משוב על עמדותי בפורום זה ולא בצורת הפסד בבחירות.
באם תהיה לי יכולת לתרום ולהשקיע, אעשה זאת כמיטב יכולתי כפי שעשיתי בעבר. בינתיים אני חושב שתשלום דמי חבר מקנה לי לפחות את הזכות להביע את דעתי (ואפילו אם היא מוזרה, כל עוד היא עניינית) בפורום.
-
-
-
אני לא חושב שלהפסיד בבחירות זו אי נעימות או בושה כלשהיא. עד כמה שראיתי, כל מי שהציג מועמדות ראוי בצורה זו או אחרת, יכול ויש לו מוטיבציה. למזלנו, זו בחירה – ובחירה לא קלה – בין מי שטוב, למי שטוב יותר.
הדעות שלך הן לא חריגות, לא "מוזרות" ולא יוצאות דופן בשום צורה. זכותו של כל חבר אגודה להביע את דעתו, ויותר מזה – אם הדעות האלה לא יישמעו, אי אפשר יהיה להתייחס אליהן. אני רואה כל הבעת דעה, מכל צד, כמשוב שאפשר ללמוד ממנו. זה חלק מהקשר עם החברים, והקשר הזה צריך להיות חם ודו צדדי.
נכון שתמיד יהיו הבעות דעה, ותמיד יהיה רוב ומיעוט. "זכותו של כל מיעוט להציג את עמדתו, בתקווה שתזכה או שיבוא יום והוא יהיה לרוב" (המורה שלי לאזרחות, פעם).
הנקודה שכרגע טעונה שיפור היא ההתייחסות להבעות הדעה האלה. בשביל זה אני מעדיף להיות שם.
(אי אפשר לומר שאין שיפור בכלל, או שלא הייתה התייחסות בכלל: אם כבר, לא יוחס מספיק משקל לאותן דעות. ואת זה צריך לשפר). -
בישיבת האגודה ב-ICon99 ישבנו, דידי חנוך ואני, במקומות סמוכים. הישיבה היתה מהנה למדי (לנו, על כל פנים), ביחוד כאשר נשמע קולו של המועמד מס' 7 לועד – ילד מוזר ביותר שהציע, אם זכרוני אינו מטעני, להפוך את האגודה למחתרת לוחמת. השעשוע הפך לזוועה כאשר הבנו כי אותו עוף משונה הנו האחרון להציע מועמדות, וכי אין מועמד שמיני. תוך פחות משלושים שניות הצליח דידי לשכנע אותי להגיש את מועמדותי, למרות מבטו המפקפק של יו"ר ועדת הביקורת דאז. ואכן, תוך דקות מספר נבחרתי בעליצות לועד האגודה.
במהלך הכהונה הרמה, שהיתה ארוכה מגדר הרגיל, נוכחתי לדעת כי אני יכול למלא את תפקידי (הרבים) היטב בלי להיות חבר ועד ממש, וכי הדבר החשוב לביצועם הוא אוירה טובה של שיתוף פעולה בין ממלא התפקיד לבין לפחות אחד מחברי הועד (אני שמח לומר כי, לפחות במקרה שלי, לא נתקלתי בחבר בועד הנכחי מולו לא יכולתי לעבוד, וכי שיתוף הפעולה היה מצוין). ועם זאת, אני שמח על שהייתי חבר ועד, שכן הדבר נתן לי פרספקטיבה טובה לגבי דרך פעולת האגודה והבנת הדברים "מבפנים".לדעתי, מספר אנשי הועד הנהוג כרגע הוא הנכון, אפילו אם אחד או שניים מהם מתמקדים בנושא יחיד. מדוע? כי אני מאמין שרבים מאותם חברי ועד, גם לאחר סיום כהונתם, ירגישו קשר חזק יותר לאגודה (ולו בגלל היכרותם האישית עם חברי הועד הפעיל), וימשיכו לעסוק בפעילותם ביעילות יתר ובמשנה כח. גם אם לא תמיד זה המקרה, הרי שנראה לי כי הדבר מצדיק (מעבר לנימוקים המצוינים המופיעים בפתיל זה) את המספר הנוכחי של חברי הועד.
-
-
-
למעשה, ניר חסך מכמה עשרות חברי אגודה נואשים את המלחמה הנואשת עם הדחף לקום ולהכריז בו ברגע על מועמדותם, כדי להרחיק את רוע הגזירה (ולא שהיה לי משהו נגד אותו מועמד, הוא פשוט היה *הרבה* יותר מדי צעיר ומתלהב). הסיבה שלא שמעת את אנחת הרווחה של רובנו, היתה כי אנחת ההקלה על זה ש*אנחנו* ניצלנו מהצורך להציג את מועמדותנו החניקה אותה…
-
-
-
-
כך אתם קוראים לגעיה האיומה שקבלה את פני? הרי היה זה אוסף מבהיל של נהימות, חרחורים, קרקורים וזעקות, שלא לדבר על "הצילו" ו-"זה לא ניר, לא יכול להיות, אני קראתי את כל מה שהוא כתב והוא לא נראה ככה".
השמרו לכם, מועמדים-לעתיד יקרים, אתם ובני ביתכם, מפני "אנחת רווחה" אשר כזו! דעו, הו אתם ההולכים על עברי פי פחת: "אנחת הרווחה" של חברי האגודה, גרועה היא מכל נשיפת דרקון או להט כבשן. ואם נחושים אתם בדעתכם לעמוד בפרץ, הביאו אטמי אזניים ומעיל אסבסט.
-
חברים בעלי נגיעה לעניין זה או אחר – אני, על כל פנים, זוכר לפחות מקרה אחד מעין זה (אהרון שיר התארח, בקשר לארמגדון קון). נראה לי כי חברי הועד יכולים להזמין אורחים מבחוץ על פי שיקול דעתם.
מצד שני, אני ממליץ מנסיוני *לא* לאפשר לכל בעל רעיון זה או אחר להשתתף בישיבות האלה. לצורך זה המציאו את הדואר האלקטרוני…
אבל זו דעתי בלבד. -
-
-
לטובה יזכרו אהרון שיר, קיפוד, ניר עצמו – עוד לפני אירוע "אנחת הרווחה", אנשים שונים הקשורים לאיקון ו/או פנטסי.קון וכדומה. לפי דעתי, זה מראה על רצינותו של מי שמעוניין לסייע/לשנות, ונותן עוד נקודת מבט קרובה על הדברים הנידונים. עדיין לא שמעתי, לעומת זאת, על מישהו שביקש להגיע לישיבת וועד ונענה בשלילה – וטוב שכך!
-
-
-
-
-
-
עשייה היא דבר חיובי.
אבל עשייה היא לא חובה.
יש הרבה רמות של תרומה בחברות לאגודה. יש אנשים שכל התרומה שלהם מסתכמת בדמי החבר ובנוכחות של שמם ברשימת חברי האגודה (מה שחשוב וחיוני לנו, כי ככל שהאגודה תהיה יותר גדולה פיזית, כך יהיה לנו יותר כוח השפעה אם נרצה לגייס ספונסורים, למשל). זה טוב, זה יפה, ואנחנו צריכים לקדם בברכה את האנשים שזה כל מה שהם מוכנים לתרום.
יש אנשים שהתרומה שלהם מסתכמת בלעשות שניים שלושה דברים לא קשים מדי. כמוני, נגיד. אולי לנהל פורום, אולי להתנדב מדי פעם באייקון, אנשים אחרים עושים דברים אחרים – לא דברים שדורשים יותר מדי השקעה. גם זה בסדר. ויש את האנשים שמשקיעים קצת יותר, וגם זה יופי.
יש אנשים שתורמים הרבה, הרבה מאד, המון. זה יכול להיות קריעת התחת שבניהול אתר האגודה, או שבהתנדבות לוועד, וכדומה. וזה טוב מאד.
אבל לא לכל אחד מתאים לעשות את הדברים האלה, ובסך הכל, חברי האגודה לא חייבים. חלקם לא הצטרפו לאגודה מתוך אידיאולוגיה נחרצת לשפוך את טיפת דמם האחרונה על מזבח המדע הבדיוני בארץ, חלקם סתם רצו להנות, ולתרום בדרך כמה שקלים לקופת האגודה. אי אפשר לזלזל בהם, או לחייב אותם להתנדב, או לטעון שהתנדבות היא ההתנהגות היחידה הלגיטימית. זה פשוט לא עובד ככה. ואי התנדבות לא פוגמת בזכותו של אותו אדם להביע דעה ולהציע הצעות. מרגע שהוא חבר באגודה, והעלה את התרומה המינימלית שמקנה לו את הזכות להיות חבר אגודה, זו זכותו להביע את דעתו ולהציע הצעות לשיפור, גם אם הוא לא מוכן לקרוע את התחת כדי לבצע אותן. זה אולי מעצבן, לעבוד קשה ולקבל עצות ממישהו שיושב בצד, אבל זה עדיין לגיטימי. -
-
